מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
שאינו ישן, שנמצא בהכרה מלאה.
בהשאלה היה פעיל, נמרץ.
”עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר“ (שופטים ה , פסוק יב )
הייתה בו מודעות לדבר, נתן תשומת לב.
דמות מקראית בנו של יהודה אשר נולד לו מבת שוע ונכדו של יעקב. אחיהם הבכור של אונן ושלה.
”וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיְמִתֵהוּ יְהוָה“ (בראשית לח , פסוק ז )
(4:)כנראה והביטוי העלום מספר מלאכי ”ער וענה“ (מלאכי ב , פסוק יב ) הוא דוגמא 'ללשון נקייה' (הנמנעת מאזכור מקראי של שם הפועל: אונן) או אף הועתקה כשגיאה, והכוונה לער ואונן (אחיו). הפסוק בא להזהיר את העושים מעשי ער ואחיו אונן באוהלי יעקוב : ”יכרת יהוה לאיש אשר יעשנה ער וענה (ער ואונן) מאהלי יעקב ומגיש מנחה ליהוה צבאות “ (מלאכי ב , פסוק יב )
בבניין קל בעיקר בהווה ובציווי. צורת הציווי משמשת כקריאת זירוז, קריאה לפעולה.
השורש עור א
השורש ע־ו־ר א הוא שורש מגזרת נע"ו/י הנוטה לפי משקל "פָּעֵל" .
ע־ו־ר א
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
-אין-
עֵר
יָעוּר
עוּר
לָעוּר
נִפְעַל
נֵעוֹר
נֵעוֹר
יֵעוֹר
הֵעוֹר
לְהֵעוֹר
הִפְעִיל
הֵעִיר
מֵעִיר
יָעִיר
הָעֵר
לְהָעִיר
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פִּעֵל
עוֹרֵר
מְעוֹרֵר
יְעוֹרֵר
עוֹרֵר
לעוֹרֵר
פֻּעַל
עוֹרַר
מְעוֹרָר
יְעוֹרַר
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְעוֹרֵר
מִתְעוֹרֵר
יִתְעוֹרֵר
הִתְעוֹרֵר
לְהִתְעוֹרֵר
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ער
הגייה * ar
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ עָרִים; עַר־, ר׳ עֲרֵי־
ער אציל
סוג עץ הנפוץ בחורש הים־התיכוני. לעליו ריח נעים והם משמשים תבלין בבישול.
לפי שם הצמח מארמית: במבואה לעיל מן התלמוד הבבלי. המילה משותפת גם לערבית: غَار (עָ'אר) .
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ער
הגייה * ar
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ע־ר־ר
דרך תצורה
נטיות ר׳ עָרִים
לשון המקרא מְבַקֵּשׁ רָעָה, אוֹיֵב.
”אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ לִמְזִמָּה, נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ “ (תהלים קלט , פסוק כ )
”וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי; וַיהוה סָר מֵעָלֶיךָ, וַיְהִי עָרֶךָ .“ (שמואל א׳ כח , פסוק טז )
”דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר, שֶׁהֶעֱמִידָה שׂוֹנֵא וְעָר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵי זֶה זֶה נְבוּכַדְנֶצַר.“ (בראשית רבה, פרשה לז, סימן ד )
ככל הנראה מקור המילה מארמית: ”עָנֵה בֵלְטְשַׁאצַּר וְאָמַר מָרִאי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָךְ .“ (דניאל ד , פסוק טז ) . מקביל למילה העברית צַר (חילופי צ/ע נפוצים בין ארמית לעברית, כגון ארץ /ארעא , חמץ /חמיעא, צאן /ענא).
לגבי הפסוק בשמואל, בתרגום השבעים ובתרגום הפשיטתא מופיעה גרסה אחרת: "ויהי עם רעך".
בכמה פסוקים שמופיע "עָרִים" בלשון רבים נחלקו המפרשים האם הכוונה לשונא או לעִיר , ראו לדוגמא ישעיה יד,כא ; מיכה ה,יג .
לשון המקרא עִיר בְמוֹאָב, בִּירת מוֹאָב אוֹ כּינּוּי לְמוֹאָב כּוּלָה (תָּלוּי בַּפַּרְשָן)
”מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה“ (ישעיהו טו , פסוק א )