קאמפ

המונח "קאמפ" מפנה לכאן. לערך העוסק במקום פנאי ויעד נופש ייעודי לילדים ולנוער לחודשי הקיץ ראו מחנה קיץ, או לחלופין, ראו קייטנה.

קאמפ (מלועזית: Camp) היא סגנון תיאטרלי, ז'אנר, וגישה אסתטית פוסט-מודרניסטית שהופיעה לראשונה בשנות ה-60 בארצות הברית, שלפיה ניתן לזהות יופי אירוני ומוגזם בתופעות אופנתיות הלוקות בחוסר טעם קיצוני או בביטויים מובהקים של פרובינציאליות וכיעור מוחצן, פעולות הנעשות פעמים רבות במודע על-ידי מבצעיהן. המושג אובחן והוגדר כתופעה תרבותית על ידי המבקרת האמריקאית-יהודייה סוזן סונטג, שבשנת 1964 פרסמה מאמר בשם "הערות על קאמפ".^[1] במאמר טענה סונטג כי קאמפ מציג את האנושי כמסכת של "ניסיונות כושלים לרצינות", תוך התייחסות לרגשותיה ולאופנותיה של תקופה מסוימת^{[דרושה הבהרה]}. קאמפ משקף אסתטיקה של המלאכותי והסינתטי, המשועתק בייצור המוני^{[דרושה הבהרה]}. חובבי קאמפ^{[דרושה הבהרה]} טוענים כי "קאמפ הוא שקר שמעז לומר את האמת".

התפתחות המושג

קאמפ התפתח כסגנון אופנתי בעיקר בשנות ה-80, עם צמיחת תרבות הפופ. המילה עצמה נובעת מהמילת הסלנג הצרפתית Camper, שמשמעה 'להציג פוזה מוגזמת'. מהדורת 1909 של המילון האנגלי של אוקספורד מספקת את ההגדרה הבאה: "מוגזם, תיאטרלי, בעל תכונות נשיות, הומוסקסואלי. בעל תכונות הומוסקסואליות או משויך להן". (תופעת קאמפ מוכרת היא תרבות הדראג קווינז – גברים המתלבשים כנשים באופן מוגזם ובוטה, כולל שימוש באביזרי אופנה אקסטראווגנטיים וצבעים ססגוניים). במחצית השנייה של המאה ה-20 הורחב השיוך של קאמפ מהומוסקסואליות לתופעות קוויריות ואלטרנטיביות, לתופעות המתקיימות בשולי התרבות השלטת, ומצדיקות את קיומן בדרך של הגחכת הנורמלי והמקובל וביקורת אירונית עליו.

קאמפ וקיטש

שני המושגים קאמפ וקיטש יכולים להתייחס לאותם עצמים אופנתיים או ולאותם ביטויים אמנותיים, אך השוני ביניהם מתמצה בתפיסת המשמעות של אותו עצם או ביטוי. קיטש הוא מושג מודרניסטי שנולד בסוף המאה ה-19 והתבסס על ידי חוקרים כמו תיאודור אדורנו ואחרים, שביקשו לסמנו כניגוד לאוונגרד, אמנות חדשנית ומאתגרת. לפי הנגדה זו, קיטש מתאר סוגה נמוכה של אמנות, יצירת כוחות השוק הקפיטליסטיים, המפיצה תודעה כוזבת באמצעות תוצרים אמנותיים זולים ופופולריים, שמספקים לרוכשים אותם בעיקר בידור וסמל מעמדי. בניגוד לתפיסה המודרניסטית של אמנות גבוהה ואמנות נמוכה, הקאמפ הפוסטמודרניסטי מוצא ערך מוסף ברדידות ובטעם ההמוני והקרתני, ונותן להם משמעות חתרנית וביקורתית, אשר יוצרת מדרג אסתטי משל עצמו.