Omer Bar-Hai’s review published on Letterboxd:
אם אתם רוצים לזמן את הביקורת, תכתבו בתגובות... ביטלג'וס ביטלג'וס ביטלג'וס!
ביטלג'וס ביטלג'וס הוא אחת ההפתעות הגדולות ביותר של השנה! ואני אומר את זה אחרי שבאתי אליו עם ציפיות גבוהות. בתור סרט ההמשך לקלאסיקה משנת 1988, ציפיתי ללא פחות מסרט כיפי ומשוגע אפילו יותר, וזה ללא ספק מה שקיבלתי כאן בסרט - שעתיים שלמות של כיף טהור.
טים ברטון מחזיר לנו את הדמות האהובה בדיוק כמו שהוא יודע, ובדרך הכי מטורללת ומוזרה שקיימת - בצורה הכי טוב שאפשר.
עלילת הסרט עוקבת אחר לידיה דיץ, אותה הגיבורה מהסרט הישן. כ-36 שנים לאחר אירועי הסרט הראשון, לידיה עכשיו מנחת תכנית טלוויזיה על רוחות, אך לפתע היא תחילה לראות שוב את השד המוכר, ביטלג'וס.
מכאן אני לא רוצה יותר מדי להמשיך, כדי כמובן לא לעשות ספוילרים, אך אני כן אגיד שהעלילה הזאת מכוונת לשני צדדים שונים של המטבע. מצד אחד, העלילה הזאת די עומדת בפני עצמה וללא ספק צופים חדשים שנכנסים לסרט יהנו ממנו גם כן, אך מהצד השני, הוא לא מצליח להפריד את עצמו מסרט המקור. וכן, זה דבר לגיטימי שיקרה לסרט המשך, אך נורא קשה לסרט החדש להסביר את עצמו מבלי שהצופה ירגיש שמשהו לא שלם שם. אמנם כן, הסרט נותן מידע על ביטלג'וס ונותן אזכורים קטנים למייטלנדים ולעובדה שביטלג'וס רצה להתחתן עם לידיה - אבל אלו עובדות שרק נזרקות אל הצופה בלי יותר מדי להרחיב עליהן, דבר שאולי יכול מעט לפגוע בחוויה של צופים חדשים.
אך מכיוון שאני לא אחד שנכנס לסרט בלי ידיעה על הסרט הקודם, ואפילו מאוד אהבתי אותו למרות שהוא ישן, אני יכול לראות את הדברים מעט אחרת. טים ברטון פורט לנו על מיתרי הנוסטלגיה מהסרט הראשון - בין אם זה בסטייל הכתוביות שנשאר כמו במקור, עיצוב הסטים הישן והאהוב, המוזיקה הנהדרת של דני אלפמן או הבדיחות הבוטות של ביטלג'וס שלא האמנתי שיכניסו גם לסרט החדש. וללא ספק עפתי על כל אחד מהדברים שציינתי!
וזה מוביל אותי לכתיבת הסרט, שברובה המכריע הייתה לא פחות ממצוינת! הכותבים, שלא עבדו בכלל בעבר עם ברטון, לגמרי הבינו את המשימה שלהם וצלחו בה בגדול. כבר מהחמש דקות הראשונות של הסרט, אפשר להבין שמשהו פה מוצלח, בעיקר בכתיבה שנשארת באותה הרמה של כתיבת הסרט המקורי, אם לא אפילו יותר ממנה. הכותבים מצליחים להנגיש את דמותו של ביטלג'וס גם למאה ה-21 (דבר מאוד קשה בהתחשב באפיון הדמות בסרט המקורי שללא ספק לא היה עובר מסך היום) ומצליחים להנגיש אותו לצופים שכבר מכירים את השגעונות של הדמות וגם לצופים שבכלל לא שמעו בעברם על השד הירוק והדוחה.
אך בעוד שהסרט מצליח להעביר את רוב הדיאלוגים בצורה טובה, ואת האווירה הכללית של הסרט בצורה נוסטלגית, הוא לא מצליח להעביר את הנבלים שלו כמו שצריך. הנבלית הראשונה לא כתובה בצורה הכי חכמה או מסובכת, ולעיתים זה מרגיש שהיא פשוט שם כדי לעשות חיים (אחרי המוות כמובן 😉) לדמויות שלנו. המניעים שלה די רדודים ולא מחודדים עד הסוף, מה שהייתי שמח אם היו מפתחים קצת יותר. הנבל השני, שאמנם המניעים שלו יותר ברורים אך עדיין לא מאה אחוז, מרגיש נבל יותר ראשי מאשר הנבלית שסביבה מתרכזת עלילת הסרט כאשר הוא לכאורה אמור להיות בכלל דמות משנה. זה משהו שמעט הפריע לי בסרט, ואני חושב שאם רק היו עובדים טיפה יותר על חידוד המניעים של הנבלים, הסרט היה אפילו יותר טוב ממה שהוא כבר.
גם השחקנים בסרט עושים עבודה נהדרת, והבולטים ביותר מהם לדעתי הם מייקל קיטון ו-וינונה ריידר. שניהם, כל אחד בדרכו המוזרה, מביאים פה משחק גאוני עם דקויות שכל כך כיף לצפות בהם, מעבר לעובדה ששניהם שחקנים אדירים בלי שום קשר לבילטג'וס. מייקל קיטון מגלם בצורה כל כך טובה ואייקונית את ביטלג'וס ומצליח לגרום לכל מי שצופה בסרט לאהוב אותו. הוא כל כך אייקוני שאנשים זוכרים סצנות שלמות של ביטלג'וס מהסרט הראשון כאשר היו לו רק 17 דקות על המסך מתוך 92, שזה מעט מאוד.
וינונה ריידר מצליחה להחזיר את דמותה האהובה, לידיה, למסך הגדול ומצליחה להעביר את האופי הקשוח ולעיתים המסכן שלה בצורה כל כך אמינה ומיוחדת, שלעיתים גרמה לי לחשוב כאילו אני בסרט עצמו.
אליהם מצטרפים גם שחקנים חדשים בקאסט כמו ג'נה אורטגה, ווילם דאפו, מוניקה בלוצ'י, ג'סטין ת'רו וארתור קונטי - שכל אחד ואחת מהם תורמים לסרט בדרך כזאת או אחרת. ג'נה אורטגה מביאה לנו אינטרפרטציה מוכרת ומרעננת על עולם הרוחות, ווילם דאפו מביא לנו הרבה רגעים קומיים בסרט, וג'סטין ת'רו מצליח לגרום לצופה לשנוא את הדמות שלו כבר מהסצנה הראשונה שבה הוא מופיע, מה שאומר שהוא מגלם אותו טוב!
אני יכול לכתוב עוד כל כך הרבה על הסרט הזה ולמה כל כך אהבתי אותו, אבל אני חושב שזה כבר יותר מדי :)
אז בקיצור, ביטלג'וס ביטלג'וס הוא סרט כיפי שחייכתי בכל רגע רגע שלו. הוא מצליח להחזיר לנו את אחת הדמויות האהובות ביותר של טים ברטון בדרך הכי קורעת ומשוגעת שרק אפשר לדמיין - עם צילום ותפאורה מהממים, פסקול מצויין והופעות משחק מרשימות ביותר!
אמנם יש בו מעט פגמים בכתיבה, אך הוא ללא ספק אחת מההפתעות הגדולות של השנה!
