שושנה שרירא

שושנה שרירא

לידה	10 במרץ 1917 ט"ז באדר ה'תרע"ז קובליאקי, אוקראינה
פטירה	7 באפריל 2003 (בגיל 86) ה' בניסן ה'תשס"ג תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	שושנה שרייר
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
מקום לימודים	קינגס קולג' לונדון
שפות היצירה	עברית, אנגלית
תקופת הפעילות	1936–2003 (כ־67 שנים)
בן או בת זוג	אריאל כהן

שרירא

שושנה שרירא (10 במרץ 1917, ט"ז באדר ה'תרע"ז – 7 באפריל 2003, ה' בניסן ה'תשס"ג) הייתה סופרת, עיתונאית ומתרגמת עברית, מראשונות הסופרות והעיתונאיות בארץ ישראל, חברת מערכת ועיתונאית תרבות בעיתון החוגים האזרחיים "הבקר" במשך 16 שנה (1939–1955). נמנתה בין 2000 הסופרים המשפיעים במאה העשרים על ידי המרכז הביוגרפי של קיימברידג', אנגליה (2001) ^{[דרוש מקור]}.

תולדות חייה

שושנה שרירא נולדה בשנת 1917 בקוביליאקי שבאוקראינה בתקופת מלחמת האזרחים. אביה שמואל שרירא היה סופר, מחנך וחוקר מקרא ופולקלור (מחבר "מבוא לכתבי הקדש"). בשחר ילדותה התחנכה ברובנה שבווהלין במוסדות החינוך של רשת "תרבות" בעברית. אביה, היה ממייסדי הרשת.

בשנת 1925, בהיותה בת 8, עלתה לארץ ישראל עם משפחתה באונייה הרומנית "ברגה". בין השנים 1926–1934 למדה בבית הספר העממי המעורב "גאולה" בתל אביב בהנהלת יהודית הררי לימים "בלפור", התחנכה בתנועת הנוער "המחנות העולים" ובגימנסיה נורדיה, שאביה היה אחד ממייסדיה ומנהלה. בהמשך סיימה לימודי תואר ראשון בחוגים ספרות, בלשנות ופסיכולוגיה חינוכית בקינגס קולג' שבאוניברסיטת לונדון.

שושנה שרירא עם אביה, שמואל

סיפוריה הראשונים נדפסו בכתב העת לספרות "גליונות" על ידי יצחק למדן בשנת 1937, ובשנת 1938 נדפסו סיפוריה בעיתון "דבר" על ידי העורך הספרותי דב סדן וב"הארץ" על ידי העורך הספרותי אברהם שלונסקי. באותה שנה פרסם אברהם שלונסקי את סדרת מאמריה "נשים בספרות". במהלך שנות עבודתה התפרסמו מאות כתביה (סיפורים, ביקורות תיאטרון, ספרות וסרטים, כתבות עיתונאיות ועוד) בעיתונות היומית ובכתבי העת שונים, מכל גוני הקשת הפוליטית. אחרוני סיפוריה – "דנטה לא הגיע" (בירחון "מאזנים") ו"היא הגיעה עם הארון" ו"שלוש חתונות או החווה של משה" (ב"מאסף ירושלים לדברי ספרות") – התפרסמו בין השנים 2001–2003. ספרה "שערי עזה" היה רב-מכר בשנת 1960.

לאורך שנות עבודתה כתבה שרירא סיפורים, טורים ומדורים קבועים בעיתונות היומית והשבועית, בין השאר בעיתונים "דבר" (עיתונה של מפא"י), "הארץ", "הבקר" (בשנים 1942–1945) ערכה מדור "חיים קטנים", "הבקר לילדים", "ידיעות אחרונות", מוסף 7 ימים ("על כוכב חדש" 1956), "ידיעות אחרונות לאשה" (דמות השבוע 1947), "למרחב", "מעריב", "על המשמר" והשבועונים "במחנה", "ספרות צעירה" (שבועון לספרות ואמנות עברית) ו"תשע בערב" (שבועון בידורי).

כתבי העת, מאספים ואנתולוגיות: "גזית" (ירחון לאמנות ולספרות), "גליונות", "דבר הפועלת" (ירחון נשים ראשון, גיליון סופרות ומשוררות 1974), "דיוקנה של עיר" (למלאת 75 שנה לתל אביב), "האומה" (רבעון), "מאזנים", "החינוך", "ולירושלים", "כנסת לזכר ח"נ ביאליק" (שנתון), "מאסף ירושלים", "מאסף סופרי ארץ ישראל", "עם וספר" (מדור "במות ספרים" בעריכתה 1956–1958), "ספרות ילדים ונוער".

החוקר פרופ' ראובן קריץ הגדיר את הסופרת שושנה שרירא כבת ה"משמרת הצעירה" של דור המאבק לעצמאות, לפי עקרונות המיון הדורי שפיתח (1978). פרופ' יפה ברלוביץ, המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן, משייכת את שרירא ל"אימהות הספרותיות" בתקופת "היישוב" (ספרה "שאני אדמה ואדם" 2003), ול"דור בארץ". ד"ר הדר מקוב חסון מאוניברסיטת ניו יורק, 2009, משייכת את שרירא לקבוצת סופרות שעסקו בקום המדינה העוסקות בנושאים קרובים, ביניהן יהודית הנדל, עמליה כהנא-כרמון, רחל איתן ונעמי פרנקל.

כיהנה כשופטת בפרסים:

• 1960 – פרס למדן לספרות ילדים.
• 1964 – פרס ברש ופרס של "עליית הנוער".
• 1985 – פרס ע"ש מרדכי ברנשטיין, נציגת אגודת הסופרים.
• 1990, 1991 – פרס ביאליק לספרות יפה.

בין השנים 1962–2003 התגוררה בתל אביב עם בעלה אריאל כהן, רואה חשבון ששירת בבריגדה היהודית, ובתה אילת אלגור-גורפינקל, עורכת ראשית של כתב העת "מבנים" 1994–2008. בשנים 1956–1976 הייתה חברה בקריית האומנים בצפת עם משפחתה, והתגוררה על גבול הרובע היהודי וקריית האומנים.

שושנה שרירא יחד עם בעלה, אריאל כהן

שורשיו של הקשר הצפתי בסבי סבה ממשפחת ברון שעלה ליישב את צפת, שאוכלוסייתה היהודית הידלדלה, בעליית חסידים. בספר יוחסין של המשפחה מופיעים צאצאיה כצאצאי ר' יוחנן הסנדלר שנחשב כחוליה חשובה במגילות יוחסין רבות דרך אב סבו הלל הזקן שהוא צאצא לדוד המלך, ורש"י הוא צאצאו. כיום ישנם רבים הנמנים עם צאצאיו של רבי יוחנן הסנדלר.

על מסורת חקר הפולקלור היהודי במשפחה ראו ערך שמואל שרירא.

בעיתון "דבר" באוקטובר 1960 מוזכרת מסיבה לצאת ספרה "שערי עזה" במועדון "מילוא" שם נהגו אנשי הקריה לשמוע הרצאות ולהיפגש. כתבה נוספת ב"דבר" מתארת את ביתה של שרירא בקריה. נציגות הסופרים בקריה הייתה מצומצמת, אך הם היו חלק בלתי נפרד ממנה. ספרה "בזכות עצי התאנה" (עם רישומי צפת מאת בעלה, אריאל כהן) נכתב על צפת.

ארכיון שושנה שרירא נמצא ב"מרכז לחקר הספרות והתרבות העברית על שם לאורה שוורץֿ קיפ" באוניברסיטת תל אביב.

על קשריה בחוגי הסופרים והעיתונאים ועולם הבוהמה, העמדה שתפסה ועיסוקיה מעידים המכתבים והכתבים בעזבונה. בין הכותבים לה נמנו: ש"י עגנון, אברהם חלפי, ד"ר עזריאל קרליבך, ד"ר יוסף גולדשמידט, גבריאל צפרוני, יוסף אריכא, רחל ינאית בן-צבי, יצחק למדן, מירון סימה, ש. שלום, פרופ' יוסף קלויזנר, יהושע בר-יוסף, אנדה עמיר פינקרפלד וכו'.

בספר "והיו הנעליים מאושרות", בהוצאת הקיבוץ המאוחד 2011, ישנו פירוט רשימת כתביה: סיפורים, מאמרים, ביקורות ספרות ותיאטרון.

שלט לזכרה ולזכר אביה שמואל שרירא, חוקר המקרא והפולקלור ומנהל גימנסיה נורדיה בתל אביב, הוקם ברחוב הכובשים 20 פינת הרב קוק 30 - מבנה לשימור בתל אביב.

שלט לזכרה על הבניין

כתביה

מספריה

• היאור הירוק, מ. ניומן, 1947 – קובץ סיפורים.
• לחם האוהבים, הוצאת דביר, 1957 – רומן שתחילתו בתקופת המאבק עם הבריטים והעלילה נמשכת לתקופה שלאחר קום המדינה ומיזוג הגלויות.
• שערי עזה, בעריכת אברהם שלונסקי, עם עובד, 1960 – רומן על חייה של משפחה מעדות המזרח ביישוב ספר בישראל בתקופת מבצע סיני.
• למי, למי, למי?, עם עובד, 1972 לספריית דן חסכן – ספר ילדים: יומנה של תלמידת כיתה ד' בשנות העשרים של המאה הקודמת בבית ספר בתל אביב. מהדורה אלקטרונית: www.esfarim.co.il.
• בזכות עצי התאנה (רישומים: אריאל כהן), הוצאת עקד, 1971 – קובץ סיפורים על צפת ותל אביב.
• אלמני הקש הצהובים (רישום עטיפה: אריאל כהן), הוצאת יחדיו בשיתוף אגודת הסופרים, 1979 – קובץ סיפורים: מאה שנות חיים בתל אביב על דרך ההומור, הדמיון והפיוט. 70 שנה במציאות ועוד שלושים במדומה.
• אלמני הקש הצהובים – הזמן התל אביבי (ציור עטיפה: אריאל כהן) הוצאת כרמל, 2009 – 100 שנות חיים בתל אביב. מהדורה שנייה עם אחרית דבר מאת פרופ' יפה ברלוביץ. עורכת המהדורה המורחבת: אילת אלגור גורפינקל. בגוף הספר שזורה מעין תעודת זהות גאוגרפית ובה הכוונה למקומות המתוארים תוך ציון מצבם העכשווי.
• והיו הנעליים מאושרות: יומן מכתבים 1942–1946: סופרת תל אביבית צעירה מתכתבת עם בעלה הטרי חייל בבריגדה היהודית / שושנה שרירא ואריאל כהן, עורכת: אילת אלגור גורפינקל, הקיבוץ המאוחד, 2011 - חלופת המכתבים של המשוררת שושנה שרירא עם בעלה, אריאל כהן, במהלך מלחמת העולם השנייה.

סיפוריה: "אלמנות" ו"לב נבוך" נדפסו בקובץ סיפורי נשים שאני אדמה ואדם, עורכת: פרופ' יפה ברלוביץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן קריאה, 2003.

מבנה לשימור ברחוב הכובשים בתל אביב, ששרירא גרה בו בילדותה, ושסביבו נסב רוב ספרה "אלמני הקש הצהובים - הזמן התל אביבי"

מתרגומיה

• נתיבים בתוהו לג'יימס הנלי, הוצאת צ. ליינמן, 1946. תרגום ראשון לעברית.
• אהבה וגאוה לג'יין אוסטין, הוצאת מ. ניומן, 1952 – תרגום ראשון לעברית של הספר. הספר נקרא "גאוה ודיעה קדומה" בתרגומים האחרים.

בעריכתה

• חוברת אודים 1943 – חוברת ראשונה מסוגה, ובה יומנים ושירים של "ילדי טהראן", ניצולי השואה.

ביקורת ספרות (מבחר)

• 'השנאה המאוהבת': על ספרו של יורם קניוק "פוסט מורטם", דבר, ב' באייר תשנ"ד, 13 באפריל 1994, עמ' 26.
• "אהבה זרה מאת אשר ברש" הבקר 28 ביולי 1939
• על "חליל הבורא", בתוך: יצחק שנהר: מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו (ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה: הלל ויס), תל אביב: עם עובד, תשל"ו, עמ' 93–103.
• על "ספר התיבה המזמרת" לנתן אלתרמן, החינוך, כרך ל"א, חוב' ג' (טבת תשי"ט), עמ' 230–232 (במדור 'ספר טוב לילד ולנער').
• "נסים ונפלאות" מאת לאה גולדברג החינוך חוברת א-ד 1958.
• על "יצרים בהולים למעשה", "אחרי החגים" מאת יהושע קנז, דבר, 9 באוקטובר 1964.
• על "והלילה היה לילה "אבות ובוסר" מאת "יצחק אורן, דבר, 13 בנובמבר 1964.
• 'על היעלמותה של האהבה ויתמות האדם והמלה', דבר, 1 בינואר 1965.
• "מדוע חושבים המחברים שהם משוררים לילדים', דבר, 30 באפריל 1965.
• "חלומות קרועים", על "ארצות התן" מאת עמוס עוז דבר, 3 בספטמבר 1965.
• "ג'והן סטיינבק: הנאמנות לחיים עצמם" מאת אדמונד וילסון, דבר, 4 באפריל 1966.
• "השפעת פרויד על ...שקספיר" דבר 4 באפריל 1966
• "הבריחה מעצמנו אל עצמנו" (נתן זך, יהודה עמיחי, ס. יזהר ועוד) דבר 17 בספטמבר 1966.
• "תרבות הטלאים המצפונית" הארץ 29 ביולי 1967.
• 'הבריחה אל הים': "מסע דניאל" מאת יצחק אוורבוך אורפז, דבר, 23 בינואר 1970.
• 'הבריחה אל ערבות יריחו': "מות אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אמו" מאת פנחס שדה, דבר, 30 בינואר 1970.
• "המפתחות ל"היכל הכלים השבורים מאת דוד שחר גזית כרך 28 8 בנובמבר 1971.
• "על קריאת חמישה ספרים בבת אחת", "קציר" בעריכת ד"ר עזריאל קרליבך, הבקר 2 בנובמבר 1945.
• "שאול ויוהנה" מאת נעמי פרנקל, "עם וספר" - ביטאון ברית עברית עולמית מדור "במה וספר", ספטמבר 1956.

ביקורת תיאטרון (מבחר)

• "בערבות הנגב" ב"הבימה" מאת יגאל מוסינזון, הבקר, 18 בפברואר 1948.
• "בית ספר חדש" (סקירת הצגות ב ב"האהל", "הקאמרי", "הבימה" ו"התיאטרון העממי"), הבקר, 1949.
• "רביזור" ב"קאמרי" קומדיה מאת גוגול תרגם: אברהם שלונסקי, הבקר 16 ביולי 1950.
• "הילולת רפאים". ב"קאמרי" לנואל קווארד. עברית: חנן בורלא, הבקר 7 ביולי 1950.
• "מלכת שבא" ב"קאמרי" מאת סמי גרונימן. עברית ופזמונים: חיים חפר, הבקר, 24 באוגוסט 1951.
• "הנערה והכושי" ב"אהל" לז'אן פול סארטר. עברית: לאה גולדברג. במות, הבקר 22 באוגוסט 1952.
• "שתי שחקניות ב"הקאמרי" נאבקות על 'היורשת' להנרי ג'יימס, הבקר, 17 באפריל 1953.
• מעשה בחייל, ב"הבימה" מאת צ. פ. ראמוז. נוסח עברי: לאה גולדברג, הבקר, 6.9.53.
• "באנברי" ב"קאמרי" ("חשיבותה של רצינות") מאת אוסקר ויילד תרגם:יעקב אורלנד, הבקר, 25 בספטמבר 1953.
• "קיסר וקלאופטרה" ב"הבימה" ברנרד שאו, הבקר, 30 בספטמבר 1953.
• "ים ובית" בתיאטרון "הקאמרי" מאת שולמית דורי בעקבות אהרן מגד, הבקר, 18 בדצמבר 1953.
• "המרד על הקיין" "הבימה", הבקר 29 באוקטובר 1954.
• "מקבת" ב"הבימה", הבקר 29 באפריל 1954.
• "חשבון חדש" "קאמרי", הבקר 30 באפריל 1954.
• "מחותנים" בתיאטרון העממי ביידיש מאת חנה גוטספלד, הבקר, 24 באפריל 1953.
• "התיאטרון הישראלי לאן?" עם וספר, מדור "במה וספר" בעריכת שושנה שרירא, 9.1956.

פרסומים מעזבונה

כתבות

• 'ילד קטן שיושב מן הצד בשקט ואיננו מפריע ורק שומע, שומע, שומע, כל הדברים שבעולם': קטעי סיפורים ורשימות מעיזבונה של שושנה שרירא, במלאת שנה למותה, הארץ "תרבות וספרות", 11 באפריל 2004.
• אילת אלגור גורפינקל, 'על המדרכה לפני קפה האמנים "כסית" רקדו בלט גרטרוד קראוס ונתן אלתרמן', הארץ "תרבות וספרות", 20 במאי 2005.
• קטעים ממכתב שושנה שרירא לאריאל כהן שפורסם בהארץ, הופיעו בפרק השלישי לתוכניתם התיעודית של מודי בר און וענת זלצר על תל אביב, "עיר בלי הפסקה".

ספר מכתבים

• שושנה שרירא ואריאל כהן, והיו הנעליים מאושרות, יומן מכתבים 1942 - 1946 בין שושנה שרירא לבעלה הטרי ששירת בבריגדה היהודית, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011. נזכר בספרה של בתיה כרמיאל, בתי הקפה של תל אביב 1920 – 1980, מוזאון ארץ ישראל תל אביב ויד בן צבי ירושלים, 2007. עמ' 246, 272 - מכתב של שושנה שרירא לבעלה בהבריגדה היהודית, מתוך 220 מכתבים "המהווים מקור בעל ערך היסטורי".

בספר פירוט רשימת כתביה: סיפורים, מאמרים, ביקורות ספרות ותיאטרון.

פרסים

• פרס קסל לספרות של יהדות מקסיקו, 1958 – על הספר "לחם האוהבים".
• פרס אוסישקין לספרות, 1960 – על הספר "שערי עזה".

לקריאה נוספת

• חיים באר, "מזכרונותיה של תולעת ספרים- מסעות בעקבות סופרים וספרים",עם עובד 2011, בפרק על אברהם חלפי.
• ראובן קריץ, "הסיפורת של דור המאבק לעצמאות", 1978 – מתוך סיפוריה שנדפסו מונה ראובן קריץ כ- 50 סיפורים שהודפסו עד שנת 1947, שלא כוללים את רוב כתיבתה ב"הבקר").
• ראובן קריץ ואורי קריץ, "סיפורי הקיבוץ 1950-1975" (כרך שני), 1997.
• ראובן קריץ, "מן היקב", תשס"ד, פורה 2004.
• אבנר הולצמן, מאמר: "אנשים אחרים הם" - דיוקנה של שארית הפלטה בסיפורת של דור תש"ח, יד ושם קובץ מחקרים עורך: זילברקלנג, תשס"ב
• יפה ברלוביץ "ביקורת ופרשנות" 34 קיץ תש"ס. קובץ מיוחד: האשה הישראלית – שורשים, מציאות ודימויים.
• ד"ר הדר מקוב חסון, אוניברסיטת ניו יורק, 2009. Oedipus' Sister: Narrating Gender and Nation in the Early Novels of Israeli Women. שש סופרות ישראליות. על הספר "לחם האוהבים", שעוסק בתקופת המחתרות, מלחמת השחרור, קום המדינה ומיזוג הגלויות, פרק המוקדש לשושנה שרירא ויהודית הנדל.
• ד"ר שרה מענית, חוליה נאלמה - הרומן הנשי בשנות המדינה הראשונות, 2014, אוניברסיטת תל אביב.
• מרדכי נאור, גבירתי ורבותי, באתר העין השביעית, 29 בבספטמבר 2012
• מרדכי נאור, עורך, "איש תל חי-זלמן בלחובסקי", יד בן צבי 2009. "אריה יש בגליל", סיפור לילדים מאת שושנה שרירא, פורסם בהבקר לילדים.
• בתיה כרמיאל, "בתי הקפה של תל אביב 1920–1980", מוזאון ארץ ישראל תל אביב ויד בן צבי ירושלים, 2007.
• נח בי (בירזובסקי), "פני תל אביב בקריקטורות", עורך ומוציא לאור: משה שיינבוים, (למלאת 30 שנה לת"א) 1939 (מערכת הבקר).
• קוש-זוהר, טלילה. "שולות וציפקות, האורות והחבובות למיניהן" – נשים והסיפור הלאומי. החינוך וסביבו, כרך כ"ב (תש"ס 2000).
• עוז אלמוג, ‏ממצ'ואיזם לפמיניזם, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
• עופר רגב, "אלמני הקש הצהובים - הזמן התל אביבי", אתר "BEST GUIDE".
• פרולוג צמתי מידע - מאגר העותקים הסרוק של עיתון דבר 1925–1996.
• אברהם הוס, "מקרואקלים תל אביב בנעורי", גזית, כרכים 33–34, 1984.
• ס. יזהר, מקדמות, זמורה ביתן, תל אביב, 1992 עמ' 146 ("הילדה שחורת השער והעיניים שושנה שידעה מי הוא דויסטויבסקי..." רומז לחיבור שנמצא ביומנה של שרירא משנת תרפ"ח, 1928).
• Outstanding People of the 20th Century,2001, International Biographical Center, Cambridge, England
• International Authers and writers Who is Who 9th edition 1987, 1993, 1994

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שושנה שרירא בוויקישיתוף

• כתבי שושנה שרירא בפרויקט בן-יהודה
• שושנה שרירא, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• שושנה שרירא, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• רשימת הפרסומים של שושנה שרירא, בקטלוג הספרייה הלאומית
• טליה דיסקין, תיעוד, כפיפות גו בארץ האבות, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2009
• מרדכי נאור, "גבירתי ורבותי", באתר העין השביעית, 29 בספטמבר 2012
• אילן ברקוביץ', הסופרת שהעירה את השד העדתי, באתר הארץ, 25 במאי 2017
• שושנה שרירא, דף שער בספרייה הלאומית
• שושנה שרירא, בלקסיקון הספרות העברית החדשה