אורהו קקונן

אורהו קקונן
Urho Kekkonen
לידה	3 בספטמבר 1900; פילבסי, הדוכסות הגדולה של פינלנד, האימפריה הרוסית
פטירה	31 באוגוסט 1986 (בגיל 85); הלסינקי, פינלנד
שם לידה	Urho Kaleva Kekkonen
מדינה	פינלנד
מקום קבורה	בית הקברות הייטניימי
השכלה	אוניברסיטת הלסינקי
עיסוק	פוליטיקאי, משפטן, ספורטאי
מפלגה	מפלגת המרכז
בן או בת זוג	Sylvi Kekkonen (1926–2 בדצמבר 1974)
	1 במרץ 1956 – 27 בינואר 1982; (25 שנים)
	→ יוהו קוסטי פאסיקיבי מאונו קויביסטו ←
חתימה

אורהו קקונן (בפינית: Urho Kekkonen; ‏ 3 בספטמבר 1900 – 31 באוגוסט 1986) היה ראש ממשלת פינלנד בשתי תקופות כהונה (1950–1953, 1954–1956) ונשיאהּ השמיני, בעל תקופת הכהונה הארוכה ביותר (1 במרץ 1956 עד 27 בינואר 1982). מדיניותו, שהמשיכה את מדיניות קודמו, יוהו קוסטי פאסיקיבי ונקראה "קו פאסיקיבי-קקונן", דגלה בשיתוף פעולה מוגבל עם ברית המועצות, תוך שמירה על עצמאות לאומית ורקימת קשרים הן עם מדינות ברית נאט"ו והן עם מדינות ברית ורשה.

ביוגרפיה

קקונן נולד בחווה חקלאית במרכז פינלנד. במלחמת האזרחים הפינית (1918) לחם בשורות "המשמרות הלבנים". ב-1921 עבר להלסינקי על מנת ללמוד משפטים ועבד ב-Supo, משטרת הביטחון של פינלנד. בשנת 1936 קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת הלסינקי. בשנת 1924 היה לאלוף פינלנד בקפיצה לגובה (בהישג של 1.85 מטר).

פעילות פוליטית וראשות הממשלה

תחילת עיסוקו הפוליטי באוניברסיטה היה בשורות המפלגה הלאומית הימנית שתמכה בסיפוח חבל קרליה לפינלנד. אולם, עקב ההקצנה של המפלגה ימינה ב-1932 פרשו קקונן ועוד כ-100 פעילים מן המפלגה והצטרפו לליגה האגררית, שהפכה למפלגת המרכז. בשנת 1936 נבחר לפרלמנט והיה לשר המשפטים, תפקיד בו כיהן עד 1937. בין השנים 1937 ל-1939 כיהן כשר הפנים. בתפקידיו ניסה להצר את צעדי התנועות הלאומניות הקיצוניות. בתקופת מלחמת ההמשך כיהן כמנהל מרכז הקליטה לפליטי חבל קרליה. בין 1944 עד 1946 היה שוב שר המשפטים ובשנים 1948–1950 היה יושב ראש הפרלמנט.

ב-1950, לאחר שנכשל בבחירות לנשיאות מול פאסיקיבי, מינה אותו הנשיא המכהן לראש הממשלה. בחלק מתקופת כהונתו כיהן גם כשר חוץ ויחד עם פאסיקיבי גיבש את הקו המדיני הרגיש מול מוסקבה מחד ומול מדינות המערב מאידך.

כנשיא

בתקופת כהונתו הראשונה פעל מול ממשלת ימין-מרכז ושימש כבלם בפני החלטות שיכלו לדרדר את המדינה למסלול התנגשות עם ברית המועצות בשנים 1958–1959 ו-1961. קקונן נשא ונתן באופן פרטי עם שר החוץ הרוסי אנדריי גרומיקו ועם ניקיטה חרושצ'וב והצליח לפתור את המשברים מבלי להגרר לעימות. הצלחתו בפישור, בפרט כאיש מרכז-ימין, יצרה סחף לטובתו בבחירות לנשיאות של שנת 1962 ותרמה לבחירתו ברוב גדול.

במקביל לקיום הסכמי הגנה עם ברית המועצות טיפח קקונן גם את קשרי מדינתו עם איגודי שיתוף פעולה כלכליים אירופאים-מערביים כגון מועצת אירופה, והמועצה הנורדית. כן חתר לפרז את האזור הנורדי מנשק גרעיני בעקבות הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ב-1968 הודיע קקונן לברית המועצות שפינלנד היא מדינה נייטרלית ושעל ברית המועצות לכבד זאת.

קקונן הבטיח את בחירתו כהונה אחר כהונה באמצעות הטיעון שברית המועצות סומכת עליו באופן אישי ושכל עוד הוא נשיא, מוכנה ברית המועצות לקבל את התקרבותה המתמדת של פינלנד אל המערב. עד שנת 1973 התמוססה כל אופוזיציה משמעותית להארכת כהונתו כנשיא. הוא גם ניצל את סמכותו החוקתית להתערב באופן פעיל בהרכבת ממשלות ובמהלך רוב תקופתו כיהנו ממשלות רחבות המבוססות על קואליציה של מרכז-שמאל.

מעמדו הבינלאומי תרם לאירוח הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה בהלסינקי בין 1972 ל-1975 וחתימת הסכמי הלסינקי שתרמו להפשרת היחסים המתוחים של המלחמה הקרה בין ארצות הברית וברית המועצות.

בבחירות לנשיאות ב-1978 זכה ב-259 מתוך 300 קולות בגוף הבוחר, לאחר שסירב להופיע לעימות בחירות מול המועמד שמולו. ב-1979 זכה בפרס לנין לשלום. ב-1980 לקה קקונן במחלה שפגמה בכישוריו הקוגניטיביים. באוקטובר 1981 פרש מתפקידו בשל מצבו הגופני המתדרדר ובינואר 1982 נכנס מאונו קויביסטו לתפקיד הנשיא.

הערכת תפקידו והשינויים בחוקה

תקופת נשיאותו הארוכה של קקונן, ומגעיו ההדוקים עם מוסקבה הם נושאים שנויים במחלוקת בפינלנד. על רקע תפקודו נערכו מספר שינויים בחוקת פינלנד החל מ-1984. בין השינויים שנבעו באופן ישיר מתפקודו נמנים הגבלת תקופת הכהונה לשתי תקופות רצופות לכל היותר, הגבלת התערבות הנשיא בהקמת ממשלות, שינוי מנגנון הבחירה של הנשיא מבחירה על ידי חבר אלקטורים לבחירה ישירה, חיזוק כוחו של ראש הממשלה בתחום יחסי החוץ וביטול האפשרות של הנשיא לפזר את הפרלמנט ללא הסכמת ראש הממשלה.

משפחתו

אורהו קקונן היה נשוי לסיולבי אוינו (1900 - 1974), סופרת. לזוג היו שני בנים תאומים: מאטי קקונן (1928 - 2013) וטאנלי קקונן (1928 - 1985). מאטי היה פוליטיקאי, חבר הפרלמנט הפיני ושר התחבורה. טאנלי היה דיפלומט, שירת כשגריר פינלנד ביוגוסלביה, יוון, איטליה, פולין, מלטה וישראל. במהלך החופשה בפינלנד נתפס מאטי נוהג ברכבו, כאשר הוא תחת השפעת אלכוהול ובשל כך הודח מתפקידו כשגריר. כתוצאה מכך סבל מדיכאון ושם קץ לחייו.

הוקרה

על שמו הפארק הלאומי השני בגדלו בפינלנד, פארק אורהו קקונן בלפלנד.

קקונן זכה בעיטורים של מדינות רבות בהן נורווגיה, שוודיה, דנמרק, איסלנד, מסדר האימפריה הבריטית, ספרד, איטליה, אוסטריה, בולגריה, פולין, צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה ורומניה.

בתרבות הפופולרית

הקראת תוצאות הבחירות ב-1978, בהן זכה כמעט ברוב מוחלט שודרה ברדיו ונחשבת לקטע-קול מזוהה ומשעשע בתרבות הפינית. הצבעות האלקטורים נקראו בקבוצות של חמש וחזרו שוב ושוב על התבנית "Kekkonen,Kekkonen,Kekkonen,Kekkonen,Kekkonen".

קישורים חיצוניים

אסתר אדלשטיין, נפטר הנשיא שקיים ישיבות ממשלת פינלנד בסאונה, מעריב, 1 בספטמבר 1986
ביוגרפיה
דף באתר הפרלמנט הפיני
דף הבית של ארכיוני הנשיא
מטבע שנטבע לרגל 25 שנות נשיאות
מטבע ליום הולדתו ה-75
המדיניות של קקונן, הלסינקי סנומט, 4 בספטמבר 2000
Former Soviet Ambassador Deryabin: Kekkonen probably knew about 1961 note in advance, הלסינקי סנומט על המזימה הסובייטית-פינית להבטיח את בחירתו מחדש של קקונן ב-1962
אורהו קקונן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אורהו קקונן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אורהו קקונן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אורהו קקונן, באתר MusicBrainz (באנגלית)