כרומטידה
כרומטידה (באנגלית: Chromatid) היא אחת משתי הזרועות הזהות המרכיבות את הכרומוזום במצבו המשוכפל.
שתי הכרומטידות מחוברות האחת לשנייה באזור הנקרא צנטרומר. כשהן מחוברות הן מכונות "כרומטידות אחיות"; כשהן נפרדות הם אינן נחשבות יותר לכרומטידות, אלא לכרומוזומים בלתי-משוכפלים. הצנטרומר, אינו נמצא בהכרח במרכז הכרומטידות, למרות ששמו עלול לרמז זאת (צנטרום בלטינית פירושו "מרכז"); מיקומו מחלק את הכרומטידה לזרוע ארוכה (מסומנת באות q) ולזרוע קצרה (p).
הכרומוזומים מופיעים במצב משוכפל, ככרומטידות אחיות, רק לקראת ובזמן חלוקת התא. מטרת השכפול היא ליצור עותק זהה של כל הגנום; כל אחד משני העותקים נודד במהלך המיטוזה או המיוזה אל אחד מתאי הבת.
למונח "כרומטידה" אין קשר למונח "כרומוזום הומולוגי". בתא דיפלואידי קיימים שני עותקים של כל כרומוזום - עותק אחד מהאב ועותק אחד מהאם. שני העותקים מכונים "כרומוזומים הומולוגיים". שני העותקים נמצאים בתא כל העת, בניגוד לכרומטידות, הרלוונטיות רק לקראת ובזמן חלוקת התא. כמו כן הכרומטידות זהות לחלוטין האחת לשנייה; לעומת זאת כרומוזומים הומולוגיים נושאים את אותם הגנים, אך בגרסאות שונות במקצת הקרויות אללים. הזהות בין הכרומטידות האחיות היא הגורם לכך ששני תאי הבת זהים לגמרי לאחר חלוקת התא.
במיוזה (חלוקת ההפחתה המתרחשת בתאי הרבייה) נוצר מבנה של 4 כרומטידות – שני זוגות של כרומטידות אחיות הנקרא ביוולנט. בביוולנט חל אירוע של שחלוף (crossing over). השחלוף נעשה תמיד בין כרומטידות שאינן אחיות (אין הגיון להחליף בין אחיות כי הן זהות במידע התורשתי שבהן) מתקיים איתור של אזור מסוים – שתי כרומטידות שונות נפתחות באותו אזור בדיוק, ונסגרות בחזרה - כל אחת על השנייה ומחליפות ביניהן את החומר. אזור שחלוף זה נקרא כיאזמה. בין כרומוזומים הומולוגים מוצאים בין 2 ל 3 קיאזמטות. מנגנון השחלוף המדויק הזה (עד רמת הנוקלאוטיד) עדיין לא ידוע בכללותו כיום.
מנגנון השכפול ומנגנון המיוזה קורה לפני החלוקה הסופית לתאי הבת, המכילים כל אחד חצי מכמות הכרומוזומים של תא בוגר. השונות בין האללים של הכרומוזומים ההומולוגיים היא הגורם לכך שיצורים דיפלואידים אינם זהים להוריהם, ותכונותיהם מהוות שילוב ואיזון בין תכונות שני ההורים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאיר ברק, מהו ההבדל בין המושג כרומטידה וכרומוזום?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 3 ספטמבר 2009