אחאב
 | |||||||||
| אחאב, איור משנת 1553. | |||||||||
| לידה | המאה ה-9 לפנה"ס | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
852 לפנה"ס רמות גלעד, ממלכת ישראל | ||||||||
| מדינה | ממלכת ישראל | ||||||||
| מקום קבורה |
שומרון  | ||||||||
| בת זוג | איזבל | ||||||||
| שושלת בית עמרי | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
אַחְאָב היה מלך בממלכת ישראל, בנו של עמרי מלך ישראל. לפי הכרונולוגיה המסורתית היה שותף למלוכה בשנים 873 עד 871 לפני הספירה ומלך בשנים 871 עד 852 לפני הספירה. דגל במדיניות של שלום, פיוס ושיתוף פעולה כלכלי, מדיני וצבאי עם ממלכת יהודה - אבי הסולידריות הלאומית לצד יהושפט, מלך יהודה ועם הממלכות השכנות. כך למשל חמל על אויבו בן הדד השני, מלך ארם-דמשק, וזכה לעדיפות בקשרים מסחריים איתו. על ימי מלכותו מסופר בהרחבה בספר מלכים אך המקרא מתמקד בעיקר בחטאיו וביחסים בינו לבין אליהו הנביא, ופחות במדיניות החוץ בימיו. בפרט, המקרא מתעלם מקרב קרקר שבו עצרה ברית מלכים אזורית בהשתתפות אחאב את הפלישה האשורית.
בימיו התהדקה הברית עם הצידונים בעקבות נישואיו לאיזבל, בתו של אתבעל מלך צידון[1], ובנוסף חיזק אחאב את הברית עם ממלכת יהודה על ידי נישואי עתליה בתו ליהורם, בנו של יהושפט מלך יהודה[2]. בריתות אלו חיזקו את מעמדה הכלכלי-מסחרי של הממלכה הצפונית וסיפקו לאחאב אמצעים כספיים למפעלי בנייה ולהגברת יכולתו הצבאית, אך הקשר ההדוק עם הצידונים הגביר את ההשפעה הדתית הזרה על ממלכת ישראל, וזו עוררה את התנגדותם של הנביאים ולבסוף הובילה להפיכה שלטונית בימי יהורם בנו.
אחאב היה מצוי בעימות תמידי עם ארם דמשק, בה מלך אז בן-הדד השני, וסופו שנהרג בקרב נגדו ברמות גלעד.
אחאב הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכאולוגית כדמויות היסטוריות[3][4].
מקור שמו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוראת השם "אחאב" שנויה במחלוקת. יש מפרשים שמשמעות השם היא "אחי האב". כלומר, הדוד מצד האב (ובדומה לכך השם בסורית: אחא-דאבוהי. בתלמוד מופיע שם זה כ"אחדבוי"). כאשר השם בא להדגיש את דמיון הרך הנולד לדודו. לעומת זאת, טוען יוהאן יאקוב שטאם שהשם בא להדגיש שהילד הוא תמורה לאחיו המנוח של האב. לפי חוקרים אחרים, השם אחאב הוא שם תאופורי כאשר "אח" הוא כינוי לאל[5].
בתלמוד הבבלי[6] נדרש שמו של אחאב באופן הבא: אח - אח לשמיים ואב - אב לעבודה זרה.
ממצאים ארכאולוגיים עם השם "אחאב"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמו של אחאב נמצא בכתובת שלמנאסר השלישי באכדית "אחאב הישראלי", וכן בחותמת עברית שנמצא בלכיש "לשבנא אחאב".
צורה אחרת של השם מופיעה על בולה בעיר דוד שמכילה את הכתובת "לאחיאב בן מנחם"[7]. במוזיאון הכט בחיפה מוצגת טבעת חותם מברזל ועליה החותמת "אחאב מלך ישראל", הטבעת עתיקה ע"פ פגעי הזמן אך קיימת מחלוקת לגבי אמינותה כיוון שזו טבעת ברזל פשוטה ואין טבעות חותם אחרות מאזורנו בממצא הארכאולוגי מהמאה התשיעית לפנה"ס.
דמותו של אחאב במקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הבצורת בתקופת אחאב
המקרא מחשיב את אחאב לאחד מגדולי המלכים החוטאים, כיוון שבימיו חדר לראשונה פולחן דתי זר לישראל בעידוד ותמיכה ממלכתית. אחאב בנה מקדשים לבעל ולאשרה, ומימן מאות מנביאיהם בחצר מלכותו. איזבל אשתו, שהייתה נסיכה צידונית, קידמה את הפולחן הכנעני באופן אקטיבי ואלים ורדפה את נביאי ה'. המקרא גם מקשר לתקופת אחאב את בנייתה מחדש, לכאורה בממלכת יהודה, של העיר יריחו על ידי חיאל בית האלי, למרות הקללה שהטיל יהושע בן נון על מי שיבנה אותה, לאחר שנכבשה בתחילת כיבוש הארץ[8].
בשל חטאיו נגזרה על הממלכה בצורת קשה במשך שלוש שנים, ובסופה ערך אליהו הנביא מעמד לאומי בהר הכרמל להוכחת אפסותו של הבעל, אל הגשם והסערה הכנעני, ולהראות לעם את כוחו הבלעדי של אלוהי ישראל.
ספר מלכים מספר שאחאב חמד את כרם נבות שהיה ממוקם קרוב לארמון המלוכה שלו בעמק יזרעאל, אך נבות מאן למכור לו את נחלת אבותיו. כששמעה על כך איזבל אשתו היא רקחה מזימה להעמיד לדין את נבות באשמה שקילל אלוהים ומלך. נבות הובא לדין, נמצא אשם על פי עדי שקר, והוצא להורג. לאחר מותו ירש אחאב את כרמו כדין רכושם של מורדים. לאחר הרצח נשלח אליו אליהו הנביא והוכיחו בביטוי הידוע "הרצחת וגם ירשת". אליהו בישר לו על עונש מוות הצפוי לו ולאיזבל אשתו, נוסף להשמדה מוחלטת של בית המלוכה שלו בגלל חטאיו בעבודה זרה.
למשמע נבואתו של אליהו נכנע אחאב ועשה תשובה, וכתוצאה מכך דחה ה' את חורבן ביתו לימי בנו, אך עונשו הפרטי על רצח נבות נותר בעינו[9]. לבסוף, אחאב נהרג בקרב נגד ארם ברמות גלעד, באופן שהגשים את נבואתו של אליהו במלואה[10]. מותה של איזבל והשמדת בית אחאב התגשמו בימי בנו יהורם[11].
עם זאת, אחאב מצטייר כדמות אמביוולנטית ומורכבת, ונקודות רבות גם עומדות לזכותו.
במהלך מלחמותיו בארם נועץ אחאב בזקני העם ושמע להוראות הנביאים[12]. השמות שנתן לילדיו - אחזיה, יהורם, עתליה ויואש[13] - משקפים אף הם את נאמנותו לדת ישראל (בניגוד למשל למנשה מלך יהודה, שחטא גם הוא בעבודה זרה ונתן לבנו את השם אמון, על שם אל השמש המצרי). למעשה, אחאב הוא המלך הראשון בישראל שקרא לבניו, כולם, בשם ה'. גם משרתו הבכיר המופקד על ביתו, עובדיהו, תואר במקרא כ"ירא ה' מאוד", ומיוחסת לו הצלה של מאות מנביאי ה'[14]. לקראת מעמד הר הכרמל שמע אחאב להוראות אליהו וקיבץ את כל ישראל להר הכרמל[15], אף על פי שניסה במשך שנים לאתר את אליהו ולהרגו. גם במהלך המעמד עצמו אחאב לא מנע מאליהו להשפיל את נביאי הבעל שתחת חסותו, ואף לא התערב כשאליהו הרג אותם[16]. אליהו עצמו הכיר בזכויותיו אלו, ולאחר המעמד גמל לו בכבוד חסר תקדים ביחסי נביאים ומלכים במקרא, ורץ לפני מרכבתו:
וַיְהִי עַד-כֹּה וְעַד-כֹּה, וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל; וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה: וְיַד ה' הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד-בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה.
— מלכים א' י"ח, מ"ה-מ"ו.
גם בחטאו הגדול שעליו נחרץ דינו למוות - רצח נבות - אחאב לא היה מעורב באופן ישיר אלא רק העלים עין ממעשי אשתו. ולא עוד, אלא שלאחר שאליהו הוכיחו על הרצח אחאב קיבל מיד את אשמתו ונכנע, דבר נדיר מאוד בין המלכים המקראיים שהוכחו על ידי הנביאים, ושותפים לו רק דמויות מופת כדוד, חזקיהו ויאשיהו. גם אויביו הארמים הכירו באופיו, ולאחר תבוסת בן הדד יעצו לו שריו שיסגיר עצמו: "הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם. נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ"[17].
אחאב גם מתאפיין שוב ושוב בדאגה לעמו. בימי הבצורת הוא משתתף בעצמו בחיפוש מזון יחד עם עבדיו[18], ולאחר שפגש באליהו הוא מטיח בו האשמה קשה על סבלות העם בבצורת ומכנה אותו "עוכר ישראל". גם בשעותיו האחרונות לחייו בקרב על רמות גלעד מתואר אחאב בעמידת גבורה במרכבתו על אף שנפצע אנושות[19], במטרה למנוע מנוסה כללית ותבוסה של צבא ישראל אם יחשבו שהמלך נפגע ותיפול רוחם[20].
אחאב מתואר כנע בין השפעה חיובית מצד אליהו במעמד הר הכרמל, לבין השפעה שלילית מצד איזבל אשתו ברצח נבות ובעידוד עבודת הבעל, וכך נאמר עליו:
רַק לֹא-הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ.
— מלכים א' כא, כה
מלחמות אחאב
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמות אחאב נגד ארם דמשק
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מלחמות אחאב בבן הדד
במקרא מסופר על שלוש מלחמות שנלחם אחאב נגד בן הדד השני מלך ארם דמשק, אך זמנן של שתי הראשונות אינו ברור דיו. במלחמתו הראשונה, חדר בן הדד יחד עם 32 מלכים גרורים אל ממלכת ישראל וצר על שומרון, וכך כתוב בספר מלכים א':
וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם קָבַץ אֶת-כָּל-חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל-שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ... וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן-הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי-הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי-הֵם. וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכָל-אֲשֶׁר-לִי... וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ... וַיֵּצְאוּ בַּצָּהֳרָיִם וּבֶן-הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת הוּא וְהַמְּלָכִים שְׁלֹשִׁים-וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ עֹזֵר אֹתוֹ... וַיַּכּוּ אִישׁ אִישׁוֹ וַיָּנֻסוּ אֲרָם וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל וַיִּמָּלֵט בֶּן-הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם עַל-סוּס וּפָרָשִׁים. וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת-הַסּוּס וְאֶת-הָרָכֶב וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה. וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ.
דרישתו המשפילה של בן-הדד מאחאב (פס' ג-ו), יחסו היהיר כלפי העם והמלך (פס' י-יא), ושיתופם של נציגי העם, "זקני הארץ", במערכה להצלת שומרון – כל אלו הביאו להתלכדות העם סביב אחאב, ולהתלהבות לאומית בה תמכו גם הנביאים (פס' יג-יד,כח). אחאב כנראה הובס, אולי משום שהופתע מהמתקפה, ובן הדד הטיל מצור על העיר שומרון. אליהו הנביא ציווה על אחאב, כדי להעצים את הנס שיעשה הקב"ה לישראל, שישלח אל חזית המערכה את "נערי שרי המדינות" (פס' יד), נערים שהובאו לעם ישראל, לאחאב, ממדינות שהיו כפופות לישראל באותם הימים כערבון לכך שאותן המדינות לא ימרדו בישראל, ואכן, כוח קטן זה הצליח להפתיע את הארמים ולהנחיל להם תבוסה. הצלחה זו הסירה מעל שומרון את הסכנה המידית, אך לא פתרה את הבעיה לטווח ארוך יותר. ואכן, שנה לאחר מכן כינס בן הדד שנית את צבאו ונערך בעיר אפק (כנראה תל עין גב, ואולי פיק). גם בקרב זה הצליח אחאב להכות את הארמים, וניצחון זה הביא לשינוי ביחסים בין הצדדים – בן הדד התחייב להחזיר לאחאב את הערים שנלקחו מידי עמרי אביו, ולהעניק לסוחרי ישראל זכויות סחר ("חוצות") בדמשק:
וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה וַיִּפְקֹד בֶּן-הֲדַד אֶת-אֲרָם וַיַּעַל אֲפֵקָה לַמִּלְחָמָה עִם-יִשְׂרָאֵל... וַיַּכּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-אֲרָם מֵאָה-אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד. וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה אֶל-הָעִיר וַתִּפֹּל הַחוֹמָה עַל-עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים וּבֶן-הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל-הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר... וַיֹּאמְרוּ עַבְדְּךָ בֶן-הֲדַד אָמַר תְּחִי-נָא נַפְשִׁי וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי אָחִי הוּא... וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן-הֲדַד וַיַּעֲלֵהוּ עַל-הַמֶּרְכָּבָה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר-לָקַח-אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב וְחֻצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר-שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיִּכְרָת-לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ
חיזוק האחיזה הישראלית במישור מואב
[עריכת קוד מקור | עריכה]תבוסת הארמים אפשרה לאחאב לשוב ולחזק את האחיזה הישראלית במישור מואב, כפי שניתן ללמוד ממצבת מישע. אחאב ביצר מספר יישובים בצפון ממלכתו, ביניהם יהץ, והבטיח את הקשר בין מרכז הממלכה למישור מואב על ידי ביצור יריחו (מל"א טז, לד), החולשת על מעברות הירדן. אלא שעתה החל להסתמן איום חדש על ממלכת ישראל – התפשטותה של ממלכת אשור תחת שלטונו של שלמנאסר השלישי. איום זה ומלחמתו השלישית של אחאב נגד ארם, הם שמנעו, ככל הנראה, מאחאב לנסות ולהשתלט מחדש על ארץ מואב, שהחלה למרוד בשלטון הישראלי.
קרב קרקר (853 לפנה"ס)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – קרב קרקר
האיום האשורי החל להסתמן עוד בימי אשורנצירפל השני, אביו של שלמנאסר השלישי, שהצליח לחדור עד לחוף הים התיכון באזור צפון הלבנון. אלא שפשיטה עמוקה זו הפתיעה את מדינות סוריה והם לא הציבו חזית נגד אשור. עתה המצב היה שונה - איומה של אשור על מדינות סוריה וארץ ישראל חייב להיערך לקראתו והניע את מלכי ארם, חמת וישראל להתאחד תחת ברית אחת, אליה צירפו שליטים זעירים אחרים. הברית, שנקראה בכתובות האשוריות 'ברית 12 מלכי חוף הים', ושידיעות עליה קיימות רק ממקורות אשוריים (המקרא התעלם מעצירת הפלישה האשורית על ידי אחאב) הורכבה, לפי התעודות (המונולית מכורח), מהגורמים הבאים:
- הדד-עזר מארם דמשק עם 1,200 מרכבות, 1,200 פרשים ו-20 אלף רגלים.
- אירחולני (בלובית: אירחולינה) מחמת, עם 700 מרכבות, 700 פרשים ו-10 אלף רגלים (קרב קרקר התקיים בתחום ממלכת חמת).
- אחאב מישראל עם 2,000 מרכבות ו-10 אלף רגלים.
- מלך גבל עם 500 רגלים.
- מלך מצרים עם אלף רגלים.
- מלך ערקה עם 10 מרכבות ו-10 אלף רגלים.
- מתינו-בעל מארוד עם 200 רגלים.
- מלך אוסנו עם 200 רגלים.
- אדונו-בעל משיאנה עם 30 מרכבות ואלף (או 10 אלף) רגלים.
- גינדיבו הערבי עם אלף גמלים.
- בעשא 'בן רחוב' מהר אמנה.
סה"כ 3,940 מרכבות, 1,900 פרשים, 1000 גמלים וכ-53 אלף רגלים[21].
בהקשרו המקראי של המונולית ניתן להבין שלאחאב הייתה עצמה צבאית גדולה, המונה את כמות המרכבות הגדולה ביותר בין הארצות השכנות של ממלכת ישראל. (אחאב הביא לברית כ-50% מהמרכבות, וכ-18% מהרגלים). מעמדו היה גבוה ביותר, הן מבחינה מדינית והן מבחינה בינלאומית. עם זאת ניתן ללמוד שלאחאב לא היו פרשים, מכיוון שעל פי המונולית לא הביא אף לא פרש אחד לברית. גודלו של צבא הרגלים הישראלי, עשרת אלפים איש, תואם את המספר המופיע במקרא בימי יהואחז, שמלך בישראל כחמישים שנה אחר כך[22].
הסופר האשורי מזכיר בכתובת רק 11 בעלי ברית, אף על פי שהוא מכנה אותם בשם כולל "12 מלכי ח'ת וחוף הים". ייתכן שעיגל את מספרם למספר סמלי, או שמדובר ברשלנות. היקף צבאו של שלמנאסר השלישי לא נמסר, אך לגבי מסע מאוחר יותר שערך, השתמרה ידיעה כי הוא מנה 120 אלף איש. בשנת 853 לפנה"ס נפגשו הכוחות בקרב קרקר. למרות הצהרתו של שלמנאסר שניצח בקרב, מסתבר שזה הסתיים ללא הכרעה, כפי שניתן ללמוד מן העובדה ששלמנאסר נאלץ לחזור לאזור שוב ושוב, בשנים 849, 848, ו-845, בהן התייצבה נגדו ברית 12 המלכים. יתרה מזו, בשנת 842 יצא שלמנאסר לאזור האמנוס בצפון סוריה בלא להתמקד בכיבוש דרום סוריה. רק ב-841 הצליח שלמנאסר להתגבר על חלק מבעלי הברית.
לאחר קרב קרקר, משהוסר האיום האשורי, התחדש העימות בין ישראל וארם. אחאב, בתמיכת יהושפט מלך יהודה, יצא בשנת-852/1 אל רמות גלעד כדי להחזירה לשלטון ישראל, אך מצא את מותו בקרב זה מפגיעת חץ, וצבא ישראל נסוג אל שומרון ללא הכרעה.
במקביל לקרבות בין ארם ובין ישראל, השכילו היריבים המקומיים הללו לאחד כוחות נגד האיום האשורי על האזור כולו, ועלה בידם למנוע את התקדמות האשורים דרומה במשך שתים-עשרה שנה לפחות (853 - 842). אחאב וישראל אינם נזכרים אמנם בתיאורי הקרבות הבאים בין שלמנאסר ובין הברית הדרומית, אבל סביר להניח כי הרכב הברית נותר על כנו עד הופעתה האחרונה בשנת 845; בתיאורים אלה, כמו גם בתיאורים מאוחרים של הקרב הראשון, נזכרים בשמם רק שני הראשים של הברית הזאת (מלכי ארם דמשק וחמת), וכל השאר חברי הברית נזכרים בציון הכללי 'שנים-עשר מלכי ארץ חת וחוף הים'. מסתבר, אם כן, שישראל הוסיפה להשתתף בברית להגנת סוריה וארץ ישראל גם בימי בניו של אחאב, עד להתפרקות הברית עם עליית חזאל בדמשק ויהוא בישראל (לפני שנת 841).
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מות אחאב מתואר בספר מלכים א פרק כ"ב. על פי המקרא שררה ברית שלום בין אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה, וזו נחתמה בנישואין בין עתליה בת אחאב ליהורם בן יהושפט. במסגרת הברית ביקר יהושפט בארמונו של אחאב שבשומרון, ואחאב שכנעו לצאת איתו למלחמה על ארם, במטרה להחזיר לישראל את השטחים שכבש מלכה בן הדד. יהושפט נענה להצעתו של אחאב באומרו "כָּמוֹנִי כָמוֹךָ, כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ, כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ"[23].
יהושפט התנה את הסכמתו בשמיעת דבר האלוהים, ולשם כך קיבץ אחאב את ארבע מאות נביאיו, שבישרו לו פה אחד בשם ה' על ניצחונו הצפוי. יהושפט הביע את אכזבתו מנבואתם האחידה של הנביאים, וביקש מאחאב לשאול לדעתם של נביאים נוספים. מסתבר שיהושפט חשד שמדובר בנביאי שקר המשמשים כנביאי חצר מטעם אחאב, ואף מצויות ראיות לאפשרות שמדובר בארבע מאות נביאי האשרה שהופיעו בפרקים הקודמים[24] (מספר פרשנים אמנם זיהו אותם כנביאי הבעל והאשרה - רמב"ן, רד"ק ואברבנאל למשל)[25]. לשם כך הובא לארמון מיכיהו בן ימלה, הנביא השנוא ביותר על אחאב מחמת נבואות הפורענות שניבא עליו. לאחר שניבא את מותו של אחאב במלחמה, ואת נסיגת צבא ישראל מן המערכה, כעס עליו המלך ופקד להושיבו במאסר עד שובו בשלום מן המלחמה.
עם זאת, אחאב חשש מנבואת מיכיהו, ולכן יצא למלחמה בעודו מחופש לחייל פשוט. במהלך המלחמה פקד בן הדד על אנשיו להרוג את המלך אחאב לבדו, אך חייליו התקשו לזהותו. בתחילה אף טעו לחשוב שיהושפט הוא מלך ישראל, אך כשהתבררה להם טעותם ולאחר שזעק יהושפט אל ה' שיצילו, עזבו אותו[26]. למרות מאמציו, לא הצליח אחאב להימלט מגזרת האלוהים: אחד מחיילי בן הדד (ע"פ חז"ל היה זה נעמן שמאוחר יותר סופר על ריפוי צרעתו על ידי אלישע הנביא[27] או "הדדרימון בן טברימון"[28]) שירה לתומו בקשת, פגע במלך אחאב והחץ חדר לגופו בין תפרי שריונו. אחאב נפצע אנושות, אך באקט אחרון של גבורה סירב שיפנו אותו אל מחוץ לשדה הקרב, ונותר לעמוד במרכבתו למשך יום הלחימה כולו, וכך כנראה מנע מצבאו מנוסה כללית ותבוסה[29]. אחאב מת לבסוף בערב, ודמו נשטף ממרכבתו אל בריכת שומרון, ולקקו ממנו הכלבים, כדבר ה'.
מותו הביא למרדו של מישע מלך מואב בישראל, שגרר את מלחמת ישראל ויהודה במואב, שהסתיימה ללא הכרעה.
אחאב במדרשי חז"ל ובהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חז"ל הכירו באופיו האמביוולנטי של אחאב, וכשם שלא חסכו ממנו חטאים כך הדגישו את זכויותיו. את שמו למשל דרשו כסמל לאופיו: "אח" לשמים "ואב" לעבודה זרה. לדברי רב נחמן: "אחאב שקול היה", כלומר "שהיו לו מחצה עוונות ומחצה זכויות"[30]. התלמוד הירושלמי מספר על רבי לוי, שדרש שישה חודשים בגנותו של אחאב, עד שהלה הופיע בחלומו וטען שאיזבל אשתו היא שהחטיאה אותו, ואז דרש רבי לוי לזכותו במשך שישה חודשים נוספים[31].
על חטאיו של אחאב אמר ר' יוחנן "אין לך כל תלם ותלם בא"י שלא העמיד עליו אחאב עבודה זרה והשתחווה לו, וכתב על דלתות שמרון "אחאב כופר באלהי ישראל", ולפיכך אין לו חלק לעולם הבא"[32]. את הפסוק לפיו זונות רחצו בדמו של אחאב לאחר מותו, קשר האמורא רבא להשפעתה של איזבל על אחאב: "אחאב איש מצונן היה ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו כדי שיראה אותן ויתחמם"[33].
מנגד, הכירו חז"ל בעצמתו המדינית ותלו זאת בזכויות שונות שעמדו לו. במדרש במדבר רבה נכתב שעל אף שהיה דורו של אחאב עובד עבודה זרה, לא היו ביניהם מלשינים, ובגלל לכידותם הלאומית נצחו במלחמותיהם[34]. חז"ל אף אמרו עליו שהיה "אוהב את התורה ומכבדה, והיה שונה שמונים וחמשה פנים בתורת כוהנים"[35]. ר' יונתן זקף את מלכותו הארוכה לכך שכיבד את התורה. במקום אחר נאמר עליו שהיה "ותרן בממונו ותלמידי חכמים נהנו מנכסיו"[36].
חז"ל רוממו מאוד את תשובתו של אחאב, ובמסכת סנהדרין בתלמוד הירושלמי מסופר:
כתיב: "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר, הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי?"(ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק כ"ט) אמר הקב"ה לאליהו, ראה מנה טובה שנתתי בעולמי, אדם חוטא לפני כמה, ועושה תשובה, ואני מקבלו. הדא היא דכתיב (זה משמעות הכתוב) "הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי", חמית אחאב עבד תשובה (ראית שאחאב עשה תשובה) "יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אבי [אָבִיא] הָרָעָה בְּיָמָיו, בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ".
בפרקי דרבי אליעזר פרק מג כתב: "ותדע לך כח התשובה בא וראה מאחאב מלך ישראל שגזל וחמד ורצח שנ' הרצחת וגם ירשת ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה והיה נותן לו מלקות ארבעים בכל יום שלשה פעמים ובצום ובתפלה היה משכים ומעריב לפני הב"ה ועוסק בתורה כל ימיו ולא חזר על מעשיו הרעים עוד ונרצת בתשובתו, שנ' הראית כי נכנע אחאב מפני".
הרמב"ם כתב על אישיותו המורכבת של אחאב, בתיאורו את חומרת שפיכות הדמים: "צא ולמד מאחאב עובד עבודה זרה, שהרי נאמר בו "רַק לא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂות הָרַע בְּעֵינֵי ה'... וַיַּתְעֵב מְאד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים", וכשנסדרו עוונותיו וזכיותיו לפני אלוהי הרוחות, לא נמצא עוון שחייבו כליה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות"[37].
בספר זכריה מובא פסוק סתום שהתפרש כהתייחסות לקינת הנביא ירמיהו על מות המלך יאשיהו[38]: "בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן" (ספר זכריה, פרק י"ב, פסוק י"א). יונתן בן עוזיאל פירש שהפסוק רומז לאחאב מלך ישראל שנהרג במלחמתו בבן הדד הארמי: "כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון"[39]. הגמרא במסכת מגילה תיארה פירוש זה כגילוי של סתרי תורה, שבעקבותיו נזדעזעה הארץ[40]. פירוש זה מבוסס על דמיון בולט שבין אחאב ליאשיהו: שניהם יצאו למלחמה יזומה, התחפשו בקרב, נפגעו במרכבתם מפגיעות חיצי האויב, ומתו כעבור כמה שעות[41]. בדומה מאוד לאחאב, גם יאשיהו נכנע לפני ה' וזוכה להבטחה נבואית שהפורענות הצפויה לא תבוא בימיו[42]. לעומת זאת, על אחאב אומר המקרא שלא היה מלך חוטא כמותו, ואילו על יאשיהו נאמר שלא היה צדיק כמותו[43]. לאור הדמיון והניגוד הבולטים ביניהם, ופירושו האזוטרי של יונתן בן עוזיאל שקשר ביניהם, שולבו אחאב ויאשיהו בתורת הסוד היהודית סביב נושאים משיחיים של אחרית הימים. הראי"ה קוק למשל בנאומו 'המספד בירושלים' הציג את יאשיהו ואחאב כדמויות משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, המבטאים עצמה רוחנית וארצית, אך נידונים לכישלון אם יופיעו לבדם[44].
קבר אחאב ועמרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדעת הארכאולוגית נורמה פרנקלין מאוניברסיטת תל אביב, שני קברים שנמצאו מתחת לארמון מלכי ישראל, בשומרון המקראית, הם קברי אחאב ואביו, עמרי.[45].
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במספר ערים בישראל יש רחובות על שמו, ביניהם באר שבע, אשדוד וקרית אונו.
אחאב מוזכר גם בספר מובי דיק בתור קפטן הספינה
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרדכי גיחון, "מערכות ישראל בימי עומרי ואחאב", בספר: אריה שמואלביץ' (עורך), זירת קרב - קרבות הכרעה בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2007.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בית השן של אחאב - תמונות מעתיקות שנמצאו על רצפת ארמון אחאב, אתר חלקת השדה
- אחאב, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- רן שפירא, חזרנו אל בורות המים. מצאנו קברי מלכים, באתר הארץ, 20 בפברואר 2006
- ד"ר אריה בורנשטיין, 'בימי אחאב היו נוצחים' - עוצמתו של אחאב במדרש חז"ל ובארכאולוגיה, הרצאה בכנס 'מטמוני ארץ', באתר ביננו
"וילוקו הכלבים את דמו והזונות רחצו": משחקי הכס בתנ"ך, חלק ב' – על מות אחאב עם ד"ר בעז סתוי, פרק 45 בפודקאסט "עושים תנ"ך"- אחאב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אחאב מלך ישראל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מלכים א' טז, לא
- ^ מלכים ב' ח, כו. בחז"ל מובאת דעה שיהושפט נשא את בת עומרי (אבי אחאב) לאשה. כלומר, עוד בימי אבותם של אחאב ויהושפט הונחה התשתית לשלום בין הממלכות.
- ^ Purdue researcher verifies the existence of 53 people mentioned in the Hebrew Bible, בעקבות מחקר שנערך באוניברסיטת פורדו, אינדיאנה, ארצות הברית
- ^ רשימת הדמויות מופיעה בסוף מאמר זה
- ^ כל האפשרויות הללו מובאות באנציקלופדיה המקראית, בערך "אחאב"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב, עמוד ב'
- ^ זיו ריינשטיין, אוסף חותמות עם שמות עבריים מימי התנ"ך נחשף בעיר דוד, באתר וואלה, 4 בספטמבר 2017
- ^ חטאיו הרבים מתוארים במלכים א', טז כט-לד.
- ^ ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוקים כ"ח–כ"ט
- ^ לז וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ, וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן; וַיִּקְבְּרוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן. לח וַיִּשְׁטֹף אֶת-הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן, וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמוֹ, וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ - כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר.
- ^ מלכים ב', פרקים ט'-י'
- ^ מלכים א' פרק כ'
- ^ "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קַח אֶת מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֵהוּ אֶל אָמֹן שַׂר הָעִיר וְאֶל יוֹאָשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ" (מלכים א, כב כו).
- ^ וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת; וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד. וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי ה' וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִיאִים וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם" (מלכים א, יח ג-ד).
- ^ מלכים א, יח יט-כ
- ^ לאחר שירד אליהו מהר הכרמל ושחט את נביאי הבעל בנחל הקישון פנה לאחאב ואמר לו 'עלה', ואחר כך הוא עצמו "עלה אל ראש הכרמל". מכאן עולה שאחאב היה נוכח אפילו בנחל הקישון ובחיסול נביאי הבעל, ולא רק במבחן הקרבנות על ראש ההר.
- ^ מלכים א, כ לא
- ^ "וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל-עֹבַדְיָהוּ, לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל-כָּל-מַעְיְנֵי הַמַּיִם וְאֶל כָּל-הַנְּחָלִים; אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד, וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה. ו וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת-הָאָרֶץ, לַעֲבָר-בָּהּ: אַחְאָב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ, וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ-אֶחָד לְבַדּוֹ". (מלכים א, יח ה-ו).
- ^ מלכים א, כב לה-לו
- ^ פירוש רש"י לספר מלכים א' פרק כ"ב פסוק ל"ה.
- ^ ההיסטוריונים הקדומים נטו להפריז בגודל הכוחות וסביר להניח שהכוח האמיתי היה בערך 25 אחוז מהמתואר.
- ^ "כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ" (ספר מלכים ב', י"ג, ז')
- ^ מלכים א כ"ב ד
- ^ "וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל; וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת, אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל" (מלכים א, יח יט)
- ^ הרמב"ן פירש שהיו אלה נביאי בעל שקראו לבעל בשם ה', "ודעתם לומר, שהבעל הוא האדון אשר לו השם הנכבד הזה (שם ה'), והוא שיתן רמות גלעד ביד אחאב" (פירושו לדברים, יח כ). הבנה זו מלמדת על מיזוג (סינקרטיזם) בין ה' לאלים פוליתאיסטיים, שלדעת חוקרים רבים אכן היה מצוי בישראל, ובפרט בימי אחאב (ראו למשל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, ספר ג' עמוד 672).
- ^ דברי הימים ב, יח לא
- ^ ילקוט שמעוני, מל"א כב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג', עמוד א' ובתרגום יונתן בן עוזיאל ספר זכריה, פרק י"ב, פסוק י"א
- ^ מלכים א כב, לה-לו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב, עמוד ב' ורש"י שם
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י', הלכה ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ט, עמוד ב'
- ^ במדבר רבה, פרשה י"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב
- ^ משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד הלכה יג
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק כ"ה
- ^ ס"ק כ"ח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג', עמוד א'
- ^ מלכים א פרק כב, לעומת דברי הימים ב, פרק לה, פסוקים כ-כד
- ^ "יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי ה' בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי; וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי, נְאֻם ה': לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה" (מלכים ב', כב יט-כ).
- ^ "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ" (מלכים ב כג, כה)
- ^ הראי"ה קוק, המספד בירושלים, באתר ויקיטקסט
- ^ Norma Franklin, Lost Tombs of the Israelite Kings, Biblical Archaeology Review, July-August 2007
| מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| מלכי ישראל ויהודה | ||
|---|---|---|
| מלכי ישראל המאוחדת | שאול • אשבעל • דוד • שלמה | 
|
| מלכי יהודה | רחבעם • אביה • אסא • יהושפט • יורם • אחזיהו • עתליה • יהואש • אמציהו • עוזיהו/עזריהו • יותם • אחז • חזקיהו • מנשה • אמון • יאשיהו • יהואחז • יהויקים • יהויכין • צדקיהו | |
| מלכי ישראל | ירבעם בן נבט • נדב • בעשא • אלה • זמרי • תבני • עמרי • אחאב • אחזיהו • יורם • יהוא • יואחז • יואש • ירבעם השני • זכריהו • שלום • מנחם • פקחיה • פקח • הושע | |
| בית חשמונאי | ||
| מלכי בית הורדוס | הורדוס • ארכלאוס • הורדוס אנטיפס • פיליפוס • אגריפס הראשון • אגריפס השני | |
| בקרת זהויות |
|
|---|