רחוב דיזנגוף
 | |
| מסיבת רחוב ב-2004. מבט מרחוב טשרניחובסקי לכיוון צפון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | מאיר דיזנגוף, ראש עיריית תל אביב הראשון |
| אורך |
5 ק"מ  |
| מיקום | |
| עיר | תל אביב-יפו |
| רובע | 3 |
| שכונה | הצפון הישן, מרכז העיר |
| קואורדינטות | 32°04′50″N 34°46′26″E / 32.08053889°N 34.77376667°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   רחוב דיזנגוף   | |
  | |
רחוב דיזנגוף הוא רחוב מרכזי בתל אביב שנקרא על שמו של מאיר דיזנגוף, ראש עיריית תל אביב הראשון.
רחוב דיזנגוף הוא ציר אורכי העובר ברובו מדרום לצפון וציר רוחבי בחלקו הדרומי. הוא מתחיל בפינת הרחוב אבן גבירול ומסתיים בנמל תל אביב ברחוב התערוכה ומקביל ברובו לרחוב בן-יהודה. הרחוב הוא אחד מן הרחובות המרכזיים והחשובים ביותר בתל אביב ובעל תפקיד חשוב בהתפתחות העיר. הרחוב התפתח כציר תחבורה חשוב המקשר כציר מסחר מרכזי אורכי כחלק מתוכנית גדס שנעשתה בסוף שנות ה-20.
מהלך הרחוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרחוב מתחיל במפגשו עם רחוב אבן גבירול. בעת הקמת הרחוב בשנות השלושים, קצהו המערבי של שרונה. משם לאורך של כחצי קילומטר, עד למפגשו עם רחוב המלך ג'ורג' הוא משמש כרחוב למגורים בלבד. למעט הפאות הצפוניות של היכל התרבות ובית הלנה רובינשטיין השוכנות בחלק זה.
לאחר שהוא חוצה את רחוב המלך ג'ורג' שוכן בו הדיזנגוף סנטר. מרכז הקניות הראשון בישראל, ובין הגדולים והייחודיים בה, שנחנך ב-1977 על חורבות שכונת הצריפים נורדיה. החלק מרחוב טשרניחובסקי ועד לרחוב ארלוזורוב, נחשב ללב הרחוב בעבר בהווה. ובהם מקומות בילוי וחנויות המושכות אליהם תיירי פנים וחוץ. המוקדים העיקריים בקטע זה הם כיכר דיזנגוף ופסאז' הוד בו שכן בעבר תיאטרון הקאמרי וכיום מאכלס את תיאטרון בית לסין.
החלק הצפוני של הרחוב מרחוב ארלוזורוב ועד נמל תל אביב, גם כולל חלק מסחרי, אך אופיו יותר מקומי ומשמש לצד בן יהודה הצמוד כמרכז מסחרי לחלק זה של תל אביב. בחלקו הצפוני שכנה בעבר תחנת לב תל אביב של משטרת ישראל, וידוע כמוקד של חנויות לשמלות כלה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רחוב דיזנגוף הוא מרכז תרבותי חשוב ונודע בעבר כמעוז הבוהמה הישראלית. בשנת 1934 כבר היה הרחוב מבוסס[1] ושימש כדרך מסחרית ראשית שהובילה ממרכז העיר ליריד המזרח שהתקיים ליד שפך הירקון. הרחוב נודע בזכות חנויות האופנה היוקרתיות ובתי הקפה שבו. אחד מבתי הקפה המפורסמים ביותר הוא "כסית", שבו נהגו לשבת סופרים, משוררים ואמנים כגון נתן אלתרמן, חיים גורי, משה שמיר, חנה רובינא ויוסף זריצקי. בתי קפה נוספים היו "אררט", "קפה פְרַק", "קפה רוול", "שלג הלבנון" ו"קליפורניה", שגם בהם נהגו לשבת אנשי בוהמה תל אביביים. מקום מפגש נוסף של אמנים ואנשי תרבות היה בגלריה לאמנות כ"ץ - הגלריה הראשונה בתל אביב, ששכנה ברחוב דיזנגוף 97. כיכר צינה דיזנגוף היה הלב של הרחוב והיווה במידה רבה את מרכז העיר הלבנה של תל אביב.
הרחוב כמרכז תרבותי הגיע לשיאו בשנות השישים והשבעים בתקופת הזוהר של הרחוב אף הומצאה מילת הסלנג "להזדנגף" שפירושה "לטייל ולבלות בבתי הקפה של דיזנגוף". בסוף שנות ה-60 פעלה בתל אביב להקת פיקוד דיזנגוף ששאלה את שמו של הרחוב לפרפרזה על שמות הלהקות הצבאיות. רחוב דיזנגוף גם היה נושא מרכזי בעשייה התרבותית הישראלית בתחום הספרות והקולנוע. הסרט "דיזנגוף 99" משנת 1979 מתאר את אורח החיים סביב רחוב זה ואף הפך עם השנים לסרט פולחן ישראלי.
בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 נסגר רחוב דיזנגוף לתנועה בשבתות[2] והפך מדי שבת למדרחוב[3].
בשנות ה-80 חל פיחות במרכזיותו של הרחוב בעיקר בגלל הגירה שלילית מאזור מרכז תל אביב ותחרות רבה מצד קניונים ומרכזים מסחריים באזורים אחרים בתל אביב ומחוצה לה. ישנן טענות רבות כי גם בניית דיזנגוף סנטר ב-1977 וכן הגבהת ושינוי כיכר דיזנגוף לאחר מכן תרמו משמעותית לירידת תהילתו של רחוב בתי הקפה. באמצע שנות ה-90 התרחשו שני פיגועי התאבדות רצחניים ברחוב - הפיגוע בקו 5 ב-19 באוקטובר 1994 שבו נרצחו 22 אנשים והפיגוע מול דיזנגוף סנטר ב-4 במרץ 1996 שבו נרצחו 13 אנשים. אחרי המקרים נבנו אנדרטאות לזכר הנפגעים במקומות בהם אירעו הפיגועים.
באמצע העשור השני של המאה ה-21 חזר זוהרו של הרחוב. בעיקר בזכות ברים רבים אשר נפתחו לאורכו והופכים אותו לשוקק חיים בעיקר לאורך שעות הערב. שיאו של התהליך הוא הנמכה חזרה של כיכר דיזנגוף שהושלמה בשנת 2018. באפריל 2022, כחלק מגל הטרור בשנה זאת, התרחש פיגוע נוסף ברחוב, בו נרצחו 3 אנשים ונפצעו שישה.
אתרים לאורך הרחוב (מצפון לדרום)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בית המהנדס
- מרכז באוהאוס
- בניין תיאטרון בית ליסין (לשעבר הקאמרי) ופסאז' הוד (שנודע גם כ"פסאז' דיזנגוף")
- כיכר צינה דיזנגוף
- דיזנגוף סנטר
- ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו
- גן יעקב
- היכל התרבות (פינת רחוב הוברמן)
עיריית תל אביב הציבה שתי לוחיות זיכרון של לח"י ברחוב דיזנגוף:
- דיזנגוף 30 - לוחית זיכרון לשני אנשי לח"י שנהרגו בבית זה מיריות שוטרים בריטיים ב-27 בינואר 1942.
- דיזנגוף 221 - לוחית זיכרון ללוחם לח"י שנהרג מיריות שוטרים בריטיים ליד תחנת המשטרה ב-4 בנובמבר 1947. בבניין זה התגורר המשורר אלכסנדר פן.
תמונות ומפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
1. רדינג 3;
2. כיכר פלומר; |
 |
(1) קולנוע אסתר (מלון סינמה).
(2) קולנוע חן.
(3) מרכז קופת חולים. |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסעדות ברחוב דיזנגוף בתל אביב מתרבות, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1971- שולה וידריך, טיול באזור כיכר דיזנגוף, באתר ynet, 2 ביוני 2004
- רחוב דיזנגוף במידע לתייר
- "ברחובות שלנו"- תחיית רחוב דיזנגוף, מגזין TimeOut, אוגוסט 2006
- מיכאל יעקובסון, המאבק המשפטי שבדרך: חידוש תיאטרון בית ליסין, באתר Xnet, 29 בדצמבר 2011
- נסיעה מצולמת ברחוב דיזנגוף מצומת קינג ג'ורג' ועד סוף הרחוב, מדרום לצפון.
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בדיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 בתכנון יהודה ורפאל מגידוביץ, באתר 'חלון אחורי', 9 בנובמבר 2018
- כרוז נדיר ביותר לפתיחת רחוב דיזנגוף ת"א, הזמנה לתושבי העיר 1935
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ד"ר מעוז עזריהו, עלייתו ושקיעתו של רחוב דיזנגוף, מתוך "פנים- תרבות חברה וחינוך" (גיליון 13, מאי 2000). באתר של הסתדרות המורים.
- ^ סופרת „למרחב”, איך ליפות את תל־אביב? סגירת רח' דיזנגוף לרכב בשבת, למרחב, 18 במרץ 1971.
- ^ רחוב דיזנגוף ייהפך בשבתות למדרחוב, מעריב 12 נובמבר 1974; מוצאי שבת ברחוב דיזנגוף, מעריב 19 דצמבר 1978.