לדלג לתוכן

אלכסיי נבלני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסיי נבלני
Алексей Анатольевич Навальный
אלכסיי נבלני, 2011
אלכסיי נבלני, 2011
לידה 4 ביוני 1976
בוטין, רוסיה
פטירה 16 בפברואר 2024 (בגיל 47)
מושבת העונשין מספר 3 בימאלו־ננץ, ימלו-ננץ, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Borisovskoye Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים מוסקבה, רוסיה
השכלה
מעסיק אירופלוט, קרן אנטי-שחיתות עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • Leader of Russia of the Future (17 בנובמבר 2013–19 במאי 2018)
  • Leader of Russia of the Future (28 במרץ 2019–17 בינואר 2021) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת יאבלוקו, מפלגת ההתקדמות, רוסיה של העתיד עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות אורתודוקסית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יוליה נבלניה (2000–16 בפברואר 2024) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • איש השנה (2009)
  • פרס המדיה M100 (6 באוקטובר 2021)
  • פרס סחרוב לחופש המחשבה (אוקטובר 2021)
  • לחצן הפעלה מכסף (2016)
  • Günter Walraff award (2023)
  • פרס האומץ האזרחי (2022)
  • פרס במבי (2023)
  • פרס אביר החופש (2021)
  • פרס האומץ (2021)
  • Prize of the Platform of European Memory and Conscience (2015)
  • FP Top 100 Global Thinkers (2011)
  • Boris Nemtsov Prize (2021)
  • טיים 100 (2017, 2021)
  • לחצן הפעלה מזהב (2018)
  • פרס דרזדן (4 באפריל 2024)
  • הבובס עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
navalny.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלכסיי אנטולייביץ' נַבָלְנִי (ברוסית: Алексей Анатольевич Навальный;‏ 4 ביוני 1976 – 16 בפברואר 2024[1]) היה עורך דין רוסי ופעיל פוליטי. ממובילי המחאה האופוזיציונית ברוסיה[2]. נכלא ומת ב־16 בפברואר 2024 בכלא הרוסי והוא בן 47. שירות בתי הסוהר ברוסיה הודיע כי נבלני מת לאחר שחש ברע במהלך הליכה בכלא שבו הוחזק, התעלף, ומותו נקבע מיד לאחר מכן[3][4][5].

נבלני ניהל בלוג שמתמקד בחשיפת שחיתויות בממשל הרוסי ונחשב לאחד הבלוגרים הפופולריים ברוסיה, בעיקר בהקשר המאבק בשחיתות במסדרונות השלטון[6]. מאז 2009 החל להתפרסם כמתנגד חריף לולדימיר פוטין. בשנת 2012 כינה אותו ה"וול סטריט ג'ורנל" "האיש שוולדימיר פוטין מפחד ממנו ביותר"[7]. נבלני מגדיר עצמו כ"דמוקרט לאומני". הוא עמד בראש מפלגת "רוסיה של העתיד" (תנועת "ברית העמים" ומפלגת התהליך לשעבר) וחבר מועצת התיאום של האופוזיציה הרוסית. בספטמבר 2013 התמודד בבחירות לראשות העיר מוסקבה וזכה לתמיכתה של מפלגת החופש העממי, אך סיים במקום השני עם 27% אחוזי תמיכה[8]. אחד הארגונים הידועים שעמד בראשו היה "הקרן למאבק בשחיתות", ארגון חברתי שפעיליו ערכו חקירות נגד פקידי ממשל בכוונה לחשוף שחיתות והייתה פעילה רשמית בשנים 2011–2020[9].

באוגוסט 2020 אושפז בבית חולים באומסק לאחר שהראה סימני הרעלה חריפים בטיסתו מטומסק למוסקבה. הוא הורדם והוטס בהמשך לטיפול בהול בברלין. ב־7 בספטמבר 2020 הוצא נבלני מתרדמת בעקבות שיפור במצבו, ותוך כדי החלמתו פורסם כי הוא הורעל בגז עצבים מסוג נוביצ'וק. בינואר 2021 נעצר במוסקבה עם נחיתתו בנמל התעופה הבינלאומי שרמטייבו בהקשר התיק שהתנהל נגדו בעניינה של חברת איב רושה[10][11]. הוא היה כלוא זמנית בכלא מטרוסקאיה טישינה[12], ולאחר שבפברואר 2021 נשלח ל־3.5 שנות מאסר[13], הועבר לשאת את עונשו במושבת העונשין מספר 2 במחוז ולדימיר[14]. במרץ 2022 נידון לתשע שנות מאסר נוספות[15]. בדצמבר 2023 הוא נעלם לשבועיים, ובסוף הגיע לכלא בימאלו־ננץ[16].

הרקע פוליטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 הצטרף נבלני למפלגה הדמוקרטית המאוחדת הרוסית "יבלוקו", מפלגה סוציאל-ליברלית שהייתה באופוזיציה לממשל הרוסי. הצטרפותו של נבלני, שהיה אז צעיר בן 24, סימלה את רצונו לקחת חלק פעיל במאבק למען דמוקרטיה, חופש ושוויון ברוסיה.

"יבלוקו", שנוסדה בשנת 1993, התנגדה לפוטין מראשית דרכו. המפלגה טענה שפוטין מרכז יותר מדי כוח בידיו, פוגע בחירויות הפרט ומנהל מלחמה קשה ומיותרת בצ'צ'ניה. יבלוקו האשימה את פוטין וסביבתו בשחיתות נרחבת, וקראה לחקירות מעמיקות בנושא.

נבלני, שהיה פעיל חרוץ, התקדם במהירות בשורות "יבלוקו". הוא שימש כאחראי מטעם המפלגה על אזור העיר מוסקבה, והפך לאחד מקולותיה הבולטים. במקביל נבלני היה פעיל בארגוני לאומנות רוסית ובמיוחד פעל נגד קווקזים שהיגרו לרוסיה. בשנת 2006 היה בין המארגנים של "מצעד רוסיה" שבו הפגינו ארגונים לאומניים בערים המרכזיות של רוסיה. פעילות זו גרמה למתיחות בינו לבין חברי מפלגתו[17].

פיטוריו מהמפלגה בשנת 2007, לאחר שדרש ממייסד המפלגה לפרוש, עוררו מחלוקת רבה בקרב חברי "יבלוקו" ותומכיה, כשההחלטה על פיטוריו נתמכה ברוב של 70% מחברי הנהלת המפלגה. ההחלטה באה כתגובה על "גרימת נזק פוליטי למפלגה, בפרט בשטח פעילויות לאומיות"[18]. נבלני עצמו טוען שפיטוריו באו על רקע דרישתו ממייסד המפלגה גריגורי יאבלינסקי לפרוש מהנהגת המפלגה. לאחר פיטוריו ממפלגת יאבלוקו הצטרף לתנועה הנציונל־דמוקרטית "נארוד".

במקביל לפעילותו במפלגה הקים בשנת 2004 את "הוועד להגנה על המוסקבאים" שהוביל מחאה נגד השחיתות והפרות חוקי הבנייה בעיר מוסקבה.

לאחר יבלוקו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 נאם נבלני בעצרת שבה השתתפו גם נאו־נאצים וגלוחי ראש[19]. בסרטון מאותה שנה הוא השווה בין קווקזים כהי עור לג'וקים, ואמר: "אפשר להרוג ג'וקים עם כפכף, אבל במקרה של קווקזים, אני ממליץ על אקדח."[20]

באפריל 2013 הצהיר בפומבי על כוונותיו להתמודד לנשיאות במטרה להושיב מאחורי סורג ובריח את ממשלתו של ולדימיר פוטין על "שחיתות וניצול לרעה של תפקידם"[21]. ביולי 2013 נרשם כמועמד לבחירות לראשות עיריית מוסקבה, ובאותו החודש הורשע במעילה בהיקף של 16 מיליון רובל, ונידון לחמש שנות מאסר. גזר הדין עורר מחאות בינלאומיות. באוקטובר הומתק עונשו של נבלני והומר במאסר על־תנאי, אך הרשעתו נותרה על כנה.

באוגוסט 2013 פרסמו האתרים בחדרי חרדים וערוץ 7 כי במהלך קמפיין הבחירות שלו לראשות העיר, נבלני הציע להרים כוסית לחיי השואה, כינה את היהודים הדתיים "גנדרנים בכובעי שועל ומלבושים בלויים" וציין כי "מי שרוצה לחיות ברוסיה חייב להפוך לרוסי במלוא מובן המילה"[22][23]. טענות אלה התבררו כשקריות, ונדחו בין השאר על ידי מספר יהודים שנכחו במקום ונבלני עצמו[24][25][26].

בדצמבר 2016 הכריז כי יתמודד בבחירות לנשיאות רוסיה שתתקיימנה בשנת 2018[27]. ב־2 במרץ 2017 העלה סרט דוקומנטרי לערוץ היוטיוב שלו בשם "אל תקראו לו דימון"[28] ובו נטען כי ראש הממשלה דמיטרי מדבדב מעל בכספים בשווי של כ־1.2 מיליארד דולרים[29]. בעקבות הסרטון אורגנו הפגנות בערים שונות ברוסיה בקריאה להתפטרותו של מדבדב, וב־26 במרץ משטרת רוסיה עצרה את נבלני במהלך אחת מההפגנות[30][31][32][33].

לקראת ציון "יום רוסיה" (המציין את היפרדותה של רוסיה מברית המועצות וייסוד הפדרציה הרוסית) ב־12 ביוני 2017, קרא נבלני לתומכים לקיים עצרות מחאה נגד השחיתות תחת הסיסמה "אנחנו דורשים תשובות". התעלמות הממשל מחשיפת השחיתויות בצמרת הממשל, ואירועי ההפגנות ב־26 מרץ הביאו לגל גדול אף יותר של מפגינים. פעילי נבלני הגישו בקשות לקיום עצרות בכ־200 ערים, וכעשרות אלפי מפגינים (שלטונות רוסיה לא מפרסמים נתונים רשמיים) קיימו עצרות מחאה ברחבי רוסיה. הפגנות אלה נמשכו גם בשנת 2019, בעיקר לאור פסילת מועמדי האופוזיציה מהתמודדות בבחירות לדומה העירונית של מוסקבה (2019).

נבלני תמך במועמדי אופוזיציה בבחירות המקומיות. בשנת 2021, בד בבד עם מעצרו, חשף הארגון שבראשו הוא עמד תחקיר על אודות ארמון בבעלותו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין[34]. בעקבות מעצרו פרצו מחאות ברוסיה.

נבלני ועוזריו הוגדרו על ידי ממשלת רוסיה כ"טרוריסטים"[35]. רבים מבעלי בריתו ברחו מרוסיה, לאחר שתנועת האופוזיציה של נבלני תויגה "קיצונית" ופורקה[36][37]. כך הוגדרו הקרן למאבק בשחיתות שהקים נבלני, קרן שפרסמה תחקירים גדולים על מעשי שחיתות לכאורה, וגם נגד מטה הקמפיין האזורי של נבלני, שהתגייס בעבר למחאות נגד הקרמלין[38].

לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, נבלני טען שהפלישה של פוטין לאוקראינה נועדה להסיח את דעת הרוסים מבעיותיה הפנימיות של המדינה, הידרדרות הכלכלה שלה[39].

מאבקו במפלגת "רוסיה המאוחדת"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים ניהל נבלני מאבק במפלגת השלטון "רוסיה המאוחדת", שבראשותה עומד הנשיא ולדימיר פוטין יחד עם ראש הממשלה דמיטרי מדבדב. נבלני טען לשחיתויות קשות מצד ראשי וחברי מפלגת השלטון, קרא בכל הזדמנות לאזרחי רוסיה להצביע בבחירות לכל מפלגה אחרת, חוץ ממפלגת רוסיה המאוחדת. לאחר הבחירות לפרלמנט הרוסי בהן זכתה מפלגת רוסיה המאוחדת בכחמישים אחוז מהקולות, טען לזיופים, והיה מראשי מארגני המחאה הגדולה ברוסיה, בה מאות אלפים יצאו להפגין ברחובות בכל ערי רוסיה בטענה לזיופים בבחירות לפרלמנט. בעקבות פעילות זו, נעצר על ידי המשטרה לתקופות קצרות על הפרות החוק בארגון ההפגנות הגדולות. בתגובה הוכרז נבלני אסיר מצפון על ידי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל.

פרשות פליליות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעילה בחברת KirovLes

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האשמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2012 נעצר נבלני והואשם במעילה בחברת עץ ממשלתית, KirovLes. לטענת התביעה, הוא גנב עצים בסך 16 מיליון רובל (כ־500,000 דולר). גנבה זו התאפשרה מתוקף תפקידו כיועצו של מושל מחוז קירוב, ניקיטה בליך במהלך שנת 2009. מעצר זה בוצע לאחר מספר חקירות שנסגרו עקב מחסור בהוכחות. נבלני שילם ערבות עצמית ושוחרר ממעצר. לטענת נבלני, המשפט מהווה מזימה של השלטון לחיסול מתנגדיו הפוליטיים של הנשיא פוטין, ולכן מדובר ברדיפה פוליטית ותו לא. בתגובה למעצרו, תומכיו הפגינו מול משרדי ועדת החקירה הפדרלית.

הרשעתו ושחרורו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפטו של נבלני החל בעיר קירוב באפריל 2013. ביולי 2013 הוא הורשע ונגזרו עליו חמש שנות מאסר במושבת עונשין לעבודה מתקנת. נבלני ערער על עונשו, ולבקשת התביעה שוחרר עד לבירור ערעורו, יום לאחר מאסרו, על מנת שיתמודד בבחירות לראשות עיריית מוסקבה. באוקטובר 2013, בית המשפט דחה את עתירתו אך המיר את עונשו לעונש מאסר על תנאי. בפברואר 2016, בית המשפט האירופי לזכויות אדם קבע כי הופרה זכותו של נבלני להליך משפטי הוגן, וחייב את הממשלה לשלם לו 56,000 אירו עבור הוצאות משפט ונזקים נלווים שנגרמו לו.

פרשת התיווך בחברה Yves Rocher Vostok

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2012 החלה חקירה בעניין עסקה שביצעה חברה שבבעלותם של האחים נבלני, אולג ואלכסיי, Glavpodpiska, עם חברת הבת של חברת הקוסמטיקה הצרפתית הקוסמטיקה איב רושה במזרח אירופה, Yves Rocher Vostok. בעסקה התחייב נבלני לדאוג לאספקת מוצרי החברה אולם מעולם לא עשה זאת אלא שכר חברות אחרות לביצוע העסקה, ללא ידיעת אף אחד מהצדדים, בעודו לוקח את הפרשי הסכומים. בפברואר 2014 הושם נבלני במעצר בית. בדצמבר 2014 נידון ל־3.5 שנים נוספות במאסר על תנאי, בעוד אחיו נשלח למאסר בפועל למשך תקופה זו.

מקרים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2012, רשויות התביעה הפדרליות האשימו את האחים נבלני באשמת הונאה בזמן עבודתם בחברת דואר. באוגוסט 2013, נחקר נבלני באשמת קבלת תרומות שלא כחוק למימון קמפיין הבחירות שלו[40]. לקראת סוף יולי 2019, נעצר נבלני בחשד לארגון הפגנות אופוזיציה ללא אישור המשטרה. בהמשך, נמסר מהמשטרה כי נפתחה נגדו חקירה פלילית גם בחשד להלבנת כספים בסך 15.3 מיליון דולר. אך הוא שוחרר תוך זמן קצר.

מעצרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2011–2018 נידון נבלני למעצרים מינהליים 10 פעמים. במהלך תקופה זו שהה 192 יום בבית מעצר מיוחד. הזמן שבילה נבלני מאחורי סורג ובריח גדל מאוד בשנת 2017 ובשנת 2018 הסתכם ב־80 יום. משנת 2011 עד 2019 שהה נבאלני 474 ימים במעצר (232 בבית מעצר מיוחד ו־242 במעצר בית).

ב־15 בנובמבר 2018 הכיר בית הדין האירופי לזכויות אדם במעצרים בשנים 2012 ו־2014 כבעלי מניע פוליטי.

במהלך מעצרו ביולי 2019 אושפז נבלני עם נפיחות קשה בשל אדמומיות בעור. הוא אובחן כחולה דרמטיטיס במגע. נבלני ורופאיו האישיים טענו כי אפשר שהייתה הרעלה בכימיקלים לא מוגדרים. המחקר הכימי והטוקסיקולוגי של החומרים הביולוגיים של נבלני, שבוצע במכון המחקר סליפוסובסקי לרפואה דחופה, לא גילה חומרים רעילים. רופאו האישי של נבלני הטיל ספק בתוצאות הבדיקה, ונבלני פנה לוועדת החקירות של הפדרציה הרוסית בתלונה על ההרעלה.

חזרתו לרוסיה ומעצרו (2021)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ההפגנות ברוסיה (2021)

ב־17 בינואר 2021 שב נבלני לרוסיה מגרמניה, שבה טופל בשל השפעות של הרעלה מכוונת. הוא עוכב באזור האפור של ביקורת הדרכונים בנמל התעופה שרמטייבו במוסקבה בידי קצינים של משמר הגבול הפדרלי. שירות בתי הסוהר הפדרלי הצהיר כי המעצר בוצע בחשד להפרה של תקופת הניסיון בפרשת איב רושה והעלאתו לרשימת המבוקשים. נבלני הועבר לתחנת המשטרה של המחלקה השנייה של המשטרה בעיר חימקי, ולמחרת נערך משפט מאולתר בתחנת המשטרה שבו הוארך מעצרו ב־30 יום והוא הועבר לכלא מטרוסקאיה טישינה. מעצרו של נבלני עורר גינויים במדינות שונות[41]. בעקבות המעצר הפגינו תומכיו בערים רבות[42]. אלפים מהמפגינים נעצרו[43], ובימים שלאחר מכן נלכדו ונעצרו גם אחדים מבני משפחתו ומקורביו של נבלני, בטענה שעודדו הפגנות לא חוקיות[44]. בפברואר 2021 נידון ל־3.5 שנות מאסר בהאשמה שביצע עבירת מעילה בשנת 2014[43]. בית המשפט האירופי הורה לרוסיה לשחררו, אולם ממשלת רוסיה התנגדה לכך[45]. והעבירה את נבלני למושבת עונשין מספר 2 במחוז ולדימיר[46]. באפריל 2021 השעתה רוסיה את פעילות תנועתו, הפועלת נגד שחיתות[47]. באוקטובר 2021 הוענק לו פרס סחרוב לחופש המחשבה[48]. הסרט התיעודי "נבלני", של הבמאי דניאל רוהר, זכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר במרץ 2023[49]. באוגוסט 2023 הרשיע בית משפט ברוסיה את נבלני בעבירות של קיצוניות, וגזר עליו עוד 19 שנות מאסר[50].

ב־12 בדצמבר 2023 הודיע דובר הקרמלין כי המיקום שבו נבלני נושא את עונשו כבר אינו ידוע, וכי הוא הוגדר נעדר[51]. לאחר מכן נמצא נבלני, אך פורסם כי היה נתון להתעללות מצד הסוהרים[52].

הרעלתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הרעלת אלכסיי נבלני

במהלך ההפגנות בבלארוס ביולי־אוגוסט 2020, נבלני פרסם סרטונים בערוץ היוטיוב שלו בהם הביע תמיכה במחאות הבלארוסיות[53] וכתב כי מהפכה בסגנון של זו המתרחשת בבלארוס השכנה יכולה להתרחש גם ברוסיה. באתר Tayga.Info דווח שבמהלך נסיעתו לסיביר נבלני נפגש עם מתנדבים ותומכי אופוזיציה מקומיים. במהלך המפגש פעיל בשם איליה צ'ומאקוב שאל אותו, "מדוע הוא לא מת?", ועל כך השיב נבלני כי מותו לא ישרת את פוטין אלא יהפוך את נבלני ל"גיבור"[54]. ב־20 באוגוסט 2020 אושפז במצב קשה בבית חולים באומסק, כשהוא סבל מתסמיני הרעלה חמורים, לאחר שדווח שחש ברע במהלך טיסה מטומסק למוסקבה. הוא היה מאושפז במחלקת טיפול נמרץ של בית החולים העירוני הקליני מספר 1 של העיר אומסק[55], כשהדוברת שלו, קירה יארמיש, טענה כי הורעל[56][57][58]. בהמשך הוא הוטס לטיפול במרפאת שאריטה בברלין, גרמניה, במטוס שמומן על ידי קרן Cinema for Peace Foundation[59], כאשר הוא עדיין מחוסר הכרה[60][61][62]. בתחילה בית החולים באומסק סירב לשחרר את נבלני לטיפול בגרמניה, ולאחר שקרוביו של נבלני פנו אל בית הדין האירופי לזכויות אדם, שהורה לרשויות ברוסיה לאפשר את הטסתו של נבלני, הוא הועבר למטוס[63][64][65][66][67][68][69].

כלי תקשורת במדינות המערב האשימו את הקרמלין במעורבות בהרעלה, אך דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב הגיב שלקרמלין אין קשר לתקרית וכי הם מאחלים לו החלמה מהירה[70][71][72]. לאחר שהגיע לבית החולים בגרמניה ונבדק שם, פרסמה ממשלה גרמניה שנבלני אכן הורעל, ושהרעל שנמצא בגופו הוא גז העצבים נוביצ'וק, המזוהה עם חיסולים דומים שיוחסו לממשלת רוסיה[73].

ב־7 בספטמבר דווח שנבלני הוצא מתרדמת בעקבות שיפור במצבו. ב־15 בספטמבר פרסם לראשונה הודעה לציבור ומסר שנגמל מהנשמה, אולם שיקום ארוך עוד לפניו, ובסופו הוא מתכנן לחזור לרוסיה[74]. ב־13 בינואר 2021 הודיע שהוא יחזור לרוסיה מגרמניה ב־17 בינואר, לאחר שהחלים באופן כמעט מלא.

מעצרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2011–2018 נידון נבלני למעצרים מינהליים 10 פעמים. במהלך תקופה זו שהה 192 יום בבית מעצר מיוחד. הזמן שבילה נבלני מאחורי סורג ובריח גדל מאוד בשנת 2017 ובשנת 2018 הסתכם ב־80 יום. משנת 2011 עד 2019 שהה נבאלני 474 ימים במעצר (232 בבית מעצר מיוחד ו־242 במעצר בית).

ב־15 בנובמבר 2018 הכיר בית הדין האירופי לזכויות אדם במעצרים בשנים 2012 ו־2014 כבעלי מניע פוליטי.

במהלך מעצרו ביולי 2019 אושפז נבלני עם נפיחות קשה בשל אדמומיות בעור. הוא אובחן כחולה דרמטיטיס במגע. נבלני ורופאיו האישיים טענו כי אפשר שהייתה הרעלה בכימיקלים לא מוגדרים. המחקר הכימי והטוקסיקולוגי של החומרים הביולוגיים של נבלני, שבוצע במכון המחקר סליפוסובסקי לרפואה דחופה, לא גילה חומרים רעילים. רופאו האישי של נבלני הטיל ספק בתוצאות הבדיקה, ונבלני פנה לוועדת החקירות של הפדרציה הרוסית בתלונה על ההרעלה.

חזרתו לרוסיה ומעצרו (2021)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ההפגנות ברוסיה (2021)

ב־17 בינואר 2021 שב נבלני לרוסיה מגרמניה, שבה טופל בשל השפעות של הרעלה מכוונת. הוא עוכב באזור האפור של ביקורת הדרכונים בנמל התעופה שרמטייבו במוסקבה בידי קצינים של משמר הגבול הפדרלי. שירות בתי הסוהר הפדרלי הצהיר כי המעצר בוצע בחשד להפרה של תקופת הניסיון בפרשת איב רושה והעלאתו לרשימת המבוקשים. נבלני הועבר לתחנת המשטרה של המחלקה השנייה של המשטרה בעיר חימקי, ולמחרת נערך משפט מאולתר בתחנת המשטרה שבו הוארך מעצרו ב־30 יום והוא הועבר לכלא מטרוסקאיה טישינה. מעצרו של נבלני עורר גינויים במדינות שונות[41]. בעקבות המעצר הפגינו תומכיו בערים רבות[42]. אלפים מהמפגינים נעצרו[43], ובימים שלאחר מכן נלכדו ונעצרו גם אחדים מבני משפחתו ומקורביו של נבלני, בטענה שעודדו הפגנות לא חוקיות[44]. בפברואר 2021 נידון ל־3.5 שנות מאסר בהאשמה שביצע עבירת מעילה בשנת 2014[43]. בית המשפט האירופי הורה לרוסיה לשחררו, אולם ממשלת רוסיה התנגדה לכך[45]. והעבירה את נבלני למושבת עונשין מספר 2 במחוז ולדימיר[46]. באפריל 2021 השעתה רוסיה את פעילות תנועתו, הפועלת נגד שחיתות[47]. באוקטובר 2021 הוענק לו פרס סחרוב לחופש המחשבה[48]. הסרט התיעודי "נבלני", של הבמאי דניאל רוהר, זכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר במרץ 2023[49]. באוגוסט 2023 הרשיע בית משפט ברוסיה את נבלני בעבירות של קיצוניות, וגזר עליו עוד 19 שנות מאסר[50].

ב־12 בדצמבר 2023 הודיע דובר הקרמלין כי המיקום שבו נבלני נושא את עונשו כבר אינו ידוע, וכי הוא הוגדר נעדר[51]. לאחר מכן נמצא נבלני, אך פורסם כי היה נתון להתעללות מצד הסוהרים[52].

מעמד אסיר פוליטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת מרכז זכויות האדם הכירה בנבלני כאסיר פוליטי בשנת 2021.[75][76] PACE גם ראה בנבלני אסיר פוליטי.[77]

ב-24 במאי 2024, חדשות DW שידרה כתבה שסיפרה שבתחילת 2024 נבלני ואוון גרשקוביץ' כמעט הוחלפו בזלימחאן חנגושווילי, שבאוגוסט 2019 התנקש בפארק טירגארטן בברלין.[78]

מותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קברו של אלכסיי נבלני בבית העלמין בוריסובסקויה שבמוסקבה.
גרפיטי לזכרו של נבלני, ובסולידריות עם מנהיגת האופוזיציה בבלרוס סבטלנה טיכאנובסקאיה, בקריית המלאכה תל אביב.

ב־16 בפברואר 2024 מת נבלני בכלא הרוסי מושבת העונשין מספר 3 בימאלו־ננץ בו היה כלוא. שירות בתי הסוהר ברוסיה הודיע כי נבלני מת לאחר שחש ברע במהלך הליכה בכלא שבו הוחזק, התעלף, ומותו נקבע מיד לאחר מכן[3][4].

ב-1 במרץ 2024 נערך טקס אבלות לאלכסיי נבלני בכנסיית איקונין אם האלוהים "הרווה את צערי" (רו') בנפת מריינו במוסקבה, ובאותו היום הוטמן נבלני בבית העלמין בוריסובסקויה (אנ') בנפת בראטייבו במוסקבה.

יותר מעשרת אלפים איש ליוו את נבלני בדרכו האחרונה[79].

השכלתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 השלים נבלני את לימודיו בבית הספר תיכון אלבין בעיירה קלינינץ במחוז מוסקבה. ב־1998 רכש השכלתו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה הרוסית לידידות עמים. ב־1999 למד גם בפקולטה לאשראי וכלכלה באקדמיה הפיננסית של ממשלת רוסיה, התמחה בניירות ערך ותיקי בורסה. את לימודיו השלים ב־2001. ב־2010 השתתף בתוכנית המנהיגות של אוניברסיטת ייל – Yale World Fellows (אנ') והתגורר במשך שנה בארצות הברית.

עסקיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסיי נבלני החזיק ב־25% מניות במפעל קוביאקוב באזור אודינצובו שבמחוז מוסקבה. תקופת מה גם עבד בבנק איירופלוט. ב־1997 ייסד את חברת "אלקט" והיה סגן מנהל החברה לענייני משפט, ובבחירות לפרלמנט בשנת 2007 הייתה החברה ספונסרית של מפלגת ברית כוחות הימין.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אלכסיי נבלני
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלכסיי נבלני

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Alexei Navalny: Russia's vociferous opposition leader, www.bbc.com, ‏8.2.2017 (באנגלית)
  2. ^ שלום בוגוסלבסקי, להרגיז את הצאר ולהישאר בחיים, באתר כלכליסט, 20 בספטמבר 2019
  3. ^ 1 2 ציקי ברנדוין, שירות בתי הסוהר הרוסי: אלכסיי נבלני, מתנגדו הבולט של פוטין, מת בכלא, באתר ערוץ 7, 16 בפברואר 2024
  4. ^ 1 2 יאיר נבות, דרמה ברוסיה: מנהיג האופוזיציה אלכסיי נבלני מת בכלא בגיל 47, באתר ynet, 16 בפברואר 2024
  5. ^ УФСИН по ЯНАО: Алексей Навальный умер в колонии, Коммерсантъ, ‏2024-02-16 (ברוסית)
  6. ^ אתרו של נבלני
  7. ^ Matthew Kaminski (3 March 2012). "The Man Vladimir Putin Fears Most (the weekend interview)". The Wall Street Journal. Retrieved 31 July 2012.
  8. ^ תבוסה למנהיג האופוזיציה הרוסית בבחירות במוסקבה, באתר וואלה, 8 בספטמבר 2013
  9. ^ Навальный объявил о закрытии Фонда борьбы с коррупцией
  10. ^ מנהיג האופוזיציה אלכסיי נבלני נחת במוסקבה – ונעצר
  11. ^ נבלני חזר לרוסיה - ונעצר בשדה התעופה במוסקבה, באתר ynet, 17 בינואר 2021
  12. ^ נבלני קורא להפגין על מעצרו: "אל תפחדו", באתר ynet, 18 בינואר 2021
  13. ^ רויטרס, רוסיה: בית המשפט הורה לשלוח את מנהיג האופוזיציה נבלני ל-3.5 שנות מאסר, באתר ynet, 2 בפברואר 2021
  14. ^ נבלני הועבר מהכלא במוסקבה למושבת עונשין, באתר ynet, 28 בפברואר 2021
  15. ^ דמיאן פצ'טר, הדיכוי של פוטין: תשע שנות מאסר נוספת לאיש האופוזיציה נבלני, באתר ישראל היום, 22 במרץ 2022
    רויטרס, מנהיג האופוזיציה הרוסי נבלני נידון לתשע שנים נוספות בכלא: "פוטין מפחד מהאמת", באתר הארץ, 22 במרץ 2022
  16. ^ Navalny's team says he has vanished in Russia's prison system, רויטרס
  17. ^ האויב של פוטין: 10 ציוני דרך בחייו ומותו של אלכסיי נבלני, באתר www.makorrishon.co.il
  18. ^ כתבה באתר "גזטה.רו", 15 בדצמבר 2007 (ברוסית)
  19. ^ שמוליק דובדבני, "אם נבלני ישרוד את המאסר, הוא יהפוך לדמות משמעותית בעתידה של רוסיה", באתר ynet, 21 במאי 2022
  20. ^ Rousing Russia With a Phrase, באתר הניו יורק טיימס, ‏9 בדצמבר 2011 (באנגלית)
  21. ^ מוביל המחאה נגד פוטין: אתמודד מולו באתר nrg-מעריב.
  22. ^ אלי כהן, נגמרה הבושה: פוליטיקאי רוסי הרים כוסית "לחיי השואה", באתר www.bhol.co.il, ‏25 באוגוסט 2013
  23. ^ חיים לב, רוסיה: המתמודד הציע להרים כוסית "לחיי השואה", באתר ערוץ 7, 27 באוגוסט 2013
  24. ^ JTA and The Associated Press, In Moscow Mayoral Race, Jewish Chutzpah Seeks to Lift Underdog, הארץ, ‏8.9.2013 (באנגלית)
  25. ^ JTA, Moscow Mayoral Candidate Did Not Praise Holocaust, Jewish Staffers Say, www.jpost.com, ‏29 באוגוסט 2013 (באנגלית)
  26. ^ Vera Krichevskaya, 'Jerusalem Post falsely claims Russian democracy activist made anti-Semitic remarks', 972mag.com, ‏29 באוגוסט 2013 (באנגלית)
  27. ^ האיש שיתמודד מול פוטין על הנשיאות, באתר ynet, 13 בדצמבר 2016
  28. ^ הסרטון, באתר יוטיוב, מלווה בכתוביות באנגלית ובשפות נוספות, ‏2 במרץ 2017 (ברוסית)
  29. ^ ניקיטה קולצ'נקוב, Prime Minister Medvedev’s empire. The new investigation from the Anti-Corruption Foundation, fbk.info, ‏2 במרץ 2017 (באנגלית) (ארכיון)
  30. ^ רוסיה: בכיר האופוזיציה ומאות נוספים נעצרו בהפגנה נגד שחיתות, באתר וואלה, 26 במרץ 2017
  31. ^ מאות עצורים במחאה הכי גדולה נגד פוטין זה 5 שנים, באתר ynet, 26 במרץ 2017
  32. ^ שירה נאות, רוסיה: הפגנות ומאות עצורים, ביניהם מנהיג האופוזיציה, באתר glz.co.il, ‏27 במרץ 2017
  33. ^ אתר למנויים בלבד הפגנות סוערות במוסקבה נגד פוטין: ראש האופוזיציה הרוסית נעצר, באתר TheMarker‏, 26 במרץ 2017
  34. ^ נטע בר, נבלני חשף את ארמון הפאר של פוטין, באתר ישראל היום, ‏20 בינואר 2021
  35. ^ דמיאן פצ'טר, רוסיה הגדירה את נבלני ועוזריו כ"טרוריסטים", באתר ישראל היום, 25 בינואר 2022
  36. ^ האופוזיציונר הרוסי אלכסיי נבלני נשפט ל-9 שנים בכלא בגין הונאה, באתר גלובס, 22 במרץ 2022
  37. ^ "גיהנום חי": נבלני מציין שנה בכלא ברוסיה - ולא מתחרט, באתר וואלה, 18 בינואר 2022
  38. ^ רוסיה: הארגונים שהקים נבלני הוצאו מחוץ לחוק, באתר ynet, 10 ביוני 2021
  39. ^ אתר למנויים בלבד זלנסקי: 137 אזרחים וחיילים אוקראינים נהרגו במתקפה הרוסית, באתר הארץ, 25 בפברואר 2022
  40. ^ אתר למנויים בלבד מנהיג האופוזיציה הרוסית חשוד בקבלת תרומות זרות אסורות, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2013
  41. ^ 1 2 קזינו, תיאטרון ומשטח הוקי: נבלני חשף את "ארמון פוטין", באתר וואלה, 20 בינואר 2021
  42. ^ 1 2 רוסיה: יותר מ-1,600 עצורים בהפגנות של מתנגדי פוטין, באתר ynet, 23 בינואר 2021
  43. ^ 1 2 3 4 עמית ולדמן, ‏המחאה ברוסיה: יותר מ-3,000 עצורים ברחבי המדינה, בהם אשתו של מנהיג האופוזיציה נבלני, באתר ‏מאקו‏, 31 בינואר 2021
  44. ^ 1 2 עמית ולדמן, ‏בת הזוג, הרופאה האישית, מנהל הקרן - גל פשיטות נגד תומכיו של נבלני, באתר ‏מאקו‏, 28 בינואר 2021
  45. ^ 1 2 בית המשפט האירופי הורה לרוסיה לשחרר את נבלני, מוסקבה זועמת, באתר וואלה, 17 בפברואר 2021
  46. ^ 1 2 נבלני נשלח למושבת עונשין. זה מה שמצפה לו שם, באתר וואלה, 1 במרץ 2021
  47. ^ 1 2 Alexey Navalny's political movement suspended in Russia - CNN, www.break.ma (באנגלית)
  48. ^ 1 2 חיים איסרוביץ, ‏בשל מלחמתו על זכויות אדם: אלכסיי נבלני זכה בפרס סחרוב, באתר מעריב אונליין, 20 באוקטובר 2021
  49. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד נתנאל שלומוביץ, "נבלני" מלהק בהצלחה את ראש האופוזיציה ברוסיה לתפקיד ג'יימס בונד, באתר הארץ, 19 במרץ 2023
  50. ^ 1 2 יריבו של פוטין נשלח לעוד 19 שנה בכלא. נבלני לרוסים: "להמשיך להתנגד", באתר ynet, 4 באוגוסט 2023
  51. ^ 1 2 Stephanie Halasz, Anna Chernova, Russian opposition leader Alexey Navalny missing from prison, says his team, CNN, ‏12.12.2023
  52. ^ 1 2 שיר הלל לפוטין בכל בוקר: העינוי המוזיקלי של נבלני בכלא, באתר וואלה, 24 בינואר 2024
  53. ^ "Channel 4 News (7pm)". Channel 4 News (Television programme). 20 באוגוסט 2020. נבדק ב-20 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  54. ^ "My death wouldn't help Putin: Kremlin critic's parting remark". Reuters. 21 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ "Алексей Навальный находится в реанимации в Омске. У него отравление, он в коме. Главное (обновляется)". meduza. 2020-08-20.
  56. ^ רועי ברק, ‏הערכות: מנהיג האופוזיציה ברוסיה הורעל על ידי אנשי פוטין, באתר גלובס, 20 באוגוסט 2020
  57. ^ Росбизнесконсалтинг, 20 августа 2020. Алексей Навальный впал в кому
  58. ^ "Соратники Навального требуют возбудить уголовное дело о покушении на убийство". נבדק ב-2020-08-20.
  59. ^ Немецкие врачи считают Навального транспортабельным
  60. ^ Outspoken Putin critic Alexey Navalny hospitalized after suspected poisoning – CNN Video, CNN, 20 באוגוסט 2020, נבדק ב-20 באוגוסט 2020 {{citation}}: (עזרה)
  61. ^ "Alexei Navalny: Putin critic flies to Germany for medical treatment", BBC News, 22 August 2020.
  62. ^ "Alexei Navalny: Putin critic 'poisoned' after drinking cup of tea arrives in Germany for treatment". Sky News. 22 באוגוסט 2020. נבדק ב-22 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ "Коллеги и родственники Навального решили обратиться в ЕСПЧ". Эхо Москвы (ברוסית). נבדק ב-2020-08-21.
  64. ^ "Самолет с Навальным вылетел из Омска в Германию. Его доставят на лечение в берлинскую клинику". канал Дождь. 2020-08-22.
  65. ^ "Медицинский самолет с Алексеем Навальным на борту вылетел из Омска в Берлин". твитер "Медиазона". 2020-08-22.
  66. ^ Самолет с Навальным вылетел в Германию
  67. ^ "Самолет с Алексеем Навальным приземлился в Берлине". канал Дождь. 2020-08-22.
  68. ^ "Самолет с Навальным приземлился в Берлине". медиазона. 2020-08-22.
  69. ^ "Самолет с Навальным на борту приземлился в Германии". טאס"ס. 2020-08-22. נבדק ב-2020-08-22.
  70. ^ "For Russian intelligence, poison has long been a weapon of choice". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). 20 באוגוסט 2020. נבדק ב-21 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ "6 Prominent Russians Who Suffered Poisoning Attacks". The Moscow Times. 20 באוגוסט 2020. נבדק ב-20 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  72. ^ "Песков пожелал Навальному выздоровления и пообещал помочь с его эвакуацией в зарубежную клинику". meduza.io. נבדק ב-2020-08-20.
  73. ^ ממשלת גרמניה: נבלני הורעל בגז עצבים, באתר ‏מאקו‏, 2 בספטמבר 2020
  74. ^ מנהיג האופוזיציה הרוסי שהורעל בתמונה והודעה ראשונה: "מסוגל לנשום עצמאית, מתגעגע לכולם", באתר ‏מאקו‏, 15 בספטמבר 2020
  75. ^ "Задержание Навального – политически мотивированный произвол и расправа" [The detention of Navalny is politically motivated arbitrariness and reprisal]. memohrc.org (ברוסית). Memorial (society). 18 בינואר 2021. נבדק ב-4 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ "HRC "Memorial" recognises Alexei Navalny as a political prisoner". Caucasian Knot. 18 בינואר 2021. נבדק ב-4 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ "PACE's General Rapporteur for political prisoners strongly condemns Alexei Navalny's recent sentencing". Council of Europe. נבדק ב-26 בדצמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ "'A killer in the service of the Kremlin' Will Russia's assassin be exchanged?". DW News. YouTube. 24 במאי 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  79. ^ יאיר נבות, אלפים הגיעו כדי להיפרד מנבלני, רבע מיליון צפו מרחוק בהלוויה: "רוסיה תהיה חופשית", באתר ynet, 2 במרץ 2024
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלכסיי_נבלני&oldid=39749031"