דונה טארט
 | |
| לידה |
23 בדצמבר 1963 (בת 60) גרינווד, מיסיסיפי  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| לאום | ארצות הברית |
| עיסוק | סופרת |
| מקום לימודים |
בנינגטון קולג', Kirk Academy |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות | |
| תקופת הפעילות | מ-1992 |
| הושפעה מ | ג'ורג' אורוול, אדגר אלן פו, פיודור דוסטויבסקי, האנטר ס. תומפסון, אוולין וו, צ'ארלס דיקנס |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
דונה טארט (באנגלית: Donna Tartt; נולדה ב-23 בדצמבר 1963) היא סופרת אמריקאית, מחברת הספרים "ההיסטוריה הסודית" (1992), "הידיד הקטן" (2002) ו"החוחית" (2013).[1] טארט זכתה בפרס הספרותי על שם ו"ה סמית עבור "הידיד הקטן" ב-2003, ובפרס פוליצר עבור "החוחית" ב-2014. היא נכללה ברשימת "100 האנשים המשפיעים ביותר" שנערך על ידי "טיים מגזין" ב-2014.[2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טארט נולדה בגרינווד, מיסיסיפי, באזור הדלתא של מיסיסיפי, וגדלה בעיירה הסמוכה, גרנדה. אביה, דון, היה בעל תחנת דלק שנהיה לפוליטיקאי מקומי. אמה, טיילור, הייתה מזכירה, והיא הנחילה לבתה את אהבת הספרים. היא הבכורה מבין שתי בנותיהם. טארט גילתה כישרון לכתיבה בגיל צעיר, כאשר כתבה את שירה הראשון כשהיא בת 5, ופרסמה סונטה בכתב עת ספרותי בגיל 13.
היא התחילה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת מיסיסיפי ב-1981, וכתיבתה תפסה את תשומת הלב של וילי מוריס. בעקבות המלצה של מוריס, הורשתה טארט בת ה-18 ללמוד בקורסים לתואר שני של בארי האנה, שהיה סופר הבית באוניברסיטה. הוא האמין שהיא גאונה ספרותית.[3]ב-1982 היא עברה לתוכנית לספרות במכללת בנינגטון, על פי המלצתו של מוריס ושאר מרציה. שם, התיידדה עם הסופרים לעתיד ברט איסטון אליס, ג'יל אייזנשטדט, וג'ונתן לת'ם. בתוקפה זו, החלה לכתוב את הרומן הראשון שלה, "ההיסטוריה הסודית". היא גם יצאה תקופה עם ברט איסטון אליס, שכתב גם הוא באותה תקופה את ספרו הראשון, פחות מאפס.[4]
עלילת "ההיסטוריה הסודית", שיצא ב-1992, מתרחשת בוורמונט, והספר נקרא "מסתורין רצח הפוך", מכיוון שהפרטים של הרצח נגלים בתחילת הסיפור, והרקע שלו מפורט במהלך הספר. "ההיסטוריה הסודית" הופיע ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך 13 שבועות.
עברו עשר שנים נוספות עד שהוציאה את ספרה השני, "הידיד הקטן", שסיפורו מתרחש בדרום ארצות הברית, ומתאר את נסיונותיה של ילדה בת 12 לנקום את מותו של אחיה. הספר זכה בפרס הספרות על-שם ו"ה סמית ב-2003. בין פרסום שני הרומנים, כתבה טארט מספר סיפורים קצרים ופרוזה שהתפרסמו בכתבי עת, וכן כמה מאמרים. היא חילקה את זמנה בין דירה במנהטן למטע שקנתה בווירג'יניה, ואף חייתה תקופה בצרפת.
כעבור קצת יותר מעשור נוסף, יצא ב-2013 הספר "החוחית", הנסוב סביב ציור השמן בשם זה של האמן קרל פבריציוס, משנת 1654. התמות של הספר כוללות טראומה, אובדן, חברות ויחסי הורים-ילדים. הספר זכה בפרס פוליצר לשנת 2014. בנוסף, הוענקה לטארט המדליה למצוינות ספרותית על שם אנדרו קרנגי עבור "החוחית".
בשנת 2006, הסיפור הקצר פרי עטה, "מארב", נכלל ברשימת הסיפורים הקצרים האמריקאים הטובים ביותר של אותה שנה.
טארט נמנעת מאורות הזרקור, אינה מעבירה הרצאות או משתתפת בירידים ספרותיים. כתוצאה, היא נחשבת כתעלומה, בדומה לספריה. היא המירה דתה לקתוליות, וכנראה התחייבה לחיי פרישות. כבר בתקופת לימודיה הכריזה שלעולם לא תינשא.[5]
סגנון ותמות בכתיבתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טארט כותבת במידה רבה בסגנון נאו-רומנטי המושפע משמעותית מן הספרות של המאה ה-19. סגנון זה הוא נדיר בספרות האמריקאית העכשווית, כאשר נטייתם של סופרים מודרניים- והעדפתם של מבקרי הספרות - הוא לטובת סגנון יותר חד וקצר.
מספר תמות שחוזרות בכתיבתה כוללים נושאים הקשורים למעמד חברתי וריבוד חברתי, אשמה, יופי, ואובדן.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2003: פרס ספרות על שם ו"ה סמית – "הידיד הקטן"
- 2003: פרס אורנג' לסיפורת מאת נשים, ברשימה הקצרה – "הידיד הקטן"
- 2013: איגוד מבקרי הספרים הלאומי, ברשימה הקצרה – "החוחית"[6]
- 2014: פרס בייליז לסיפורת מאת נשים, ברשימה הקצרה – "החוחית"[7]
- 2014: פרס פוליצר לספרות – "החוחית"[8]
- 2014: TIME 100 100 האנשים המשפיעים ביותר[9]
- 2014: מדליית מצוינות בספרות על שם אנדרו קרנגי – "החוחית"[10]
- 2014: וניטי פייר רשימת "המתלבשות הטובות" הבינלאומית[11]
- 2014: פרס מלפרטה (איטליה) – "החוחית"[12]
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רומנים
בתרגום לעברית:
- ההיסטוריה הסודית – הוצאת ספרית מעריב, 1994
- הוצאות מחודשות:
- הוצאת כתר, 2004; תרגום: ורד שוסמן
- הוצאת מודן, 2015
- הידיד הקטן – הוצאת זמורה ביתן, 2005; תרגום: חגי ברקת[13]
- הוצאה מחודשת: הוצאת מודן, 2015
- החוחית – הוצאת מודן, 2015; תרגום: קטיה בנוביץ'[14]
באנגלית:
- The Secret History (1992, Alfred A. Knopf)
- The Little Friend (2002, Alfred A. Knopf)
- The Goldfinch (2013, Little, Brown)
- סיפורים קצרים
- “Tam-O'-Shanter”, The New Yorker, April 19, 1993, p. 90[15]
- “A Christmas Pageant”, Harper’s 287.1723, December 1993, pp. 45ff
- “A Garter Snake”, GQ 65.5, May 1995, pp. 89ff
- “The Ambush”, The Guardian, June 25, 2005
- עיון ופרוזה
- “Sleepytown: A Southern Gothic Childhood, with Codeine", Harper’s 286, July 1992, pp. 60–66
- “Basketball Season" in The Best American Sports Writing, edited and with an introduction by Frank Deford, Houghton Mifflin, 1993
- “Team Spirit: Memories of Being a Freshman Cheerleader for the Basketball Team", Harper’s 288, April 1994, pp. 37–40
- ספרי אודיו
- The Secret History
- The Little Friend (abridgement)
- True Grit (with an afterword expressing her love of the novel)
- Winesburg, Ohio (selection)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Hargreaves, Tracy (2001). Donna Tartt's "The Secret History". New York and London: Continuum International Publishing Group. ISBN 0-8264-5320-1.
- Kakutani, Michiko (1992). "Students Indulging in Course of Destruction". New York Times, September 4, 1992.
- Kaplan, James (1992). "Smart Tartt". Vanity Fair, September 1992.
- McOran-Campbell, Adrian (August 2000). The Secret History.
- Tartt, Donna (2000). "Spanish Grandeur in Mississippi". Oxford American, Fall 2000.
- Yee, Danny (1994). "Studying Ancient Greek Warps the Mind of the Young?"
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דונה טארט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דונה טארט, ברשת החברתית Goodreads
דונה טארט (1963-), דף שער בספרייה הלאומית- דונה טארט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "Introducing Donna Tartt", Vanity Fair
- ריאיון עם דונה טארט מאת רוברט בירנבאום, identitytheory.com
- ריאיון עם ג'יל אייזנשטדט, באתר BOMB
- מאמר מאת טארט על קריאה ועל סבתה הסקוטית
- טארט בראיון ב"ווג", על הערצתה את הסופר האנטר ס. תומפסון
- NPR: Talk of the Nation: Donna Tartt interviewed by Lynn Neary (November 5, 2002)
- NPR: Talk of the Nation: Donna Tartt and Anne Rice interviewed by Ray Suarez (October 30, 1997)
- ריאיון עם דונה טארט ברדיו BBC בתוכנית "מועדון ספרים", עם ג'יימס נוטי (5 בינואר 2014)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Bloomgarden-Smoke, Kara (12 בפברואר 2013). "Donna Tartts Long Awaited Third Novel Will Be Published This Year". New York Observer.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Patchett, Ann.
- ^ Galbraith, Interviewed by Lacey. "Barry Hannah, The Art of Fiction No. 184". The Paris Review (באנגלית). נבדק ב-2017-07-12.
- ^ http://www.languageisavirus.com/donna_tartt/about-bennington.php#.
- ^ Donna Tartt: the slow-burn literary giant, The Guardian, Tim Adams, 13 October 2013
- ^ "Announcing the National Book Critics Awards Finalists for Publishing Year 2013". National Book Critics Circle. 14 בינואר 2014. אורכב מ-המקור ב-2014-01-15. נבדק ב-2017-06-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Mark (7 באפריל 2014). "Donna Tartt Heads Baileys Women's Prize for Fiction 2014 Shortlist". The Guardian.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ http://www.pulitzer.org/node/8501
- ^ "Donna Tartt: The World's 100 Most Influential People". Time. 23 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ http://www.ala.org/awardsgrants/carnegieadult
- ^ fashion, Guardian (2014-08-07). "Vanity Fair's best-dressed list: Donna Tartt's life-long style". The Guardian (באנגלית בריטית). נבדק ב-2021-03-08.
- ^ Donna Tartt: «Renzi? Guardate gli occhi di sua moglie», VanityFair.it, 2014-10-16 (באיטלקית)
- ^ ביקורת:
יעל לוטן, חזרה לשורשים, באתר ynet, 22 במאי 2005
רונית רוקאס, ייסורים גדולים והתעללויות קטנות, באתר הארץ, 31 במאי 2005 - ^ ביקורת:
עלית קרפ, האם דונה טארט היא צ'רלס דיקנס של המאה ה-21, באתר הארץ, 2 ביוני 2015
- ^ Tartt, Donna (1993-04-19). "Fiction: Tam-O'-Shanter" (abstract). The New Yorker.
