סלאוקוס הראשון
 | |||||||||
| פסל ראשו של סלאוקוס הראשון, וילת הפפירוסים, הרקולנאום (כיום במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי) | |||||||||
| לידה |
359 לפנה"ס אורופוס (אנ'), מוקדון | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
ספטמבר 281 לפנה"ס (בגיל 78 בערך) ליסימאכיה (אנ'), הממלכה הסלאוקית | ||||||||
| שם מלא | סלאוקוס הראשון ניקאטור | ||||||||
| מדינה | הממלכה הסלאוקית | ||||||||
| מקום קבורה |
 סלאוקיה פייריה | ||||||||
| בת זוג | אפאמה (אנ'), סטרטוניקה מסוריה | ||||||||
| שושלת בית סלאוקוס | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
סֵלֵאוּקוּס הראשון ניקאטור (ביוונית: Σέλευκος Α΄ Νικάτωρ; מבוטא: Séleukos Nikátōr, בעברית: "סֵלֵאוּקוּס המנצח"; סביבות 359 לפנה"ס–281 לפנה"ס) היה דיאדוך, מייסד בית סלאוקוס ומלכהּ הראשון של הממלכה הסלאוקית. הוא החל את דרכו כמפקד בכיר בצבאו של אלכסנדר הגדול ואחרי מותו השתתף במלחמות הדיאדוכים ויצא מהן עם השלל הרב ביותר.
בהתחלה כרת ברית עם פרדיקס, שהיה עוצר האימפריה אחרי מותו של אלכסנדר הגדול. פרדיקס לא הצליח לשמור על שלמות האימפריה ונרצח תוך שנתיים, לא בלי סיועו של סלאוקוס. בחלוקת השלל בחתימת הסכם טריפאראדיסוס קיבל את הסטרפיה (מחוז) של בבל, אך נאלץ לוותר עליה לטובת אנטיגונוס שתום העין. בלית ברירה קשר את גורלו בתלמי הראשון, הימור שהסתבר בדיעבד כמוצלח ביותר.
ניצחונו של תלמי בקרב עזה בשנת 312 לפנה"ס אפשר לו לשוב לבבל עם צבא קטן בן 1000 חיילים לערך שקיבל מתלמי. עם צבא זה יצא לכבוש את נחלתו בחזרה. בקיץ 311 לפנה"ס החל את הספירה היוונית (מניין השטרות).[1] תוך 9 שנים (בין 311 עד 302 לפנה"ס) הצליח סלאוקוס להשתלט על כל השטחים המזרחיים של האימפריה המפורקת, פרט להודו אותה נאלץ להותיר לצ'נדרגופטה ובתמורה קיבל 500 פילים ופיצויים נוספים. בעזרת חיל פילים זה הצליח להביס את אנטיגונוס ובנו דמטריוס בשיתוף פעולה עם ליסימכוס בקרב איפסוס בשנת 301 לפנה"ס.
בחלוקה נוספת של השלל קיבל את כל סוריה, חלקים רחבים מאסיה הקטנה, פניקיה ועוד. בעת חלוקת השלל התעוררה מחלוקת קשה בינו לבין תלמי על שליטה בארץ ישראל. שני האישים טענו שהיא הובטחה להם. אף על פי שתלמי לא שלח את חילו לקרב נגד אנטיגונוס והעדיף להסתכל מהצד על אף שבאופן רשמי היה חבר בקואליציה נגד אנטיגונוס, הצליח תלמי לשמור את ארץ ישראל לעצמו. מחלוקת זו נמשכה כ-150 שנים עד אשר אחד מצאצאיו, אנטיוכוס השלישי כבש את ארץ ישראל וצירף אותה לממלכתו.
לכידתו של דמטריוס, בנו של אנטיגונוס, שהמשיך לעורר בעיות, בשנת 285 לפנה"ס הוסיפה ליוקרתו. סלאוקוס השתמש בבעיות פנימיות בממלכתו של ליסימכוס ותקף את האחרון בשנת 281 לפנה"ס. בקרב קורופדיום הביס סלאוקוס את צבאותיו של ליסימכוס וצירף את נחלתו לממלכתו, שכללה כעת כמעט את כל האימפריה שהותיר אחריו אלכסנדר, למעט מצרים, מוקדון ויוון גופא. סלאוקוס לא זכה ליהנות מפירות ניצחונו ונרצח באותה שנה על ידי בנו של תלמי הראשון וחותנו של ליסימכוס, תלמי קראונוס.
בשנת 305 לפנה"ס ייסד על גדות החידקל את העיר סלאוקיה. בשנת 300 לפנה"ס ייסד על גדות נהר האורונטס את העיר אנטיוכיה, וקרא לה על שם אביו, אנטיוכוס. העיר שימשה בתקופה ההלניסטית כעיר הבירה המערבית של הממלכה הסלאוקית. עיר הנמל שלה הייתה סלאוקיה פייריה שאותה יסד סלאוקוס הראשון ובה הובא לקבורה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סלאוקוס הראשון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סלאוקוס הראשון, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כרונולוגית הדיאדוכים, עמוד 4, שורה 4.
