קריאה
קריאה היא תהליך קוגניטיבי מורכב של פענוח סמלים לשם הפקת משמעות (הבנת הנקרא) או יצירת משמעות. מיומנות הקריאה מצויה אצל האדם בלבד[1].
לשפות רבות יש מערכת סמלי קריאה ייחודית להן. אולם, קריאה אינה מתבססת בהכרח על מערכות כתיבה שיסודן בדיבור. המשותף לקריאת אותיות, תווי מוזיקה או ציורים הוא, שבכל המקרים מדובר בפירוש סמלים לשם הפקת משמעות מסימנים חזותיים.
הקריאה היא תהליך קוגניטיבי הנרכש על בסיס התפתחותם התקינה של כישורי השפה הדבורה[1]. בתהליך הקריאה, מידע כתוב נקלט ברשתית, מעובד במרכז הראייה הראשוני בקליפת המוח ומפורש באזור ורניקה. קוראים משתמשים במגוון אסטרטגיות קריאה לסייע להם בפענוח (תרגום סמלים לקולות או ייצוגים חזותיים של דיבור) ובהבנה. קוראים עשויים להשתמש בצורנים, סמנטיקה, תחביר ורמזי הקשר לזיהוי משמעותן של מילים לא מוכרות. הקוראים מטמיעים את המילים הנקראות אל תוך אוצר הידע או התוכנית (סכמה) שלהם (תאוריית הסכמות).
חשיבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יכולת הקריאה נחשבת למיומנות למידה בסיסית[2]. קריאה היא אמצעי לרכישת שפה, לתקשורת ולשיתוף במידע וברעיונות, החיוני להשתלבות בחברה בת ימינו. אדם שמתקשה בקריאה, בין אם משום שלא ניתנו לו הזדמנויות נאותות ללמוד מלאכה זו ובין אם בשל לקות, עשוי להיות מוגבל מאוד בפעילויות חיים מרכזיות, כגון פרנסה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תולדות האנושות מתחלקים לשניים: פרה היסטוריה – התקופה בה באזור מסוים איש לא קרא ולא כתב וההיסטוריה – התקופה בה לפחות מקצת האנשים כתבו ותיעדו את המתרחש. במרבית הזמן בו קיים המין האנושי, בפרה היסטוריה, איש לא כתב ולא קרא ובמרבית הזמן הנותר, מרבית ההיסטוריה, הייתה הקריאה נחלתם של בודדים בלבד.
ככלל, ההיסטוריה, כמו הצורך בכתב לפחות בידי מעטים, החלו עם המהפכה החקלאית. הצורך בידיעת קרוא וכתוב בידי כל אדם פשוט נוצר בעקבות התפשטותן של דתות בעלות פולחן המחייב זאת ובעקבות המהפכה התעשייתית. במשך מרבית ההיסטוריה, מלאכת הכתיבה הייתה אומנות שרק מעטים אחזו בה, אם בחרט על לוחות חומר או אבן ואם בדיו על גבי פפירוסים, ומסרים כתובים נועדו אפוא רק לשליטים, שהחזיקו כתבנים בחצרותיהם, לצורך ניהול חשבונות גביית המיסים, להעברת מסרים ורשומות לעתיד. הציבור הרחב שאב את הידע שלו מפה לאוזן, אם מאב לבן ואם בקהילות גדולות יותר, מפי זקני העדה או ממספרים נודדים.
בהמשך, הכתיבה והקריאה הפכה לנחלתם של הסוחרים והתפתחה גם שכבת מלומדים המקורבת לסוחרים ולקבוצה השלטת. בשכבה זו נולדו רעיונות דתיים מסובכים שדרשו הנצחה וניתוח בכתב ונוצר מחקר ותיעוד שיטתי שדרש הנצחה גם הוא.
הקריאה כאמצעי להעברת מידע וקניית ידע הייתה לנחלת הכלל רק לאחר המצאת הדפוס, וגם אז נפל מספר יודעי קרוא וכתוב ממספר הנבערים מדעת. כיום קריאה, לפחות בשפת האם, היא חלק בלתי נפרד מן החיים ומספר האנאלפביתים בעולם נמצא בירידה מתמדת. לאדם המודרני קשה לתאר לעצמו חיים ללא קריאה. מערכת החינוך מתבססת רבות על ספרי לימוד ולכן הקריאה היא כלי חיוני ללמידה ורכישת השכלה.
המילונאי ראובן אלקלעי הציע ב-1932 את צמד החידושים קָרִיא (readable; שאפשר לקרוא אותו, שקל לקריאה) וקְרִיאוּת (readability)[3].
השימוש בקריאה בחיי יום-יום
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בעת החדשה, הקריאה דרושה בכל תחומי החיים. היא דרושה לרכישת השכלה, לפרנסה, לטיפול עצמי (קניית מזון, קביעת תור אצל הרופא וכיוצא בזה), לחיי הדת ולתרבות הפנאי.
במשך שנים התבצע תהליך הקריאה מעל גבי נייר כתוב או מודפס בדיו: ספרים, כתבי-עת, עיתונים, עלונים, מחברות ומעטפות. בכתב יד, יש הכותבים גם בעיפרון, בעיקר כדי לאפשר מחיקה לשם תיקון. העיוורים משתמשים בכתב ברייל. בחדרי כיתה משתמשים בגיר על גבי לוח צבוע או בטוש מיוחד מחיק על גבי לוח פלסטי. בהרצאות מרבים להשתמש במצגות ובשקפים להצגת מידע כתוב וגרפי. בבתי האופרה בימינו משתמשים בכתוביות-על להצגת לברית האופרה לצופים המעוניינים בכך. כתוביות מלוות סרטי קולנוע וטלוויזיה גם כשהם בשפת המדינה, להקל על כבדי השמיעה ועל כלל הצופים. בשנים האחרונות מקובלת קריאה מעל צגי מחשבים, טלוויזיה וצגי טלפונים ניידים, המאפשרים כיום הן קבלה ושליחה של מסרים כתובים והן צפייה בחדשות וכדומה. החידוש האחרון, ספר אלקטרוני, נכנס לשימוש בזמן האחרון ממש ויש הצופים, שהוא עתיד להחליף את הספר המודפס. כיום מקובל לספק רצועות חדשות על גבי צגי טלוויזיה לממתינים במוסדות שונים, כגון סניפי דואר.
תהליך הקריאה משמש עוברי אורח, ברכב או ברגל, בכל דרך אפשרית – תמרורים, שילוט דרכים, שלטי רחובות, מסרים משתנים להדרכת הציבור על גבי שלטים אלקטרוניים או מסרים קבועים לזמן ממושך, וכן להעברת מסרים קצרים מעל שלטי פרסום חוצות, אם שלטים מודפסים ואם מסכים מתחלפים. כל המסרים האלה צריכים להיות בולטים, תמציתיים ומיידיים, כדי שהקורא יוכל לקלוט ולהבין אותם תוך כדי נסיעה על פניהם. עוד טכניקת פרסום היא בכרזות נגררות מאחורי מטוס קל, או בסיסמאות קצרצרות על גבי בלונים גדולים. מוסדות ממשלתיים ועירוניים מעבירים מסרים לציבור במודעות מפורטות מעל גבי לוחות מודעות שנועדו לדבר, וכך גם מודעות אבל, פרסומי מופעים וכדומה.
בתי מסחר מכריזים על טיבם בשלטים ועל מבצעי מכירות במודעות בולטות לעין. מידע הנוגע לשעות פתיחה מופיע על דלתות בנייני ציבור, בנקים וכדומה.
טכניקות שונות משמשות להעברת מסרים, ביניהן תבליט, חריתה או שיבוץ אבנים בצבעים שונים בקיר או בכביש. שיטה מקובלת להעברת מסרים חתרניים לציבור היא ריסוס כתובות גרפיטי על גבי קירות וגשרים.
לאריזות תרופות מצורפים עלונים בשפות שונות, שהמשתמש נדרש לעיין בהם לפני השימוש. למכשירי חשמל ולמוצרים להרכבה עצמית מצורפות חוברות הדרכה בשפות שונות ולכל מכונית חדשה מצורף ספר רכב להדרכת הנהג.
להקלת הקריאה יש להקפיד על ניגוד בין האותיות לרקע ועל תאורה מתאימה, על גודל הגופן ועל רווח נאות בין האותיות ובין שורה לשורה. במסמכים רשמיים, חוזי מכירה וכו' משתמשים לעיתים ב"אותיות קטנות", שהקוראים עלולים להתעלם מהן לפני החתימה.
קריאה היא בדרך כלל פעילות אישית, אם כי ניתן לקרוא בקול לאדם אחר, וקריאה בקול של אדם לעצמו היא סוג של תקשורת תוך-אישית. קריאה לילדים קטנים היא צורה מומלצת ללימוד שפה, לשיפור כושר ההתבטאות ולהבנה של טקסטים. קריאה לילדים מעשירה את דמיונם ומדרבנת אותם ללמוד ולפתח עם הזמן את יכולת הקריאה העצמית.
תחום הזיהוי החזותי של מילים עוסק בחקר הקריאה של מילים בודדות. כדי להשיב על השאלה כיצד נקרא טקסט, עוקבים אחר תנועות העיניים. מעקב כזה מלמד, שקריאה מתבצעת בסדרה של התקבעויות העיניים, שביניהן תנועות עיניים מהירות. נראה, שבני אדם אינם נוטים להתעכב על כל מילה בטקסט, אלא מתקבעים על מילים אחדות ונעזרים בהקשר למילוי המידע החסר. דבר זה אפשרי הודות לקיום סדירויות לשוניות מסוימות בשפות האנושיות.
ראשית הקריאה נעשית על פי רוב בהגייה בקול של מילים נפרדות בזו אחר זו. לפני הופעת טקסט נפרד בשלהי ימי הביניים, היכולת לקרוא קריאה שתוקה נחשבה ליוצאת דופן וראויה לציון. ראו אלברטו מאנגל (1996), "תולדות הקריאה". ניו יורק: ויקינג. (2) (באנגלית).
תהליך הקריאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב האנשים רוכשים את היכולת לקרוא מילים כתובות ללא מאמץ רב[4]. תהליך הקריאה של טקסט כתוב מתחיל בפיזיולוגיה של העין האנושית. היא יכולה לקלוט כמות מסוימת של טקסט, כשהיא משתמשת בתחום הראיה בזמן שהיא מתמקדת בטקסט. הצורות של האותיות והמילים הכתובות עוברות עיבוד בהיררכיה של תהליכי עיבוד חזותיים בלתי מודעים, עד שהן מזוהות כייצוגים תפיסתיים אשר מקבלים משמעות דרך חיבורים לזיכרונות קודמים[5]. במסגרת תהליך זה זיכרון החישה מסוגל לשמור על דברים בתחום הראייה למשך כ-500 מילישניות. הזיכרון לטווח קצר מסוגל לשמור על חומר (בערך 4 דברים בבת אחת), אך לזמן ארוך יותר (כ-30 שניות). אם חוזרים שוב על החומר, או שהוא מקושר באופן משמעותי, הוא עובר לזיכרון לטווח ארוך, שמבחינה פוטנציאלית יכולתו בלתי מוגבלת, והחומר יוכל להישאר שם מ-10 דקות ועד לסוף חייו של האדם, כשהדבר תלוי בעומק העיבוד ובזיכרון מחדש לאחר זמן.
מעל לשכבות העיבוד הבלתי מודעות מתקיימת חוויות הקריאה. בשלב זה המודעות של הקורא מתמלאת בצורות, צבעים ולעיתים גם בדיבור פנימי אשר מקריא בקול שקט את המילים תוך כדי הקריאה. מדי פעם הקורא יכול לחוש בהתגבשות של עמדה פנימית בנוגע לתוכן או לקונספט הכללי של הטקסט[5].
בתום הקריאה הקורא יכול לחזור ולהרהר בחוויה המודעת שלו מהעיון בטקסט שקרא. בשלב זה הקורא יכול להשתמש בתהליכים מטה-קוגניטביים כדי לבחון את רמת הבנתו את הטקסט ולחזור על חלקים המצריכים עיון נוסף על פי צורך. לחלופין, הקורא יכול גם להגיע לתובנה שהוא רק סרק את הטקסט בצורה טכנית בעוד שמחשבותיו נדדו ולא עיבדו את הכתוב[5].
יכולת הקריאה אינה תלויה ברמת המשכל של האדם. ישנם מקרים בהם אנשים בעלי פיגור שכלי קשה מצליחים לרכוש את מיומנות הקריאה במהירות[4].
שיעורי קריאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיעורי קריאה כוללים: קריאה לזכירה בעל פה (עד 100 מילים לדקה), קריאה ללמידה (100–200 מילים), קריאה להבנה (200–400 מילים), רפרוף (400–700 מילים), וסריקה (700 מילים). קריאה נורמלית מערבת שיעורים שונים, הכוללים קריאה רגילה, רפרוף וסריקה, שלכל אחד מהם יש מטרות ותוצאות שונות. קריאה להבנה היא תהליך הקריאה החשוב ביותר, מכיוון שהיא הנפוצה ביותר. סקירה ורפרוף מועילים לעיבוד כמויות גדולות יותר של טקסט ברמה נמוכה בהרבה של הבנה (מתחת ל-50%).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- וולפגנג איזר, מעשה הקריאה - תאוריה של תגובה אסתטית, הוצאת מאגנס, 2006.
- חנה אדוני והלל נוסק, קולות הקוראים: מעשה הקריאה בסביבה התקשורתית הרב ערוצית, הוצאת מאגנס, 2007[6].
- עוזי אלידע, "אסכולת האנאל ותרבות הספר", בתוך ספרות והיסטוריה, ר. כהן וי. מאלי (עורכים), החברה ההיסטורית-זלמן שזר, 1999, עמ' 299–323.
- מרסל פרוסט, על הקריאה, עם מבוא מאת דוד מנדלסון, הוצאת כרמל, 2003.
- אלברטו מנגל, תולדות הקריאה, זמורה ביתן, 2001.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיגי ברנדה , מהי קריאה? ממודעות פונולוגית ואורתוגרפית לקריאה, באתר "לומדע"
- ציטוטים ממאמרו של ג'ון ראסקין "איך ומה לקרוא" - אתר ויקיציטוט
- The Science of Word Recognition, באתר טיפוגרפיה של מיקרוסופט
- אפרת קוצר, שטף קריאה: רקע תאורטי והמלצות יישומיות, באתר מט"ח
- Screen Ruler - סרגל וירטואלי למסך המחשב. סרגל מסוג זה יכול לעזור במיקוד הראיה ומעקב אחר השורות בזמן קריאת טקסטים מהמחשב.
קריאה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אפטר, א., הטב, י., ויצמן, א., וטיאנו, ש. (2010). פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב.
- ^ American Psychiatric Association - APA, (2013). DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANUAL OF MENTAL DISORDERS, FIFTH EDITION - DSM 5.
- ^ ראובן אלקלעי, מלון עברי שלם, כרך 3, הוצאת גליל, 1994, המקבילה הלועזית אומתה במילון העברי-אנגלי
- ^ 1 2 ד"ר אורן לם (1999). דיסלקסיה - ליקוי לא קרוא. הספרייה הווירטואלית של מטח.
- ^ 1 2 3 By Schooler, Jonathan W.; Mrazek, Michael D.; Baird, Benjamin; Winkielman, Piotr. Mikulincer, Mario (Ed); Shaver, Phillip R. (Ed); Borgida, Eugene (Ed); Bargh, John A. (Ed), (2015). APA handbook of personality and social psychology, Volume 1: Attitudes and social cognition. APA handbooks in psychology., (pp. 179-202). Washington, DC, US: American Psychological Association, xlix, 982 pp.
- ^ עוזי אלידע, קולות הקוראים - מעשה הקריאה בסביבה התקשורתית הרב ערוצית, מסגרות מדיה 2, 2008, עמ' 143–150
