אייזק הייז

אייזק הייז
**Isaac Hayes**
לידה	20 באוגוסט 1942; קובינגטון, ארצות הברית
פטירה	10 באוגוסט 2008 (בגיל 65); ממפיס, ארצות הברית
שם לידה	Isaac Lee Hayes Jr.
מקום קבורה	Memorial Park Funeral Home & Cemetery
מוקד פעילות	קובינגטון וממפיס, טנסי, ארצות הברית
תקופת הפעילות	1962–2008 (כ־46 שנים)
סוגה	רית'ם אנד בלוז, פאנק (Funk), ; דיסקו, מוזיקת נשמה
סוג קול	בס-בריטון
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	עוגב, קלידים מוזיקליים, פסנתר
חברת תקליטים	סטקס; אטלנטיק; ABC; קולומביה רקורדס; פויינט בלנק
צאצאים	Isaac Hayes III
מספר צאצאים	14
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (2002); Grammy Award for Best Arrangement, Instrumental or A Cappella (1972); פרס גראמי להופעת פופ אינסטרומנטלית (1973); פרס גלובוס הזהב לפסקול הטוב ביותר (1972); פרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר (1972); מדליית החירות של התאחדות הסיינטולוגים הבינלאומית ;
	isaachayes.com
	פרופיל ב-IMDb

אייזק לי הייז (באנגלית: Isaac Lee Hayes;‏ 20 באוגוסט 1942 - 10 באוגוסט 2008) היה זמר נשמה, מלחין, כותב שירים מתזמר ושחקן אפרו-אמריקאי. ידוע בעיקר בזכות עבודתו על פסקול הסרט "שאפט", עליו זכה בפרס אוסקר ובשנות ה-90 וה-2000 המוקדמות כקולו של הדמות שף מתוכנית הטלוויזיה סאות' פארק.

ביוגרפיה

ילדות וקריירה מוקדמת

נולד בקובינגטון, טנסי. הוריו נפטרו כשהיה תינוק והייז גודל על ידי סבו וסבתו. הוא החל לשיר כשהיה בן חמש במקהלת הכנסייה המקומית. באותו גיל היז גם החל ללמוד לנגן על פסנתר, אורגן וסקסופון.

הייז החל בקריירה המוזיקלית שלו בגיל 20, כנגן אורגן וסקסופון בלהקת מוזיקת הנשמה, "מר-קיז". אחרי תקופה מוצלחת בלהקה, החל הייז לכתוב שירים לחברת ההפקות סטקס רקורדס ולאחר מספר להיטים שכתב, Soul Man הבולט בהם, הותר לו להפיק אלבום משלו, "Presenting Isaac Hayes" שנחל הצלחה בינונית בלבד.

ההצלחה

בפברואר 1968 הוציא הייז את אלבום הבכורה שלו Presenting Isaac Hayes. בגיל 26 בלבד, בחודש יוני 1969, שחרר את האלבום השני שלו "Hot Buttered Soul". האלבום זכה להצלחה מסחררת, אמנותית וכלכלית, והייז הפך לאייקון אופנה עם ראשו המגולח, משקפי שמש ענקיים ותכשיטי זהב לרוב, שנים רבות לפני שאופנה זו אומצה על ידי הגנגסטה ראפ. גם סגנונו המוזיקלי הודגם באלבום זה: קטעים ארוכים בעלי מרכיב אינסטרומנטלי תזמורתי, המאופיינים בשימוש נרחב באורגן, כלי נשיפה וגיטרות. באלבום זה חידש הייז את הלהיט שהתפרסם על ידי דיון וורוויק, "Walk On By", בגרסה בת 12 דקות. גרסתו לשיר "By the Time I Get to Phoenix" מתחילה במונולוג בן שמונה דקות לפני תחילת השירה. הקטע המקורי היחיד באלבום, "Hyperbolicsyllabicsesquedalymistic", גם הוא באורך של 10 דקות. קטעים אלו היוו שבירה של "תבנית שלוש הדקות" של שירי הסול והפופ. הביצוע ל-"Walk On By" סימן את הפעם הראשונה בה לקח הייז סטנדרטים שנכתבו על ידי ברט בכרך ובוצע בגרסת פופ על ידי דיון וורוויק או דאסטי ספרינגפילד והפך אותם לשירי נשמה ארוכים.

ב-1971 הקליט הייז את האלבום המוזיקלי המצליח ביותר שלו - פסקול הסרט "שאפט". שיר הנושא מתוך האלבום, זיכה את הייז בפרס האוסקר על השיר הקולנועי הטוב ביותר - פרס אוסקר ראשון לאפרו-אמריקני שלא בקטגוריית משחק.

ב-1975, הייז עזב את סטקס רקורדס והקים לייבל משלו. סדרה של אלבומים כושלים הובילה את ההיז לפשיטת רגל. בסוף שנות ה-70 הייז חזר לעסקי המוזיקה עם האלבום המצליח, "A Man and a Woman" אותו הקליט עם דיון וורוויק.

בשנות ה-70 וה-80 הופיע הייז במספר תוכניות טלוויזיה וקולנוע כגון: "צוות לעניין", "הבריחה מניו-יורק", "רובין הוד: גברים בגטקעס" ועוד.

סאות' פארק

ב-1997 הצטרף הייז לתוכנית ההנפשה "סאות' פארק" בתפקיד שף - שף הקפיטריה המקומי חובב הזימה, נשים ומוזיקת נשמה - בדומה לתדמית אותו פיתח מדובבו. ב-1999 הוציא לאור הייז סינגל מתוך פסקול התוכנית - "Chocolate Salty Balls". הסינגל הגיע למקום הראשון ברשימת ההשמעות בבריטניה ובמדינות נוספות.

בפרק "לכוד בארון" ששודר בינואר 2006, לעגה סאות' פארק לכת הסיינטולוגיה בה הייז היה חבר. חודשיים לאחר שידור הפרק עזב הייז את התוכנית. לדברי הסוכנת שלו, סיינטולגית אדוקה בעצמה, הסיבה לעזיבתו הייתה מחאה על "אי-סובלנות דתית בקרב יוצרי הסדרה". תגובת יוצרי הסדרה, מאט סטון וטריי פארקר, לא איחרה לבוא: "לא היו לו בעיות שצחקנו במשך תשע עונות על נצרות, יהדות, מורמונים ואסלאם. הוא הפך רגיש רק כשהדת שלו הפכה לנושא בתוכנית"^[1]. מאוחר יותר הודיע הייז שעזיבתו הייתה ממניעים בריאותיים (הייז סבל משבץ מוחי מספר חודשים לפני שידור הפרק המדובר והופיע רק בחלק מהפרקים של העונה התשיעית, עד שהוא לבסוף נפטר משבץ מוחי נוסף ב-10 באוגוסט 2008) ושאין הוא רואה את הפרק כפוגעני או מעליב.

לאחר מותו

באוגוסט 2024, עזבונו של הייז הגיש תביעה נגד דונלד טראמפ על שימוש בלתי מורשה בשיר "Hold On, I'm Coming" במהלך עצרות קמפיין שלו. ב-23 באוגוסט 2024, הודיע אייזק הייז השלישי, בנו של הייז, כי בית משפט פדרלי העניק לעזבון של הייז דיון חירום בבקשה לקבל צו מניעה נגד טראמפ והקמפיין שלו. הדיון המשפטי נקבע ל-3 בספטמבר 2024 בבית המשפט הפדרלי בצפון אטלנטה. עורכי הדין של עזבונו של הייז הגישו הודעת הפרת זכויות יוצרים באוגוסט 2024, ודרשו תשלום של 3 מיליון דולר עבור דמי רישוי עד ל-16 באוגוסט 2024. אם לא יתקבל התשלום, העזבון ינקוט בצעדים משפטיים נוספים. טראמפ השתמש בשיר בעצרת במונטנה, למרות בקשות חוזרות ונשנות מהעזבון להפסיק את השימוש בו. טראמפ הואשם בעבר על ידי מספר אמנים נוספים, כמו הרולינג סטונז, אדל, ריהאנה, ועזבונה של שינייד או'קונור, בשימוש בשירים שלהם ללא אישור במהלך עצרות פוליטיות שלו.^[2]

פעילותו בדת הסיינטולוגיה

הייז היה סיינטולוג אדוק, וככזה הוא הוצג תדיר על ידי התנועה כסיפור הצלחה הנזקף לזכותה. הוא עצמו כינה את הסיינטולוגיה כ"שער לנצחיות" ו"הדרך לאושר ולשמחה מוחלטת".

הייז כתב דברי ההערכה בכריכת רבים מספרי התנועה והופיע בסרטה של התנועה, "Orientation", בו הוא מספר על העזרה שהתנועה העניקה לו.

פרסים

במהלך חייו זכה הייז במספר פרסים חשובים על פועלו:

פרס אוסקר לשיר המקורי ופרס גלובוס הזהב לפסקול המקורי עבור הסרט שאפט (1972).
ב-1992 הוכתר הייז כמלך של כבוד במחוז אדא, גאנה, כהוקרה על פעילותו ההומניטרית באזור.
ב-2002 נכנס הייז להיכל התהילה של הרוק אנד רול וב-2005 להיכל התהילה של כותבי השירים.
פרסי גראמי ב-1972 וב-1973.

דיסקוגרפיה

Presenting Isaac Hayes (1967)
Hot Buttered Soul (1969)
Enterprise (1970)
...to Be Continued (1970)
The Isaac Hayes Movement (1970)
Black Moses (1971)
Shaft (album)|Shaft (1971)
In the Beginning (1972)
Joy (1973)
Live at the Sahara Tahoe (1973)
Tough Guys (1974)
Truck Turner (1974)
Chocolate Chip (1975)
Disco Connection (1976)
Groove-A-Thon (1976)
Juicy Fruit (1976)

A Man and a Woman (1977)
New Horizon (1977)
For the Sake of Love (1978)
Hotbed (1978)
Don't Let Go (1979)
And Once Again (1980)
Royal Rappins (1980)
Lifetime Thing (1981)
U-Turn (1986)
Love Attack (1988)
Wonderful (1994)
Branded (1995)
Raw and Refined (1995)
Instrumentals (2003)
At Wattstax (2003) (recorded live at Wattstax Aug. 20, 1972)
Hot Buttered Soul (2003) reissued on SACD by audiophile label Mobile Fidelity Sound Lab

פילמוגרפיה חלקית

וטסקס (1973)
הבריחה מניו-יורק (1981)
אני אתפוס אותך פראייר (1988)
סי.בי. 4 (1993)
רובין הוד: גברים בגטקעס (1993)
אני, אמא והמאפיה היהודית (1997)
האחים בלוז 2000 (1998)
סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר (1999)
דוקטור דוליטל 2 (2001)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אייזק הייז בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של אייזק הייז
אייזק הייז, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אייזק הייז, באתר AllMovie (באנגלית)
אייזק הייז, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
אייזק הייז, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אייזק הייז, באתר ספוטיפיי
אייזק הייז, באתר AllMusic (באנגלית)
אייזק הייז, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אייזק הייז, באתר דיזר
אייזק הייז, באתר Discogs (באנגלית)
אייזק הייז, באתר Songkick (באנגלית)
אייזק הייז, באתר SecondHandSongs
אייזק הייז, באתר בילבורד (באנגלית)
ריאיון עם הייז
אור ברנע, הזמר אייזיק הייז הלך לעולמו, באתר ynet, 10 באוגוסט 2008
לירון תאני, פרפל הייז, באתר ynet, 11 באוגוסט 2008
זמר הנשמה אייזק הייז הלך לעולמו, באתר nrg‏, 11 באוגוסט 2008
עמוס הראל, אייזיק הייז : מותו של המאהב השחור, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2008
שרון מולדאבי, ‏זמר הנשמה האמריקני אייזק הייז מת אתמול בגיל 65, באתר גלובס, 11 באוגוסט 2008
אייזק הייז, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ South Park gets revenge on Chef, BBC, March 23, 2006
^ Mitchell Peters, Isaac Hayes Estate Granted Emergency Hearing Over Donald Trump’s Use of ‘Hold On, I’m Coming’ at His Rallies, Billboard, ‏2024-08-25 (באנגלית אמריקאית)

[1] South Park gets revenge on Chef, BBC, March 23, 2006

[2] Mitchell Peters, Isaac Hayes Estate Granted Emergency Hearing Over Donald Trump’s Use of ‘Hold On, I’m Coming’ at His Rallies, Billboard, ‏2024-08-25 (באנגלית אמריקאית)

[1]

[2]

סאות' פארק
יוצרים	טריי פארקר • מאט סטון
דמויות	סטן מארש • קייל ברופלובסקי • אריק קרטמן • קני מקורמיק • באטרס סטוץ' • שף • טרנס ופיליפ
מדבבים ראשיים	אייזק הייז • מרי קיי ברגמן • ורנון צ'אטמן • ג'ניפר האוול • מונה מרשל • טריי פארקר • מאט סטון • אלייזה שניידר • אפריל סטיוארט
מדיות נוספות בזיכיון	סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר • ממלכת הדמיון • Chef Aid: The South Park Album • Chocolate Salty Balls • מהדורות ה-DVD
קומדי סנטרל

פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989	בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999	נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009	הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור., בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, הוויברז (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019	לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סבאת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם אנד דייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה	שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)‏ • N.W.A, לורי אנדרסון, האחיות קלארק, גלדיס נייט, דונה סאמר, תמי ויינט (2024)