רישיון (מקצוע)
עיסוק במקצועות מסוימים מותנה בקבלת רישיון מגוף מפקח. מקצועות אלה משתנים ממדינה למדינה, אך כוללים בדרך כלל מקצועות בתחומים הבאים:
- מקצועות הבריאות, כגון רופא, רופא שיניים, פסיכיאטר, רוקח, פסיכולוג, מקצוע פארא-רפואי, שיננית או אח מוסמך, שעיסוק לא נאות בהם עלול לפגוע בבריאות הלקוחות.
- מקצועות הנדסיים וטכניים, שעיסוק לא נאות בהם עלול ליצור מפגעי בטיחות, כגון: מהנדס, אדריכל, חשמלאי או הנדסאי.
- מקצועות הכרוכים בייצוג מול הרשויות, כגון עורך דין, נוטריון או רואה חשבון.
- מקצועות הכרוכים בפסיקה ושפיטה, כגון שופט או רשם.
- מקצועות הכרוכים בניהול כספי לקוחות, כגון סוכן ביטוח, יועץ פנסיוני, יועץ מס, מנהל תיק השקעות ויועץ השקעות, שעיסוק לא נאות בהם עלול לגרום נזק כספי ניכר ללקוח.
- מקצועות הכרוכים בייעוץ מקצועי, כגון שמאי, מתווך נדל"ן או חוקר פרטי.
- מקצועות הוראה כגון תעודת הוראה, גננות, עובד סוציאלי, מורה דרך או רישיון הוראת נהיגה.
לעיתים מותנית קבלת הרישיון בעמידה בבחינת הסמכה ותשלומי אגרה. דוגמה לכך היא בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין, שהצלחה בה היא תנאי לקבלת רישיון לעריכת דין בישראל.
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק יסוד: חופש העיסוק קובע "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד", וסעיף נוסף בו ("פסקת ההגבלה") קובע את התנאים להסדרתו של עיסוק מסוים באופן המצריך רישיון: "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". בהתאם לכך, חובת הרישיון בעשרות מקצועות הוסדרה בחוקים מתאימים, כשמספר המקצועות הדורשים רישוי הלך וגדל עם השנים (מ-31 מקצועות ב-1948 ל-142 מקצועות ב-2018).[1] חוק רישוי בעלי מלאכה, שנכנס לתוקף בשנת 1978, מסמיך את שר המסחר והתעשייה לקבוע בצווים מלאכות הטעונות רישוי מטעמים של בריאות הציבור, בטיחות הציבור או הגנת הצרכן. חוק זה הוא אות מתה, ומעולם לא הוצא צו מכוחו.
באחדים מהמקצועות הדורשים רישיון, רשימת בעלי הרישיון גלויה לציבור, כך שקל לברר האם אדם המציג עצמו כמורשה לעסוק במקצוע הוא אכן כזה. דוגמה לרשימה כזו היא פנקס הפסיכולוגים. במקרים אחרים ניתן לברר זאת עם בעל המקצוע עצמו, שיציג את התעודה המרשה לו לעסוק במקצועו.
הסדרת העיסוק במקצוע מלווה בכללי משמעת ובכללי אתיקה, שהפרתם עלולה להביא לשלילה, זמנית או קבועה, של הרישיון לעסוק במקצוע. ביוני 2017 אישרה הכנסת את חוק הקלה באמצעי משמעת המוטלים על בעלי מקצועות מוסדרים, התשע"ז-2017, המסדיר את אופן בקשת חנינה מנשיא המדינה, על ידי מי שרישיונו הותלה. החוק נכנס לתוקף ב-25 בספטמבר 2017.
רשימת מקצועות מוסדרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תהליך קבלת רישיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרוב מחייב את השלבים הבאים:
- שליטה בשפה העברית ואזרחות: במקצועות מסוימים, ובמיוחד עבור עולים חדשים, תידרש הפגנת שליטה בשפה העברית.
- הגשת מסמכים ואישורים: כולל תעודות השכלה, אישורי ניסיון, תעודת יושר ועוד. לעיתים קרובות נדרש תרגום ואימות נוטריוני של מסמכים מחו"ל.
- השכלה והכשרה: השלמת לימודים אקדמיים או הכשרה מקצועית במוסד מוכר.
- התמחות/סטאז': במקרים רבים, נדרשת תקופת התמחות מעשית תחת פיקוח.
- בחינות רישוי: מעבר בחינות עיוניות ומעשיות מטעם הגוף הממשלתי הרלוונטי.
משרד החינוך מסייע לעולים חדשים בתהליך הכרה בתארים זרים, קורסי הכנה לבחינות רישוי וסיוע במעבר הבחינות. ניתן להסתייע בתיווך משרד העלייה והקליטה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
טלי חרותי-סובר, לוכד נחשים, דייג ודוגם מים: 142 מקצועות בישראל דורשים הוצאת רישיון מהמדינה, באתר TheMarker, 14 בפברואר 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ טלי חרותי-סובר, לוכד נחשים, דייג ודוגם מים: 142 מקצועות בישראל דורשים הוצאת רישיון מהמדינה, באתר TheMarker, 14 בפברואר 2019