נואומנה
נוֹאוּמֵנָה (בלשון רבים, מיוונית עתיקה: noumena) או נוֹאוּמֵנוֹן (בלשון יחיד: noumenon) הוא מונח פילוסופי המזוהה בעיקר עם מסורת הקאנטיאניזם, ומשמש כדי להצביע על מה שאינו מופיע כתופעה (פנומנון: phenomenon; ברבים פנומנה: phenomena) או על מה שאינו נתפס בניסיון האנושי. באידיאליזם הטרנסצנדנטלי של עמנואל קאנט, "הפנומנה" היא עולם התופעות המותנה בניסיון האנושי, ואילו הנאומנה היא מציאות אפשרית של "הדבר כשלעצמו", כלומר של דבר או דברים שהם בלתי מותנים בתפיסה האנושית.
קאנט טוען כי על הנואומנה לא נוכל לדעת דבר חיובי. לשיטתו מדובר ב"מושג־גבול" של הפילוסופיה הביקורתית, שנועד למנוע מהמטפיזיקה לקבוע שיפוטים דוגמתיים כלומר מעבר למה שניתן לתפוס בניסיון האנושי, הכפוף לקטגוריות של השכל ולצורות ההסתכלות הטרנסצנדנטאליות של חלל וזמן. המושג נועד לסמן תחום שלא נוכל להגיע לתוכו, אף שהתבונה מתפתה ושואפת לעשות זאת.[1] כאשר התבונה מבקשת להחיל את הקטגוריות על הנואומנה, היא מפיקה טעויות שונות הבאות לידי ביטוי, בין היתר, באנטינומיות.
בחיבורו ביקורת התבונה הטהורה, בסיום החטיבה הראשונה, "האנליטיקה הטרנסצנדנטאלית" מתוך "תורת היסודות הטרנסצנדנטאלית" – ישנו פרק קצר בשם "על הטעם להבנה של כל המושאים בכלל בין פנומנה לנומנה" ובו קאנט מבהיר כי:
המושג של נוּמנון – כלומר, של דבר שאינו כלל מושא של החושים, ושעלינו לחשוב (באמצעות שכל טהור בלבד) לדבר כשהוא־לעצמו [...] הכרחי כדי למנוע שההסתכלות החושית תתרחב עד לדברים כשהם־לעצמם, וכדי להגביל בכך את תוקפה האובייקטיבי של הכרת החושים. (לשאר הדברים, שאליהם ההכרת החושים אינה מגעת, קוראים משום כך בשם נוּמנה, כדי להראות שהכרות אלה אינן יכולות להרחיב את תחומן אל כל מה שהשכל חושב). בכל זאת, בסופו של דבר אין כל אפשרות לרכוש תובנה על אפשרותם של נוּמנה כעין אלה, והתחום שמחוץ לספֵרת התופעות הוא (בשבילנו) ריק. [...] מושג הנוּמנון הוא אפוא רק מושג־גבול שנועד להגביל את יומרות החושיות, ושימושו על דרך השלילה בלבד. ובכל זאת אין זו המצאה שרירותית, אלא המושג צמוד להגבלת החושיות, בלי שיש ביכולתו להציב משהו חיובי מחוץ לתחומה.
— קאנט, ביקורת התבונה הטהורה, A255/B311
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נואומנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ירמיהו יובל, "מבוא", בתוך: עמנואל קאנט, ביקורת התבונה הטהורה הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013, עמ' 79