קייט מילט

קייט מילט
Kate Millett

לידה	14 בספטמבר 1934 סיינט פול, מינסוטה, ארצות הברית
פטירה	6 בספטמבר 2017 (בגיל 82) הרובע השישי של פריז, צרפת
שם לידה	Katherine Murray Millett
מדינה	ארצות הברית
עיסוק	סופרת, תאורטיקנית, אמנית, צלמת, עיתונאית, אקטיביסטית פמיניסטית מהזרם הפמיניסטי רדיקלי.
מקום לימודים	סנט הילדס קולג', אוקספורד, אוניברסיטת מינסוטה, אוניברסיטת קולומביה, Cretin-Derham Hall High School
שפות היצירה	אנגלית
זרם ספרותי	הגל השני של הפמיניזם
יצירות בולטות	Sexual Politics (1970), Three Lives (1971), The Prostitution Papers (1973), Flying (1974), Sita (1977), The Basment: Mediation on Human, Sacrifice (1979), Going to Iran (1979), The Lonely-Bin Trip (1990), Believe me, you don’t want a picture of that! (1991), The Politics of Cruelty (1994), A. D: A Memoir (1995), Mother Millett (2001)
בן או בת זוג	Fumio Yoshimura (1965–1985)
פרסים והוקרה	היכל התהילה הלאומי לנשים (2013) פרס אומץ הלב לאמנות Lambda Literary Pioneer Award
חתימה

כריכת ספר"הפוליטיקה של המין" 1970

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

קייט מילט (באנגלית: Kate Millett; ‏14 בספטמבר 1934 – 6 בספטמבר 2017) הייתה תאורטיקנית, סופרת, עיתונאית, פסלת, ציירת, יוצרת סרטים, ופעילה פמיניסטית רדיקלית אמריקאית. מילט נחשבת לפמיניסטית מהבולטות בגל השני של הפמיניזם הרדיקלי. היא ידועה בעיקר בשל ספרה "פוליטיקה מינית", המציג תאוריה ביקורתית ומקיפה על הטמעת הפטריארכיה ביסודות החברה והתרבות המערבית.

ביוגרפיה

קייט מילט נולדה ב-1934 במינסוטה, ארצות הברית. בשנת 1956 סיימה תואר ראשון באוניברסיטת מינסוטה, שם הייתה חברה באגודת הסטודנטיות. בשנת 1958 סיימה בהצטיינות תואר שני בסנט הילדאס קולג' אוקספורד אנגליה. בין השנים 1961–1963 התגוררה ביפן שם לימדה אנגלית באוניברסיטת וסדה ועסקה בפיסול. בשנת 1963 שבה לארצות הברית יחד עם בן-זוגה, הפסל פומיו יושימרה לו נישאה בשנת 1965; בני הזוג התגרשו בשנת 1985. בשנות השישים הייתה פעילה בתנועה לזכויות האזרח, והצטרפה לארגון נשים לאומי (NOW). בשנת 1970 סיימה דוקטורט באוניברסיטת קולומביה. עבודת הדוקטורט שלה נקראה "פוליטיקה מינית" (Sexual Politics) ועבודה זו היא שהכניסה אותה ללב השיח האקדמי הפמיניסטי. באוגוסט 1970 יצא ספרה באותו שם, ספר שעורר מחלוקת קשה ובאותו זמן הציב את מילט בעיני המבקרים כ"כוהנת הגדולה" של הפמיניזם. בדצמבר 1970 יצאה כתבה בטיים מגזין, "Women's Lib: A Second Look" בו עשו למילט אאוטינג כביסקסואלית, דבר שבאותה העת - רגע לפני עליית הפמיניזם הרדיקלי הלסבי והספרטיסטי - נחשב לגורם שפוגע באמינותה, מתוך התפישה ש"כל הפמיניסטיות הן לסביות" ולכן אין להקשיב לדעתן לגבי יחסים בין גברים ונשים.

מילט הייתה לפעילה פמיניסטית ולחברת הוועדה המרכזת של ארגון הנשים האמריקאי. בין פעולותיה היו הכללת השיח על דיכוי הלסביות בסדר היום הפמיניסטי, והקמת מרכז קהילתי אומנותי לנשים אמניות וסופרות במבנה משוחזר בפרוור בניו יורק שנקרא 295 Bowery ושנרכש על ידה בהדרגה, "מרכז קייט מילט לאמנויות" המשיך לשמש כמרכז אמנות נשים מכל התחומים עד שנהרס בשנת 2000 במסגרת תוכנית פיתוח העיר ניו יורק. מילט קידמה את השיח הפמיניסטי במגוון תחומים רחב באמנות וספרות. בשנות ה-70 מילט פיסלה, כתבה והתראיינה רבות באמצעי התקשורת. בשנת 1971 יצרה את הסרט Three Lives המתאר את חייהן של שלוש נשים.

בשנת 1979 שהתה מילט באיראן והייתה פעילה שם למען זכויות נשים, על כך כתבה בספרה Going to Iran. בשנות ה-90 כתבה את הספר The Looney-Bin Trip והייתה חברה בתנועה אנטי-פסיכיאטרית למען מחשבה חופשית בינלאומית. בשנת 2005 יצאה כנגד "העינוי הפסיכיאטרי" בכנס לאנשים עם מוגבלויות. במרץ 2013 הכריז ארגון הנשים הבינלאומי על קייט מילט כאחת ממייסדות הארגון. פעילותה תרמה רבות לשינוי התפיסה הפמיניסטית ולהרחבתה, להגברת המודעות והרלוונטיות של הפמיניזם עד היום, ולביסוס הטענות הרדיקליות של הפמיניזם כלפי החברה בנוגע לדיכוי נשים הטמון עמוק בתרבות ובתודעה של כלל החברה באשר היא.

בצוהרי יום ה-6 בספטמבר 2017, יצאה הידיעה מפי חברתה של מילט, פיליס צ'סלר, שמילט נפטרה באותו בוקר מהתקף לב, בביתה בפריז. היא הייתה כמעט בת 83 במותה, והותירה אחריה את אשתה, סופי קיר.

פמיניזם רדיקלי וטענותיה המרכזיות של קייט מילט

קייט מילט משויכת לזרם הרדיקלי בפמיניזם. טענתה הבסיסית באה כנגד ערכי היסוד והנורמות עליהן מושתתת החברה. מטרתו של הפמיניזם הרדיקלי הייתה לרדת לשורש אי-השוויון בין המינים. הזרם הרדיקלי עלה בשנות ה-70 אז קמו תנועות חברתיות שונות שהביאו איתן צורה חדשה של מאבק: המאבק כנגד התפיסות הבסיסיות הטמונות ביסודות התרבות והערכים של החברה. בקרב תנועות אלו התפתחה מודעות חדשה לדיכוי וכיצד להיאבק בו. אולם, נשים לא קיבלו בתוך תנועות אלה מקום שוויוני, הן יצאו כנגד מעמדן הנחות בתוך תנועה הדוגלת בשוויון. מחאתן הובילה להתעוררות תנועה נשית כנגד דיכוי ואפליית נשים בעולם כולו. נשים אלו טענו כי המערכת הפטריארכלית עליה מושתת החברה האנושית משעבדת את האישה לגבר. הפמיניסטיות ערכו תחילה מפגשים להעלאת המודעות במכללות, ולאחר מכן נפגשו והביעו דעתן בכל הבמות הציבוריות. פעילותן הביאה לשינוי התפיסה המהותית לגבי מקומן של הנשים בחברה. הן עסקו בנושאים שעד כה נשים לא דיברו עליהם כגון נושא המין ובאיזה אופן הוא משפיע על התפיסה שלנו כנשים וגברים, ונושא שימור הכוח הפטריארכלי על ידי מוסדות הציבור.

מילט ראתה את המיניות כמודל לזירה המייצגת שליטה פטריארכלית. מאבק כוח פוליטי. אותו מודל שליטה, טענה, מתקיים בכל מקום חברתי או תרבותי, כמו גם במוסדות הציבור, בערכים, באידאולוגיה, בדת ובפוליטיקה. מילט הציגה נקודת זווית רחבה המשקפת את עוצמת ההפנמה בחברה לדיכוי הפטריארכלי כלפי נשים. מילט קראה לשיטת דיכוי זו במילים שונות: פוליטית, כוחנית, פטריארכלית. היא השתמשה במילים אלה בכתביה באופן חופף ובכך יצרה משוואה המתקיימת בו זמנית בכל מקום ציבורי ופרטי, מחדר המיטות האישי ועד מוסדות הציבור שמעבירים ומשעתקים את הכוח הגברי. מילט קראה לנקודות המבט של הפטריארכיה "נשק": נשק פסיכולוגי, מיני, דתי וכדומה, וטענה כי האוניברסליות של השימוש בכלי נשק השונים שעושה לה הפטריארכיה משמשים ומשמרים אותה לאורך ההיסטוריה.

ספרה "פוליטיקה מינית" 1970

ערך מורחב – פוליטיקה מינית

בספרה "פוליטיקה מינית" הציגה מילט תאוריה הטוענת כי החברה כולה מושתת על דפוסים פטריארכליים. החברה מונעת מיחסי כוח המוטמעים על ידי היסטוריה תרבותית-חברתית המבוססת על דפוסים פטריארכליים. כל הקטגוריות בחברה, כגון אידאולוגיה, דת, תרבות ומין, מוגדרות באמצעות דפוסים פטריארכליים ומתרחשים בהם מאבקי כוח פוליטיים. מילט תיארה כיצד החברה הפטריארכלית יצרה חברה מיננית (סקסיסטית) המפלה על בסיס מין. היחסים בין נשים וגברים הם יחסים פוליטיים והסדרים חברתיים דרכם קבוצה אחת נשלטת על ידי קבוצה אחרת. באותו אופן שפוליטיקה חברתית נשענת על העובדה כי קבוצה אחת שולטת ומדכאת את השנייה כך מין הוא קטגוריה של סטטוס בעל השלכות פוליטיות על יחסי כוח בין קבוצות. התא המשפחתי נמצא בלב הפטריארכיה ומשמש מודל לכלל החברה. התבנית בה הגבר הוא ראש המשפחה חוזרת ומשועתקת בכל זירה חברתית, בכל ערך או נורמה המופנמים בחברה, ובכל מוסד או מעמד חברתי. כלומר הפוליטיקה, כמאבק בין כוחות, נמצאת בכל מקום ומופנמת הן בחברה ובמוסדותיה והן בתא המשפחתי. כך משתמר הדפוס המסורתי של שליטת גברים בנשים. הכוח הפטריארכלי מבוסס ומוטמע בתפיסות חברתיות כמו גם בכל אחד מאתנו. פירושו של דבר שמתקיימת שיטה. שיטה של הבניה חברתית בעלת מאפיינים של כוח ושליטה. שיטה זו מעניקה לגיטימציה לדיכוי נשים מבני ומתמשך המתקיים בכל רובד בחיי הפרט. מילט פרטה את הרבדים השונים של השיטה הפטריארכלית והוכיחה שהשיטה הכוחנית והדיכאונית באה לביטוי בהיבט אידאולוגי, מוסרי ודתי, ביולוגי, מיני, סוציולוגי, פסיכולוגי, מעמדי, כלכלי וחינוכי. עוד טענה מילט כי יש סוג נוסף של אי שוויון והוא שטיפת מוח ביולוגית ואידאולוגיה המופיעה בחינוך ובמדע, המגובה באלימות.

פסלים ואמנות

קייט מילט עסקה באמנות כפסלת, ציירת, צלמת, יוצרת סרטים, עיתונאית וסופרת, לצד כל פעילותיה כפמיניסטית פוליטית אקטיביסטית. פסליה מתאפיינים בגודלם העצום, בשימוש בחומרים ממוחזרים, ובזיקתם לאמירות פמיניסטיות הבאות לביטוי גם בשם היצירה: "מנשא תינוק" עגלת תינוק המוצגת בתוך כלוב מסורג. "דמות הסולם" דמות אישה קפואה המטפסת בסולם, "אמנות יציבה" כיסא לבן עליו מונחת ערימת תפוחים אדומים כדם, פסל ענק של דמות אישה המסיע עגלת-סופרמרקט הנראית קטנה מאוד לעומת גוף האישה. "מלון הגבר הזקן" (1979)דמות אישה עטופה כמומיה שוכבת במיטה מוקפת בסורגים. "ביורוקרטיה" ספסל עליו מונח גוש צמר גפן ענק מלופף בחוטים עבים. "ראש" ראש אישה מונח על כיסא. "פסיכיאטריה" ארון תרופות מונח כמקום מקודש. "המפטי-דמפטי" (1961) עיגול עץ ענק בו ממוסמרים ברגים עצומים. פסליה מהווים אמירה המשלימה את התאוריה הפמיניסטית שהגתה. דמות האישה הקפואה המוקפת בסורגים, החוזרת ביצירותיה מדגישה את התפיסה הפטריארכלית ההגמונית לגבי מעמדן הנחות ודיכוין המתמשך של הנשים בחברה. קייט מילט מצלמת נשים גרומות שבתווי פניהן חרוש הסבל. הצילומים ברובם בשחור לבן, צבעוניות דיכוטומית המשקפת חלוקה בינארית מגדרית בתודעה החברתית.

בשנות השמונים והתשעים יצרה מילט סידרה של הדפסי משי, בעלי קו גרפי צבעוני ומינימליסטי. רישומים עדינים הנוצרים מהינף מכחול בתנועה אחת זורמת של גוף נשי. מילט יצרה מהדפסיה פוסטרים המפרסמים את המרכז הקהילתי לנשים אמניות שהקימה, לגרפיקה המאיירת את הכריכה של ספריה, ולכרזות לאירועים המייצגים את התאוריה שלה. בין יצירותיה אלה: Chocolate Malt Nude 1984 הדפס בגווני חום בהיר של שדיים וטבור מזווית מבט גבוהה, כמו אישה המסתכלת על עצמה. Women’s Archive Center at Millett Farm 1991 רישום מהיר של זוג שדיים הפונים אל מול שד אחד. Red Polka Dot Bikini 1991, תחתונים שחורים עליהם נקודות לבנות נוכחים במרכז הכרזה. Sita Book Cover Poster 1987 עיצוב הכריכה שהופיעה על גבי ספרה "סיטה". בהדפס רישום שחור מהיר של שדיים וערווה על רקע אדום.

עוד מיצירותיה

• קייט מילט, 1970, Sexual Politics - מציג תאוריה הטוענת כי החברה הפטריארכלית מיסודה מגדירה מין כקטגוריה בעלת השלכות פוליטיות הנובעות מיחסי כוח המוגדרים ומוטמעים בחברה על ידי היסטוריה תרבותית-חברתית המבוססת על דפוסים פטריארכליים.
• הסרט 1971, "Three Lives" - מתמקד בשלוש נשים ומעלה את זיכרונותיהן של מאלורי מילט-ג'ונס אחותה, ליליאן שרב הכימאית, ורובין מיד האמנית.
• קייט מילט 1973, The Prostitution Papers
• קייט מילט 1974, Flying - מתאר את חיי נישואיה עם יושימרה ואת הרומנים שלה עם נשים.
• קייט מילט 1977, Sita - הרהורים על רומן אבוד עם חברתה לקולג'.
• קייט מילט 1979, The Basment: Mediation on Human Sacrifice - ספור בדיוני למחצה על עינוי ורצח של הנערה סילביה לינקנס בשנת 1965. הספר מעלה ביקורת על מערכת המשפט והחברה המגנה על פשע כלפי נשים.
• קייט מילט 1979, Going to Iran - עוסק בפעילותה של קייט מילט למען זכויות נשים באיראן.
• קייט מילט 1990, The Lonely-Bin Trip - קייט מילט מתארת את ניסיונה ככלואה במתקן פסיכיאטרי לאחר שאובחנה כלוקה בהפרעה דו-קוטבית, את החלטתה שלא להשתמש יותר בטיפול בליתיום ותרופות פסיכיאטריות חזקות בעלות תופעות לוואי, בספר היא מתארת את ניצחונה במשפט על שפיותה שהסתיים בשינוי חוק במדינת מינסוטה.
• קייט מילט 1991, Believe me, you don’t want a picture of that!
• קייט מילט 1994 ,The Politics of Cruelty
• קייט מילט 1995, A. D: A Memoir - תיעוד האישי.
• קייט מילט 2001, Mother Millett

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קייט מילט בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של קייט מילט
• צפי סער, הפמיניסטית שלימדה את כולנו מהי פוליטיקה מינית, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2017
• כתבה על קייט מילט 1970 "The Liberation of Kate Millett", Time Magazine .
• Crawford, Leslie. "Kate Millett, The Ambivalent Feminist", Salon, June 5, 1999.
• Freely, Maureen. Return of the troublemaker: Kate Millett, The Guardian, June 19, 2001.
• Krinsky, Charles. Kate Millett, GLBTQ Encyclopedia entry
• Kate Millett, fembio.org
• W. J. SIMMONS, Conversations with Kate Millett, The Harvard Independent, 12-1-2011 (pp. 8-11)
• קייט מילט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קייט מילט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• קייט מילט, ברשת החברתית Goodreads