שיטוריו

שיטוריו
糸東流

ארץ מקור
תאריך ייסוד	1931
מייסד	קנווא מאבוני
סגנון	זז בין נוקשות לרכות עם מעבר המשלב איטיות ומהירות בין התנועות
ספורט אולימפי	כן

שיטוריו (Shito-Ryu 糸東流) היא שיטת קראטה אשר פותחה על ידי קנווא מאבוני (Kenwa Mabuni 摩文仁賢和).

מייסד השיטה והתפתחות הסגנון

קנווא מאבוני נולד בשורי שבאוקינאווה בשנת 1889. סנסיי (ביפנית - מורה או מאסטר) מאבוני היה נצר למשפחת אוניגוסוקיני, משפחת סמוראים ידועה.

סנסיי מאבוני החל את דרכו ברזי אמנויות הלחימה בגיל 13 בשיטת שורי-טה בביתו תחת הדרכתו של סנסיי אנקו יאסוצונה איטוסו (Anko Yasutsune Itosu 糸州安恒). הוא התאמן בחריצות במשך מספר שנים ולמד הרבה קאטות ממדריכו, סנסיי איטוסו, אשר פיתח את קאטות הפינאן (Pinan Kata) שמקורן כנראה בקאטה קוסאנקו (Kusanku, או כפי שנקראת בשוטוקאן: Kankudai).

אחד מחבריו הקרובים של סנסיי מאבוני, סנסיי צ'וג'ין מיאגי (Sensei Chogun Miyagi 宮城長順), מפתח שיטת הגוג'ו ריו (Goju-Ryu), הציג אותו לסנסיי דגול נוסף מאותה תקופה, סנסיי קאנריו היגאשיונה (Sensei Kanryo Higashionna 東恩納寛量) והוא החל להתאמן בשיטת נאה-טה (Naha-Te 那覇手) תחתיו.

איטוסו והיגאשיונה לימדו גרסאות רכות-קשות של אמנות הלחימה "טה" (Te) האוקינאווית, אך שתי השיטות התמקדו בנושאים שונים. תוכנית הלימודים של איטוסו כללה טכניקות ישירות ובעלות עוצמה, כמודגם בקאטות הנאיפאצ'י (Naifachi) והבסאי (Bassai), בעוד שתוכנית הלימודים של היגאשיונה, מאידך, התמקדה בתנועות מעגליות וקצרות כמודגם בקאטות קורורונפה (Kururunfa) וסייפאי (Seipai). שיטוריו מתמקדת הן בטכניקות קשות והן בטכניקות רכות עד היום.

סנסיי מאבוני נשאר נאמן ללימודיהם של שני מאמניו, אולם חיפש דרכים נוספות ממדריכים אחרים, כמו סייסו אראגאקי (Seiso Aragaki), טאוואדה שימבוקו (Tawada Shimboku), סוייושי ג'ינו (Sueyoshi Jino) ו-וו חיאנהוי (Wu Xianhui), מאסטר סיני אשר נודע גם כ-גו קנקי (Go-Kenki).

סנסיי מאבוני היה ידוע בידע המקיף שלו בשיטות שונות של קאטה וביצוע הבונקאי שלהן. בשנות ה-20 של המאה ה-20 כבר היה ידוע כסמכות הגבוהה ביותר בענייני קאטות אוקינאוויות וההיסטוריה שלהן והיה מבוקש כמורה על ידי בני זמנו.

ישנן מספר עדויות שהמומחיות שלו הייתה גם מבוקשת בסין בנוסף לאוקינאווה ויפן. בתור שוטר, הוא אימן אנשי חוק של רשויות מקומיות, וכן, כתגובה לבקשתו של מורו איטוסו, הוא החל ללמד בבתי ספר יסודיים את שיטות ה-שורי (Shuri) וה-נאה (Naha).

במאמץ להגביר את המודעות לקראטה ביפן, סנסיי מאבוני ביקר בטוקיו מספר פעמים ב-1917 וב-1928. על אף שכל מה שהיה ידוע כ-טה (אגרוף סיני TE) או קראטה הועבר בסודיות קיצונית במשך דורות, השקפתו של סנסיי מאבוני הייתה שידע זה צריך להיות נגיש לכול מי שחפץ בו בהגינות וביושר. למעשה, הרבה מאסטרים מאותו דור כסנסיי מאבוני החזיקו בדעות דומות לגבי העתיד של הקראטה: סנסיי גיצ'ין פונאקושי (Gichin Funakoshi 船越義珍), מפתח שיטת השוטוקאן (Shotokan 松濤館) ובן דורו של סנסיי מאבוני, גם נסע ליפן בשנות ה-20 של המאה ה-20 לשם קידום הקראטה.

בשנת 1929, סנסיי מאבוני כבר עבר לגור באוסקה שביפן כדי לשמש כמאמן במשרה מלאה בשיטת לחימה אשר כינה האנקוריו (Hanko-Ryu), שפירושו 'שיטה קשה למחצה'. כמאמץ לקבל הכרה מהבוטוקוקאי היפני (Japanese Butoku Kai), האוטוריטה השלטת בכל הנוגע לאמנויות לחימה מוכרות ביפן, סנסיי מאבוני ומאמנים אחרים בני זמנו שינו את שמן של אמנויות הלחימה שלהם ל- 'קרא-טה' (Kara-ריקה, Te-יד), ולא 'יד סינית' על מנת שהשם יישמע יותר יפני. מאמינים שבערך באותו זמן בו סנסיי מאבוני הציג את שיטתו לבוטוקוקאי, הוא גם שינה את שמה לשיטוריו (Shito-Ryu) כהוקרה למקורותיה העיקרים. סנסיי מאבוני גזר את השם מאות הקאנג'י הראשונה של מאסטר איטוסו ומאסטר היגאשיונה. עם תמיכתו של סנסיי ריושו סאקאגאמי (Ryusho Sakagami), סנסיי מאבוני פתח מספר דוג'וים של שיטת השיטוריו באזור אוסקה, כולל באוניברסיטת קנסאיי (Kansai) ודוג'ו הקראטה-דו קאי (Karate-do Kai). עד היום הנציגות הגדולה ביותר של חניכי שיטוריו היא ביפן, מרוכזת באזור אוסקה.

סנסיי מאבוני הוציא לאור מספר ספרים בנושא והמשיך לערוך את שיטת ההוראה.

בשנותיו המאוחרות פיתח מספר קאטות רשמיות, כדוגמת אאויאגי (Aoyagi), אשר נועדו ספציפית להגנה עצמית של נשים. אולי יותר מכל מאסטר אחר במאה ה-20, סנסיי מאבוני היה חדור במנהגים וההיסטוריה של הקראטה-דו, ועם זאת הייתה לו מחשבה מספיק מתקדמת כדי להבין ששיטה זו יכולה להגיע לכל מקום בעולם.

עד היום שיטוריו מכירה בהשפעותיהם של מאסטר איטוסו ומאסטר היגאשיונה: שיטת הלימוד של קאטות בשיטוריו מועברת לרוב בצורה כזו שניתן לראות את שתי שושלות היוחסין.

בישראל מלמדים את השיטה במקומות שונים. מדי שנה תלמידים יחידים נבחרים לתחרות המכביה ומייצגים את מדינת ישראל.

קאטות

בשיטוריו יש מעל 60 קאטות (יותר מכל השיטות הקראטה האחרות). המרכזיות והמוכרות הן:

• "קאטה קיון שודאן" - קאטת הקיון (קאטת בסיס) הראשונה, המתבססת על חסימות ואגרופים.
• "קאטה קיון נידאן" - קאטת הקיון השנייה, המשלבת חסימות בסיסיות, אגרופים ובעיטות.
• "גוהוקה" - קאטת קיון המורכבת מחמש חסימות ואגרוף בכל קטע. ("גו": 5)
• "גוהוקה ני" - קאטת קיון המבוססת על "גוהוקה" אך מוסיפה פעמיים כל תנועה וחמש תנועות סופיות בעמידת "שיקו-דאטצ'י"
• "שי הו נו הו" - קאטת קיון הבנויה על 4 צדדים ומשלבת חסימות, בעיטות ואגרופים.
• ”טה נו קאטה״ - קאטת קיון.
• "צ'ינו קאטה" - קאטת הקיון האחרונה.
• "פינאן שודאן" - הקאטה הראשונה בקאטות ה"פינאן" (פינאן = שלווה).
• "פינאן נידאן" - הקאטה השנייה בסדרת הפינאן.
• "פינאן סנדאן" - הקאטה השלישית בסדרת הפינאן.
• "פינאן יונדאן" - הקאטה הרביעית בסדרת הפינאן.
• "פינאן גודאן" - הקאטה החמישית והאחרונה בסדרת קאטות הפינאן.
• "בסאי דאי" - פירוש- "חדירה למבצר". מהקאטות המתקדמת יותר.
• ”בסאי שו״ - ווריאציה נוספת לבסאי דאי.
• "סנשין" - קאטה המצויה גם בשיטת הקראטה "גו ג'ו ריו" ומבוססת על נשימה, חוזק וריכוז.
• "רוהאי" - קאטה מתקדמת, המצויה גם בשיטת הקראטה "שורין ריו ".
• ”רוהאי נידן״ קאטה מתקדמת, המבוססת על ״רוהאי״.
• "תומרי-בסאי" - היא "בסאי דאי" של מחוז תומרי (יפן).
• ״טנשו״ - קאטה מתקדמת, המתמקדת בנשימה.
• ״ניי פייפו״ - קאטה מתקדמת
• ״קורורנפה״ - קאטה מתקדמת
• "גו-ג'ו-שיהו" - (גוג'ושיהו - 54 צעדים). קאטה ארוכה ומאתגרת.
• ״קוסו קון דאי״ - קאטה מאתגרת ומתקדמת
• "אנאן" - קאטה מתקדמת, המתאימה לדרגות גבוהות.
• "אונסו" - קאטה שבשבילה דרוש דיוק רב ומצויה גם בשיטת "שוטוקאן".
• "צ'טניארה קושנקו" - קאטה מאתגרת ומתקדמת, המשלבת מהירות, חוזק ונשימה.
• "סופרימפיי" - קאטה גבוהה, המצויה גם ב"גוג'ו ריו".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שיטוריו בוויקישיתוף