קרסלבה
 סמל קרסלבה | |
.jpg) | |
| מדינה |
 לטביה |
|---|---|
| ראש העיר | גונרס אופניקס |
| תאריך ייסוד | 1923 |
| שטח | 9.16 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 6,854 (1 בינואר 2024) |
| ‑ צפיפות | 764 נפש לקמ"ר (2023) |
| קואורדינטות | 56°30′N 27°20′E / 56.500°N 27.333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.kraslava.lv | |
  | |
קרסלבה (בלטבית: Krāslava, ברוסית: Кра́слава) היא עיר בלטביה בחבל לטגליה, שבלטביה המזרחית. אוכלוסיית העיר מונה כ-7 אלף תושבים. העיר ממוקמת ברובה בגדה הימנית של דבינה המערבית. העיר נמצאת מספר קילומטרים מזרחית לדאוגבפילס.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממצאים ארכאולוגיים מראים שנוכחות אנושית הייתה במקום כבר בתקופה הנאוליתית ותקופת הברזל. בהמשך באזור התגוררו אנשים דוברי שפות פינו-אוגריות.
החל מהמאה ה-10 האזור היה בשליטת נסיכות פולוצק. במהלך המאה ה-13 כל האזור עבר לשטחים שבשליטת המסדר הטבטוני. במסמכים של המאה ה-14 הוזכר שבמקום הוקם מחסן לסחורות. במהלך מלחמת ליבוניה צבאות של איוואן הרביעי כבשו את האזור. בסיום המלחמה האזור עבר לשליטה של הדוכסות הגדולה של ליטא.
בסיום מלחמת הצפון האזור עבר לשליטה של האיחוד הפולני-ליטאי. בכוונה השליט האזור היה להעביר מרכז שלטוני של האזור לקרסלבה מדאוגבפילס. במקום הוקמו כנסיות חדשות ובתי ספר לכמורה. בסופו של דבר התוכנית לא מומשה.
בשנת 1772 האזור סופח לשטחי האימפריה הרוסית והוא היה בשטחה עד לשנת 1917.
בשנת 1923, בתקופת לטביה עצמאית, היישוב קיבל זכויות עיר. עד לשנת 1932 ראש העיר היה משה רבינוביץ'. בשנת 1935 בעיר התגוררו 1,400 יהודים, כשליש מאוכלוסיית עיר.
ב-5 באוגוסט 1940 לטביה סופחה לברית המועצות. ביולי 1941 באזור התקיימו קרבות קשות אך בסופו של דבר יחידות הצבא האדום נסוגו מזרחה. העיר שוחררה משליטה גרמנית ביולי 1944.
בתקופה הסובייטית בעיר הוקמו מספר מפעלים. בשנת 1989 בעיר התגוררו כ-12 לאף תושבים.
מבחינה תחבורתית העיר קשורה לריגה במסילת ברזל. בנוסף לכך דרכה עוברים מספר קווי אוטובוס בין-עירוניים.
קהילה יהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודים ראשונים הגיעו ליישוב בשנת 1764 בהזמנת שליט מקומי. בשנת 1766 הקהילה מנתה 840 יהודים ובראשם עמד רב זמן חריף מוילנה. לאחר סיפוח האזור לתחומי האימפריה הרוסית קהילה יהודית המשיכה להתקיים. בשנת 1781 נפתח בית כנסת שני.
בשנת 1897 ביישוב התגוררו 4,051 יהודים והם היו 51% מכלל אוכלוסיית היישוב.
בשנת 1893 בעקבות שריפה גדולה שהשתוללה בעיר בתים רבים ניזוקו. הם שוקמו בעזרת תרומה של משפחת רוטשילד.
בסוף המאה ה-19/תחילת המאה ה-20 ביישוב החלה פעילות ציונית. נציגה היישוב נשלחו לוילנה לאספה של פועלי ציון.
במהלך מלחמת העולם הראשונה חלק גדול מאוכלוסיית היישוב נמלט וגרמנים כבשו את האזור. לאחר סיום הלחימה רוב התושבים חזרו.
בשנת 1923 היישוב קיבל זכויות עיר. בשנת 1927 יהודי משה רבינוביץ' נציג הבונד נבחר לראש העיר.
לאחר סיפוח לברית המועצות פעילות הקהילה היהודית נאסרה בהדרגה. ביולי 1941 העיר נכבשה על ידי הנאצים. תוך חודשיים יהודים גורשו לדאוגבפילס וחלק קטן נרצח במקום.
