לימיטאני
לימיטאני (בלטינית: limitanei) הוא חלק מהצבא הרומי בתקופת הקיסרות המאוחרת. שמה נובע מהמונח 'לימס' (limes) שמשמעותו בלטינית 'סְפָר'. שורשיהם של הלימיטני הם ברפורמה שהנהיג הקיסר דיוקלטיאנוס בצבא הרומי בסוף המאה ה-3 לספירה. הוא חילק את הצבא לשני סוגים, הסוג הראשון הוא 'כוחות השדה' (comitatenses) שכללו חיילי לגיונות ופרשים, הם הגיעו לצבא כמתנדבים, או שגויסו כבניהם של חיילים ושירתו 20 שנה. הם נחשבו כלוחמים מקצוענים ולכן היו בעלי מעמד עדיף מבחינת שכר ותנאי שרות. הסוג השני כלל חיילים שאיישו את הביצורים למיניהם והם שירתו 25 שנה[1]. סוג זה כנראה התפתח במהלך המאה ה-4 לספירה, בתקופתו של קונסטנטינוס, ללימיטאני. הלוחמים גויסו מקרב האוכלוסייה המקומית שישבה באזורי הגבול והספר של האימפריה הרומית. יחידות הלימיטאנים הוצבו כחילות מצב במצודות ומבצרים באזורי הספר, לאורך דרכים, או על חופי ים או נהרות. הלימיטאנים כללו יחידות שונות: לגיונות של חיל רגלים, קוהורטות של רגלים ופרשים ואלות (alae; כנף בלטינית המונח שימש לתיאור יחידה צבאית בסדר גודל של גדוד) של חילות עזר[2].
בפפירוסי ניצנה שהתגלו בחפירות בכנסייה בתל ניצנה, מוזכרת יחידה לימיטאנית שהורכבה מפרשים ערבים רכובים על גמלים, יחידה זו החזיקה ברשותה אדמות באזור ניצנה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משה עמית, 2002, תולדות הקיסרות הרומית, הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים: 804-805.
- ^ ישראל שצמן, 2002, האימפריה הרומית ומורשתה, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב: 127-126.