קרוליינה הוריקנס

קרוליינה הוריקנס
Carolina Hurricanes

מידע כללי
אולם ביתי
לנובו סנטר
(18,680 מושבים)
ראלי, צפון קרוליינה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
תאריך ייסוד	1972
ליגה	NHL
חטיבה	מזרחית
בית	מטרופוליטני
היסטוריה	ניו אינגלנד ויילרס (1972–1979) (בליגת ה-WHA) הרטפורד ויילרס (1979 - 1997) קרוליינה הוריקנס (1997 - ההווה)
בעלים	תומאס דנדון
מנכ"ל	אריק טאלסקי
מאמן	רוד ברינד'אמור
תארים
אליפויות NHL‏ 1 2006 אליפויות חטיבתיות 2 2002, 2006 אליפויות WHA‏ 1 1973
תלבושת
מדים (בית, חוץ, חלופיים)
http://hurricanes.nhl.com

קרוליינה הוריקנס (באנגלית: Carolina Hurricanes) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מראלי, צפון קרוליינה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית המטרופוליטני שבחטיבה המזרחית.

הקבוצה נוסדה בבוסטון תחת השם ניו אינגלנד ויילרס (New England Whalers) ב-1972, והייתה בין מייסדות ליגת ה-WHA שניסתה להתחרות ב-NHL. ב-1974 עזבה את בוסטון והתמקמה בהרטפורד, בירת מדינת קונטיקט. עם סגירתה של ה-WHA ב-1979 התקבלו הוויילרס כקבוצת התרחבות ל-NHL והחלו לשחק בה בעונת 1980. מאחר שב-NHL כבר הייתה קבוצה וותיקה באזור ניו אינגלנד - בוסטון ברואינס - שינתה הקבוצה את שמה להרטפורד ויילרס. ב-1997, עקב קשיים בהקמת אולם חדש בהרטפורד, עברה הקבוצה לראלי ושינתה את שמה לשמה הנוכחי.

ההוריקנס זכו בגביע סטנלי פעם אחת, ב-2006.

היסטוריה

1972 - 1979: ניו אינגלנד ויילרס ב-WHA

ערך מורחב – WHA

הלוגו של ניו אינגלנד ויילרס ב-WHA

ניו אינגלנד ויילרס קיבלה זיכיון בנובמבר 1971 כאחת הקבוצות הראשונות ב-WHA שעמדה לקום, והחלה את פעילותה ב-1972 כשהיא מיועדת להיות הקבוצה של ה-WHA בבוסטון.

את שתי העונות הראשונות שלה עם הקמת ה-WHA, ‏ 1973 ו-1974, העבירה הקבוצה בבוסטון כשהיא משחקת את משחקיה הביתיים באולם הוותיק של העיר, "בוסטון ארנה", ולאחר מכן בבוסטון גארדן המיתולוגי. אולם הבוסטון גארדן היה שייך לבעלי קבוצת ה-NHL המתחרה, בוסטון ברואינס, ואלה לא הקלו על קבוצת ה-WHA שסיכנה אותם. כתוצאה מכך נאלצה הקבוצה לעזוב את בוסטון בקיץ 1974, ואת עונת 1975 החלה בביתה החדש בהרטפורד. מאחר שהאולם בהרטפורד עוד לא היה גמור עם תחילת העונה, שיחקה הקבוצה במחצית הראשונה של העונה בעיר הסמוכה, ספרינגפילד שבמסצ'וסטס.

האולם הביתי של הקבוצה באותן שנים היה "הרטפורד סיוויק סנטר", והקבוצה שיחקה בו עד סגירת ה-WHA וקבלתה ל-NHL ב-1979, למעט הפסקה ב-1978 במהלכה נאלצה הקבוצה לחזור זמנית לספרינגפילד כאשר שלג רב שהצטבר על ה"הרטפורד סיוויק סנטר" מוטט את הגג שלו.

הווילרס היו אחת הקבוצות המצליחות והיציבות ב-WHA. היא זכתה באליפות WHA אחת, ב-1973, והגיעה לסדרת הגמר פעם נוספת ב-1978. בשתי הפעמים התמודדו הוויילרס בסדרת הגמר מול ויניפג ג'טס. בשתי העונות האחרונות שלהם ב-WHA שיחקו בשורותיה אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים, גורדי האו (אם כי בגיל מבוגר) ובנו מרק שנחשב לאחד המגינים הטובים של התקופה.

1979 - 1997: הרטפורד ויילרס ב-NHL

הלוגו של הרטפורד ויילרס

עם סגירתה של ה-WHA בסיום עונת 1979 התקבלו הוויילרס, יחד עם עוד שלוש קבוצות מה-WHA - הג'טס, אדמונטון אוילרס וקוויבק נורדיקס - ל-NHL, והחלו לשחק בה בעונת 1980. עקב התנגדות של קבוצת ה-NHL הקיימת באזור ניו אינגלנד, בוסטון ברואינס, נאלצו הוויילרס לוותר על השם "ניו אינגלנד" כאחד התנאים לקבלתם ל-NHL, והקבוצה שינתה את שמה להרטפורד ויילרס.

הוויילרס פיתחו באופן מיידי יריבות גדולה עם הברואינס, יריבות עזה שנמשכה עד המעבר לצפון קרוליינה. יריבות משנית הייתה לוויילרס עם ניו יורק ריינג'רס.

במהלך העונה הראשונה ב-NHL צורפה לגורדי ומרק האו אגדת NHL נוספת, בובי האל שכיכב בעברו בשיקגו בלאקהוקס וערך ל-WHA בתחילת דרכה במדי ויניפג ג'טס. הוויילרס הגיעו בקושי לפלייאוף והובסו בקבלות בסיבוב הראשון על ידי מונטריאול קנדיאנס. גורדי האו ובובי האל פרשו מפעילות בסיום העונה.

בין עונות 1981 ו-1985 החמיצו הוויילרס את הפלייאוף, כאשר הם עשו לעצמם שם רע בשל עסקות כושלות בהן ויתרו על מרבית כוכביהם, כמו מרק האו שעזב ב-1982. במקביל גייסו בדראפט את מי שיהיה אחד מכוכביהם הגדולים אי פעם, החלוץ רון פרנסיס. ב-1983 הוחלף צוות הניהול בקבוצה במטרה לבנות אותה מחדש, ולתפקיד המנהל הובא אמיל פרנסיס (ללא קרבה משפחתית לרון), שחידש את פני הקבוצה לחלוטין לאורך השנים הבאות.

בעונת 1986 חזרו הוויילרס אל הפלייאוף כאשר סיימו את העונה הרגילה בפעם הראשונה במאזן חיובי, בכיכובם של רון פרנסיס וחברו להתקפהקווין דינין. ההצלחה היחסית נמשכה גם בפלייאוף כאשר ניצחו בסיבוב הראשון את קוויבק נורדיקס - כפי שהתברר לאחר מכן, זו הייתה סדרת הפלייאוף היחידה שהוויילרס ניצחו עד המעבר לראלי. בסיבוב השני גררו את מונטריאול קנדיאנס לסדרה מלאה של שבעה משחקים, אולם במשחק המכריע נוצחו בהארכה.

הוויילרס המשיכו להיות גורם משמעותי בליגה ב-1987 כשזכו בפעם הראשונה באליפות הבית שלהם ("בית אדמס") כשבנוסף לפרנסיס ודינין הציגו גם השוער מייק ליוט, המגן השוודי אולף סמואלסון והחלוץ ריי פרארו יכולת גבוהה, אולם בפלייאוף הופתעו הוויילרס על ידי קוויבק נורדיקס.

ב-1988 ו-1989 השיגו הוויילרס מאזנים בינוניים בעונה הרגילה, ובשתי הפעמים נוצחו בסיבוב הראשון בפלייאוף על ידי הקנדיאנס. המצב בקבוצה נמשך גם ב-1990, כאשר הפעם היריבה בסיבוב הראשון בפלייאוף הייתה יריבתם המושבעת, בוסטון ברואינס. הסדרה נמשכה לשבעה משחקים, ובמשחק המכריע בבוסטון גארדנס ניצחו הברואינס והדיחו את הוויילרס.

ב-1991 הגיעו הוויילרס שוב לפלייאוף, אולם ההגעה לפלייאוף נמהלה בעסקה תמוהה לקראת סוף העונה הרגילה בה הועברו כוכבי הקבוצה, רון פרנסיס ואולף סמואלסון, לקבוצת הכוכבים של פיטסבורג פינגווינס. הוויילרס נוצחו בסיבוב הראשון בפלייאוף על ידי הברואינס. גם ב-1992 הצליחו הוויילרס להגיע בקושי לפלייאוף למרות מאזן שלילי. בפלייאוף הצליחו להגיע לסדרה שקולה מול הקנדיאנס, שהוכרעה לטובת הקנדיאנס רק בהארכה השנייה של המשחק השביעי והמכריע.

זו הייתה סדרת הפלייאוף האחרונה של הקבוצה כהרטפורד ויילרס. בין 1992 ל-1997 החמיצה הקבוצה את הפלייאוף, כאשר הבעלים החדש שלה, פיטר קרמנוס שרכש אותה ב-1994, ניסה להניע את פרנסי הרטפורד לבנות עבור הקבוצה אולם חדש ומודרני. משנכשל במאמציו שילם קרמנוס פיצוי כדי להשתחרר מחוזה השכירות ב"הרטפורד סיוויק סנטר" והודיע על העברת הקבוצה לראלי לאחר סוף עונת 1997.

1997 - 1999: ימי גרינסבורו

בסביבתה החדשה חיפשה הקבוצה זהות מתאימה, ובחרה בשם "הוריקנס" על שם סופות ההוריקן הנפוצות בצפון קרוליינה. גם צבעי המדים שונו - צבעי הכחול והירוק של הוויילרס הוחלפו לאדום ושחור.

בשל העובדה שהאולם שהובטח לקבוצה בראלי לא היה מוכן, וכיוון שבראלי לא היה כל אולם קיים שיכל לארח קבוצת NHL, נאלצו ההוריקנס לשחק את שתי העונות הראשונות שלהם בצפון קרוליינה בעיר גרינסבורו.

התקופה בגרינסבורו הייתה כישלון מסחרי מוחלט; הקהל הפוטנציאלי בראלי לא הספיק להכיר את הקבוצה ולהתחבר אליה, ולא היה מוכן לנסוע למשחקי הבית בגרינסבורו המרוחקת כ-130 קילומטר מראלי, בעוד הקהל בגרינסבורו ראה בהוריקנס תיירים מזדמנים שנישלו מהאולם קבוצה מקומית קטנה אך מושרשת בקהילה. ממוצע הקהל בגרינסבורו היה נמוך מ-10000 צופים, ובעונת 1999 נפתחו באולם רק היציעים התחתונים. רוב משחקי ההוריקנס לא שודרו בטלוויזיה ולא היו נגישים לקהל הרחב.

לאחר שעונת 1998 הסתיימה גם בכישלון מקצועי, חזר לקבוצה כוכבה מימי הרטפורד, רון פרנסיס. הוא יצר שילוב התקפי מצוין עם קית' פרימו שהגיע לקבוצה עונה קודם לכן. לעמדת השוער הגיע שוער NHL מנוסה, הלטבי ארתורס אירבה. בעזרתם זכו ההוריקנס בקלות באליפות הבית הדרום-מזרחי ועלו לפלייאוף של עונת 1999 לאחר הפסקה של שבע שנים. בפלייאוף נוצחו בסיבוב הראשון על ידי בוסטון ברואינס, כאשר באמצע הסדרה נהרג המגן סטיב צ'יאסון בתאונת דרכים.

2000 - 2002: מעבר לראלי וריצת פלייאוף מפתיעה

בעונת 2000 היה האולם בראלי מוכן וההוריקנס עברו לבית הקבע שלהם, אולם השנה הראשונה בו הייתה קשה הן מקצועית - ההוריקנס החמיצו את הפלייאוף - והן מבחינת הקהל, שעדיין הגיע במספרים נמוכים.

עונה אחת לאחר מכן הביאו ההוריקנס בפעם הראשונה את הפלייאוף לראלי, כשהגיעו אליו בקושי על הכרטיס השמיני והאחרון. בפלייאוף נוצחו ההוריקנס על ידי ניו ג'רזי דווילס כאשר רון פרנסיס נפצע במהלך הסדרה.

בעונת 2002 זכו ההוריקנס בפעם השנייה באליפות הבית הדרום-מזרחי, אולם למרות יתרון הביתיות נחשבו נחותים מיריבתם, ניו ג'רזי דווילס. הסדרה הוכרעה בסופו של דבר על יכולתם של שוערי ההוריקנס, כאשר ארתורס אירבה ביכולת גבוהה תרם רבות לשני ניצחונות במשחקים הראשונים בראלי, אולם לאחר יכולת ירודה שלו בשני המשחקים בניו ג'רזי בהם הפסידו ההוריקנס הוחלף בשער על ידי שוער המשנה קווין וויקס. וויקס הפגין רמה גבוהה ועזר להכריע את הסדרה בשישה משחקים, ולהביא להוריקנס ניצחון ראשון בסדרת פלייאוף מאז המעבר מהרטפורד.

ההצלחה של הקבוצה השיגה עבורה את מה שחיפשה זמן רב - חיבור לקהל בראלי ובסביבותיה. לאורך הסדרה מול מונטריאול קנדיאנס היה ה"ראלי קוליסאום" מלא. ההוריקנס יצאו ממצב קשה בסדרה במשחק הרביעי כאשר פיגרו 2:1 בסדרה ו-3:0 במשחק, אולם ארתורס אירבה שנכנס למשחק וחזר להצטיין בשער ושלושה שערים בשליש השלישי של המשחק הביאו את ההוריקנס להארכה בה הצליחו לחולל את המהפך, להבקיע שער ניצחון ולהשוות את הסדרה, באחד המשחקים המכוננים של המועדון. התוצאה השפיעה על המשך הסדרה, כאשר ההוריקנס הביסו את הקנדיאנס 5:1 ו-8:2 בשני המשחקים הבאים ועלו לראשונה בתולדותיהם, כולל תקופת הוויילרס, לגמר החטיבה המזרחית.

בגמר החטיבה המזרחית פגשו ההוריקנס את טורונטו מייפל ליפס. הסדרה הייתה דרמטית והפכפכה, יתרון הביתיות עבר מקוצה לקבוצה, אולם ההוריקנס - בעזרת יכולת מצוינת של אירבה בשער - ניצחו בסדרה בשישה משחקים ועלו לסדרת גמר גביע סטנלי.

בסדרת הגמר מול דטרויט רד וינגס הפתיעו ההוריקנס בניצחון במשחק הראשון בדטרויט, אולם הרד וינגס העדיפים ניצחו בארבעת המשחקים הבאים וזכו בגביע סטנלי.

החיבור שהשיגה הקבוצה לקהל בראלי נראה במחוות שלא היו נפוצות בליגה. לקבוצה קמו ארגוני אוהדים אקטיביים שקיבלו את הקבוצה בשדה התעופה עם שובה מכל משחק חוץ במהלך הפלייאוף - דבר לא נפוץ ב-NHL - וארגנו מסיבות רחוב המוניות בראלי לפני כל משחק בית. לאחר שנים של ספקות ניתן היה להכתיר את המעבר לראלי כהצלחה.

2003 - 2004: כישלונות מאכזבים

ההצלחה בעונת 2002 עוררה ציפיות גדולות לקראת הבאות, אולם שתי העונות שלאחריה היו אכזבה גדולה לקבוצה. ממעמד של אלופת המזרח ב-2002 היא ירדה לבעלת המאזן הגרוע בליגה ב-2003. במצב לא השתפר בהרבה ב-2004 למרות נוכחותו של הכוכב הצעיר אריק סטאל שנבחר בדראפט. לקראת סיום העונה, כשאפסו סיכויי ההעפלה לפלייאוף, הועבר מהקבוצה הקפטן הוותיק רון פרנסיס תמורת שחקנים צעירים ובחירות דראפט עתידיות. גם בעמדת המאמן חל שינוי כאשר המאמן הוותיק פול מוריס, שהיה מאמן הקבוצה מאז 1996 כשהייתה עדיין בהרטפורד, פוטר, ובמקומו הגיע פיטר לבואלט.

ריצת הפלייאוף של 2006

RBC סנטר (כיום לנובו סנטר) מיד לאחר הניצחון במשחק השביעי והזכייה בגביע סטנלי 2006

דגל הזכייה בגביע סטנלי 2006 בתקרת לנובו סנטר, האולם הביתי של ההוריקנס

לאחר שהליגה שבה לפעילות בעקבות העונה המבוטלת של 2005 היו ההוריקנס של עונת 2006 קבוצה בהתחדשות. עם שני שוערים חדשים, מרטין גרבר השווייצרי שהגיע מהליגה השוודית וקאם וורד הצעיר שנבחר בדראפט, עם קפטן חדש, רוד ברינד'אמור, ועם החלוץ הוותיק קורי סטילמן שהגיע לקבוצה, יצאו ההוריקנס לדרך תוך שהם משיגים מאזן מצוין של 39 ניצחונות, 14 הפסדים ו-4 הפסדים בהארכה או בדו-קרב מכות עונשין, כאשר הליגה יצאה לפגרה בשל אולימפיאדת החורף בטורינו. לאחר הפגרה איבדו ההוריקנס את כוכבם אריק קול שנפצע, ולמרות ירידה ביכולתם סיימו את העונה עם מאזן מצוין של 52 ניצחונות, 22 הפסדים ו-8 הפסדים בהארכה או במכות עונשין, מאזן שהספיק כדי לזכות בפעם השלישית באליפות הבית הדרום-מזרחי. אריק סטאל, בעונתו השנייה בקבוצה, פרץ למעמד של כוכב עם 45 שערים ו-55 אסיסטים. ברינד'אמור הוסיף 31 שערים ו-39 אסיסטים עם נוכחות הגנתית משמעותית, שילוב שהביא לו את גביע סלקה.

הפלייאוף החל בצורה קשה עם שני הפסדי בית מול מונטריאול קנדיאנס. לבואלט החליט להחליף את גרבר הוותיק בשער ולנסות את וורד הצעיר, החלטה שהשתלמה כאשר וורד הצטיין וההוריקנס ניצחו בארבעת המשחקים הבאים עם יכולת התקפית מצוינת של קורי סטילמן.

סטילמן כבש גם את השער סיים את סדרת הסיבוב השני מול ניו ג'רזסי דווילס, בה גילו ההוריקנס עליונות מפתיעה כשסיימו את הסדרה בחמישה משחקים ועלו בפעם השנייה לגמר החטיבתי. נקודת המפתח בסדרה הייתה המשחק השני, כאשר ההוריקנס ספגו שער פיגור 21 שניות לסיומו, אולם אריק סטאל הצליח להשוות 3 שניות לסיום וההוריקנס ניצחו בהארכה.

בסדרת הגמר החטיבתי פגשו ההוריקנס את באפלו סייברס, שהגיעה ללא מספר שחקני מפתח פצועים. הסדרה התפתחה לדרמה גדולה, כאשר ההוריקנס הפכו פיגור במשחק השביעי והמכריע לניצחון בעזרת יכולת מצוינת של וורד בשער ושל הקפטן ברינד'אמור.

סדרת גמר גביע סטנלי הפגישה את ההוריקנס עם אדמונטון אוילרס. במשחק הראשון פיגרו ההוריקנס 3:0 לפני שחזרו וניצחו 5:4 עם שער ניצחון של הרינד'אמור 32 שניות לסיום. ההוריקנס ניצחו שניים משלושת המשחקים הבאים והגיעו למשחק מספר 5 עם אפשרות לזכות בגביע סטנלי באולמם הביתי בראלי.

האוילרס לא אמרו נואש, ניצחו בראלי והחזירו את הסדרה למשחק נוסף באדמונטון שאותו ניצחו האוילרס בקלות. המשחק השביעי והמכריע בראלי, מול אולם מלא של כמעט 19000 צופים, היה משחקו הטוב ביותר של קאם וורד בשער ההוריקנס, וההוריקנס ניצחו 3:1 במשחק וזכו בגביע סטנלי בפעם הראשונה אי פעם. וורד נבחר ל-MVP של הפלייאוף וזכה בגביע קון סמיית'.

2007 - 2018: כישלונות מקצועיים והידלדלות קהל

ההוריקנס נכשלו בשתי העונות הבאות אחרי הזכייה בגביע והחמיצו את הפלייאוף. רק ב-2008/09 חזרה הקבוצה לפלייאוף לאחר שהמאמן לביולט פוטר והמאמן הקודם פול מוריס חזר לקבוצה. עם רכש משמעותי, החלוץ הפיני יוסי יוקינן, ועם אריק קול שחזר לקבוצה, ניצחו ההוריקנס את ניו ג'רזי דווילס בשבעה משחקים כאשר אריק סטאל הכריע את המשחק השביעי עם שער 48 שניות לסיומו. סדרת הסיבוב השני מול בוסטון ברואינס הייתה דרמטית לא פחות, הגיעה גם היא למשחק שביעי ומכריע שהוכרע רק בהארכה על ידי סקוט ווקר שהעלה את ההוריקנס לגמר החטיבה המזרחית. בגמר החטיבה המזרחית הובסו ההוריקנס על ידי פיטסבורג פינגווינס.

מאז ועד 2019 לא שבה הקבוצה לפלייאוף.

הביצועים הירודים של הקבוצה הביאו גם לירידה חדה בכמות הקהל במשחקיה הביתיים. מאז עונת הזכייה בגביע סטנלי ועד עונת 2012/13 היה ממוצע הקהל של הקבוצה בין 15000 ללמעלה מ-17500 צופים, אך מאז הידרדרה כמות הקהל במהירות. בעונת 2016/17 היה ממוצע הקהל של הקבוצה באולמה הביתי בראלי רק 11776 צופים - ממוצע הקהל הנמוך ביותר של הקבוצה במאה ה-21 והנמוך ביותר מאז המעבר הסופי לראלי, ממוצע הקהל הנמוך ביותר ב-NHL ונמוך אף מממוצע הקהל של מספר קבוצות אירופיות.

ב-2018 תם עידן בקבוצה כאשר הבעלים הוותיק פיטר קרמנוס, שהגיע עם הקבוצה מהרטפורד, מכר את מרבית מניות הקבוצה לאיש העסקים תומאס דנדון. קרמנוס נשאר בעל מניות מיעוט בקבוצה. רוד ברינד'אמור, שהיה קפטן הקבוצה בזכייה ההיסטורית בגביע סטנלי ב-2006, מונה למאמן בניסיון לעצור את רצף הכשלונות.

ריצת הפלייאוף של 2019

לאחר עונה רגילה קשה ומאבק על הכניסה לפלייאוף הצליחו ההוריקנס לעלות לפלייאוף לראשונה מאז 2009, מהמקום השביעי בחטיבה המזרחית.

המיקום הנמוך זימן להוריקנס סדרת פלייאוף קשה מול האלופה מהעונה שעברה, וושינגטון קפיטלס. יכולת גבוהה של השוער הצ'כי פטר מראזק הצליחה לעמוד ברוב המשחקים מול כוח האש ההתקפי של האלופה, וההוריקנס חזרו מפיגור 2:0 ו-3:2 בסדרה בעזרת ניצחונות משכנעים במשחקים הביתיים. במשחק השביעי בוושינגטון, שנמשך לשתי הארכות, כבש ברוק מקגין שער שהדיח את הקפיטלס והעלה את ההוריקנס לסיבוב השני.

התנופה של ההוריקנס נמשכה ביתר שאת בסיבוב השני. למרות פציעתו והיעדרותו של השוער מראזק החל מהמשחק השני בסדרה, הראה גם השוער המחליף קרטיס מקילאני יכולת גבוהה. בהתקפה כיכבו החלוצים הפינים סבסטיאן אהו וטאובו טרוויינן, וההוריקנס הראו דומיננטיות מוחלטת על ניו יורק איילנדרס, בעיקר במשחקי הבית, כדי להדיח אותם ללא הפסד ולעלות לגמר החטיבה המזרחית.

התקווה לעלות לסדרת גמר גביע סטנלי לראשונה מאז הזכייה באליפות ב-2006 נגוזה במהירות. פטר מראזק חזר מהפציעה לשני המשחקים הראשונים מול בוסטון ברואינס בכושר ירוד וההוריקנס הובסו בשניהם. מקילאני חזר לשער לשני המשחקים הבאים, אך לא הצליח לעצור את המגמה וההוריקנס הודחו בלא שניצחו ולו משחק אחד.

2019 - 2022

את עונת 2019/20 שנקטעה בשל מגפת הקורונה סיימו ההוריקנס במקום השישי בחטיבה המזרחית, ובמסגרת הפלייאוף המיוחד לאותה עונה ניצחו בסיבוב מוקדם את ניו יורק ריינג'רס ועלו לסיבוב הראשון, בו הודחו על ידי בוסטון ברואינס בחמישה משחקים.

בשתי העונות הבאות זכו ההוריקנס באליפות הבית שלהם - הבית המרכזי בחלוקת הבתים המיוחדת עקב מגפת הקורונה ב-2020/21, והבית המטרופוליטני ב-2021/22 בה סיימו עונה רגילה מצוינת עם 116 נקודות בטבלה, בעיקר בזכות חלוץ הפיני סבסטיאן אהו שהפך לכוכב התקפת הקבוצה - אך בשתי העונות נוצחו ההוריקנס בסיבוב השני של הפלייאוף.

ריצת הפלייאוף של 2023

לאורך עונת 2022/23 הוגינו ההוריקנס יכולת גבוהה וסיימו בפעם השלישית ברציפות כאלופת הבית, עם 52 ניצחונות ו-113 נקודות בטבלה. החלוץ הפיני סבסטיאן אהו וחברו הצ'כי מרטין נצ'אס הובילו את התקפת הקבוצה, והנטל בשער התחלק בין שלושה שוערים שהנהיגו את הגנתה - פרדריק אנדרסן הדני, פיוטר קוצ'טקוב הרוסי, והפיני הוותיק אנטי ראנטה.

התצוגות המרשימות נמשכו גם בסיבובים הראשונים בפלייאוף, אותם עברה הקבוצה בקלות יחסית כאשר פרדריק אנדרסן משתלט על עמדת השוער הראשון. ההוריקנס עלו לגמר החטיבה המזרחית מול פלורידה פנתרס, המדורגת שמינית בחטיבה, כאשר יתרון הביתיות לצידם והם נחשבים מועמדים ברורים לניצחון בסדרה - אך כאן הופתעו ההוריקנס והודחו בארבעה משחקים בלבד.

2024 - ההווה

עונה רגילה מצוינת נוספת של 52 ניצחונות ו-111 נקודות הספיקה הפעם רק למקום השני בבית המטרופוליטני. איבוד המקום הראשון עלה להוריקנס באובדן יתרון הביתיות בסיבוב השני מול אלופת הבית, ניו יורק ריינג'רס, שניצלה את היתרון והדיחה את ההוריקנס.

מסורת

במקביל לקשר החם שיצרה הקבוצה עם הקהל שלה בראלי, היא שומרת על קשר הדוק לעברה בהרטפורד ולאנשים שליוו אותה משם. הבעלים לשעבר פיטר קרמנוס הגיע עם הקבוצה מהרטפורד לראלי ונשאר בעלי הקבוצה עד 2018. גם רוב הצוות המקצועי, ורוב הצוות המנהלי והלוגיסטי של הקבוצה הגיעו איתה לראלי מהרטפורד ונשארו בקבוצה שנים רבות, כולל המאמן פול מוריס, שעזב את הקבוצה ב-2012. הצופר ב"לנובו סנטר" שמופעל בכל פעם שההוריקנס כובשים שער הובא גם הוא מהרטפורד.

סגל שחקנים

ג'ורדן סטאל, קפטן ההוריקנס

נכון ל-24 באוקטובר 2024

מס' עמדה שם 4 מגן שיין גוסטיסבהר 5 מגן ג'יילן צ'אטפילד 7 מגן דמיטרי אורלוב 8 מגן ברנט ברנס 11 חלוץ מרכזי ג'ורדן סטאל (קפטן) 18 חלוץ מרכזי ג'ק דרורי 20 חלוץ אגף ימני סבסטיאן אהו 24 חלוץ מרכזי סת' ג'רוויס 26 מגן שון ווקר 28 חלוץ אגף שמאלי וויליאם קארייה 31 שוער פרדריק אנדרסן 37 חלוץ אגף ימני אנדריי סווצ'ניקוב

מס' עמדה שם 42 מגן טיי סמית 48 חלוץ אגף שמאלי ג'ורדן מרטינוק (קפטן חלופי) 50 חלוץ אגף שמאלי אריק רובינסון 52 שוער פיוטר קוצ'טקוב 61 מגן ריילי סטילמן 71 חלוץ אגף ימני יספר פאסט 74 מגן ג'אקוב סלייווין (קפטן חלופי) 82 חלוץ מרכזי יספרי קוטקניימי 88 חלוץ מרכזי מרטין נצ'ס 96 חלוץ מרכזי ג'ק רוסלוביק

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרוליינה הוריקנס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של קרוליינה הוריקנס
• קרוליינה הוריקנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• קרוליינה הוריקנס, ברשת החברתית פייסבוק
• קרוליינה הוריקנס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• קרוליינה הוריקנס, ברשת החברתית אינסטגרם
• קרוליינה הוריקנס, סרטונים בערוץ היוטיוב