לואי החסיד
 | |||||
| לידה |
16 באפריל 778 קאסינוגיליום (אנ'), האימפריה הפרנקית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 ביוני 840 (בגיל 62) איינגלהיים, האימפריה הפרנקית | ||||
| מדינה |
האימפריה הקרולינגית | ||||
| מקום קבורה |
 מנזר ארנול הקדוש (אנ'), מץ | ||||
| בן או בת זוג |
Ermengarde of Hesbaye (798–?) יהודית מבוואריה (פברואר 819–?) Theudelinde de Sens | ||||
| |||||
  | |||||
לואי החסיד (בצרפתית: Louis le Pieux או Louis le Débonnaire[1]; 16 באפריל 778 – 20 ביוני 840) היה בנו של קרל הגדול ומלכם של הפרנקים משנת 814 ועד מותו.
מספר היסטוריונים טוענים כי לואי היה אחד מדמויות המפתח בהיסטוריה האירופאית, ופיצול האימפריה הפרנקית לאחר מותו החל את ההיסטוריה של גרמניה וצרפת והסכסוכים שביניהם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לואי נולד בז'ירונד (של היום) שבצרפת, והיה בנו הרביעי של קרל הגדול ובנה של הילדגרד (אנ'). הוא הוכתר למלך על אקוויטניה עוד בהיותו ילד, ונשלח עם עוצר ועם אנשי חצר לספרד, על מנת להרגיע את רוחות המרד שנוצר לאחר תבוסתו של קרל הגדול במלחמתו עם המורים בספרד.
לאחר ששני אחיו הנותרים של לואי מתו, הוא הוכתר לקיסר בשותפות עם אביו. לאחר מותו של קרל הגדול בשנת 814, הוכתר לואי על ידי האפיפיור סטפנוס הרביעי למלך על האימפריה הפרנקית. הוא זכה בתואר "חסיד" בשל הרפורמות שערך בכנסייה ובמנזרים.[2] אולם כינוי זה לא בא לו רק בשל דבקותו בדת, אלא הביע את דעת הבריות על כך שהוא חלש אופי ואף טיפש.[3]
ב-817 תכנן לואי לחלק את האימפריה בין שלושת בניו מאשתו הראשונה ארמנגארדה: לותאר הראשון, מלך איטליה (שהיה קיסר במשותף עם אביו), פפין הראשון, מלך אקוויטניה, ולודוויג הגרמני, מלך בוואריה. ב-823 רצה להוסיף את בנו קרל (הקירח) (מאשתו השנייה יהודית מבוואריה (אנ')), ליורשי האימפריה, אך נתקל בהתנגדות מצד בניו הגדולים, וכתוצאה מכך פרצה מלחמת אזרחים. ב-829 הדיח לואי את לותאר ממשרת הקיסר במשותף, והגלה אותו לאיטליה, אך כעבור שנה בלבד פלשו שלושת האחים לארצות אביהם, ואילצוהו לוותר על כסאו לטובת לותאר. שנה לאחר מכן שב לואי לארצו, והדיח את לותאר ממשרת הקיסר וכן ממלכות איטליה, שהועברה לבנו הצעיר קרל. ב-833 הביסו שלושת האחים, שנתמכו על ידי האפיפיור גרגוריוס הרביעי, את אביהם. הם כלאו אותו עם בנו קרל, שלחו את יהודית למנזר וחילקו את האימפריה ביניהם. עם זאת, ב-835 השלימו בני המשפחה, ולואי הוחזר לכס הקיסרות.
ב-838, עם מותו של פפין מאקוויטניה, הכתיר לואי את קרל כמלך אקוויטניה החדש, אך האצילים העדיפו את בנו של פפין, פפין השני (אנ').
לואי מת ב-840, ולאחר מותו פרצה מלחמה נוספת בין שלושת בניו שנותרו בחיים. המלחמה נסתיימה ב-843 בעקבות הסכם ורדן, שלפיו חולקה האימפריה בין שלושת הבנים.
יש בידינו שלושה כתבי זכויות אישיים שהעניק לואי החסיד ליהודים מסוימים, כנראה כמייצגי קהילות או במקום שקהילות של ממש עדיין לא היו קיימות. אחת הפריווילגיות ניתנה ל"רבי דומטוס" ול"שמואל קרובו" לפני שנת 825, והיא העניקה ליהודים שקיבלו אותן את הזכות לחיות על פי חוקיהם ולעסוק במסחר חופשי, כולל סחר עבדים; נאסר להטיל עליהם מיסים או מכסים; הותר להם להעסיק נוצרים בעבודות שונות, חוץ מימי ראשון ובחגים הנוצריים; נקבע כי משפטים בין נוצרי ליהודי יוכרעו על פי עדים משני הצדדים, ולא רק עדים נוצרים; ונאסר על נוצרים להטביל עבדים פגנים של יהודים. עיקר הפריווילגיה הוא שהיהודים נתונים לחסותו ולהגנתו של המלך ומי שמתנכל להם כאילו פוגע במלך. בסוף התעודה נאמר כי יהודים לא ייבחנו במשפט האל, ומאחר שצורת הוכחה זו הוטלה רק על אנשים לא חופשיים, מתברר כי היהודים נתפסו כאנשים חופשיים ולא כמשועבדים.[4] הפריווילגיה מציינת: "הרשות נתונה להם [ליהודים] גם לקנות עבדים מן החוץ ולמכור אותם בתוך גבולות שלטוננו". זו אחת העדויות המרכזיות שעליהן נשענת התפיסה הרווחת בהיסטוריוגרפיה, כי היהודים עסקו בסחר עבדים ואף רכשו בו מונופולין.[5] הדיאקון של לואי החסיד, בודו אלעזר, התגייר ובשנת 839 עזב את הממלכה לספרד המוסלמית.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לואי החסיד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לואי החסיד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
לואי ה-1, (778-840), מלך צרפת, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ידוע גם בשם לואי הראשון, לואי ההוגן, לואי האדיב; בגרמנית: Ludwig der Fromme, בספרדית: Ludovico Pío בלטינית המילה לחסיד היא Pius)
- ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 4, פרק ו: יורשיו של קרל הגדול, עמ' 160.
- ^ רוברט לופז, לידתה של אירופה, עמ' 60
- ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 5, עמ' 280–282
- ^ 1 2 יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 5, עמ' 285
| השושלת הקרולינגית | ||
|---|---|---|
| שבט פפין | פפין הזקן (580–640) • גרימואלד הזקן (616–656) • כילדברט המאומץ (מת ב-662) | |
| שבט ארנולף | ארנולף ממץ (582–640) • כלודולף ממץ (מת ב-696 או 697) • אנסגיזל (מת לפני 679) • פפין האמצעי (635–714) • גרימואלד הצעיר (מת ב-714) • דרוגו משמפאן (670–708) • תיאודואלד (708–741) • כילדברנד הראשון (מת ב-743 או 751) | |
| השושלת הקרולינגית | קרל מרטל (686–741) • קרלומן (מת ב-754) • פפין הגוץ (714–768) • קרלומן הראשון (751–771) • קרל הגדול (מת ב-814) • לואי החסיד (778–840) | |
| לאחר הסכם ורדן (843) | לותאר הראשון (795–855) • קרל הקירח (קרל השני) (823–877) • לואי הגרמני (לואי השני) (804–876) | |
| מלכי צרפת | ||
|---|---|---|
| המלכים הקרולינגים (843–987) |
שארל השני • לואי השני • לואי השלישי • קרלומן השני • קרל השלישי • אודו • שארל הרביעי • רובר הראשון • ראול • לואי הרביעי • לותר • לואי החמישי | |
| בית קאפה (789–1328) |
איג קאפה • רובר השני • אנרי הראשון • פיליפ הראשון • לואי השישי • לואי השביעי • פיליפ השני • לואי השמיני • לואי התשיעי • פיליפ השלישי • פיליפ הרביעי • לואי העשירי • ז'אן הראשון • פיליפ החמישי • שארל הרביעי | |
| בית ולואה (1328–1589) |
פיליפ השישי • ז'אן השני • שארל החמישי • שארל השישי • שארל השביעי • לואי האחד עשר • שארל השמיני • לואי השנים עשר • פרנסואה הראשון • אנרי השני • פרנסואה השני • שארל התשיעי • אנרי השלישי | |
| בית בורבון (1589–1792) |
אנרי הרביעי • לואי השלושה עשר • לואי הארבעה עשר • לואי החמישה עשר • לואי השישה עשר • לואי השבעה עשר | |
| בית בונפרטה (1804–1814; 1815) |
נפוליאון הראשון • נפוליאון השני | |
| בית בורבון (1814–1815; 1815–1830) |
לואי השמונה עשר • שארל העשירי • לואי התשעה עשר • אנרי החמישי | |
| בית אורליאן (1830–1848) |
לואי פיליפ • פיליפ השביעי | |
| בית בונפרטה (1852–1870) |
נפוליאון השלישי | |
