קרובה

קרובה (נקרא גם קרובץ) היא מערכת פיוטים המיועדת להאמר על ידי שליח הציבור בחזרת הש"ץ על תפילת העמידה. במשך הדורות, נחשבה הקרובה בדרך כלל כסוג הפיוט הנכבד ביותר. בתקופת הפיוט הקלאסי (המאה ה-6–המאה ה-8) התמקדו מרבית הפייטנים, ובראשם יניי ורבי אלעזר בירבי קליר, בכתיבת קרובות, ומנחם זולאי כינה אותה בשל כך "תקופת הקרובה".

פיוטי הקרובה מתחלקים לסוגי משנה, בהתאם לשאלת מספר הברכות בתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה או תפילת שבע) וכן לשאלת אמירת קדושה בחזרת הש"ץ.

מקור המונח

המונח "קרובה" מופיע במדרש ויקרא רבה המזכיר את "ר' אלכסנדרי קרובה", והמונח "קרובה" מפורש כאדם המחבר קרובות. וכן במדרש שיר השירים רבה נאמר: "דהוה ר' אלעזר בר ר' שמעון קראוי ותנויי וקריבוי ופייטויי". רבי דוד אבודרהם כותב שמקור המונח באמירה לחזן בא וקרב לתפילה.

אצל האשכנזים נקראת הקרובה לעיתים "קרובץ". יש שכתבו שהמילה נוצרה כראשי תיבות של "קול רנה וישועה באהלי צדיקים". אך אחרים סבורים שמדובר בשיבוש של המילה 'קרובות' ובדיעבד ניתנו לה ראשי התיבות: קול רינה וישועה באהלי צדיקים, וכך הם דברי אליהו בחור בספרו התשב"י:

האשכנזים קוראים לפיוטים שאומרים בשבתות וימים טובים קרובץ, ולא מצאו טעם לזה, רק שאומרים שהוא ראשי תיבות ק'ול ר'נה ו'ישועה ב'אהלי צ'דיקים, ולזה הטעם אין טעם ולא אוכל להאריך.
והנני נותן לך טעם איך נפל בינינו זה השיבוש, הנה ידוע כי אנחנו האשכנזים באנו מגזע הצרפתים וכו' והנה הפיוטים נקראו קרובות בתי"ו, לפי שמקריבין אותן אל התפלה וכו', ולפי שהצרפתים אינם מבדילים במבטא בין הצד"י ובין התי"ו הרפוי, וכאשר שמענו שאומרים קרובות חשבנו שאומרים קרובץ, וקדמונינו לא מצאו טעם למה נקרא כן, אלא שהוא ראשי תיבות כדלעיל, ואחר כך מצאתי בספר האשר"י בפרק אין עומדין וז"ל, ורבי אליעזר הקלירי שעשה קרבוץ וכו', ואני אומר אולי לפי שגם הוא היה אשכנזי היה רגיל לקראם קרבוץ, ועוד הרי הוא קרא אותם קרבוץ ולא קרובץ, ובזה בטילין דברי הראשי תיבות דלעיל, ועוד אפילו הוי"ו הראשונה לא תיתכן במלה בהיות הבית דגושה ודו"ק

היווצרות הקרובה

ערש היווצרותו של הפיוט היא ארץ ישראל בסוף תקופת האמוראים. בתקופה זו החלו להכתב פיוטים – כלומר נוסחי תפילה הכתובים בצורת שירה – שנועדו לגוון ולהחליף את הנוסח הקבוע של התפילה בציבור שנאמר מפי שליח הציבור. בשל מעמדה המרכזי של תפילת העמידה, אין ספק שהסוג הפייטני החשוב ביותר היה ה"קרובה", פיוט שנועד להחליף את נוסח הקבע של חזרת הש"ץ.
כמי שנועדה להוות תחליף לתפילה הקבועה, הקרובה (כמו גם שאר סוגי הפיוט בני התקופה: יוצר, מערבית, פיוטי ברכת המזון ועוד) נבנתה כך ששמרה על מסגרת התפילה, כלומר פתיחת הברכות בשם ומלכות ונוסחי חתימות הברכות, ועבור שאר הנוסח הקבוע עיצבה תחליף פיוטי. בנוסף לכך, שמר הנוסח המפויט גם על הפסוקים הקבועים שנאמרו מפי הציבור, כפסוקי הקדושה ופסוקי שירת הים בברכות קריאת שמע. נקודות אלה, המכונות בפי החוקרים "תחנות ליטורגיות", קבעו למעשה את מבני הפיוטים, שהיו אמורים להעביר אליהן. כלומר, הועמד בקרובה קטע אחד כנגד כל קטע מקביל בתפילה המקורית, ובדרך כלל מספר הקטעים בפיוט זהה למספר התחנות הליטורגיות בקטע שאותו הוא בא לפייט.

סוגי הקרובות

סוג הקרובה מתפצל לסוגי משנה, השונים זה מזה בעיצוב ובמבנה, על פי צורכי התפילה שלשמה נכתבו. הקרובה הפשוטה היא קרובה הכוללת חטיבה אחת (טור בודד, מחרוזת או כמה מחרוזות, אך חטיבת פיוט אחת) לכל אחת מברכות תפילת העמידה, ועל כן הקרובות הפשוטות מתחלקות על פי מספר הברכות בתפילת העמידה:

• שבעתא היא קרובה המיועדת לתפילת שבע שלא אמרו בה קדושה במנהג הארץ-ישראלי הקדום (שבו אמרו קדושה רק בשבתות וימים מיוחדים, ובדרך כלל רק בתפילת שחרית). בשבעתא מוקדש קטע קצר לכל אחת מהברכות, אך לפעמים קיימת גם הרחבה לחלק מהברכות.
• קרובת י"ח היא קרובה לימות חול, בהם מתפללים תפילת שמונה עשרה. מבנהָ דומה לזה השבעתא, אבל בן שמונה עשר קטעים ולא שבעה. גם כאן, לעיתים נוספים פיוטי הרחבה (למשל, בתשעה באב נוספו קינות בברכת ירושלים).
  • קרובת י"ד: סוג משנה של קרובת י"ח, לתשעה באב. בקרובות לתשעה באב, נוספו בברכת בונה ירושלים קינות לתשעה באב, שהאריכו מאוד את הקרובה. לכן, לעיתים ויתרו הפייטנים על כתיבת חטיבות פיוט לברכות העמידה שאחרי בונה ירושלים, וקרובת י"ח הפכו במקרה זה לקרובות י"ד. בדומה לזה נכתבו בתקופה מאוחרת "קרובות שש" לתענית ציבור, שנקטעות לאחר הסליחות בברכת סליחה.

שינוי מהותי יותר במבנה הקרובה מתרחש אם בחזרת הש"ץ נאמרת קדושה בברכת קדושת השם. במקרים כאלה נוספים פיוטים רבים בברכה זו, לכבוד אמירת הקדושה. גם כאן יש להבדיל בין קרובות לשבתות ולחגים ובין קרובות לימות החול:

• קדושתא: לתפילות שבתות וחגים שבהן נאמרת קדושה. הקדושתא היא קרובה בעלת מבנה מורכב, המכילה מספר רב של פיוטים לשלוש הברכות הראשונות של חזרת הש"ץ, עד הקדושה. בדרך כלל הקדושתא נקטעת לאחר הקדושה, ובניגוד לכל שאר הקרובות אינה ממשיכה עד לסיום תפילת העמידה.
• קדושתת י"ח: סוג המשלב מאפייני של קרובות י"ח ומאפיינים של קדושתא, לימות חול שמוסיפים בהם קדושה עקב חגיגיותם, כמו חנוכה, ראש חודש וחול המועד. בקדושתות י"ח המבנה דומה לקדושתא בתחילת התפילה עד הקדושה, אם כי קצר יותר, ולאחר הקדושה המבנה הופך דומה לזה של קרובת י"ח של חול.

קרובות במנהגי התפילה כיום

בתקופת הזוהר של הקרובה נאמרו קרובות בהזדמנויות רבות: בחלק מן הקהילות אמרו קדושתאות ושבעתות מדי שבת וחג, וקרובות י"ח נאמרו לעיתים אפילו בימות חול רגילים. לעומת זאת, במחזורי התפילה הממוסדים הנהוגים היום, שמקורם בעיקר באירופה, הקרובות תופסות מקום מועט הרבה יותר. במחזורי אשכנז ישנן קדושתאות לרוב תפילות הימים הנוראים, ולתפילת שחרית במרבית הימים הטובים, בארבע פרשיות ובשבת הגדול. ברם במרבית הקהילות נאמרות בפועל רק חלק מן הקרובות לימים הנוראים, ושאר כל הקרובות מדולגות. בנוסח איטליה ישנן קדושתאות לתפילות יום הכיפורים בלבד, ובנוסח הספרדים נאמרים ביום זה רק שרידי קדושתאות.

שבעתות וקרובות י"ח נדירות אף יותר. בנוסח אשכנז ישנן שבעתות רק לתפילת טל ותפילת גשם, ולפרשות "שקלים" ו"החודש" (כשהאחרונות מושמטות ברוב הקהילות). בנוסח הספרדים נאמרות שבעתות בתפילות טל וגשם, אך במנותק ממקומן המקורי בחזרת הש"ץ. קרובות י"ח לסוגיהן ניתן למצוא בנוסח איטליה לכל תעניות הציבור, בנוסח אשכנז בפורים (ובמנהג אשכנז המערבי בלבד, גם בתשעה באב). בנוסח הספרדים ישנן קרובות י"ח חלקיות (קרובות חמש) בתשעה באב, בעשרה בטבת ובשבעה עשרה בתמוז, שוב במנותק ממקומן המקורי.

הטמעות בנוסחי הקבע

החוקרים משערים שחלקים מנוסחי הקבע של התפילה הם במקורם קטעי קרובות, שלימים התקבעו והפכו לחלק מן הנוסח הקבוע. מנחם זולאי שיער שתפילת "ישמח משה במתנת חלקו" הפותחת את ברכת קדושת היום בתפילת שחרית של שבת, היא חלק של קדושתא או שבעתא, באמצעו של אל"ף בי"ת עולה, אחרי קטעים של שלוש אותיות כל אחד בשלש הברכות הראשונות של העמידה.

קישורים חיצוניים

• מידע על שבעתא בקטלוג הספרייה הלאומית