פינה (סרט)

פינה
pina
	פוסטר הסרט
מבוסס על	דוקומנטרי
בימוי	וים ונדרס
הופק בידי	ג'רמי תומאס
תסריט	וים ונדרס
עריכה	טוני פרושהאמר
שחקנים ראשיים	פינה באוש; Josephine Ann Endicott; Pau Aran Gimeno; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מוזיקה	תום הנרייך
צילום	הלנה לוברט
מדינה	גרמניה
חברה מפיצה	Neue Road Movies, Eurowide Film Production, ZDF, ARTE
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	13 בפברואר 2011, בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין
משך הקרנה	106 דקות
שפת הסרט	גרמנית, שפות רבות
סוגה	סרט מוזיקלי, סרט תיעודי, וידאו-דאנס
הכנסות באתר מוג'ו	pina
פרסים	פרס הסרט התיעודי בפסטיבל ברלין, פרס הסרט התיעודי האירופי, מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית "הסרט התיעודי"
	www.pina-film.de
	דף הסרט ב־IMDb

פִּינָה (בגרמנית pina) הוא סרט תיעודי מ-2011 של הבמאי הגרמני וים ונדרס על הכוראוגרפית והרקדנית פינה באוש. הסרט הוא תלת־ממדי. הצגת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ה-61, בשנת 2011. שם הסרט "פינה", והוא מוצג כ"סרט עבור פינה באוש" ("Ein film für PINA BAUSCH"). כותרת המשנה של הסרט היא "רקוד, רקוד כי אחרת אנו אבודים" ("tanzt, tanzt, sonst sind wir verloren").

הפקת הסרט

ונדרס החל לצלם את הסרט ב-2009, אך זמן קצר לאחר תחילת העבודה נפטרה פינה באוש במפתיע ממחלת הסרטן, ימים ספורים לאחר שהמחלה אובחנה אצלה, בחודש יוני 2009. ונדרס ביטל את ההפקה, אך הרקדנים בלהקתה של באוש שכנעו אותו להמשיך ולסיים את הסרט. רוב הסרט מראה ריקודים שיצרה באוש בצילומי תלת־ממד, וביניהם משולבים מונולוגים קצרים של רקדנים.

ונדרס סיפר בראיון^[1] שהוא ובאוש התלבטו במשך כ-20 שנה איך להעביר את עבודותיה למדיום קולנועי בצורה הטובה ביותר. הוא סיפר שהמשימה נראתה לו בלתי אפשרית, עד לפריצת הדרך שהגיעה כשצפה בסרט ההופעה של להקת U2 שהופק בטכנולוגית תלת־ממד, "U2-3D"(אנ'). ונדרס אומר שהטכנולוגיה החדשה היא שאפשרה להתגבר על המחסום שעד אז נראה לו בלתי עביר בין המחול לקולנוע. ונדרס ובאוש החליטו להפיק את הסרט, ולהתרכז בארבע מיצירותיה של באוש: "קפה מילר", "פולחן האביב", "ירח מלא" ו"זירת מגע" (Kontakthof). באוש נפטרה באופן פתאומי לאחר מחלה קצרה יומיים לפני מועד תחילת הצילומים, וונדרס ביטל את ההפקה. הרקדנים בלהקה החליטו להמשיך בפעילות הלהקה לפחות לשנתיים הבאות, ופנו לוונדרס לחזור לצלם את הסרט. במקביל, הם העלו הפקות מחודשות של הריקודים "קפה מילר ו"פולחן האביב". ונדרס החליט להענות לבקשתם, אך מותה של באוש חייב גישה חדשה לסרט. הקטעים מארבעת הריקודים עליהם הסכימו ונדרס ובאוש קוצרו לקטעים בלבד מהריקודים שצולמו בהופעות חיות מול קהל, ונוספו קטעי מונולוג בהם מספרים הרקדנים על עבודתם עם באוש, ועל האופן בו השפיעה על חייהם. כמו כן נוספו קטעי ריקוד סולו, וקטעים רבים מריקודים נוספים על ארבעת הריקודים שתוכננו במקור, כשרבים מהקטעים הנוספים אינם צילומים מהופעות דווקא, אלא גם ריקודים בחזרות, בסדנה, ובאתרים שונים רבים. כמו כן נוסף מספר קטן של קטעי ארכיון, בעיקר משום שזו הייתה הדרך היחידה להראות את באוש עצמה רוקדת.

תיאור הסרט

רובו המכריע של הסרט מראה ריקודים שצילם ונדרס בתלת־ממד. חלק מהריקודים מצולמים מול קהל, חלק בסדנת הריקודים, ורבים מאוד מהקטעים באתרים שונים: בחיק הטבע, ברחובות העיר וופרטל בה פעלה הלהקה, באתרים תעשייתיים, במנהרות הרכבת התחתית, בקרון המונורייל התלוי של וופרטל (ה-"Wuppertaler Schwebebahn"(גר') הידוע), בפארקים ציבוריים ועוד. בנוסף, הסרט מכיל מעט קטעי ארכיון של ריקודים והופעות שצולמו בדו־ממד, וכן קטעים קצרים המראים את הלהקה עצמה צופה בקטעי ארכיון.

הסרט נפתח בקטע בו אחת הרקדניות הוותיקות בלהקה מדריכה את הרקדנים בביצוע רצף קצר של תנועות המסמלות אביב, קיץ, סתיו וחורף. בסצנת הסיום של הסרט הרקדנים מבצעים את הרצף הזה תוך שהם צועדים ויורדים במדרגות בעיר.

הסרט לא מראה אף ריקוד אחד במלואו, אבל יש מספר ריקודים ידועים של באוש שקטעים ארוכים ומשמעותיים שלהם מוצגים. הראשון מאלו הוא "פולחן האביב", אותו מבצעת הלהקה על במה מרופדת בשכבת עפר, והשני הוא "קפה מילר", אחד הריקודים הידועים ביותר של באוש^[2]. מספר רצפים מ"קפה מילר" מוצגים בסרט, כולל קטעי ארכיון, וקטע בו מעצב התפאורה משוחח עם הרקדנית הראשית בביצוע המקורי של הקטע, ליד דגם (מקט) של הבמה. זהו הריקוד היחיד בסרט בו ניתן לראות את באוש עצמה רוקדת. ריקוד נוסף ממנו מוצגים קטעים ארוכים הוא הריקוד "ירח מלא" ("Vollmond"), המצולם על במה שבירכתיה נמצא סלע ענק, ועל חלקה (החלק משתנה תוך כדי הריקוד) מומטרים מים, כמו גשם היורד מתקרת האולם. ריקוד זה, משנת 2006 הוא החדש ביותר מאלו המוצגים בסרט. גם מהריקוד "זירת מגע" מוצגים קטעים, אם כי קצרים יותר מאשר הקטעים משלושת הריקודים האחרים בתכנון המקורי.

המונולוגים עם הרקדנים המופיעים לאורך הסרט עשויים באופן שפני הרקדן מופיעים על המסך, וברקע נשמעת הקלטה בה מספר הרקדן דבר מה, ברוב המקרים תיאור של האינטראקציה בין אותו הרקדן לבאוש, כשהרקדן מדבר בשפתו. המונולוגים הם בגרמנית, צרפתית, ספרדית, רוסית, אנגלית, פורטוגזית, איטלקית, קרואטית וקוריאנית. אין בסרט מראיין, וגם לא קריינות רקע.

פרסים

הסרט היה מועמד לשני פרסי הסרט הגרמני ב-2011 ("Deutscher Filmpreis 2011"), וזכה באחד מהם. הסרט זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי האירופי ("European Documentary Award - "Prix ARTE) ב-2011. הסרט היה ב"רשימה הקצרה" למועמדות לפרס האוסקר ב-2012 - בקטגוריית הסרט התיעודי ובקטגוריית הסרט הזר. בסופו של דבר הסרט הופיע ברשימת המועמדים של הסרט התיעודי, אך לא ברשימת הסרטים הזרים.