קסונג
 | |||||||||
| מדינה |
 קוריאה הצפונית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | צפון הואנג-הה | ||||||||
| שפה רשמית |
קוריאנית  | ||||||||
| שטח | 1,309 קמ"ר | ||||||||
| גובה | 489 מטרים | ||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||
| ‑ בעיר | 308,440 (2008) | ||||||||
| קואורדינטות | 37°58′00″N 126°33′00″E / 37.966666666667°N 126.55°E | ||||||||
| אזור זמן | UTC +9 | ||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
קָּסוֹנְג היא עיר במחוז צפון הואנג-הה בדרום קוריאה הצפונית בקרבת הגבול עם קוריאה הדרומית. בסמוך לעיר נמצא אזור התעשייה קסונג המשותף לקוריאה הדרומית, וכפר התעמולה הצפון קוריאני. בעבר הייתה עיר הבירה של ממלכת Taebong ובהמשך של שושלת קוּרְיאוּ. בזמן שהייתה עיר הבירה של קוריאו העיר שגשגה כמרכז מסחר לייצור ג'ינסנג. כיום היא מתפקדת כמרכז תעשייה קלה של צפון קוריאה, וכיעד מרכזי עבור מבקרים זרים בקוריאה הצפונית.
בשל קרבתה של העיר לגבול עם קוריאה הדרומית, העיר משמשת לסחר בין המדינות ומארחת את אזור התעשייה קסונג המשותף.
נכון לשנת 2009, אוכלוסיית העיר מונה 192,578 תושבים.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר להתיישבות באזור קסונג, מתוארכים לתקופה הנאוליתית. חפצים כגון כלי חרס, כלי אבן, וגרזנים מאבן נחשפו בקסונג. שם העיר השתנה במהלך ההיסטוריה מכיוון שהיא נכבשה על ידי ממלכות רבות.
ב-555 הפכה לחלק משטחה של ממלכת שִילָּה, ושמה שונה ל-Song'ak-gun במהלך אותה תקופה.[2]
בירת שושלת קוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שילה החלה לדעוך בשלהי המאה ה-9, תקופה בה אדוני מלחמה יריבים עלו. שושלת קוריאו נוסדה בשנת 918, ועלתה לשלטון בקוריאה כבר בשנת 936, תווך שהיא מחליפה את שילה כממלכה השלטת. המלך וואנג-גּוֹן (태조, Wang Geon) השתלט על שטחה של שילה, והעביר את עיר הבירה לעיר הולדתו - קסונג. העיר שימשה בירה של חצי האי הקוריאני במשך כ-460 שנה, גם בתקופת הכיבוש המונגולי, עד לייסודה של ממלכת צ'וסון בסוף המאה ה-14, אז הבירה עברה 60 קילומטר דרומה, להאנסיאונג (סיאול).
המאה ה-20 ועד היום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הסיפוח היפני בשנים 1910–1945, היפנים הגו את שמה של העיר כ"Kaijō". קסונג נשארה במחוז קיאנגי עד מלחמת קוריאה. כאשר קוריאה חולקה באמצעות קו רוחב 38 צפון, לאחר מלחמת העולם השנייה, קסונג הייתה בצד הדרומי של הקו (בתוך קוריאה הדרומית). עם זאת, במהלך הקרבות נכבשה על ידי צבא העם הקוריאני בימים הראשונים של מלחמת קוריאה. העיר נכבשה מחדש על ידי כוחות האו"ם ב-9 באוקטובר 1950, כוחות האו"ם נטשו את העיר ב-16 בדצמבר אותה שנה. העיר נשארה תחת שליטה צפון קוריאנית / סינית עד סוף המלחמה.[2]
המגעים להפסקת אש החלו בקסונג ב-10 ביולי 1951, אבל הועברו ל-Panmunjom הסמוכה ב-25 באוקטובר 1951. הסכם שביתת הנשק שנחתם ב-27 ביולי 1953 מכיר בקוריאה הצפונית כבעלת השליטה בקסונג מה שהופך אותה לעיר היחידה שהשליטה בה הועברה מקוריאה הדרומית לקוריאה הצפונית כתוצאה מהמלחמה. לאחר המלחמה קסונג וחלק ממחוז קיאנגי שנכבש אורגנו מחדש לתוך "אזור קסונג". ב-1955 קסונג הפכה ל"עיר בשליטה ישירה". בשנת 2002 הוקם לא הרחק מהעיר אזור התעשייה קסונג. ב-2003, החלקים שנותרו מהעיר (למעט אזור התעשייה), הפכו חלק ממחוז צפון הואנג-הה. העיר קרובה לאזור המפורז הקוריאני שמחלק בין צפון לקוריאה הדרומית.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קסונג היא העיר הדרומית ביותר של קוריאה הצפונית. איי קסונג של העיר אינצ'ון נמצאים מדרום מעבר לתעלה צרה. קסונג משתרעת על שטח של 1,309 קמ"ר, היא מוקפת הרים. על גבעה לצד העיר (Janam בגובה 103 מטרים) נמצא פסלו של קים איל-סונג.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נקודות ציון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוניברסיטה לתעשייה קלה, האוניברסיטה הקומוניסטית והמכללה לאמנות ממוקמים בעיר. מוזיאון קוריאו, שוכן בלב האקדמיה הקונפוציאנית העתיקה, המכילה שרידי תרבות ואומנות עתיקים (אף על פי שרבים מהם עותקים, המקוריים מוחזק בכספת של המוזיאון המרכזי להיסטוריה בפיונגיאנג). כעיר הבירה של ממלכת קוריאו, גבעות הקבורה הכדוריות של מרבית מלכי קוריאו נמצאים באזור, אם כי על-פי רוב אינם נגישים; שניים מהקברים, אף על פי שקבורים בהם בני משפחת המלוכה של שושלת צ'וסון, לא נכללו כאתרי מורשת עולמית של הקברים המלכותיים של שושלת צ'וסון, עקב מיקומם בקוריאה הצפונית.
מאכלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיוון שקסונג הייתה עיר הבירה של קוריאו בכמעט 500 שנות שלטונה, התרבות הקולינרית התפתחה מאוד. הסגנון המפואר המטבח בקסונג משווה לעיתים קרובות עם זה של סיאול.[3] קימצ'י מצופה, דנגו ומאכלים נוספים מייצגים את המטבח של קסונג. Umegi, הוא מאכל חגיגי בקסונג, עדין ומתוק עם טעם אגוזי. המנה נעשית על ידי לישת תערובת אורז דביק עם קמח ומים חמים, לאחר מכן מעצבים את התערובת לכדורים ומוסיפים אגוז או צנובר אחד לכל כדור, לאחר מכן מטגנים אותם ומצפים בסירופ.[3][4]
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקסונג יש תנאים טבעיים לחקלאות בזכות הטופוגרפיה, אקלים ואדמה. מערכת אספקת המים נבנתה עבור חקלאות מתקדמת והיא כוללת 18 מאגרי מים וכ-150 תחנות שאיבה. אדמות חקלאיות, מהווה 27% משטחה של קסונג. אורז, תירס, סויה, חיטה ושעורה הם הגידולים החקלאיים העיקריים. ייצור האורז מהווה 60% מסך ייצור התבואה. בנוסף, מגדלים ירקות ופירות (כולל תפוחים ואפרסקים) וכן משקי חיות. קסונג מתמחה בגידול האפרסקים, במיוחד אפרסק לבן, אשר מהווה כ-25% מסך הפירות.[5]
קסונג מהווה מרכז תעשייה קלה בצפון קוריאה. בעיר קיים מפעל לעיבוד תכשיטים ומפעל רקמה. עוד בתקופת שושלת קוריאו הייתה קסונג מרכז למלאכת אומנות בעוד תעשיית הטקסטיל הייתה העסק העיקרי, יחד עם סחורות נוספות. תעשיית עיבוד המזון המדורגת אחרי תעשיית הטקסטיל, מייצרת בעיקר מיסו, שמן, מזון משומר, משקאות אלכוהוליים, משקאות קלים ועוד. בעיקר מפעל לייצור כלים חקלאיים ותיקוני טרקטורים.
החל משנת 2002, ממוקם בעיר המטה של הבנק המרכזי של צפון קוריאה.[5]
קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית מפעילות במשותף את אזור התעשייה.[6] פארק התעשייה אשר נבנה בשנת 2003, מעסיק מעל 53,400 צפון קוריאנים במפעלי טקסטיל ומפעלים אחרים.[7] בתחילת 2013, כ-887 דרום קוריאנים עבדו במתחם, אשר ייצר מוצרים בשנת 2012 בשווי מוערך של כ-470 מיליון דולר.[8]
בעקבות מתחים ב-2013, פארק התעשייה היה סגור באופן זמני. הוא נסגר שוב ב-2016.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קסונג מחוברת לפיונגיאנג וערים אחרות על ידי רכבת וכבישים רחבים. היא גם מחוברת במסילת ברזל לסיאול דרך תחנת דורה במעבר הגבול, אך הקו אינו פעיל.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קסונג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "City population by sex, city and city type".
- ^ 1 2 개성시 開城市 (Kaesong) (in Korean) Nate/ Encyclopedia of Korean Culture
- ^ 1 2 향토음식 鄕土飮食 [Hyangto eumsik] (in Korean).
- ^ 닮은 듯 색다른 매력을 간직한 북한의 음식 문화 (in Korean).
- ^ 1 2 개성직할시 산업과 교통 (Industry and transport of Kaesong) (in Korean) Nate / Britannica
- ^ Choe Sang-Hun (March 27, 2013).
- ^ Choe Sang-Hun and Gerry Mullany (March 30, 2013).
- ^ Gale, Alastair; Kwaak, Jeyup S. (2013-04-26). "Seoul to Pull Workers out of North Korea". Wall Street Journal (באנגלית). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2023-07-18.
 | |
|---|---|
|