אינוקנטיוס השני
 | |||||
| לידה |
1088 רומא, מדינת האפיפיור  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 בספטמבר 1143 (בגיל 55 בערך) רומא, מדינת האפיפיור | ||||
| מקום קבורה |
סנטה מריה אין טרסטוורה (1308) | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
אינוקנטיוס השני (בלטינית: Innocentius II; מת ב-24 בספטמבר 1143) היה האפיפיור מ-14 בפברואר 1130 עד מותו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרגוריו פפרסקי נולד ברומא, למשפחת אצולה מקומית. האפיפיור אורבנוס השני מינה אותו לקרדינל דיאקון ב-1088, ובתפקיד זה, הוא התלווה לאפיפיור גלסיוס השני כשנסע לצרפת. הוא נבחר על ידי האפיפיור קאליקסטוס השני למשימות חשובות וקשות, כמו זו שבה נשלח לוורמס לסיום קונקורדט וורמס, הסכם השלום שנעשה עם הקיסר היינריך החמישי בשנת 1122, והסכם השלום עם ממלכת צרפת בשנת 1123, עם המלך לואי השישי.
ב-1130, כשהאפיפיור הונוריוס השני שכב גוסס, החליטו הקרדינלים להפקיד את הבחירות בפני ועדה של שמונה אנשים ובראשם הקנצלר האפיפיורי היימריק, שהמועמד שלו, הקרדינל גרגוריו פפרסקי, נבחר בחופזה לאפיפיור אינוקנטיוס השני, וב-14 בפברואר, יום לאחר מותו של הונוריוס, הוא הוכתר. הקרדינלים האחרים הודיעו כי אינוקנטיוס לא נבחר בבחירה חוקית, והקרדינל פייטרו פיירליוני, רומאי שמשפחתו הייתה אויבת של היימריק, נבחר ונטל את השם אנקלטוס השני. קבוצת תומכיו של אנקלטוס הייתה חזקה דיה להשתלט על רומא, ואינוקנטיוס ברח צפונה. בהתבסס על רוב פשוט של מכללת הקרדינלים כולה, אנקלטוס היה האפיפיור הנבחר בקאנו, ואינוקנטיוס היה אנטי-אפיפיור. עם זאת, כלל זה השתנה על ידי המועצה הלטראנית השנייה בשנת 1139, ולכן אינוקנטיוס נחשב לאפיפיור לגיטימי.
ברנאר מקלרבו נלחם לטובת האפיפיור אינוקנטיוס, ובכך הוא זכה לתמיכתם של צרפת ואנגליה נתמכת; אולם אלנקלטוס, שנתמך על ידי הנורמנים הסיציליאנים, זכה לעמדה חזקה יותר של כוח בתוך איטליה. המלך הגרמני לותאר השלישי לא התלבט בשאלה האפיפיורית, ועל פי התעקשותו של נורדברט מקסנטן, ארכיבישוף מגדבורג, תמך באינוקנטיוס ואף עבר עם צבאו לאיטליה. ב-4 ביוני 1133 הוא הוכתר ברומא לקיסר על ידי אינוקנטיוס, אבל החגיגות התקיימו בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו, מאחר שבזיליקת פטרוס הקדוש הייתה כבושה על ידי אנקלטוס השני.
בשנת 1134 גייס אינוקנטיוס את בישופי לונד בהנהגת הקיסר לותאר השלישי, ובכך זכה לתמיכת הכנסייה הסקנדינבית וארכיבישוף המבורג-ברמן. לאחר שובו של לותאר לגרמניה, גורש אינוקנטיוס לפיזה, שם נשאר עד 25 בינואר 1138, עד מותם של אנקלטוס ויורשו, האנטי-אפיפיור ויקטור הרביעי.
ב-29 במרץ 1139 אישר האפיפיור אינוקנטיוס בבולה אפיפיורית את הקמת מסדר האבירים הטמפלרים. באותה שנה התקיימה המועצה הלטראנית השנייה, שאותה גינו רוג'ר השני, מלך סיציליה. קצת מאוחר יותר, אינוקנטיוס עמד בראש צבא נגד רוג'רו, אבל נתפס בשבי והוצרך להכיר בדרישות רוג'רו. אחר כך, עם זאת, אינוקנטיוס היה יכול לחזור לרומא, שם הוא השיג בשנותיו האחרונות תחייה תרבותית של העיר. הוא מת ב-24 בספטמבר 1143, וסלסטינוס השני נבחר במקומו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אינוקנטיוס השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
=
| הקודם: הונוריוס השני |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: סלסטינוס השני |