בקאע
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
עמק  |
| נתונים ומידות | |
| אורך |
120 ק"מ |
| רוחב |
16 ק"מ |
| מיקום | |
| קואורדינטות | 34°00′32″N 36°08′43″E / 34.008888888889°N 36.145277777778°E |
  | |
הבקאע (בערבית: البقاع, בעברית: "העמק" - מוכר גם כבקעת הלבנון) הוא חבל ארץ פורה במזרח לבנון (ממערב לסוריה), 30 ק"מ מזרחית לים התיכון (באזור ביירות). כשמו כן הוא - בקעה, שטח נמוך המוקף רכסי הרים מסביבו: הרי הלבנון ממערב והרי מול הלבנון ממזרח.
הבקאע היא ההמשך הצפוני של בקעת הירדן. מבחינה גאולוגית, הבקאע, כמו גם בקעת הירדן, הוא חלק מהשבר הסורי-אפריקאי: היא המשך ישיר של עמק החולה בישראל ועמק עיון בלבנון. אורך העמק 120 ק"מ, ורוחבו הממוצע 16 ק"מ. האקלים הוא ים תיכוני, החורף ממוזג והקיץ חם ויבש, כמות הגשמים מושפעת מהיות העמק בצל הגשם, ונעה בין 230 מ"מ בצפון ל-610 מ"מ במרכז העמק.
שני נהרות יוצאים מן העמק: הליטני זורם בכיוון דרום־מערב עד לסביבת מרג' עיון, שם פונה הנהר מערבה (במה שמכונה "ברך הליטני") ונשפך לים התיכון, והאורונטס זורם צפונה אל סוריה וטורקיה ונשפך לים התיכון.
חבל הבקעא נמצא במחוז אל-בקאע בלבנון, שנקרא על שמו. זחלה היא העיר הגדולה ביותר בעמק, והיא מצויה צפונית לכביש ביירות-דמשק, החוצה את העמק.
חקלאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד במאה הראשונה לספירה, כאשר האזור היה בשליטת הקיסרות הרומית, שימש העמק מקור החיטה לפרובינקיה הרומית של סוריה. כיום מהווה העמק 40 אחוז מהשטח המעובד בלבנון. צפון העמק היבש משמש בעיקר כאזור מרעה, ואילו דרומו משמש לגידול חיטה, תירס, כותנה וירקות; כרמים ומטעים גדלים בעיקר באזור זחלה. באזור גדלים באופן בלתי חוקי גם גידולי חשיש ושדות פרג המשמשים להפקת אופיום. בשנת 1957 נבנה בחלקו הדרומי של העמק סכר, ששיפר מאוד את אספקת המים לאזור.
גאוגרפיה ודמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זחלה היא העיר הגדולה ביותר בעמק, ומשמשת כבירת מחוז אל-בקאע. העיר נמצאת צפונית לכביש המהיר הראשי של ביירות-דמשק, שחוצה את העמק. רוב תושבי זחלה הם לבנונים נוצרים, רובם משתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית, אך יש בהם גם מרונים ויוונים אורתודוקסים. בעיירה ענג'ר, הממוקמת בחלקו המזרחי של העמק, ישנה אוכלוסייה ארמנית.
רוב תושבי החלק הצפוני של בקאע, כולל הערים בעלבכ ואל-הרמל, הם מוסלמים שיעים, למעט העיירה דיר אל אחמר, שתושביה נוצרים. בנפות בעלבק ואל-הרמל יש מיעוט נוצרי וסוני, הממוקם בעיקר צפונה יותר, לאורך הגבול עם סוריה.
במחוזות המערביים והדרומיים של העמק ישנה אוכלוסייה מעורבת של מוסלמים, נוצרים וגם דרוזים.
העיירה ג'וב ג'נין המונה כ-12,000 תושבים, נמצאת באמצע העמק, ואוכלוסייתה סונית. ג'וב ג'נין היא בירת נפת מערב הבקאע, ופועלים בה שירותי רפואת חירום (הצלב האדום), מכבי אש ובית משפט. יישובים אחרים בנפה זו כוללים את מצ'גרה, סבג'ין, כאמד א-לוז, קב אליאס, סוחמור, יוהמור וסולטאן יעקוב.
בחלק הדרום-מזרחי של הבקאע, ומצפון להר החרמון, נמצאת העיירה ראשיא אל ואדי, בירת נפת ראשיא. החלק הדרומי של המחוז מיושב בלבנונים דרוזים ונוצרים, ואילו החלק הצפוני השני מיושב בעיקר בלבנונים סונים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתיישבות בבקאע החלה עוד בתקופות קדומות. בבקעה נמצאו שרידים ארכאולוגים מהתקופה הפלאוליתית התקופה הנאוליתית תקופת הברונזה ותקופות מאוחרות יותר.
בדרום הבקאע שכנה במאה ה-14 לפנה"ס העיר כומידו, המופיעה במכתבי אל-עמארנה. כומידו עיר חשובה בתקופת הברונזה המאוחרת. בעיר ישב נציב מלך מצרים, שסמכותו חלה על ערים בבקעת לבנון או לפחות על דרום הבקעה. במכתבי אל-עמארנה נקראה הבקעה (או לפחות דרום הבקעה) עמקו. ערי האזור נפגעו ונשרפו במסגרת המאבקים על השלטון באזור בין שופילוליומש הראשון מלך האימפריה החתית למלך מצרים.
בשלהי תקופת בית שני היה חלק מן הבקאע שייך לממלכה בשם כלקיס. בממלכה זו גר שבט ערבי בשם היטורים. הממלכה השתרעה על פני חלקים מדרום הלבנון וצפון הגליל, אולם יהודה אריסטובולוס הראשון, הכהן הגדול סיפח חלקים ניכרים מכלקיס (הקרויה אף ארץ היטורים) לממלכתו וגייר את תושביה, בשנת 104 לפני הספירה. בשנת 41 נתן הקיסר הרומאי קלאודיוס את הממלכה במתנה להורדוס, אחיו של אגריפס הראשון. לאחר מותו של הורדוס, ניתנה הממלכה על ידי הקיסר קלאודיוס לאגריפס השני, אך בשנת 54 ניטלה ממנו וניתנה לדודנו אריסטובולוס.[דרוש מקור] כלקיס הקדומה נמצאת כיום בסמוך לעיירה מג'דל ענג'ר בבקאע.
בשנים האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מתחילת שנות השבעים השתלט על האזור ארגון הפת"ח, והאזור כונה בישראל ה"פתחלנד". אזור הבקאע נחשב לאזור אסטרטגי עבור סוריה בשל קרבתו לבירתה דמשק. אשר על כן, במשך כל מלחמת האזרחים בלבנון ובתקופת הסדר הסורי בלבנון (עד אמצע 2005) הוצבו בו כוחות סוריים גדולים.
במלחמת לבנון הראשונה נערכו באזור קרבות קשים בין צה"ל ובין צבא הסורי, ובכללם קרב סולטאן יעקוב, ומערך טילי הקרקע-אוויר באזור הושמד במבצע ערצב-19. לאחר כיבוש האזור בידי צה"ל במהלך מלחמת לבנון הראשונה, לא חזר הפת"ח לשלוט באזור, וזה הפך לאחד ממרכזי גידול הסמים הגדולים ביותר בעולם, בשליטה סורית.
כיום, יחד עם רובו של דרום לבנון, נמצא דרום הבקאע בשליטה כמעט מוחלטת של ארגון חזבאללה.
במהלך מלחמת חרבות ברזל תקף חיל האוויר הישראלי פעמים רבות באזור בקאע בעיקר בכפרים שמזוהים עם חזבאללה באזור וכן בבעלבכ. התקיפות היו חריגות מאחר שהאזור מרוחק כ-100 ק"מ מגבול ישראל-לבנון והגיעו לאחר שיגורים ופעולות חזבאללה שצה"ל החליט להגיב אליהם בחומרה.
ב-23 בספטמבר 2024 פרסם דובר צה"ל אזהרה לתושבי הבקאע לפנות בתים בהם חזבאללה מסתיר אמצעי לחימה. לאחר מכן החל חיל האוויר לתקוף מטרות מדויקות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בקאע, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)