ג'ון קיטס
 | |
| לידה |
31 באוקטובר 1795 Moorgate, לונדון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
23 בפברואר 1821 (בגיל 25) רומא, מדינת האפיפיור |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה |
בית העלמין הפרוטסטנטי של רומא |
| מקום מגורים |
אנגליה, סקוטלנד, אירלנד, Geographical region of Italy |
| מקום לימודים |
קינגס קולג' לונדון |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| זרם ספרותי |
הרומנטיקה |
| הושפע מ |
ג'ון מילטון, ויליאם הזליט, אדמונד ספנסר, ורגיליוס |
| חתימה |
 |
  | |
ג'ון קיטס (באנגלית: John Keats; 31 באוקטובר 1795 - 23 בפברואר 1821), היה מחשובי המשוררים הרומנטיים האנגלים.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיטס נולד בכפר ליד לונדון. אביו, שהיה בעל אורוות, נהרג בשנת 1803 בתאונה. אמו נישאה זמן קצר אחרי כן, אך עזבה את בעלה ועברה לגור עם סבתו של קיטס. האם נפטרה ממחלת השחפת ב-1810. קיטס ואחיו נשלחו על ידי סבתם לאפוטרופוסים שדאגו להמשך חינוכם. קיטס נשלח ללמוד רפואה, הוא התמיד בכך עד 1814 ואחר כך החליט להתמסר לעולם הספרות אליו נמשך מילדות.
קיטס התוודע ליוצרים מובילים של תקופתו, בהם לי האנט והמשורר פרסי ביש שלי. בשנת 1816 לי האנט עזר לו לפרסם את שירו הראשון בכתב-עת שערך. שנה מאוחר יותר, פרסם קיטס כשלושים שירים בקובץ שנקרא "שירים", הקובץ קיבל ביקורות פושרות.
קיטס התחיל לטפל באחיו הצעיר טום, שהיה חולה בשחפת. באותה תקופה כתב את שירו "אנדימיון" (Endymion). אחיו מת ב-1818, וסימני מחלת השחפת התגלו גם בג'ון. הוא עבר לגור בלונדון עם חברו, ושם התאהב בבחורה בשם פאני ברון (אנ') שהתגוררה עם אמה בבית חברו. בתקופה זו בקיץ 1819 כתב כמה מהטובים בשיריו: "אודה לפסיכה" (Ode to Psyche), "אודה לכד יווני" (Ode on a Grecian Urn) ו"אודה לזמיר" (Ode to a Nightingale). שקוע באהבה ובשירה, הוא התיש את עצמו. ב-1820 פרסם את קובץ שיריו השני, הפעם זכה לביקורות משבחות. עקב מחלתו נצטווה על ידי רופאיו להתרחק מהחורף האנגלי, והוא עבר להתגורר באיטליה. בתחילה חי בנאפולי ואחר כך ברומא. בריאותו השתפרה מעט אך אחרי זמן קצר חלה הידרדרות במצבו. הוא מת ברומא בגיל 25 ממחלת השחפת[1], ונקבר בבית העלמין הפרוטסטנטי של רומא(אנ'). בחודשים האחרונים לחייו טיפל בו ידידו, הצייר ג'וזף סוורן(אנ'), שנקבר לצידו של קיטס. לאחר מותו, נחשב קיטס כאחד מגדולי המשוררים של התקופה הרומנטית, למרות שבחייו זכה לביקורות מעורבות. הוא היווה מקור השראה לרבים מהאומנים שבאו אחריו, ביניהם המשורר אלפרד טניסון והאומנים הקדם רפאלים.
שירתו של קיטס עוסקת ביופי, אידיאלים והשוואה בין שלמות האידיאלים למימושם במציאות. הוא הרבה לעסוק בנושאים מתוך המיתולוגיה היוונית, וכן ביופי הטבע והאומנות. כתיבתו מתאפיינת באהבה שופעת חיים לשפה, ליצירי הדמיון וליופי, אבל גם מהולה במלנכוליה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון קיטס, ברשת החברתית Goodreads- אתר המוקדש לחייו ויצירתו של ג'ון קיטס
- ג'ון קיטס, אודה לזמיר, באתר הארץ, 5 במאי 2008
ג'ון קיטס, אודה לזמיר, מאנגלית: רונן סוניס, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2022- ג'ון קיטס, הגבירה הנאווה חסרת-הרחמים, באתר הארץ, 17 באפריל 2009
- עופרה עופר אורן, "שיר הלל לעונת הסתיו": מה היה קורה אלמלא מעל עורך הדין בתפקידו, בבלוג "סופרת ספרים", 26 בספטמבר 2016
- רשימת תרגומים לשירים של ג'ון קיטס באינדקס "פואטרנס" לתרגומי שירה
- ג'ון קיטס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ג'ון קיטס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- ג'ון קיטס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ג'ון קיטס (1795-1821), דף שער בספרייה הלאומית
