DF-ZF
 | |
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| טיסת בכורה | 9 בינואר 2014 |
  | |
DF-ZF (לשעבר WU-14[1]) הוא ראש קרב סיני שגא-קולי גולש המסוגל לשאת ראשי נפץ גרעיניים.
ניסויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ידוע על שש טיסות ניסוי של ה-DF-ZF, מתוכן שלוש ב-2014, שתיים ב-2015 ואחת ב-2016[2]. לפחות חלק מטיסות הניסוי יצאו ממרכז שיגור הלוויינים טאיואן, מרכז השיגור העיקרי של סין עבור טילים בליסטיים. משרד ההגנה הסיני אישר את הניסוי בינואר 2014, וטען ש"ניהול ניסויים מדעיים בתוך שטחנו תקין", ושהניסויים "אינם ממוקדים באף מדינה או מטרה מסוימת". גורמים רשמיים בממשל האמריקאי תיארו את הניסוי באוגוסט 2014 ככושל.
עם זאת, מעריכים שרוב הניסויים הצליחו.
עיצוב ויכולות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-DF-ZF נע במהירות של 5 עד 10 מאך (6-12 אלף קמ"ש / 1.6-3.2 אלף מטר בשנייה), וטווחו עומד על 2,000-3,000 ק"מ[3].
לפי מגזין ג'יינס ומקורות נוספים, ה-DF-ZF מסוגל לשאת ראש נפץ גרעיני, בנוסף ליכולתו להשיג פגיעה מדויקת עם חימוש קונבנציונלי. שימושיו הפוטנציאליים, אם כן, מגוונים למדי. שימוש אפשרי אחד שהועלה הוא היותו הדור הבא של הטילים הבליסטיים נגד ספינות, שיוכלו לחדור את מערכות ההגנה של נושאות המטוסים האמריקאיות.
ה-DF-ZF הוא נשק אסטרטגי. כלי טיס שנעים במהירות שגא-קולית כמעט אינם ניתנים ליירוט על ידי מערכות הגנת טילים. לפי מספר מקורות, חולשה אחת של התוכנית הסינית לפיתוחו של ה-DF-ZF היא היעדר מחשבי על בעלי כוח חישוב מספק, דבר שעשוי להיות מכשול שיעכב את השלמת תכנונו (ותחילת ייצורו באופן נרחב)[4]. למרות דיווחים מסוג זה, התוכנית ממשיכה להתקדם עם 6-7 שיגורים עד כה, ומוערך שרובם - כלומר לפחות 4 - הוכתרו בהצלחה.
ה-DF-ZF יועד להיות רגיש פחות למערכות יירוט טילים בליסטיים. טיל בליסטי רגיל חוזר לאטמוספירה במסלול צפוי מראש - ומהירותו הגבוהה היא שעושה אותו קשה מאוד ליירוט. עם זאת, בשנות ה-80 מספר מדינות פיתחו טילי יירוט שנועדו להשמיד טילים בליסטיים.
לעומת זאת, טילים בליסטיים שנעים במהירות היפר-קולית יכולים למשוך את עצמם חזרה למעלה לאחר כניסה לאטמוספירה, ולהתקרב למטרתם ב'גלישה' חלקה יחסית, מה שמפחית את פרק הזמן בו ניתן לזהות וליירט אותם. 'גלישה' זו מאפשרת תמרון רב יותר ומרחיבה את הטווח.
ה-DF-ZF, כמו כלֵי טיס מסוגו, נשאר בסטרטוספירה בזמן ה'גלישה', למרות שהדבר מייצר יותר גרר מאשר אילו היה יורד מהחלל במסלול בליסטי רגיל. הגרר הזה יוצר חיסרון חשוב שלו - הוא פחות גבוה ופחות מהיר בקרבת המטרה, ולכן פגיע יותר לטילי יירוט בטווח קצר, כמו ה-53T6 הרוסי והספרינט האמריקאי. אמצעי נגד נוספים עשויים לכלול, בין היתר, טכנולוגיית לייזר.
ייעודו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-DF-ZF יכול להתאים לשיגור מספר טילים בליסטיים סינים, כמו ה-DF-21 וDF-17 בינוני הטווח וה-DF-31 הבין-יבשתי. למרות זאת, אנליסטים מעריכים שהשימוש הראשון ב-DF-ZF יהיה בתור טיל נגד ספינות ולמטרות טקטיות נוספות של פגיעה במטרות נעות בטווח קצר-בינוני.
יעדים ארוכי טווח עשויים לכלול הרתעת יכולת הטילים של ארצות הברית[5], על ידי איום בהפצצה אסטרטגית שלה או של מדינות נוספות. מכיוון שטילי יירוט מתקשים מול טילים שמזוהים באיחור, מתמרנים במהלך שיוט ונעים במהירות גבוהה מ-5 מאך, ארצות הברית עשויה, כצעד נגדי לפיתוח ה-DF-ZF, להקדיש חשיבות ומאמצים רבים יותר לפיתוח נשק אנרגיה מוכוונת[6].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
