שם עצם
שם העצם הוא אחד מחלקי הדיבר והוא מתייחס לכל המילים בלקסיקון, שמצביעות על ישויות בעולם (למשל חפצים ובני אדם, כגון: איש, טלפון, רנן, צעצוע, הם) ועל רעיונות מופשטים (למשל אהבה, אחריות). שם העצם הוא מרכיב הבסיס (ה"ראש") בכל צירוף שמני.
תפקידם התחבירי של שמות העצם נקבע בהתאם ליחסיהם עם שאר מרכיבי המשפט, ובהתאם להיררכיה שלהם בתוכו. זאת בניגוד לפועל כלומר שם העצם מגיע מלפני הפועל, למשל, שתפקידו התחבירי במשפט כנשוא הוא קבוע. כך, במשפט: "דני אכל תפוח", שם העצם דני יתפקד כנושא המשפט, אולם במשפט "נורית פגשה את דני", אותו שם עצם דני, יתפקד כמושא ישיר, משום שהיחסים שהוא מקיים עם הפועל הם אחרים.
גם כינויי גוף הם שמות עצם, והם מתנהגים מבחינה תחבירית כשמות עצם, צרים ומיוחדים.
סוגים של שמות עצם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוחשי/מופשט
- כללי/פרטי
- שם עצם כללי: שם עצם המייצג עצם שלו מופעים רבים, כגון נהר, עיר, שולחן, ילד, יין.
- שם עצם פרטי: שם של עצם מסוים אחד, כגון: שם פרטי של אדם, למשל לילך, שם של נחל, למשל נחל הירקון או שם של עיר, למשל הרצליה.
- שם עצם קיבוצי או שם עצם כולל – שם עצם שבצורת היחיד שלו מתאר רבים (כגון ציוד, נשק, כיתה, צאן) או חומר (כגון זהב, נחושת, מים).
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן מספר מאפיינים של שמות עצם כלליים:
- ניתן ליידע אותם בצורות שונות:
- על ידי אמצעי יידוע לקסיקלי, כמו ה"א הידיעה בעברית: הספר.
- על ידי צורת סמיכות – היידוע של הסומך גורם גם ליידוע של הנסמך: תחנת הרכבת = התחנה של הרכבת.
- על ידי שייכות, הן פרודה והן חבורה: הספר שלי (פרוד) / ספרי (חבור).
בשפות מסוימות שם העצם מקיים התאם (agreement) עם הפועל, למשל במין ובמספר. דוגמה להתאם במספר: "הילד הלך" לעומת "הילדים הלכו"; דוגמה להתאם במין: "הילד הלך" לעומת "הילדה הלכה".
- לכל שם עצם יש מין דקדוקי ( זכר-נקבה)!
מבנה שם העצם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצה גדולה של שמות עצם מורכבת מצירוף של משקלים ושורשים. תת קבוצה של קבוצה זאת היא קבוצת שמות הפעולה. כמו כן, ניתן להרכיב שמות עצם חדשים על ידי הוספת תחיליות או מוספיות לשמות עצם קיימים (כולל אלה שנוצרו מצירוף של שורש ומשקל), או על ידי הלחמת שני שמות עצם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלקי הדיבר | |
---|---|
|