מורפמה

בבלשנות, מוֹרְפֶמַה (בעברית: צוּרָן או צורה לשונית) היא היחידה הלשונית הקטנה ביותר שממנה מורכבת מילה, והיוצרת ונושאת משמעות למילה זו. לעיתים המורפמה אינה יכולה להתקיים כמילה לעצמה, וכך גם אין לה משמעות עצמית, אלא במחובר.

סוגי מורפמות והבחנתן מפונמות

המורפמה עשויה להיות בעלת משמעות מילונית או במקרה של מוספיות רבות, היא יוצרת משמעות למילה שהיא צמודה אליה, אך אין לה עצמה משמעות.

המורפמה יכולה להיות חלק ממילה אחרת – מורפמה כבולה, למשל מוספיות תחיליות וסופיות כמו -וֹת שאינן עומדות בפני עצמן, או יכולה להופיע כמילה עצמאית, כמו המילה "בלתי" העומדת כמילה בעלת ערך מילוני בפני עצמה, אף שהיא תמיד צמודה למילה אחרת.

המורפמה, יחידת הבסיס ליצירת צורת המילה, מובחנת מפונמה יחידת הבסיס הצלילית ליצירת הגייה של המילה. בעבר נהוג היה להגדיר את המורפמה (הצורן) בכך שהיא נושאת משמעות לעומת הפונמה (ההגיין) שאינה, אך כיום ננטש אופן הצגה זה.

תפקוד

צורני נטייה וצורני גזירה

הצורנים נחלקים לפי תפקודם הדקדוקי לצורני נטייה (מורפמות אינפלקצייה) שאינם משנים את משמעותה המילונית הלקסיקלית של המילה למרות צורתה החדשה, וצורני גזירה (מורפמות דריבציה) המשנות ויוצרות מילה בעלת ערך מילוני חדש, עם שינוי צורתה ממילה אחרת.

צורני נטייה

צורני נטייה או מורפמות אִינְפְֿלֶקצְיַה (inflection – מלשון נגיעה פנימית בעצמם) – צורן שאינו משנה את משמעותה המילונית (הלקסיקלית) של המילה.

מורפמות עשויות לשנות את צורת המילה אך להותיר את המילה המילונית על כנה בלי לשנות את משמעותה. למשל סופית הריבוי המציינת את המספר הדקדוקי, -ִים לזכר -וֹת לנקבה אינו משנה את משמעותה המילונית של המילה. המילה סוסים והמילה סוסות עדיין מדברות על המילה המילונית (הלקסיקלית) סוס. כך גם הוספת כינוי שייכות חבור לשם העצם אינו משנה את המילה. וכך סוסי סוסך סוסינו אינו משנה את משמעותה המילונית של המילה.

פעולה זו של שינוי צורה, שאינה משנה את משמעותה המילונית של המילה נקראת הטיה (או אינפלקציה בלעז), וצורנים כאלו, שאינם משנים את משמעותה המילונית של המילה אלא רק את הטייתה נקראים צורני נטייה או מורפמות אינפלקציה.

במערכת הפועל בעברית ובשפות שמיות אחרות הטיית המילה בגוף, בזמן, במספר ואפילו בבניין משאירות את המילה המילונית ללא שינוי. כך לדוגמה בזמן עבר שינויי צורה של פועל באמצעות המורפמות -תי, -נו, -תָ, -תְ לא יְשָנוּ את משמעותה המילונית של המילה. לדוגמה הטיית הפועל שמר ימשיך להופיע בהוראת שמירה גם בהטיות שמרתי, שמרנו שמרתָּ ושמרתְּ. כך גם הטיית אותו השורש (בדוגמה שלנו: השורש שמ"ר) לכל אחת מתבניות הבניין של הפועל, למשל הטיית שמ"ר לבניין התפעל או לבניין הפעיל לא תשנה את משמעותה המילונית של המילה. תוצאות ההטיה, לדוגמה השתמרתי השתמרת השתמרנו, בדיוק כמו המילים שמרתי שמרת שמרנו עדיין שומרות על אותה משמעות הקשורה בשמירה ושימור, וכולם יופיעו במילון תחת ערך אחד, שמר (או במילון ההווה תחת הערך שומר).

ערבית, ארמית, אמהרית, תיגרינית וגעז דומות בכך לעברית. בשפות אירופיות אין גזירה מסורגת של פעלים באמצעות בניין, אלא מילות הפועל הן מילים ייחודיות השונות בדרך כלל ומבחנות בעיצוריהם מהמילים בשמות העצם ובשמות התואר. הטיה לזמן עבר הוא בדרך כלל פשוט על ידי הוספת הסופית ed-. וכך
walk+ed->walked, help+ed->helped

המילה המתקבלת אינה משנה את משמעותה המילונית: הלך או עזר, שמשמעותו עם כינוי הגוף המתאים I, we, you, they עזרתי, עזרנו, עזרת או עזרתם ועזרתן, ועזרו, או הלכתי הלכנו וכן הלאה.

צורני גזירה

צורני גזירה או מורפמות דֶרִיבַֿציַה derivation מלשון הפקה ותוצר: צורן שבהצטרפו למילה משנה את משמעותה המילונית (הלקסיקלית). לעומת צורני הנטייה, קיימים צורנים ההופכים את המילה בצורתה החדשה למילה מילונית לקסיקלית חדשה. במערכת השם כלומר בשם העצם ושם התואר, וגם בתואר השם בעברית, ובאחיותיה השפות השמיות, צורן המשקל גוזר מהמילה המקורית מילה מילונית (לקסיקלית) אחרת. לדוגמה כל אחת מהמילים מִשְמרת, שְמָרים, שומר, שמרן ושמרנות, הן מילים שכל אחת מהן תקבל ערך מילוני בפני עצמה אף שכולן נובעות קרוב לוודאי משורש שמ"ר. על שורש זה הופעל בכל מילה משקל דקדוקי אחר: משקל מקטל"ת - אשר בנוסף לתנועותיה מוסיפה מוספית תחילית מִ- וסופית +-ֶת, קֶטֶ"ל - במשקל הסגוליים לסוג דבר, קוט"ל - במשקל הבינוני לתפקיד, קטלן - סופית +־ַן במשקל התכונה, וגזירה משנית של הבסיס שמרן אחר שנגזר במשקל קטל"ן, במשקל התכונה קטלוּ"ת בצורתה לשורשים מרובעים (קטלנות) על ידי הוספת סופית +-וּת. כל אחת מהמוספיות התחיליות והסופיות נחשבת צורן (מורפמה) ויש המחשיבים את השורש והמשקל בלי לנתח את הסופיות.

מוספיות תחיליות וסופיות המתווספות במסגרת המשקל לבסיס נחשבות צורני גזירה או מורפמות דֶרײבַציה. הבסיס הוא חלק המילה ללא מוספיות העובר שינוי. הגזיר הוא חלק הבסיס ללא מוספיות שעבר את השינוי. המוספיות הן כל מה שנוסף על הבסיס. ניתן לנתח מילים בעברית תוך "קילוף" המוספיות מהן וכך יתקבלו בסיסים מילוליים שונים לפי "עומק" הניתוח. כך המילה שמרנות התקבלה מהבסיס "שמרן" ועוד הסופית -וּת. ניתוח ברמה מעמיקה יותר תראה ש"שמרן" עצמו הגיע מבסיס השורש "שמר" ועוד הסופית ־ָן. המוספית הסופית -וּת היא צורן המשנה את צורתה של המילה ונותן לה משמעות חדשה של תכונה או משמעות מופשטת, כמו בצמדים נכון-נכונוּת, מלך-מלכוּת, ומתקבלת מילה אחרת בעלת ערך מילוני חדש.

חלופת צורן (allomorph; לפי הצעת האקדמיה ללשון העברית: גוֹן צורן): שני צורנים העשויים להתחלף זה בזה בלי שינוי במשמעות נקראים אלומורפים של אותה מורפמה (השווּ לאלופונים של פונמה, או לאלוגרפים של גרפמה), למשל סופית צורן הנקבה +-ָה (אישה, ילדה, טובה), סופית צורן הנקבה +-ִית (ספרית, בלנית), וסופית צורן הנקבה +-ֶת (חיילת, גחלת) הן כולן אלומורפים של המורפמה לציון המין הדקדוקי של מילה כנקבה.

אלומורף אחד יכול להחליף אחר באופן חופשי או מותנה. למשל, בעברית החילוף בין משקל קִטְלָה ומשקל קִטְלַת, שניהם צורן משקל של שם עצם מתואר, הוא חילוף מותנה: במעמד של סמיכות תופיע הצורה קִטְלַת (שִׂמְלַת הַיַּלְדָּה) ובמעמד נפרד תופיע הצורה קִטְלָה (שִׂמְלָה יָפָה). אלומורפים יכולים עם הזמן להפוך לשתי מורפמות נפרדות: למשל, בלשון חז"ל המשקלים הַקְטָלָה ואַקְטָלָה הם אלומורפים בחילוף חופשי, ואילו בעברית החדשה הם עברו תהליך של בידול משמעות והצורות הפכו לשתי מורפמות שונות (יש הבדל במשמעות בין הבטחה לאבטחה, השכבה ואשכבה, הזעקה ואזעקה וכיוצא בזה).

התחום הבלשני העוסק בחקר המורפמות ודרכי צירופן נקרא מורפולוגיה, או תורת הצורות.

מבנה

מורפמות (כלומר צורנים) עשויות להתחבר זו לזו בכמה דרכים. בשפות אירופיות רווח החיבור הצורני על ידי שרשור, כלומר צירוף צורנים בזה אחר זה בתצורה קווית כאשר הצורנים שומרים על צורתם המקורית ורק משורשרים זה לזה בלא שינוי. לדוגמה הבסיס "שָמַר" וצורן גוף ראשון רבים "נוּ" יוצרים על ידי שרשור את המילה "שָמַרְנוּ". בשפות האירופיות דרך תצורה זו היא הרווחת, למשל המילה unbreakable מורכבת משרשור של שלושה צורנים: un+break+able. בעברית רווח יותר חיבור של שזירה בין מורפמות בתצורה משורגת שבה הצורנים המוטמעים יחד משפיעים זה על זה, ונשזרים האחד בשני. למשל את השורש גד"ל משבצים בתוך המשקל מִקְטָל ומקבלים את המילה מִגְדָּל. הצורן המקורי גדל הושפע והשתנה וצורתו המקורית השתנתה.

מוספית

מורפמה המצטרפת למילה על ידי שרשור, נקראת גם מוספית. המוספית יכולה להיות תחילית כאשר היא באה לפני המילה המצורפת, סופית כאשר היא באה בסוף המילה, מוספית מסגרת כאשר היא מקיפה את המילה משני צדדיו (כמו בערבית מדוברת: מַ-...-ש - להבעת שלילה, או בעברית: הת-ממש-ות, כדי ליצור שם פעולה מן השורש ממ"ש), ומוספית מסורגת כאשר היא משולבת בתוך המילה וגם בתחילתה או בסופה. דוגמה רווחת בשפה העברית היא המוספיות המתווספות לפועל לצורך הטיית הזמן והגוף, כמו השורש שמ"ר המקבל תחילית נשמר וסופית שמרתי במקרה של יחיד עבר.

קליטיק – צורן נתמך

אם המוספית אינה בתבנית, כלומר אינה נוספת כתוצאה מבניין של פועל או ממשקל של שם עצם, אלא התווספה חיצונית, המוספית נקראת: צורן נתמך, ובלועזית קליטיק (מיוונית: נשענת). אם הצורן הנתמך נצמד לתחילת המילה הוא נקרא נתמך תחילי ובלועזית פרוקליטיק, ואם הוא מצטרף לסוף המילה הוא נקרא נתמך סופי ובלועזית אֶנקליטיק. לדוגמה, במילה הדקדוקית "בְּארגז" שני צורנים: המילית בְּ- היא מוספית תחילית כלומר פרוקליטיק (proclitic). ואילו במילה "ארצנו", שגם בה יש שני צורנים, הצורן השני, מילית השיוך נו, היא מוספית סופית, אנקליטית (enclitic).

צורנים עצמאיים (חופשיים) או כבולים וצורן הבסיס

כאמור, מורפמות עשויות להיות מורפמות עצמאיות (נקראות גם צורן חופשי) או מורפמות כבולות. למשל, בשפה האנגלית, בהרכבה (כלומר המילה המורכבת) un+break+able, המורפמה un היא כבולה, כי איננה יכולה לעמוד לבדה. לעומת זאת המורפמה break היא מורפמה עצמאית. בעברית, מורפמות השיוך והמשקל בשמות עצם, ומורפמות ההטיה בפעלים הן מורפמות כבולות, ואינן יכולות לעמוד בפני עצמן.

מורפמה עצמאית שהיא היסוד למשמעות המילה גם במקרה של צירוף מוספיות עצמאיות או כבולות נקראת בסיס.

דוגמאות

לדוגמה בשפה העברית, השורש שמ"ר שהוטה בתבנית הבניין של הפועל השתמ"ר וסופית הנטייה -נוּ עבור גוף ראשון רבים (מדברים) בזמן עבר יוצרים יחד את המילה בצורתה השתמרנו. הצורנים הבונים מילה זו בצורתה הם השורש, בניין התפעל והמוספית -נוּ. הטיה לבניין אחר, לזמן אחר או לגוף אחר, מותירה את המילה במשמעותה המילונית אך יוצרת לה צורה חדשה בהטיה שונה.

דוגמה אחרת למורפמות היוצרות מילה מאותו השורש – שמ"ר – אך בגזירה עם תבנית המשקל מיקט"ל לשמות עצם, ועם סופית הריבוי לנקבות -וֹת, יוצרים יחד את המילה הדקדוקית הנפרדת מִשְמרות השונה ממילת הבסיס שָׁמַר. בדוגמה זו, הצורנים היוצרים את המילה משמרות הם השורש (שמ"ר), המשקל הדקדוקי (מקטל"ת) וסופית הריבוי (-וֹת).

דוגמה שמכילה את כל סוגי הצורנים היא במילה אנטישמית, שמקורה בלועזית. המילה "שם" היא הבסיס. התחילית "אנטי" היא אומנם בעלת משמעות ולכן אולי תיחשב צורן חופשי (כלומר עצמאי), אך אינה נותנת את המשמעות למילה כולה, ולכן אינה הבסיס.

לכל זה מתווספות הסופיות "-י" – צורן גזירה מילוני-לקסיקלי כבול, כי עתה התקבלה מילה חדשה: תפקיד האלחוטאי, שאיננו לפי משקל או בניין.

כך גם הסופית "-ת" חסרת משמעות עצמית, לכן גם היא צורן כבול, אך הפעם דקדוקי, כי משמעותה הטיית הגרעין של מוספית זו (אלחוטאי) לפי מין: נקבה.

ראו גם

• שורש
• בניין

קישורים חיצוניים

• מורפמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)