לדלג לתוכן

ביל וית'רס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביל וית'רס
Bill Withers
לידה 4 ביולי 1938
סלאב פורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 במרץ 2020 (בגיל 81)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה William Harrison Withers, Jr. עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פארק הזכרון פורסט לוון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1963 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת פופ, מוזיקת נשמה, רית'ם אנד בלוז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Sussex Records, קולומביה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מאריסה ג'ונסון (19762020)
דניס ניקולס (19731974) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה היכל התהילה של הרוק אנד רול (2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.billwithers.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויליאם הריסון "ביל" וית'רס ג'וניוראנגלית: .William Harrison "Bill" Withers, Jr; ‏4 ביולי 193830 במרץ 2020) היה זמר-יוצר ומוזיקאי אמריקאי. הקליט מספר להיטים ידועים, בהם: "Lean on Me", "Ain't No Sunshine", "Use Me", "Just the Two of Us", "Lovely Day", "Grandma's Hands".

וית'רס זכה בשלושה פרסי גראמי והיה מועמד לארבעה נוספים. סיפור חייו עובד לסרט בשם "Still Bill" בשנת 2009. בשנת 2015 שמו נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול.[1]

וית'רס היה הצעיר מבין שישה ילדים בעיירה קטנה במערב וירג'יניה. הוא נולד עם גמגום וסיפר כי לקח לו זמן רב להשתלב. כשהיה בן שלוש, הוריו התגרשו והוא גדל במשפחתה של אמו. כאשר היה בן שלוש עשרה, נפטר אביו. וית'רס התגייס לצי ארצות הברית בגיל 18 ושירת במשך תשע שנים, במהלכן התגבר על הגמגום שלו והחל להתעניין בכתיבה. השתחרר מחיל הים בשנת 1965. ב-1967, עבר ללוס אנג'לס והחל להתעניין בקריירה מוזיקלית. וית'רס עבד כמכונאי עבור חברות שונות, כולל דאגלס איירקראפט קומפני והחל להקליט ולהופיע במועדני לילה. בתחילה, סירב להתפטר מעבודתו המקורית, כי לא היה בטוח שיוכל להתפרנס רק ממוזיקה.

קריירה מוזיקלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-70, חתם על חוזה הקלטה ראשון ולאחר מכן הוציא את אלבומו הראשון, שבו נכללו הלהיטים הידועים "Ain't No Sunshine" ו-"Grandma's Hands". האלבום זכה להצלחה רבה. בחודשים שלאחר מכן מכר למעלה ממיליון עותקים וזיכה את וית'רס בפרס גראמי ראשון. בהפסקותיו מסבבי ההופעות, הספיק וית'רס להקליט את אלבומו השני "Still Bill", שכלל את השיר "Lean On Me", שהפך ללהיט והיה לאלבום המצליח של וית'רס בארצות הברית. שגם הוא נחל הצלחה רבה. לאחר מכן, וית'רס לא יכול היה להקליט, בגלל סכסוך משפטי עם אולפן ההקלטות. בשנים אלו שיתף פעולה עם המוזיקאים אטה ג'יימס, בי בי קינג וג'יימס בראון. לאחר שעזב את אולפן ההקלטות הראשון, חתם וית'רס בשנת 1975 על חוזה הקלטות עם האולפן קולומביה רקורדס. בשנים שלאחר מכן הוציא ארבעה אלבומים וקיבל פרס גראמי בשנת 1982. בשנת 1985 הוציא וית'רס את אלבום האולפן האחרון שלו "Watching You Watching Me", לאחר שנים של סכסוכים ומריבות עם "קולומביה רקורדס". אחרי פרישתו מהקלטות, העביר ביקורת על "קולומביה רקורדס", שלפיה האולפנים לחצו עליו והשפיעו על אופי שיריו ואלבומיו, כך שימכרו יותר. הוא טען כי אף על פי שהוא ממשיך להופיע, הוא לא מתחרט על הפסקת ההקלטות, אף על פי שלטענתו הן אלו שהפסיקו את גמגומו. בשנים שלאחר מכן עבד בעיקר על עיבודים מחודשים לשיריו. חלק מעיבודים אלו זכו להצלחה.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1973, וית'רס נישא לשחקנית דניס ניקולס, בעת ששיחקה בסיטקום "חדר 222". שמם של הזוג נקשר במספר תקריות של אלימות במשפחה. הם התגרשו ב-1974. ב-1976, נישא למרסיה ג'ונסון, ממנה נולדו לו שני ילדים, טוד וקרי. בבגרותם, השתלבו בחברות ההפקה של וית'רס.

נפטר ב-30 במרץ 2020 מסיבוכי לב. מותו נחשף על ידי המשפחה ב-3 באפריל 2020 באומרם ש"אנו שבורים בלכתו של בעלנו ואבינו המסור והאהוב".[2]

שנה אלבום
1971 Just as I Am
1972 Still Bill
1974 +'Justments
1975 Making Music
1976 Naked & Warm
1977 Menagerie
1979 'Bout Love
1985 Watching You Watching Me

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ביל וית'רס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ביל ווית'רס באתר היכל התהילה של הרוקנרול
  2. ^ "Lean On Me singer Bill Withers dies at 81". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-04-03. נבדק ב-2020-04-03.