רניירו צנו
 | |||||
| לידה |
1200? ונציה, הרפובליקה של ונציה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 ביולי 1268 (בגיל 68 בערך) ונציה, הרפובליקה של ונציה | ||||
| מדינה |
הרפובליקה של ונציה | ||||
| מקום קבורה |
כנסיית הקדושים ג'ובאני ופאולו | ||||
| בן או בת זוג |
Aluica da Prata | ||||
| |||||
  | |||||
רניירו צנו (באיטלקית: Reniero Zeno) או רניירי צן (בוונטית: Renieri Zen; נפטר ב-7 ביולי 1268) היה הדוכס ה-45 של ונציה. מורוזיני כיהן כדוג'ה מה-1 בינואר 1253 ועד פטירתו.
צנו כיהן כדיפלומט ונציאני בצרפת ובאיטליה. בעת שהותו בבולוניה הוא שכנע את העיר להפסיק ולשלם מיסים למדינת האפיפיור - מעשה שהביא להחרמתו על ידי הכנסייה. בשנת 1242 סייע צנו לדוג'ה יאקופו טייפולו במהלך המצור על פרארה, ובשנת 1242 דיכא מרידה שפרצה בזאדאר. בשנת 1244 מונה לתפקיד "קפיטאנו דה מאר" (מפקד הצי) של לה סרניסימה.
לאחר מותו של מרינו מורוזיני נבחר צנו, אשר כיהן באותה עת כפודסטה של פרמו לתפקיד הדוג'ה (צנו זכה ב-21 מתוך 41 הקולות).
בין השנים 1256–1259 סייע צנו לאפיפיור אלכסנדר הרביעי במלחמה נגד אצלינו דה רומאנו הרביעי.
באותן שנים לחמה ונציה נגד רפובליקת גנואה - יריבתה בשליטה על הסחר ברחבי הים התיכון. ראשיתה של המחלוקת - בביזת הרובע הגנואזי שהיה בצור שבלבנון על ידי הוונציאנים שהתגוררו ברובע הוונציאני בעיר.
בשנת 1257 הביס לורנצו טייפולו (לימים הדוג'ה של ונציה) את הצי הוונציאני. גנואה כרתה ברית עם מיכאל פאלאולוגוס השביעי אשר כבש את קונסטנטינופוליס בשנת 1261, והעניק לגנואה את זכויות היתר שהיו לסוחרים הוונציאנים בעיר (תוך ביטול הזכויות שהיו לוונציאנים). ונציה, בתגובה, תקפה שוב את הצי הוונציאני במוראה בשנת 1262 ובסטפוצי בשנת 1263, ובשני הקרבות הביסה את גנואה. בשנת 1265 נחתם הסכם שלום בין ונציה לגנואה, וב-1268 החזירה האימפריה הביזנטית לסוחרים הוונציאנים את זכויות היתר שהיו להם קודם לכן.
במהלך כהונתו של צנו הושלמה חקיקת החוק המסחרי הימי בן 129 הסעיפים, אשר נשאר בתוקפו עד נפילת הרפובליקה.
זנו נפטר בשנת 1268, ולאחריו נבחר לורנצו טייפולו כדוג'ה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רניירו צנו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
| הקודם: מארינו מורוזיני |
דוכסי ונציה 1252–1268 |
הבא: לורנצו טייפולו |