לדלג לתוכן

ריסטו רייטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריסטו רייטי
Risto Heikki Ryti
לידה 3 בפברואר 1889
הוטינן, פינלנד
פטירה 25 באוקטובר 1956 (בגיל 67)
הלסינקי, פינלנד
שם לידה Risto Heikki Ryti עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פינלנד
מקום קבורה הלסינקי
השכלה
מפלגה המפלגה הפרוגרסיבית הלאומית
בת זוג גרדה פאולה סרלציוס
נשיא פינלנד ה־5
19 בדצמבר 19404 באוגוסט 1944
(3 שנים)
פרסים והוקרה
  • אביר מפקד במסדר הוויקטוריאני המלכותי (27 בנובמבר 1934)
  • אות מסדר כוכב הקוטב - מפקד הצלב הגדול (30 בינואר 1937)
  • מפקד דרגה ראשונה במסדר הוורד הלבן של פינלנד (6 בדצמבר 1922)
  • אביר גדול עם כוכב במסדר הבז (16 ביולי 1928)
  • השרשרת הגדולה של המסדר העליון של החרצית הביצנית (3 בדצמבר 1942)
  • Grand Cross of the Order of Merit of the Kingdom of Hungary (18 בפברואר 1942)
  • מפקד הצלב הגדול של מסדר האריה של פינלנד (28 בספטמבר 1942)
  • אביר הצלב הגדול של הוורד הלבן של פינלנד (10 בדצמבר 1936)
  • Grand Cross of the Order of the German Eagle in Gold (20 באפריל 1942)
  • הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (21 בדצמבר 1940)
  • Knight Grand Cross with Collar of the Order of Carol I (15 במאי 1942)
  • מסדר הכתר של המלך זבונימיר (4 ביולי 1942)
  • הצלב הגדול של מסדר צלב החירות (6 ביולי 1940)
  • Order of Civil Merit
  • קצין גבוה במסדר אורנז'-נסאו
  • מדליית הנצחה למלחמת החורף עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ריסטו רייטי (Risto Heikki Ryti;‏ 3 בפברואר 188925 באוקטובר 1956) היה פוליטיקאי פיני, ראש ממשלת פינלנד מ-1939 עד 1940 ולאחר מכן נשיא פינלנד משנת 1940 עד 1944.

רייטי למד להיות עורך דין. בשנת 1919 נבחר לפרלמנט הפיני. משנת 1921 עד 1924 שימש כשר האוצר. לאחר מכן מונה לנגיד הבנק של פינלנד[1]. למרות השפל הכלכלי וחובותיה הצליח רייטי לשפר את האשראי של פינלנד.

ב-1 בדצמבר 1939, בעקבות מתקפה של ברית המועצות על פינלנד שפתחה את מלחמת החורף, התפטרה הממשלה וריטי שזכה לפופולריות בזכות הצלחתו כנגיד הבנק נבחר לראשות הממשלה[2]. עם התמנותו נשא רייטי נאום בו קרא לברית המועצות לקיים משא ומתן על חילוקי הדעות בין המדינות. הוא הבהיר שממשלתו מוכנה לשאת ולתת על כל נושא, אך שהיא אינה מוכנה לוותר על עצמאותה[3]. בסוף דצמבר 1939 קרא רייטי למעצמות האירופיות להפסיק את המלחמה ביניהם ולהתאחד נגד הסכנה הבולשביקית[4]. במרץ 1940 יצא רייטי למוסקבה בראש משלחת של פינלנד לשיחות שלום עם ברית המועצות[5]. רייטי הביא מהשיחות הסכמות לשלום על פיהן ויתרה פינלנד על שטחים רבים. בדברו לפרלמנט הפיני טען רייטי שלא הייתה לפינלנד ברירה יותר טובה, שכן עזרת מדינות המערב הייתה מסבכת את פינלנד במלחמה גדולה בין המעצמות, וממילא נורווגיה ושוודיה סירבו לאפשר לצבא בעלות הברית לעבור בשטחן כדי לסייע לפינלנד[6]. ב-19 במרץ 1940, בעקבות חתימת ההסכם התפטרה ממשלתו של רייטי[7], ורייטי הקים לאחר כשבוע ממשלה חדשה[8] בה היו שינויים שנטען שנועדו לרצות את ברית המועצות[9].

ב-19 בדצמבר 1940, בעקבות מותו הפתאומי של הנשיא הקודם, נבחר רייטי לנשיא פינלנד[10]. הוא פעל לצד מקורבו יוהאן וילהלם רנגל, שקודם לתפקיד ראש הממשלה במקומו.

רייטי נהפך לבעל בריתו של אדולף היטלר, אך טען שהוא אינו שותף לאידאולוגיה הנאצית, ושיתוף הפעולה עם גרמניה נובע ממצבה הקשה של פינלנד והצורך שלה להאבק נגד ברית המועצות[11]. בשבועות שלפני פתיחת מבצע ברברוסה עובו הכוחות הגרמניים בפינלנד[12]. בשבוע לפני פתיחת המבצע הודיע שר החוץ של פינלנד על סיום יחסיה עם חבר הלאומים[13] ובפינלנד הוכרז גיוס כללי[14]. לאחר פתיחת מבצע ברברוסה הצהיר רייטי שפינלנד נאלצת להלחם שוב נגד התוקפנות הרוסית, אבל הפעם היא אינה לבד ולצידה עומדת גרמניה[15]. רייטי טען שכבר בנובמבר 1940 דרשה ברית המועצות מגרמניה שתאפשר לה לכבוש את פינלנד[16]. בתחילת דצמבר 1941 הכריז רייטי שפינלנד קיבלה בחזרה במלחמה את השטחים שאולצה למסור לרוסיה, אך כדי לשמר את ההישג היא צריכה עוד לכבוש כמה נקודות אסטרטגיות[17]. ביוני 1942 הודיע רייטי לברלין כי בכוונתו לכרות שלום נפרד עם רוסיה, אלא עם גרמניה תספק לעמו מזון הנדרש לה להצילה מרעב. בעקבות זאת, טס היטלר לפינלנד והבטיח שיספק לפינים מזון[18].

בדצמבר 1942 ביקש רייטי מהפרלמנט שיוענקו לו סמכויות מלאות. הבקשה סורבה שכן לא קיבלה את הרוב המיוחס לה נזקקה על פי החוקה[19].

בפברואר 1943 נבחר רייטי שוב לנשיא פינלנד על ידי הפרלמנט[20] ובניגוד לתקוות[21], הודיע שפינלנד תמשיך במלחמה לצד גרמניה[22]. בתחילת מאי 1943 קיבל רייטי כמו שאר מנהיגי מדינות הציר הזמנה להגיע להיטלר, אך בניגוד לשאר המנהיגים לא הגיע רייטי אל היטלר. הטיימס ראה בכך סימן שפינלנד מחפשת דרך לצאת מהמלחמה[23]. בסוף 1943 רייטי סירב לדרישות מפינלנד לכרות שלום נפרד בטענה שמדובר על כניעה ללא תנאי שלא תועיל לעם הפיני[24].

ב-27 ביוני 1944 פלש הצבא הגרמני לפינלנד ובחסותו הגיע יואכים פון ריבנטרופ אל רייטי והחתים אותו על הסכמה להמשיך במלחמה לצד גרמניה[25]. בתחילת אוגוסט 1944, כאשר הצבא האדום התקדם אל תוך פינלנד, התפטר רייטי[26] וחזר לכהן כנגיד הבנק המרכזי[27]. לאחר כניעת גרמניה לחצה ברית המועצות להעמיד את רייטי לדין[28] והוא נעצר בתחילת נובמבר 1945[29] והועמד לדין באשמת גרירת פינלנד למלחמה והסגרת אזרחים פינים לידי הגסטפו[30]. בפברואר 1946 נדון רייטי ל-10 שנות מאסר[31], ואת רוב מאסרו העביר בבית החולים של בית הכלא. ב-19 במאי 1949 קיבל חנינה עקב בריאותו הרופפת[32][33] וב-22 במאי 1949 שוחרר מהכלא[34]. רייטי מת באוקטובר 1956[35].

המדיניות כלפי היהודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייטי שיתף פעולה עם הנאצים באופן מלא בכל הנושאים הצבאיים. כיוון שהיה בעל הברית היחידי של היטלר שפעל באופן עצמאי, הרי לא הייתה למדיניות הנאצית כלפי היהודים כל השפעה בפינלנד.

ב-1939 היו בפינלנד 1,700 יהודים. במלחמת החורף של פינלנד נגד ברית המועצות באותה השנה שירתו בצבא 260 חיילים יהודים, ומהם 200 חיילים יהודים בחזית.

למערכה ב-1941 של גרמניה נגד ברית המועצות, היו שותפות רומניה ופינלנד. כך יצא שגם במלחמה זו לחמו חיילים יהודים במסגרת הצבא הפיני, כאשר הם לוחמים כתף אל כתף לצד הגרמנים.

מ-1938 החלו פליטים להגיע לפינלנד. למדינה הגיעו 500 יהודים רובם מגרמניה ופולין. 150 פליטים מהם נשארו בפינלנד. הממשל הפיני מצידו לא הגיש להם כל עזרה והנטל נפל על הקהילה היהודית. ב-1941 השתנה יחסו של הממשל ופליטים אלה הושמו ב"מעצר" ביישובים האוהו ולאמי. אמתלת הממשל הוא הרצון להגן עליהם מפני הגרמנים שהסתובבו אז בפינלנד. לאחר מכן הועברו יהודים אלה למחנות עבודה.

ב-27 באוקטובר 1942 הועברו תשעה יהודים לידי הגסטפו באסטוניה יחד עם עוד 20 זרים אחרים. סוגיה זו עוררה סערה בקרב הממשל הפיני והתנגדות עזה מצד כמה שרים. השר לעניינים חברתיים פאגרהולם איים בהתפטרות, והנשיא ריסטו רייטי נתן את הבטחתו שהפליטים שנשארו בפינלנד לא יגורשו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריסטו רייטי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רוסטו ריטי, דבר, 17 במאי 1944
  2. ^ סטאלין לא שעה למחאת היטלר, הצופה, 3 בדצמבר 1939
  3. ^ מאורעות פינלאנד, הארץ, 3 בדצמבר 1939
  4. ^ הבולשביזם מאיים על אירופה, הצופה, 1 בינואר 1940
  5. ^ שליחי פינלאנד הגיעו למוסקבה לנהל משא ומתן לשלום, הצופה, 10 במרץ 1940
  6. ^ הפינים מפנים את קארליה, הארץ, 17 במרץ 1940
  7. ^ ממשלת פינלנד יוצאת בדימוס, המשקיף, 21 במרץ 1940
  8. ^ ממשלה חדשה בפינלאנד, הצופה, 28 במרץ 1940
  9. ^ הקאבינאט החדש בפינלאנד, הארץ, 28 במרץ 1940
  10. ^ נשיא פינלאנד מת פתאום, אמר, 20 בדצמבר 1940
  11. ^ הנרי טיילור, "עברתי על פני אירופה המתבוססת בדמה", המשקיף, 29 באפריל 1942
  12. ^ פראוודה מודיע על הורדת צבא גרמני בפינלנד, המשקיף, 1 במאי 1941
  13. ^ ידיעות מרכזיות ב"השחר", הַבֹּקֶר, 30, 19 ביוני 1941
  14. ^ פינלנד מגייסת - פנוי הלסינקי מנשים וילדים, הַבֹּקֶר, 20 ביוני 1941
  15. ^ חדשות בקיצור, הצופה, 29 ביוני 1941
  16. ^ מוסקוה על שקרי הציר, דבר, 29 ביוני 1941
  17. ^ מצב מלחמה בין בריטניה לפינלנד, רומניה והונגריה, המשקיף, 7 בדצמבר 1941
  18. ^ סכסוך רומניה הונגריה - ההתנגדות הפסיבית בבלגיה - ההיסוסים בפינלנד, המשקיף, 29 ביוני 1942
  19. ^ נשיא פינלנד לא קיבל סמכויות מלאות, הצופה, 23 בדצמבר 1942
  20. ^ נשיא פינלנד נבחר שוב, הַבֹּקֶר, 16 בפברואר 1943
  21. ^ פינלנד מבקשת מוצא מן המלחמה, דבר, 18 בפברואר 1943
  22. ^ פינלאנד תמשיך במלחמה, הארץ, 2 במרץ 1943
  23. ^ בפינלאנד, הצופה, 12 במאי 1943
  24. ^ דוגמת איטליה אינה מעודדת את פינלאנד, משמר, 9 בדצמבר 1943
  25. ^ איך השתלטו הגרמנים על פינלנד, דבר, 29 ביוני 1944
  26. ^ נשיא פינלאנד התפטר, הארץ, 2 באוגוסט 1944
  27. ^ בפינלאנד לאחר שביתת הנשק, משמר, 23 במרץ 1945
  28. ^ דורשים לדון את מושלי פינלאנד לשעבר, הארץ, 27 ביולי 1945
  29. ^ אחר חצות, משמר, 7 בנובמבר 1945
  30. ^ משפטי ריטי וטאנר - בהלסינקי בשבוע הבא, הארץ, 8 בנובמבר 1945
    נתן גורדוס, משפט בצפון, הארץ, 13 בדצמבר 1945
  31. ^ טלגרמות בקיצור, משמר, 24 בפברואר 1946
  32. ^ ממשלת פינלנד שחררה את פושע המלחמה ריטי, קול העם, 20 במאי 1949
  33. ^ ריטי הודח, דבר, 20 במאי 1949
  34. ^ נשיא פינלאנד לשעבר שוחרר ממאסרו, הארץ, 23 במאי 1949
  35. ^ מת נשיא פינלנד לשעבר, חרות, 28 באוקטובר 1956