לדלג לתוכן

שקיעה (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שקיעה
Nightfall
מידע כללי
מאת אייזיק אסימוב
שפת המקור אנגלית
סוגה מדע בדיוני
הוצאה
מקום הוצאה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1990
מספר עמודים 286
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת כתר
תאריך 1992
תרגום עמנואל לוטם
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001238282
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עטיפת אוסף הסיפורים הקצרים, בו כלול הסיפור הקצר ״שקיעה״

שקיעהאנגלית: Nightfall) הוא סיפור מדע בדיוני קצר שנכתב על ידי הסופר אייזק אסימוב ופורסם בספטמבר 1941. כחמישים שנה לאחר פרסומו הורחב הסיפור לרומן בשיתוף פעולה של אסימוב ורוברט סילברברג.

בסיפור מתואר כוכב לכת המואר באורן של שש שמשות, כך שתושביו אינם יודעים חשיכה מהי. הסיפור עוסק בהתרחשותו של ליקוי חמה שמסתיר את השמש היחידה שזורחת באותו הזמן וגורם לעלטה גמורה על פני הכוכב. הסיפור הקצר מתאר את האירועים המתרחשים בשעות שקדמו לליקוי והספר מרחיב את הקורות בכוכב בטרם הליקוי ובימים שלאחר מכן.

בשנת 1968 נבחר הסיפור על ידי אגודת סופרי המדע הבדיוני בארצות הברית כסיפור המדע הבדיוני הטוב ביותר שנכתב עד לשנת 1965 (השנה בה נוסדו האגודה ופרס נבולה שאותו היא מעניקה)[1]. "שקיעה" הוא גם שמו של קובץ סיפורים קצרים של אסימוב, שיצא בהוצאת מסדה בשנת 1980 (מתרגם: אדם שרתיאל). הספר כולל את הסיפור "שקיעה" (בגרסתו הקצרה), כמו גם כמה סיפורים מפורסמים אחרים של אסימוב (ביניהם "מארחת" ו"למען מטרה טובה...").

הסיפור הקצר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור הקצר פורסם לראשונה בספטמבר 1941 והוא הסיפור ה-32 שכתב אסימוב. הסיפור נכתב בזמן שאסימוב עבד בחנות הממתקים של אביו במקביל ללימודיו באוניברסיטת קולומביה. לפי אסימוב, ג'ון קמפבל הזמין את הסיפור אחרי דיון ביניהם בנוגע לציטוט הבא, מאת ראלף וולדו אמרסון:

”אם על הכוכבים להופיע, לילה אחד בלבד בכל אלף שנים, היאך יאמינו בני האדם, ואיך יעריצו או ישמרו, למשך דורות רבים, את זכרה של עיר האלוהים?”

הסיפור הקצר מספר על כוכב לכת דמיוני בשם לאגאש (בגרסת הספר נקרא קלגש) השוכן במערכת מרובת כוכבים הכוללת שש שמשות, כך שתמיד נראית לפחות שמש אחת בשמיים, ועל כן תושבי כוכב הלכת אינם יודעים חשכה מהי. אחת ב-2,049 שנים מתרחש ליקוי חמה: ירח של כוכב הלכת מסתיר את השמש היחידה בשמים באותה עת ונוצר מצב של חשכה על פני כל כוכב הלכת.

הסיפור הקצר מספר את סיפורם של מספר אסטרונומים, תרמון העיתונאי, ושירין הפסיכולוג המגלים שיש גרעין של אמת בטענותיה של קבוצה דתית בספר הנקרא "ספר הגילויים", לפיהן השמים יחשיכו ויופיעו בהם מיליון כוכבים. האנשים יאבדו את שפיותם עקב כך ולאחר מכן אש גדולה תצא מהכוכבים ותשרוף את כוכב הלכת על אנשיו ותרבותו. האסטרונומים מגלים שהתחזיות המבוססות על חוקי הכבידה לגבי מסלולו של כוכב הלכת אינן מדויקות ומסיקים את קיומם של גורמים שמימיים נוספים חוץ מלאגאש ומשש שמשותיו. הם נעזרים בפסיכולוג בשם שירין, אשר הקדיש את חייו לחקירת השפעת החשכה על תושבי כוכב הלכת, ומגלים שההשפעה הצפויה של הליקוי היא הרת אסון.

בקטע זה מסתיים הסיפור הקצר. אסימוב השאיר הרבה שאלות לא פתורות, לדוגמה:

  • איך ידעה הקבוצה הדתית לנבא את הליקוי ללא שום כלי עזר מדעי?
  • מה יקרה לתושבי כוכב הלכת בליקוי ואחריו?

בגלל שאלות אלה ונוספות, החליט אסימוב להרחיב את הסיפור הקצר.

בשנת 1990, שנתיים לפני מותו של אסימוב, הוא חבר לסופר המדע הבדיוני רוברט סילברברג כדי להרחיב את הסיפור הקצר לספר. הספר מחולק לשני חלקים - הסיפור הקצר והמשכו. ההמשך מספר על מה שקורה ביום הליקוי ומספר שבועות אחריו. החלק השני של הסיפור מתרכז יותר בעיתונאי ולא בקבוצת המדענים.

בליל הליקוי התחבאו כל האנשים אשר האמינו לקבוצה הדתית במקלטים של הקבוצה הדתית והאנשים אשר האמינו לקבוצת המדענים התחבאו במקלטי האוניברסיטה, פרט למדענים אשר צפו דרך טלסקופים בליקוי ותיעדו אותו כדי שהדורות הבאים יוכלו להישמר מפניו. בסופו של דבר, ברגע הליקוי, מתגלים השמיים במלוא תפארתם, והכוכבים, שעד אז היו סתם אמונה מטורפת של קבוצה דתית, מתגלים כאמיתיים. התברר שאכן יש עוד גרמי שמיים חוץ מקלגש ושש שמשותיו. אבל, הליקוי השפיע על רוב התושבים הלא מאמינים בצורה קשה, רובם יצאו מדעתם והתחילו לשרוף דברים במטרה להבריח את ה"עלטה" אשר הגיעה עליהם. יחד עם קבוצת משוגעים מהליקוי, התקיפה הקבוצה הדתית את המצפה האסטרונומי של האוניברסיטה, הרסה את כל התצפיות ותקפה כמעט למוות את רוב המדענים.

בנקודה זו פונה הספר לתאר את מה שקרה לעיתונאי תרמון, לארכאולוגית טיפרה, לאסטרונום בינאי, לפסיכולוג שירין ואיך הם התמודדו עם העולם המטורף שבחוץ:

  • בינאי מגלה שקבוצת האנשים שהתחבאה במקלטי האוניברסיטה נדדה לאחת משמורות הטבע במטרה להקים ממשלה זמנית שפויה. הוא נודד לשם יחד עם אשתו.
  • טיפרה השתגעה באופן קשה יחסית מהליקוי, אבל בסופו של דבר היא מצטרפת לקבוצת אנשים אשר מטרתה היא להחרים כל אמצעי ליצירת אש במטרה לעצור את השרפות שהתושבים המשוגעים (המהווים חלק גדול מאוד מהאוכלוסייה) מייצרים.
  • שירין מנסה גם הוא לשרוד. הוא נפגש עם תרמון, אך מחליט לנדוד לבד לשמורה. הוא נרצח בדרכו על ידי קבוצה אנטי-אינטלקטואלית.

תרמון הוא הדמות הראשית בחלק הזה. הוא מתחיל לחיות ביער כלשהו, עד שהוא נפגש עם טיפרה, הם נודדים ביחד לשמורה ולבסוף חוברים לקבוצה הדתית כדי להשתלט מבפנים על ממשלתם.

ההבדל הספרותי בין הסיפור הקצר לספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שאסימוב ניסה להישאר נאמן למקור, קיימים מספר הבדלים ספרותיים בין הספר לסיפור הקצר. הספר מאגד שלושה סיפורים שאט-אט מתקשרים ביניהם: סיפורו של האסטרונום בינאי שמגלה הפרעה במסלול כוכב הלכת, הארכאולוגית טיפרה שחושפת תגלית מדהימה בתל ארכאולוגי חדש וסיפורו של הפסיכולוג שירין שרואה את ההשפעה הנוראה של העלטה על תושבי קלגש. בסוף הספר, שלושת הסיפורים הופכים לסיפור אחד, במטרה למנוע את קץ הציוויליזציה על כוכב הלכת. הסיפור הקצר מתאר רק את השעות האחרונות שלפני ליקוי החמה. בנוסף לכך, בחלק השני של הספר, מתרחש גם סיפור אהבה בין שתי דמויות מרכזיות שאחת מהן כלל לא קיימת בסיפור הקצר. זהו אחד מסיפורי האהבה המעטים שכתב אסימוב.

הסיפור והעולם האמיתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר והסיפור הקצר מבוססים על אחד הפחדים הבסיסיים של רוב בני האדם, הפחד מחוסר אור. מאז הפרהיסטוריה, בני האדם פחדו מחוסר אור. ליקוי חמה היה אירוע מזעזע בפני עצמו. כשרוב התרבויות היו תרבויות דתיות, היעלמות השמש הייתה קשורה לניצחון הרוע ותבוסה לאלים.

דוגמה לכך ניתן לראות במיתולוגיה המצרית: האל הראשי, רע, היה אל השמש. האגדה מספרת שכל לילה היה עליו להיאבק בנחש שסימל את הרוע כדי שהשמש תוכל להאיר את העולם ביום המחרת.

בשנת 2001 פרצו מהומות קשות בעקבות ליקוי חמה מלא בניגריה. המהומות פרצו במחוז בורנו הצפוני ונגרמו בגלל הפחד של התושבים מהיעלמות השמש. ההסברים הדתיים היו שהשמש נעלמת בגלל כשפים רעים ועונש של האלים על הכפירה של בני האדם. כתוצאה מכך, שר ההסברה הניגרי הוציא הודעה מטעם הממשלה[2] שקראה לאזרחים להירגע ולא להיכנס לפאניקה, לקראת ליקוי החמה המלא ב-29 במרץ 2006.

ביקורת כנגד הדת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסימוב מותח בסיפור ביקורת קשה מאוד על הדת. הביקורת מופיעה בעיקר בספר ולא בסיפור הקצר, מכיוון שבסיפור הקצר המדענים הם מרכז העלילה ובספר העלילה מתרחבת למספר רב של כיוונים שכוללים גם את הדת ומעשיה לאחר ליקוי החמה.

בספר מציג אסימוב את הדת בצורה קשה מאוד. הדת בסיפור זה, "ביאת השלהבת", עושה כל שביכולתה כדי לחבל בפעולת המדענים שמנסים לשפוך אור על תופעת הליקוי. הקבוצה הדתית עושה שימוש במוטיבים פסולים במטרה לזכות באהדה ואמון מן הציבור, ובסופו של דבר הם אף רוצחים את האנשים שמתנגדים להם.

לאחר הליקוי, הקבוצה הדתית מנסה להקים ממשלה מטעמה שתקים ממשל תיאוקרטי שישלוט על כל תושבי כוכב הלכת למען קידום האינטרסים שלה.

המדע והמדענים מוצגים בספר זה בצורה אוהדת. הם מתוארים כאנשים רגילים שמטרתם היא חשיפת האמת למען הציבור. לפני הליקוי, הם מנסים להציל את תושבי כוכב הלכת באמצעות חבירה לעיתונאי פופולרי ולאחר מכן חבירה לקבוצה הדתית כדי להציג חלק מדבריה באור מדעי. בסופו של דבר, הקבוצה הדתית מנסה להרוס מבפנים את האוניברסיטה ואת קבוצת המדענים, שכן הם מכחישים את קיומם של האלים וטוענים שהעלטה שעומדת לבוא היא דבר טבעי ורגיל.

תערו של אוקאם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מוזכר מספר רב של פעמים המושג "החרב של תרגולה". זהו מושג הקלגשי שפירושו: "שכאשר ישנם שני הסברים שווי ערך לאותה תופעה, יש להעדיף את ההסבר הפשוט או החסכוני יותר". המושג הזה דומה מאוד למושג תערו של אוקאם. אסימוב ככל הנראה העביר את המושג לסיפרו ושינה את שמו ל"חרבו של תרגולה" על מנת שישמע שונה מהמושג הארצי המוכר.

סרטים שהתבססו על עלילת הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 יצא לאקרנים סרט בשם "שקיעה". הסרט מבוסס על הסיפור אך הופק בתקציב נמוך במיוחד. הסרט נקטל על ידי הביקורת, מעריצי המדע הבדיוני ועל ידי אסימוב בעצמו. בשנת 2000 יצא סרט בעל אותו שם שנקטל אף הוא על ידי המבקרים. בשנת 2000 יצא הסרט פיץ' בלאק (Pitch Black) שמבוסס אף הוא בצורה חלקית על הספר "שקיעה".

המהדורה העברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הסיפור הקצר יצא לראשונה בעברית בינואר 1980, כחלק מחוברת השנה של מגזין פנטסיה 2000 (גיליון 12).
  • ב-1981 יצא הסיפור בתרגומו של עמנואל לוטם, בספר "מבחר הסיפורת הבדיונית (א')" (קיבץ: סילברברג רוברט), בהוצאת עם עובד.
  • הספר ״שקיעה״ שיצא בשנת 1980 בהוצאת מסדה ובתרגומו של אדם שרתיאל (תמונת כריכת הספר מופיעה למעלה בצד שמאל) כולל את הסיפור הקצר ומספר סיפורים קצרים נוספים של אסימוב.
  • הספר המלא בעברית יצא בשנת 1992 בהוצאת כתר, גם בתרגומו של עמנואל לוטם.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ The Science Fiction Hall of Fame, Volume One, 1929-1964
  2. ^ רויטרס, ניגריה לתושביה: בלי פאניקה - השמש תשוב, באתר ynet, 11 במרץ 2006