קטאנה

חרב קטאנה

חלקי הקטאנה. הסברים בדף תיאור התמונה

חרב שינקן - חרב קטאנה מודרנית

קַטָאנַה (ביפנית: 刀) היא חרב יפנית ארוכה, אם כי בשפה היפנית המילה היא שם כללי לכל חרב, וגם לסכין.

כאשר דנים בקטאנה, לרוב הכוונה היא לאוצ'יגטאנה, החרב המסורתית שבה השתמשו הסמוראים – חרב מעוקלת, בעלת להב חד-צדדי וניצב ארוך המאפשר אחיזה בשתי הידיים, כיוון שמשקלה נע בין 1 קילוגרם עד 1.5 קילוגרם. אורך הלהב נע בדרך כלל בין 60 ל-80 סנטימטרים, אם כי היו חרבות קטאנה ארוכות יותר לשדה הקרב שנקראו אוגטאנה ("חרב ארוכה"). בדרך כלל הסמוראים חגרו את הקאטנה יחד עם ואקיזאשי (חרב יפנית קצרה). שילוב זה של שתי החרבות נקרא "דאישו" (daisho), וייצג את מעמדו החברתי של הסמוראי. הנדן של הקאטנה נקרא "סאיה" (saya). בדרך כלל מחזיקים את הקטאנה בשתי ידיים, אך ניתן להחזיקה גם ביד אחת, וחוגרים אותה כך שהלהב פונה כלפי מעלה. השימוש העיקרי בקטאנה לא היה בשדה הקרב - אליו הסמוראים יצאו חמושים ביומי (קשת יפנית) וביארי (חנית יפנית), בעוד החרב המעוקלת, שעיקולה משפר את יכולות השיסוף שלה אך מקשה עליה לחדור שריון, שימשה בעיקר כסמל סטטוס המסמל את מעמד הסמוראים כמו גם נשק להגנה עצמית בחיים האזרחיים.

הקטאנה פותחה ביפן במאה ה-14 והחליפה בהדרגה את חרב הטאצ'י (ביפנית "חרב גדולה") שדמתה לה במראה אך הייתה מעוקלת וארוכה יותר עם פה באורך 80 סנטימטר. פרט לגודל הן גם נבדלו באיכות המתכת ובאופן החגירה: הטאצ'י נחגרה כך שהלהבה פונה כלפי מטה. במהלך המעבר מהטאצ'י לקטאנה היו מקרים רבים בהם חרבות טאצ'י קוצרו והוסבו לחרבות קטאנה. ניתן לקבוע האם החרב חושלה כטאצ'י או כקטאנה לפי מיקום חתימת האומן שחישל את החרב ב-tang, בסיס הלהב שמושחל לתוך הניצב. על החתימה לפנות כלפי חוץ כשהחרב חגורה, ולכן אופן החגירה השונה של החרבות הוביל למיקום חתימה שונה.

תהליך חישול הקטאנה היה ארוך ומורכב ושוכלל לדרגת אמנות. הקטאנה מורכבת מפלדה ממספר סוגים: פי הלהב חושל מפלדה קשה המחזיקה חוד, בעוד שמעטפת הלהב חושלה מפלדה רכה וגמישה. שילוב זה יצר להב חזק וחד שיכל לעמוד בכוחות והמאמצים הנוצרים מחיתוך חומר קשה וספיגת מכות וזעזועים. הלהבים הטובים והאיכותיים ביותר, בידיהם של סמוראים חזקים ומיומנים, היו חזקים מספיק כדי לחתוך דרך קסדת הקאבוטו.

הקטאנה סימנה את מעמד הסמוראים עד רסטורציית מייג'י, שפגעה במעמד הסמוראי. אך החרב המשיכה לחיות בעולם אמנויות הלחימה, והיא מזוהה עם מספר אומניות לחימה, כגון קנדו, איאיידו ועוד. ישנם עדיין בתי ספר ללחימה המנסים לשמר את אמנות הקן ג'וטסו - הקוריו (koryu - האסכולה העתיקה) של השימוש בחרב, ובהם עדיין מתאמנים בטכניקות לחימה עתיקות.

בעבר, על מנת לתרגל את השימוש בקטאנה, ביצעו סמוראים רבים טסוג'יגירי. במהלך האקט התאמן הסמוראי בקטאנה על עובר אורח תמים.

עד היום מייצרים אומנים מומחים קטאנות בתהליכים מסורתיים בני מאות שנים. יצירת קטאנה אחת נמשכת כשלושה חודשים. מחירן של הקטאנות כיום עומד על אלפי עד עשרות אלפי דולרים ליחידה. קטאנות מודרניות, שמחשלים נפחים אומנים בימינו, משמשות כפריט אספנות וכן לאימוני אמנויות לחימה. חרבות קהות (חרבות לא חדות דמויות קטאנה) נקראות "איאייטו", והחרבות החדות (שהן למעשה קטאנה מודרנית) נקראות "שינקן".

ראו גם

• חרב יפנית
• שינקן (חרב)
• טאצ'י
• ואקיזאשי
• סמוראי
• טסוג'יגירי

לקריאה נוספת

• Stephen Turnbull (Ph.D.), Katana: The Samurai Sword, אוספרי הוצאה לאור, 2010

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קטאנה בוויקישיתוף

• פרופ' דב שרמן, איך הם עשו את זה?, באתר כלכליסט, 8 בדצמבר 2010
• רועי קורן, סכין יפנית, באתר כלכליסט, 8 בדצמבר 2010
• סוד הפלדה הסמוראית. בקרוב אצלכם במטבח באתר 0404, 12 באפריל 2018
• Martial arts sword cuts world record - Guinness World Records, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:46)
• קטאנה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא יפן ובנושא אמצעי לחימה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.