צבי לוקר

צבי לוקר
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	29 ביולי 1915; נובי סאד, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	24 במאי 2014 (בגיל 98); ירושלים, ישראל
ענף מדעי	היסטוריה
מקום קבורה	הר המנוחות
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מוסדות	משרד החוץ (26 ביוני 1948–1 באוקטובר 1980); משכן הנשיא (1971–1974) ;
תרומות עיקריות
	חקר יהדות יוגוסלביה ויהדות הקריביים

צבי לוקר (בסרבו-קרואטית: Cvi Loker;‏ 29 ביולי 1915, נובי סאד, האימפריה האוסטרו-הונגרית – 24 במאי 2014,^[1] ירושלים, ישראל) היה דיפלומט, היסטוריון ואיש ציבור ישראלי בן יהדות יוגוסלביה. כיהן במספר תפקידי שגריר וכמנכ"ל בית הנשיא.

ראשית חייו

נולד בנובי סאד בשם טיבור לוקר במשפחה דוברת גרמנית ויידיש, שהיגרה לעיר בראשית המאה ה-20 מאזור צ'רנוביץ'. אביו, וילים (וילהלם) לוקר היה אופטיקאי ואיש התנועה הציונית. טיבור נולד בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה כאשר אביו שירת במדי הצבא האוסטרו-הונגרי. הוא רכש השכלה יסודית בבית הספר של הקהילה היהודית, והשכלה תיכונית במערכת החינוך העירונית, ובה גם למד סרבית. בהמשך למד צרפתית באמצעות מורה פרטי.^[2]

ב-1927 נבחר אביו וילים למועצת עיריית נובי סאד. בגיל 16 נמנה צבי לוקר עם מקימי תא השומר הצעיר בנובי סאד, בהמשך ב-1933 עבר להכשרה בזאגרב וב-1937 שב לעירו ושירת בשירות חובה בצבא ממלכת יוגוסלביה. לאחר שחרורו, מונה למזכיר ההסתדרות הציונית בוויבודינה, ובמקביל הפך לכתב ובהמשך עורך העיתון היהודי "Juedische Zeitung". באוגוסט 1939 הגיע לארץ ישראל במטרה לבחון עלייה. הוא שב לנובי סאד וב-24 בדצמבר 1939 עלה לישראל עם בת זוגו רחל, לה נישא שלוש שנים מאוחר יותר. לאחר הגיעו, רכש השכלה אקדמית בספרות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים.^[3] ב-1942 נפטר אביו, אימו עברה לגור עם קרובי משפחתה בבודפשט ובהמשך גורשה לברגן-בלזן, אך שרדה את השואה. בין השנים 1942–1944 שירת לוקר בצבא הבריטי והוצב באלכסנדריה.

במקביל ללימודיו האקדמיים עבד בלשכה המדינית של הסוכנות היהודית. במרץ 1948 נפצע בפיצוץ בניין הסוכנות היהודית בירושלים. לאחר הקמת מדינת ישראל, ביוני 1948 הצטרף לוקר לשירות הדיפלומטי במשרד החוץ, ומילא שורה ארוכה של תפקידים. בין השנים 1951–1952 כיהן כקונסול דיפלומטי של ישראל בבוקרשט ועסק בסוגיית פדיון יהודי רומניה ובין השאר נפגש עם אנה פאוקר.^[4] בין 1952–1957 כיהן כקונסול ישראל בבלגרד. בין השנים 1962–1967 כיהן כקונסול ישראל בפריז, ובין 1967–1970 כיהן כשגריר ישראל במדגסקר וקונסול לא תושב במאוריציוס. בין השנים 1971–1974 הושאל ללשכת נשיא המדינה וכיהן כמנכ"ל בית הנשיא, תחת הנשיאים זלמן שזר ואפרים קציר. בין השנים 1975–1980 כיהן כשגריר ישראל בהאיטי.^[5]

לוקר כיהן כמזכיר התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר תחת היו"ר צבי רותם. ב-1962 רכש תואר מוסמך אוניברסיטה בהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. לוקר ויקיר אבנטוב הקימו את הארכיון המרכזי לתולדות יהודי יוגוסלביה, ולוקר פרסם וערך שורת מחקרים וספרים העוסקים בתולדות יהדות יוגוסלביה ובכלל זה פנקס הקהילות בהוצאת יד ושם שהתפרסם ב-1988. בעת כהונתו כשגריר בהאיטי, חקר את תולדות יהודי הקריביים ופרסם ספר בנושא. בהמשך, ניהל את ארכיון יהדות יוגוסלביה.

מעדת אנוסים לקהילת-קודש (עיצוב דמותה של הקהילה בבורדו במאה ה-י"ח), הוצאת האוניברסיטה העברית, ירושלים, 1974.
צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות – יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988 ISBN 9789653080065.
יהודים באזור הקאריבי: מיסמכים ועדויות לתולדות יהודי המרחב הקאריבי בעידן הקולוניאלי, הוצאת משגב, ירושלים, 1991 ISBN 9789652960153.
יהודי וויוודינה בעת החדשה, הוצאת התאחדות עולי יוגוסלביה, 1994.

^ צבי לוקר באתר GRAVEZ.
^ דושאן מיכאלק, צבי לוקר - ביוגרפיה, עמודים 1–2, באר שבע, 2005, באתר academia.edu (בסרבו-קרואטית).
^ דושאן מיכאלק, צבי לוקר - ביוגרפיה, עמודים 6, 8.
^ דושאן מיכאלק, צבי לוקר - ביוגרפיה, עמוד 15.
^ צבי לוקר, באתר משרד החוץ.