מקסימינוס תראקס

מקסימינוס תראקס
Gaius Iulius Verus Maximinus Thrax

לידה	173 תראקיה, האימפריה הרומית
נרצח	10 במאי 238 (בגיל 65 בערך) אקוויליה, האימפריה הרומית
מדינה	רומא העתיקה
בן או בת זוג	Caecilia Paulina
קיסר רומא 20 במרץ 235 – 1 ביוני 238 (3 שנים) → אלכסנדר סוורוס פופיאנוס ←

גַּאיוּס יוּלְיוּס וֶורוּס מַקְסִימִינוּס תְרַאקְס (לטינית: Gaius Iulius Verus Maximinus Thrax) המכונה מַקְסִימִינוּס הַתֶרַאקִי (לטינית: Maximinus Thrax; לפעמים נקרא מַקְסִימִינוּס תֶרַאקוּס) או מקסימינוס הראשון, (173–238) היה קיסר רומא בשנים 235–238. עלייתו לכס השלטון הייתה תוצאה של משבר פוליטי ברומא ובישרה את תחילת האנרכיה הפוליטית הידועה כשנת ששת הקיסרים ואת תקופת ההתפוררות הידועה בשם תקופת המשבר של המאה השלישית. הוא ידוע כקיסר של מחנה, כלומר קיסר שהוכתר על ידי חייליו (ולא על ידי הסנאט) ולאחר תקופת שלטון קצרה וסוערת, מת בידי חיילי המשמר הפרטוריאני, לאחר שכשל בניסיון לכפות את שלטונו על הסנאט.

קורות חייו

מקסימינוס נולד בתראקיה. מקורות היסטוריים ראשוניים, שנכתבו זמן רב לאחר תקופת שלטונו של מקסימינוס ובראשם היסטוריה אוגוסטה מתארים את מקסימינוס בצבעים עזים אך ככל הנראה לוקים בדיוק ונוטים להגזמה ספרותית. הוא מתואר כענק בעל ממדים על אנושיים, ובגובה 2.5 מטרים. כך למשל מסופר כי הוא יכול היה לחבוש את הצמיד של אשתו כטבעת על אגודלו. לפי תיאורים אלו פניו היו מאופיינים על ידי מצח רחב ובולט אף ולסת גדולים.

בטרם עלייתו לשלטון

על פי המקורות ההיסטוריים וכפי שמשתקף בשמו, שורשי משפחתו של מקסימינוס נעוצים בפרובינקיה הרומית של תרקיה. הוא נולד ככל הנראה בתרקיה בשנת 173 או בסמוך לכך. על פי ההיסטוריה הרומית הוא היה בן לאב גותי ואם מהשבטים האלאנים, עם זאת היסטוריונים מודרניים מטילים ספק בגרסה זו, ההיסטוריון רונלד סיים טוען כי ככל הנראה נולד מקסימינוס בפרובינקיה רומית מואסיה (בלטינית: Moesia) שהוא שמו הקדום של חבל ארץ בבלקן, לאורך הגדה הדרומית של הדנובה, למשפחה ממעמד נמוך וכתוצאה מכך ראה בו הסנאט הרומי - כאשר עמד מולו - כברברי. כקיסרים אחרים שבאו אחריו מרקע חברתי דומה הוא עלה ממעמדו הנחות על ידי טיפוס בסולם הדרגות הצבאי מחייל פשוט בלגיון רומאי לשליט של האימפריה. הוא הצטרף לשורות הצבא הרומי כאשר ספטימיוס סוורוס היה קיסר והתקדם לאט עד שמונה למפקד הלגיון הרביעי איטליקה (Legio IV Italica) ובעת התקוממות הלגיונות כנגד הקיסר אלכסנדר סוורוס בחרו החיילים במקסימינוס כקיסר על רקע המוניטין שלו כלוחם קשוח וחסר פשרות. המשמר הפרטוריאני תמך במינוי ובחירת הלגיונות והסנאט נאלץ לאשרר את המינוי.

תפיסת מושכות השלטון

מקסימינוס גילה חשדנות ועוינות כלפי האליטה הרומאית, הצבאית והאזרחית. גישה זו נבעה ממוצאו הצנוע ומעמדו החברתי הנמוך. גישה זו הדריכה את דרכו בעת שתפס את מושכות השלטון ומאידך מנעה ממנו מלבסס את שלטונו באופן מוחלט. שנות שלטונו הקצרות עמדו בצל ניסיונות הסנאט והאצולה הרומית להורידו מכסאו ולהמליך קיסרים במקביל למקסימינוס.

על רקע זה, ומתוך חשש מבוסס לחתרנות החל מקסימינוס לבסס את כוחו את תהליך על ידי הוצאה להורג של יועציו ומקורביו של הקיסר אלכסנדר סוורוס. בין המזימות שנקשרו נגדו הייתה מזימה לבודד את מקסימינוס והחיילים הנאמנים לו בלב טריטוריה עוינת מעבר לנהר הריין, המזימה נחשפה והקושרים, קצינים וסנאטורים, הוצאו להורג. מזימה אחרת הונהגה על ידי יחידות צבא שנותרו נאמנות לקיסר הקודם, אחד הקושרים החליט לשנות את נאמנותו ולגלות את דבר הקשר למקסימינוס, גם הוא וגם מנהיג הקושרים הוצאו להורג.

במקביל פעל מקסימינוס כנגד האיומים על גבולות האימפריה הרומית בעיקר מצד שבטים גרמניים מצפון, הוא הצליח להדוף בסדרת קרבות בין השנים 235 ו-236 איום של שבטים אלמאנים על אזורי הספר של האימפריה תוך אבדות כבדות לצבא הרומי וזיכה את עצמו בתואר "המנצח הגדול של גרמניה" - גרמניקוס מקסימוס (Germanicus Maximus) את בנו הוא העלה לדרגת פרינקפס ואת אשתו המנוחה פאולינה לדרגת אלה.

בסמוך לכך נפגש הצבא הרומי בפיקודו של מקסימינוס עם שבטים גרמאניים אחרים בסדרת קרבות הידועים היום בשם המדעי קרב הרי הארץ (גרמנית: Harzhornereignis) המיוחד באירוע זה שחשיבותו ההיסטורית לא ברורה הוא ששדה הקרב נחשף במהלך 2008 על ידי ארכאולוגים גרמנים מדובר בשטח של מספר קילומטרים רבועים שעדיין נמצא בחפירה ומחקר ונחשפו בו שרידי כלי נשק מטבעות וחפצים אחרים התורמים לידע על ההיסטוריה והתפקוד של הלגיונות הרומאים.

• 
  ממצאים מהחפירה
• 
  ממצאים מהחפירה
• 
  אזור שדה הקרב 2012
• 
  מרכז מידע באזור החפירות
• 
  חפירות בשדה הקרב
• 
  סימון לחפצים בטרם חפירתם באתר החפירות

מלחמה במתנגדים מבית

בשנת 238 פרץ מרד בפרובינקיית אפריקה לאחר שאצולת הממון המקומית נסחטה על ידי נציגי הקיסרות. ההתקוממות הפכה לעממית והמון מוסת שצויד על ידי האצילים המקומיים עלה על העיר טיסדרוס (Thysdrus) והרג את הפקידים הרומאיים, בשלב הבא פנו בני האצולה המקומית ודרשו ממַרְקוּס אַנְטוֹנְיוּס גוֹרְדִיָאנוּס, אציל רומאי שהיה בעבר מושל הפרובינקיה שייקח על עצמו את משרת הקיסר, גורדיאנוס סירב תחילה בטענה שהוא זקן מדי אך ב-22 במרץ הוא נטל על עצמו את המשרה המסוכנת של קיסר רומא תחת השם גורדיאנוס הראשון בתנאי שבנו ימשול לצידו בשם גורדיאנוס השני. ימים מספר לאחר מכן הוא נכנס בשערי העיר קרתגו וזכה מיידית לתמיכה גורפת של האוכלוסייה וההנהגה המקומית. גורדיאנוס שלח משלחת בראשות פובליוס ליסיניוס ולריאנוס ( לימים הקיסר ולריאנוס) לסנאט ברומא וב-2 באפריל הוא ובנו הוכרזו כקיסרים וזכו לתואר אַוּגוּסְטוּס ("Augustus" בלטינית: "הנשגב" או "הנעלה"). מקסימינוס שהה באותה עת עם הלגיונות הנאמנים לו בסִירְמִיוּם, אסף את עצמו והחל לעלות על רומא במטרה להחזיר לידיו את השלטון.

המרד באפריקה כבה באותה מהירות ופתאומיות בה פרץ. גורדיאנוס היה חסר צבא מקצועי שיתמוך בו ונשען על כוחן של מיליציות מקומיות. הלגיון היחיד באפריקה הלגיון השלישי אוגוסטה, היה תחת פיקודו של מושל נומידיה שתמך במקסימינוס בעיקר בגלל עוינות ארוכת שנים לגורדיאנוס, ובחר לנצל את ההזדמנות ולהתעמת עם הקיסרים לבית גורדיאנוס. הצבאות נפגשו בסמוך לעיר קרתגו. הלגיון הרומי הביס ללא תנאי את צבא של מיליציות לא מאומנות ולא מצוידות של תושבים מקומיים בפיקודו של גורדיאנוס השני שעמד מולו. בתום יום הקרב נהרג גורדיאנוס השני ואביו גורדיאנוס הראשון התאבד בתליה לאחר שקיבל את החדשות המרות.

על מנת לקדם את פני מקסימינוס שעתה עלה על רומא עם הלגיונות הנאמנים לו מינה הסנאט את פופיאנוס ובלבינוס לקיסרים משותפים ב-22 באפריל 238, ההחלטה לא עברה ללא התנגדות ונאמני הקיסרים הקודמים דרשו כי יורשם החוקי גורדיאנוס השלישי יוכתר. לאחר מהומות ברחובות רומא הסכימו פופיאנוס ובלבינוס לפשרה לפיה יתמנה גורדיאנוס השלישי לתפקיד "קיסר" שבתקופה זו היה תואר כבוד חסר סמכויות.

מותו של מקסימינוס

צבאו של מקסימינוס נכנס לאיטליה מהצפון ובהגיעו אל מול חומות העיר אקוויליה ציפה כי שערי העיר יפתחו לפניו ללא התנגדות. להפתעתו הוא גילה כי תחת הנהגת סנטורים המתנגדים לו העיר התכוננה למצור וסירבה לאפשר לצבאו להצטייד להמשך דרכם. צבאו של מקסימינוס נאלץ להיכנס למלחמת מצור אך נכשל בניסיונות לעלות על החומות או לשכנע את התושבים להיכנע. הצבא שלא היה מצויד למלחמת מצור והתשה החל לסבול ממחסור באספקה והכישלון לכיבוש העיר פגע במורל הגייסות. את הכף הכריעו השמועות כי צבא הנאמן לסנאט נאסף וצועד צפונה על מנת להתעמת עם חיילות הקיסר ולהכריעם. במהלך חודש מאי בעת הפוגה בקרבות נרצח מקסימינוס באוהלו בידי חייליו ועימו נרצחו בניו והקצינים הנאמנים לו.

לקריאה נוספת

• היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים החיילים, מבוא: מקסימינוס תרקס, עמ' 18–20; מקסימינוס תרקס, עמ' 65–89. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014.
• משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
• אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מקסימינוס תראקס בוויקישיתוף

• נעה שפיגל, לראשונה, פוענחה כתובת על אבן דרך רומית סמוך לכנרת, באתר הארץ, 23 באפריל 2019
• מקסימינוס תראקס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מקסימינוס תראקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מקסימינוס תראקס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)