רובה FN FAL

רובה FAL

מידע כללי
סוג	רובה שירות צבאי, רובה סער
נגזרות	מקלעון FAL, רובה FAP, רובה FARA
תכנון	חברת FN, שנת 1951
מדינה מייצרת
יצרן	FN Herstal
מעצב	Dieudonné Saive
תקופת השימוש	1954–הווה (כ־70 שנה)
מלחמות	מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, המלחמה הקרה
מדינות המשתמשות	מדינות רבות, בהן ישראל
יחידות שיוצרו	2,000,000+
מידע טכני
קליבר	7.62x51 מ"מ נאט"ו
פעולה	גז, מנעול בריח "רועד"
הזנה	מחסנית
כוונות	ברזל
אורך כולל	1090 מ"מ
אורך קנה	533 מילימטרים (21.0 אינץ')
משקל ריק	4.45 ק"ג
קצב אש	605 כדורים לדקה
מהירות לוע	823 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי	600–730 מטר

רובה FAL, ששמו המלא הוא Fusil Automatique Léger (ראשי תיבות של רובה אוטומטי קל), הוא רובה אוטומטי בקליבר 7.62X51 מ"מ מתוצרת חברת FN Herstal הבלגית. הרובה היה בשימוש רבים מצבאות נאט"ו בתקופת המלחמה הקרה, ואף היה בשימוש צה"ל בעשורים הראשונים לקיומו. ה-FAL הוא רובה מדויק וארוך טווח, אך חסרונותיו העיקריים הם משקל גבוה והצורך בשימון תכוף.

היסטוריה ותכנון

רובה ה-FAL תוכנן במקור לירות תחמושת 7.92 מ"מ על 33 מ"מ של קליעים בעלי תרמיל קצר, שפותחו והיו בשימוש הוורמאכט במלחמת העולם השנייה (ראו StG 44). אולם, מאחר שברית נאט"ו החליטה לאמץ את הקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו (נקראת גם 308. וינצ'סטר) כתחמושת הסטנדרטית, FN בנתה מחדש את הרובה עבור התחמושת הזו ויצרה את אחד מרובי הקרב הקלאסיים שלאחר מלחמת העולם השנייה. את הרובה תכנן דיודונה סייב (Dieudonne Saive) בשנת 1951 ותוך שנתיים הוא כבר יוצר בכמויות מסחריות. הוא שווק תחת הסיסמה "The right arm of the free world" (בתרגום חופשי: "הזרוע הימנית / הנשק הנכון של העולם החופשי").

מנגנון הפעולה של ה-FAL מבוסס על גזי פליטה שנוצרים בעת הירי, באופן דומה למקלעון ה-BAR האמריקני. מערכת הגז מונעת בידי בוכנה נדרכת-קפיץ המכה קצרות, שנמצאת מעל הקנה. מנגנון הנעילה נקרא "Tilting breechblock": כדי לנעול את הבריח, הוא נתלה על קורת מתכת יצוקה בבית הבליעה (כמו רובה הבריח הרוסי SKS). רובי ה-FAL מוזנים על ידי מחסנית חיצונית שיכולה להכיל בין 5 ל-30 כדורים (רוב המחסניות הכילו 20 כדורים).

ה-FAL הוועד על ידי נאט"ו להתחרות ברובה הסער AK-47 של הגוש המזרחי. למעלה מ-70 מדינות (ביניהן ישראל) השתמשו בו. בניגוד ל-AK-47, ה-FAL השתמש בתרמיל מלא, דבר שהקנה לו כוח אש חזק יותר. למרות זאת, הרתע של הרובה לא היה חזק כל כך – עקב משקלו הרב, ובשל מנגנון הפעולה המנצל חלק מהגזים העוברים דרך הקנה לדריכתו מחדש של הנשק.

שירות בצה"ל

חיילי חטיבת הצנחנים במסע אימונים נושאים רובי FN,‏ 1965

אחרי מלחמת העצמאות, היה על צבא ההגנה לישראל למצוא פתרון לבעיות הלוגיסטיות הקשות והרבות שנוצרו, עקב המגוון הרב של כלי נשק מיושנים בהם השתמשו הלוחמים (כגון חוסר אחידות בתחמושת, מחסור בחלקי חילוף ועוד). לכן, כמו צבאות רבים בעולם, החליט צה"ל שעליו לאמץ רובה אחיד לכל היחידות הלוחמות כדי לפשט את האחזקה הלוגיסטית של הנשק (תיקונים, תחמושת, חלקי חילוף, אימונים, תורת לחימה, תאימות בין יחידות שונות ועוד).

בתקופה הראשונה לאחר מלחמת העצמאות, היה הנשק האישי של לוחם החי"ר בצה"ל מבוסס בעיקר על רובי מאוזר K98 גרמניים (שכונו "רובים צ'כיים"), תת-מקלעים בריטיים מסוג "סטן" (מייצור מקומי), ומקלעים מסוג "ברן", מקלע בינוני (מק"ב) בראונינג 0.3, וכדומה.

ב-1955 נכנס לשירות בצה"ל תמ"ק העוזי, תת-מקלע תוצרת תע"ש, שמעצם מהותו, שימש ללוחמה בשטח בנוי, וללוחמה לטווחים קצרים מאוד. מאחר שרובי המאוזר K98 ("הרובים הצ'כיים") שהם רובי בריח בני חמישה כדורים ממחסנית קבועה, הם מטבעם כלי נשק בעלי קצב אש איטי ביותר, ביקש הצבא לרכוש רובה מודרני ויעיל, בעל קצב אש מהיר וטווח אפקטיבי ארוך, לשימוש לוחמי החי"ר. הרובה שצה"ל רכש היה רובה ה-FN FAL שנקבע כרובה החי"ר הסטנדרטי (ישראל הייתה אחת המדינות הראשונות לאמץ את ה-FAL). רובה ה-FAL נכנס לשירות בצה"ל תחת השם רומ"ט – ראשי תיבות של "רובה מטען". אך לרוב כונה בפשטות בשם: "רובה FN". רובי ה-FAL שהיו בצה"ל היו בקנה בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו ויוצרו ברישיון על ידי התעשייה הצבאית במסגרת הסכם חילופי ידע עם חברת FN בשנת 1966 (בתמורה לשרטוטי העוזי). רובים אלו היו יעילים גם בירי לטווחים של 730 מטרים (800 יארד).

כתוצאה מכך, כלי הנשק הסטנדרטיים של החי"ר בצה"ל במהלך שנות ה-60 ושנות ה-70 של המאה ה-20 היו שילוב של רובי ה-FN FAL, תמ"ק עוזי, מגוון מקלעים (מקלעון BAR, מקלעון FAL FN, מקלע בינוני (מק"ב) בראונינג 0.3, ומקלע כבד (מק"כ) M2 בראונינג 0.5), רובי מאוזר K98 ששימשו יחידות עורפיות ותומכי לחימה, וגם כרובי צלפים, וכן מספר מועט של רובי-M1 קרבין.

רובי ה-FAL היו רובים מוצלחים, מתוכננים ובנויים כהלכה, ובעלי תכונות משופרות, המאפשרות ללוחם לבצע בהם כוונונים, פירוק משני, והתאמות בשטח הלחימה, ללא עזרת נשק או איש מקצוע ייעודי. כך לדוגמה ניתן לכוונן את ווסת הגזים (באמצעות שימוש במכלול הרובה ככלי עזר), וכן ניתן לאפס את הכוונת הקדמית והכוונת האחורית (באמצעות שימוש בחוד הקליע של כדור הרובה).

רובה ה-FAL ומקלעון ה-FAL לקחו חלק פעיל במשימות הביטחון השוטף של צה"ל, וכן במבצע קדש (1956), מלחמת ששת הימים (1967) מלחמת ההתשה והמרדפים, והמארבים בבקעת הירדן, ומלחמת יום הכיפורים (1973).

למרות שהרובה היה בעל יכולת ירי אוטומטי מלא, הרי מטעמי חיסכון בתחמושת, ושרידות קני הנשק, הוחלפו כל הנצרות ברובי ה-FAL שהיו בשימוש צה"ל, בנצרות שנוצקו במיוחד עם בליטה מיוחדת שלא אפשרה העברת הרובה למצב ירי אוטומטי, אלא למצבים: "נצור" ו"בודדת" בלבד. לוחמי חי"ר רבים, דאגו לנסר את הבליטה האמורה, (או אף להסיר את הנצרה כליל), ובאופן זה יצרו נשק אוטומטי מלא, בעל כוח אש יעיל וכבד. בעת מלחמת ההתשה, ומלחמת המארבים והמרדפים בבקעה, הוחלפו הנצרות באופן יזום על ידי צה"ל, והרובה הפך לבעל יכולת ירי אוטומטית מלאה.

הרובה ששימש את לוחמי יחידות החי"ר והחרמ"ש היה בעל קת עץ, ומתפס המשולב עץ ומקרן מתכת, ששימש לקירור הקנה (ראו תמונה). רובה ה-FAL אפשר גם התקנת רומה רימונים נגד טנקים (ררנ"ט) בקצה הקנה, באמצעות אביזר אלומיניום קטן שנישא על ידי הררנ"טיסט במחלקה. כל לוחם נשא בחגורו 5–8 מחסניות בנות 20 כדורים, ובסה"כ 100–160 כדורי רובה לחייל. הלוחמים שמונו למקלענים, נשאו את המקלעון, שהיה למעשה רובה FAL בעל קנה כבד ודורגלים, ובנוסף לחגור החי"ר הרגיל עם 5–8 מחסניות, גם תרמיל גב מיוחד שהכיל עשר מחסניות, (שכונה אז: "טרנזיסטור").

בשל הצורך בשימון מאסיבי של הרובים (למניעת החלדתם), היו הרובים רגישים לחול, לחות, ואבק. לוחמים ידעו לנגב היטב ("לייבש") את חלקי הרובה הספוגים בשמן, לפני צאתם לפעילות מבצעית, כדי להבטיח את פעולתו התקינה של הרובה, ללא מעצורים.

בעת פתיחה באש (בפעילות המארבים והמרדפים), נתגלו רובי ה-FAL כנשק יעיל ומוצלח, בעלי כוח אש מאסיבי, ורמת דיוק גבוהה ביותר. למרות זאת, אמינותו הלא גבוהה של הרובה בתנאים קשים ובייחוד בתנאי מדבר הייתה לו לרועץ וגרמה לרבים לא לאהוב את הנשק.

ביחידות מיוחדות, וכן ביחידות הנדסה ימית ובמשמר הגבול, נעשה שימוש בגרסה מודרנית של הרובה, עם קת ומתפס העשויים בקליט וגומי שחורים, כאשר גם גוף הרובה והקנה היו עשויים ממתכת מושחרת (ראו תמונה בראש העמוד). הקנה ברובים אלו היה בעל סתרשף אינטגרלי, שאפשר גם ירי רומה רימון נגד טנקים (ררנ"ט) ללא כל צורך באבזור נוסף או בהכנה מוקדמת. רובים אלו, שנעשו גם ממתכות חדישות יותר, לא נזקקו לשימון מאסיבי כרובים האחרים, וממילא גם לא סבלו כלל ממעצורים ומחלודה – מכשלה שאפיינה את הרובים האחרים.

הרובה הוחלף במהלך השלבים המתקדמים של מלחמת יום הכיפורים עם הגעתם של רובי M-16 שנשלחו בסיוע חירום מארצות הברית וברובי AK-47 שנלקחו שלל מצבאות ערב. הרובה הישראלי שתע"ש פיתחה אז, הגליל, נכנס גם הוא לשירות בחזית, אך בכמויות מוגבלות.

עם המעבר לתחמושת קלה בקוטר 5.56 מ"מ, ו-7.62 מ"מ קצר, עבר כל מערך החי"ר בצה"ל לשימוש ברובים מהדור החדש, ובסופו של דבר, כל רובי ה-FAL יצאו משירות ב-1975, והוחלפו על ידי רובה הגליל, רובה סער שהיה דומה ל-AK-47, והפך לרובה החי"ר הסטנדרטי של צה"ל עד שנות ה-90 של המאה ה-20, אז הוחלף על ידי ה-M16.

שירות ברחבי העולם

חייל בוליביאני אוחז ב-FN FAL

חייל מחיל האוויר של אורוגוואי

ה-FAL יוצר על ידי חברת Fabrique Nationale de Herstal (מפתחת הרובה) בליאז', בלגיה, וכן תחת רישיון במספר מדינות שונות, בהן בריטניה, דרום אפריקה (תחת השם R1), ברזיל, אוסטרליה, קנדה, ישראל, אוסטריה וארגנטינה. הודו מייצרת רובי FAL ללא רישיון מחברת FN. במקסיקו מרכיבים רובים מחלקים מוכנים שמיובאים מארצות אחרות.

הולנד

הצבא ההולנדי המלכותי אימץ את רובה ה-FAL הבלגי (ללא הדורגל) בתחילת שנות ה-60. ברובה בוצעו מספר שינויים כגון הוספת יכולת להתקנת כוונות לילה וכוונות טלסקופיות. מאוחר יותר הוחלף הרובה ברובה Diemaco C7.

ארגנטינה

ארגנטינה הייתה מבין המשתמשות והיצרניות הבולטות של ה-FAL. היא לא רק ייצרה את הרובה בכמויות עצומות אלא גם פיתחה לו נגזרות ודגמים נוספים.

צבא ארגנטינה אימץ את ה-FAL בשנות ה-60 המוקדמות ואף רכש רישיון לייצרו ברשות בתעשייה המקומית. רובי ה-FAL הארגנטינאים יוצרו בידי החברה Fabricaciones Militares במפעל Fabrica Militar de Armas Portatiles ע"ש "Domingo Matheu" (בראשי תיבות: FMAP "DM"). ראשי התיבות FAL נשמרו אך פורשו כ"רובה קל אוטומטי".

מספר דגמים יוצרו: דגם סטנדרטי, דגם "פארא" עם קת מתקפלת, דגם צלפים ועוד. בניגוד לישראל, הרובים הארגנטינאים יוצרו עם אפשרות לבצע ירי אוטומטי מלא. בנוסף, יוצר דגם עם קנה כבד בשם FAP ששמש למעשה בתור מקלע חולייתי (מה שנקרא כיום squad automatic weapon).

בשנות ה-80 פותח רובה המתבסס על ה-FAL בקליבר 5.56 x 45 mm NATO, ונקרא FARA, ראשי תיבות של Fusil Automatico Republica Argentina. התכנון התבסס אמנם על ה-FAL אך גם לקח השראה מרובים מערביים אחרים כגון AR70 וה-M16. רק 150 רובים כאלה יוצרו למבחן, אך הצבא החליט לבטל את הפרויקט עקב קיצוצים בתקציב.

הארגנטינים גם ייצרו גרסה חצי-אוטומטית של ה-FAL, שידועה בשם FSL, עבור השוק האזרחי. שינוי חקיקה ב-1995 (כלומר: Presidential Decree Nº 64/95), הציבו מגבלה חמורה על מכירת "נשק התקפה חצי-אוטומטי". כיום, לוקח שנתיים כדי להוציא רישיון לבעלות על FSL.

הרובה FAL לקח חלק במלחמת פוקלנד ומבצעים לשמירת השלום בקפריסין וקרואטיה. הרובה שימש את הצבא עד אמצע שנות ה-90, כאשר ייצורו הופסק. מעריכים שארגנטינה ייצרה למעלה מ-120,000 יחידות מכל דגמי ה-FAL. חיל הנחתים הארגנטינאי (ענף של הצי), החליף את רובי FN/FM FAL ביחידות הקדמיות, ובמקומו אימץ את רובה ה-M16A2 האמריקני.

בריטניה (הממלכה המאוחדת)

בריטניה אמצה דגם של ה-FAL, אותה פיתחה והתאימה לצרכיה. הדגם נקרא L1A1 SLR (ראשי תיבות של Self-Loading Rifle). הרובה נכנס לשירות ב-1957, הוא יוצר תוך שימוש במידות בריטיות קיסריות (Inch pattern) ושינויים קטנים ברובה כגון ידית דריכה מתקפלת, סתרשף בצורת שן/חוד, כוונת אחורית מתקפלת ותפס מחסנית מחוזק. רובה ה-SLR היה חצי אוטומטי בלבד (בניגוד לגרסה הבלגית שהייתה בעל נצרה בוררת). רוב חלקי הרובה לא תאמו את רובי ה-FAL שיוצרו במידות מטריות (מערכת היחידות הבין-לאומית). הרובה הוחלף בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 בידי רובה ה-SA80.

אוסטרליה

הצבא האוסטרלי השתמש ברובה L1A1 SLR (הגרסה הבריטית ל-FAL) עד שזה הוחלף ברובה ה-שטייר AUG שעוצב בתצורת בולפאפ. בנוסף, האוסטרלים משתמשים ברובה אוטומטי, הדומה לדגם FN FAL 50.41/42, אך עם דורגל גדול וללא מתפסים, תחת השם L2A1.

חיילים אוסטרלים רבים השתמשו ברובה בזמן מלחמת וייטנאם, למרות חוסר התאמתו ללוחמה בג'ונגלים. ברם, חיילים אוסטרלים רבים העדיפו את ה-FAL גדול הקליבר על ה-M16 מכיוון שהם בטחו יותר בקליבר 7.62 מ"מ שיהרוג חיילי אויב בקלות ויחדור מחסות ולא סמכו על קליבר 5.56 מ"מ (בייחוד בירי לטווחים ארוכים). טקטיקות הלוחמה של האוסטרליים בווייטנאם היו שמרניות מאוד, ונקבעו לפי היתרונות והמגבלות של ה-SLR. בגלל מגבלות תקציביות, נאסר על החיילים לזרוק מחסניות ריקות, אלה נשמרו ומולאו מחדש.

תוצר נוסף שנבע מהעימות במזרח-אסיה היה שינוי שדה שביצעו הנשקים האוסטרלים ברובי ה-L1A1 וה-L2A2 על מנת שיתפקדו טוב יותר בתנאי הסביבה הקשים. הסבות אלה כללו החלפת קנים, ניסור קנים לגרסאות מקוצרות ואף התקנת מטולי רימונים מדגם XM148 שיובאו מהכוחות האמריקניים.

אוסטריה

הצבא האוסטרי השתמש בגרסה של ה-FAL תחת השם "Sturmgewehr 58 (Stg. 58)" עד שהנשק הוחלף ברובה שטייר AUG. רובה ה-Stg. 58 יוצר באופן מקומי על ידי חברת Steyr Mannlicher ודמה לרובה G1 הגרמני.

ברזיל

ברזיל מייצרת גרסאות משל עצמה ל-FAL, הידועים בשמות MD-2 ו-MD-3. אלה הם רובי סער המיוצרים על ידי "תעשיית אספקת המלחמה הברזילאית" (Indústria de Material Bélico do Brasil). אב-הטיפוס הראשון, MD-1, פותח ב-1983. ב-1985 הוצג ה-MD-2 ואומץ בידי הצבא הברזילאי. רובי MD-2/MD-3 דומים מאוד ל-FAL, אך כוללים שינויים, כגון:

• שינוי במערכת הנעילה של הבריח שהוחלפה לבריח מסתובב כמו ב-M16
• שינוי הקליבר מ-7.62 מ"מ לקליבר 5.56 מ"מ התואם את התחמושת המקובלת בנאט"ו.

כתוצאה מכך, רובים אלה מוזנים במחסניות התואמות את ה-M16. שני הדגמים (MD-2 ו-MD-3) נבדלים זה מזה בקת: MD-2 מדוגם בקת מתקפלת הצידה ואילו MD-3 מדוגם בקת קבועה העשויה מפולימרים.

קנדה

הצבא הקנדי השתמש במספר גרסאות של ה-FAL, הנפוצה שבהן הייתה FN C1A1, הדומה לרובה L1A1 הבריטי. הגרסה הקנדית מדוגמת בכוונת דיסק מתקפלת שניתן לכוונה לטווחים של 200 עד 600 מטר ובמסילה לטעינה באמצעות קליפ ללא הוצאת המחסנית מהנשק. רובה זה שירת כרובה החי"ר הסטנדרטי של צבא קנדה משנות ה-50 עד 1984, אז החל להחליפו רובה Diemaco C7 הקל יותר. הקנדים גם הפעילו גרסת מקלעון של ה-FAL, הדומה ל-FN FAL 50.41/42, דגם זה – שנקרא FN C2A1 – היה מדוגם בחצובה גדולה יותר ולא כללה שמורת הדק. רובי FN C1 ושכלולו FN C1A1 יוצרו גם עבור חיל הים הקנדי המלכותי, ויכלו לירות במצב אוטומטי מלא. הם נקראו C1D ו-C1A1D.

גרמניה

מספר רובי FAL יוצרו עבור גרמניה המערבית ונקראו G1. הם שירתו בכוחות המזוינים של המדינה עד לאימוץ סדרת ההקלר וקוך G3 שהתבססה על רובה CETME הספרדי. רובה ה-G1 הציג שמורת הדק שונה מדגמי ה-FAL הרגילים ודוגם בסתרשף ייחודי השונה חיצונית משאר הדגמים. הסיבה העיקרית להחלפת ה-G1 נבעה מהמרירות של הגרמנים לאחר מלחמת העולם השנייה ומסירובה של בלגיה להעניק רישיון לגרמנים לייצר את הנשק בגרמניה.

הודו

הודו מייצרת רובה משל עצמה שהוא הכלאה בין FN FAL לרובה סער AK-47, הנקרא INSAS. התעשייה הצבאית ההודית הרחיבה את התכנון למשפחה של כלי נשק שכוללת רובי קרבין, מקלעונים ועוד.

דרום אפריקה

צבא דרום אפריקה השתמש ב-3 דגמים של ה-FAL:

1. רובה המבוסס על הגרסה במידות בריטיות שסומן R1,
2. דגם מקומי של FAL במשקל קל, שסומן R2,
3. העתק של FAL 50.63, שסומן R3.

רובה ה-R2 יוצר על ידי חברות Lyttelton Engineering Works ו-Armaments Development and Production Corporation of South Africa (בראשי תיבות: LEW, ARMSCOR). החברה אחרונה הייתה בעצם נשקיית המדינה, עד שהופרטה והתפצלה לחברות קטנות יותר בעידן הפוסט-אפרטהייד. רובה ה-R1 וגרסאותיו שירתו בצבא עד אמצע שנות ה-80, עד שהוחלפו ברובה ה-R4, מדובר בהעתק מקומי לרובה הגליל שיוצר תחת רישיון מתע"ש.

ארצות הברית

הכוחות המזוינים של ארצות הברית בחנו את ה-FN FAL, כאשר חיפשו יורש לרובה M1 גאראנד. רובי ה-FAL יובאו על ידי Harrington & Richardson ונבחנו תחת השם T48 בשנות ה-50. בסופו של דבר, החליטה ארצות הברית לבחור במתחרה שלו, T44 האמריקני, שקיבל את הציון רובה M-14. התחרות מול ה-FAL הייתה אחת הסיבות לכך שהקליבר של ה-M14 נבחר להיות 7.62 על 51 מ"מ נאט"ו.

כיום מיוצרים ומופצים דגמים אזרחיים של ה-FAL, בשם SA58. חברת DS Arms שבאילינוי מייצרת דגמים אזרחים לחלק ניכר מהגרסאות השונות של ה-FAL שיוצרו ברחבי העולם (ידועים בייצור הגרסאות הישראליות לרובה וכן מחסניות מפולימר בניגוד למחסניות המתכת הרגילות). הרובים דומים ל-FAL, אך עקב מגבלות חוקי הנשק בארצות הברית נעדרים יכולת לירי אוטומטי.

דגמים

לוחמי צה"ל במהלך פעולת כראמה חמושים ב-FAL: החייל הימני חמוש בררנ"ט המורכב על קנה הרובה, בעוד שהחייל שמשמאלו חמוש ב-FAL בתצורת "מקלעון".

FAL 50.41 & 50.42

• ידוע גם כ-FALO, זוהי גרסת המקלעון (SAW) של ה-FN FAL.
• קנה כבד, כדי לעמוד בירי אוטומטי ורציף של 30 כדורים מתוך מחסנית.
• עקב הקת של 50.41 עשויה מפלסטיק, עקב הקת של 50.42 עשויה מעץ.
• שירת בקנדה בשם C2A1 בתור נשק אוטומטי כיתתי, עד שהוחלף בשנות ה-80 במקלע הקל "מינימי" שקיבל את הציון C9.
• שירת בצבא אוסטרליה בשם L2A1 עד שהוחלף במקלע הקל "מינימי".

FAL 50.61

• קת מתקפלת, קנה באורך מלא.

FAL 50.63

• גרסת קרבין לצנחנים: קת מתקפלת, קנה מקוצר.
• שתי גרסאות עם אורכי קנה שונים: 458 מ"מ ו-436 מ"מ. הגרסה הקצרה יותר יוצרה לפי בקשתם של הצנחנים הבלגים.

FAL 50.64

• קת מתקפלת, קנה באורך רגיל, בית מחסנית מסגסוגת אלומיניום בשם Hiduminium.

הופעות ביצירות בדיוניות

רובה ה-FN FAL הופיע בהרבה סרטי קולנוע ומשחקי מחשב ווידאו, שהציגו את צבא בריטניה או את אחד מצבאות חבר העמים הבריטי בתקופת המלחמה הקרה ולפני שרובם החליפו נשק לרובי סער בקליבר 5.56 מ"מ. לעיתים הוצג ה-FAL גם כנשקם של צבאות דרום אמריקה ודרום אפריקה.

סרטים

• "Heat" ‏(1995): טום סיזמור השתמש ב-FAL בסצנת המרדף עם המכונית המשוריינת.
• "הבריחה מלוס אנג'לס" (1996): ה-FAL שימש כנשק הסטנדרטי של כוחות משטרת ארצות הברית בעת פינוי מרכז לוס אנג'לס. רובי ה-FAL בסרט דוגמו במטול רימונים M203 שהותקן מתחת לקנה.
• "The Replacement Killers" ‏(1998): הדמות Zedkov השתמשה ברובה זה.
• "שלטון האש" (2002)

משחקי מחשב

• Modern Warfare 2
• Black Ops
• Fallout 2
• Global Operations
• Jagged Alliance 2
• Operation Flashpoint GOTY (FFUR 2006 Mod)
• Uncharted 2
• ובעוד משחקים רבים ומודים ולמשחקים.

קישורים חיצוניים

• מידע נוסף ותמונות באתר Modern Firearms
• Remtek מידע על FN FAL
• מדריך Nazarian להכרת כלי נשק – FN FAL
• קובצי FN FAL – אתר שמוקדש לרובה
• אתר DS Arms המייצרת רובי FAL לשוק האזרחי
• Nazarian`s Gun Recognition Guide (FILM) FN FAL "Paratrooper" model Presentation (.MPEG) – סרט וידאו
• סרטון על רובה ה-FAL הישראלי על ידי Forgotten weapons