תאליה

תאליה
Θαλία

תאליה בציור של ז'אן-מארק נאטייה במוזיאון לגיון הכבוד בסן פרנסיסקו
תרבות	דת יוון העתיקה
אב	זאוס
אם	מנמוסינה
אחים	קליאו, אוטרפה, טרפסיכורה, אראטו, אוראניה, קאליופה, מלפומנה, פוליהימניה
בן או בת זוג	אפולו
צאצאים	קוריבאנטס

במיתולוגיה יוונית, תאליה (ביוונית: Θάλεια) הייתה אחת משלוש החאריטות, יחד עם אחיותיה אגלאה ואופרוסין. על פי המיתולוגיה, הן בנותיהם של זאוס ומנמוסינה.

הסופר הסיודוס מנה תשע מוזות במיתולוגיה היוונית: תאליה, קליאו, אראטו, אוטרפה, מלפומנה, פוליהימניה, קליופה, טרפסיכורה ואוראניה. תאליה, יחד עם המוזות האחרות נחשבו כאחראיות להתפתחות האמנותית של יוון העתיקה. תאליה ידועה בתור המוזה "השמחה והפורחת" והיא אחת משתי המוזות של התיאטרון, המעוררת השראה לקומדיה, לשירה אידילית ומכשפת את עולם הטבע.

תאליה מוצגת לעיתים קרובות כאישה מצחקקת, מרוממת נפש, והיא מתוארת לעיתים קרובות כנושאת כתר עשוי קיסוס ומגפיים לרגליה. פסלים רבים של האלה מציגים אותה אוחזת במטה של רועה. המיצג המוכר ביותר שלה הוא המסכה הקומית שהיא נושאת איתה.

לעיתים קרובות מתוארת תאליה רוקדת במעגל עם אחיותיה. לפי המיתולוגיה, תאליה ואחיותיה התגוררו על הר ההליקון, אך למעשה הן בילו את מרבית זמנן בהר האולימפוס עם האלוהויות האחרות של הפנתיאון היווני, שם תאליה ואחיותיה שרו ורקדו במסיבות ואירועים וכן שרו קינות בהלוויות. תאליה ידועה כמנגנת בביוגל וחצוצרה. תפקידה של תאליה בהר האולימפוס היה חשוב מאוד, שכן היא סיפקה בידור לאלים של אולימפוס.

ביוון העתיקה תאליה תוארה כמקור השראה לשחקנים, סופרים ומשוררים, מאחר שלפי האגדות בילתה לעיתים קרובות בין בני התמותה, והדריכה אותם.

לתאליה היו שבעה ילדים מאפולו, אל המוזיקה והאור. ילדיהם של תאליה ואפולו היו ידועים בתור קוריבנטים . לפי האגדות, הם רקדו ושרו במסגרת הפולחנים לסיבל, האם הגדולה.

שמה של תאליה, בדומה לשמות שאר המוזות, ניתן לאסטרואיד 23 תאליה , שנתגלה בשנת 1852.

גלריה

• 
  תאליה בגן הקיץ
• 
  תאליה בפסל רומי עתיק מהמאה ה-2 בארמיטאז'
• 
  תאליה בפסל רומי עתיק מהמאה ה-2 במוזיאון פיו קלמנטינו במוזיאוני הוותיקן
• 
  תאליה באזולז'ו במוזיאון האז'ולז'ו הלאומי בליסבון
• 
  פסל תאליה בארמון בלוודר

מקורות

• אפולודורוס, ספריה (I, 3, 1).
• הסיודוס, תאוגוניה (פס' 907–909).
• מזמורים אורפיים (LIX על הצדקה).
• פאוסניאס, תיאור יוון (ט', 35, 1).
• פינדארוס, אודס (אולימפיאדה, 14, שוורת 1–2).
• Grimal, Pierre, The Dictionary of Classical Mythology, Wiley-Blackwell, 1996, ISBN 978-0-631-20102-1. "Thalia" 1. p. 442
• Smith, William, Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, London (1873), Thaleia

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תאליה בוויקישיתוף

תאליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)