JDAM

ערכת GBU-31 JDAM מורכבת על פצצת סימן 84

JDAM (ראשי תיבות של Joint Direct Attack Munition, מכונה בצה"ל "ברד כבד") היא מערכת זנב ההופכת פצצות אוויר פשוטות, שעד כה נפלו במסלול בליסטי חופשי, לפצצות מדויקות, המכונות "פצצות חכמות". המערכת פותחה על ידי חיל האוויר האמריקני במשותף עם חיל הים האמריקני ומיוצרת על ידי חברת בואינג האמריקאית. השימוש המבצעי הראשון שלה היה ב"מבצע כוח מאוחד" בשנת 1999.

הערכה

העֶרְכָּה (kit) כוללת משטחי ניהוג, חיבור למחשב המטוס, מערכת הנחיה אינרציאלית ומערכת ניווט מונחה לוויינים עם מחשב. הערכה מורכבת תוך דקות ספורות על פצצת ברזל. מערכות אלו יכולות לשפר את רמת הדיוק של פצצות רגילות, בכל מזג אוויר.

מאפיינים

סוג – נשק מונחה אוויר־קרקע
יצרן – בואינג
אורך – בין 3 מטרים ל־3.9
טווח – מעל 24 קילומטרים
מערכת הנחיה – GPS ומערכת ניווט אינרציאלית (INS)

ניתן לשגר את הפצצה בכל תנאי מזג אוויר ובכל תנאי הראות, ביום ובלילה, לעומת פצצה מונחית לייזר, הנדרשת לתנאי סביבה ומזג אוויר נוחים יחסית (ללא עננות או עשן), על מנת שסמן הלייזר יוכל לציין את המטרה, וראש הפצצה יוכל לעקוב אחרי הסימון.

פצצת JDAM היא מסוג "שגר ושכח", מה שמאפשר למטוס להטיל מספר פצצות ביעף אחד, כאשר כל פצצה מונחית אל מטרה אחרת. פצצות לייזר, לדוגמה, דורשות לעיתים סימון רציף של המטרה. הסימון נעשה על ידי כוח קרקעי או על ידי מטוס שחג באוויר. פצצת ה־JDAM אינה תלויה במטוס או בכוח קרקעי, מכיוון שהיא מונחית באמצעות לווייני GPS.

מחיר הערכה כ־21,000 דולר, סכום נמוך יחסית לחימוש מונחה. בנוסף, הפצצות דורשות תחזוקה מועטה.

אופן השימוש

לפני הטיסה או במהלכה מזין הטייס למחשב ההפצצה את מיקום המטרה. במהלך הטיסה מעדכן מחשב המטוס את מערכת הניווט האינרציאלית של הפצצה במיקום המטוס. לאחר שהפצצות מוטלות, הן מחשבות את מיקומן באמצעות ניווט אינרציאלי משולב GPS, וכנפוני הניהוג נוהגים אותן אל המטרה.

JDAM בחיל האוויר הישראלי

הצבא הזר הראשון שרכש את ערכת ה-JDAM הוא חיל האוויר הישראלי, בו היא מכונה ברד כבד. כדי להתאים את מטוסי ה־F-16 לנשיאת הפצצות החדשות, הוחלף בלוק התוכנה של המטוס. עם קליטת מטוס הניסוי של ה-F-35 במרכז ניסויי טיסה התאים חיל האוויר את ה-F-35I לשאת את הפצצות, הן בתאי החימוש והן במתלים חיצוניים על הכנפיים.

בספטמבר 2024 פורסם שבחיסולו של חסן נסראללה נעשה שימוש בפצצות "ברד כבד".^[1]

פצצה מתקדמת יותר היא פצצת ה־SPICE של חברת רפאל. הפצצה נעזרת במערכת ניווט לוויינית ובהנחיית ראש ביות אלקטרו־אופטי (השוואת תמונה של המטרה בהשוואה לתמונה המתקבלת מעדשת הפצצה). בחיל האוויר מכונה הפצצה ברד פלדה וברד קל.

דגמים

GBU-29 מבוססת על פצצת סימן 81 – במשקל 250 ליברות (110 קילוגרם)
GBU-30 מבוססת על פצצת סימן 82 – במשקל 500 ליברות (230 קילוגרם), או על BLU-111/B
GBU-31 מבוססת על פצצת סימן 84 – במשקל 2,000 ליברות (910 קילוגרם), או על BLU-109
GBU-32 מבוססת על פצצת סימן 83 – במשקל 1,000 ליברות (450 קילוגרם)
GBU-35 מבוססת על BLU-110 – במשקל 1,000 ליברות (450 קילוגרם)
GBU-38 מבוססת על פצצת סימן 82 – במשקל 500 ליברות (230 קילוגרם)
GBU-39 פצצת SDB בקוטר קטן

הסבר סימול דגמים

Bomb Live Unit (BLU) – "יחידת פצצה חיה", בניגוד ל"יחידת פצצת דמה" (BDU – Bomb Dummy Unit) שאינה מכילה חומר נפץ ומשמשת לתרגול.
Guided Bomb Unit (GBU) – "יחידת פצצה מונחית" או בשמה המלא: Precision-guided munitions Guided Bomb Unit (תחמושת מונחית מדויקת).

שני סוגי הפצצות שלעיל הם פצצות חכמות המונחות בצורות שונות או משולבות – הנחיה אלקטרו־אופטית, הנחיית לייזר או ניווט אינרציאלי משולב GPS, אם בתכנון ובנייה מראש או בהוספת ערכת JDAM לפצצת ברזל פשוטה.