פליקס רבסון

פליקס רבסון
Félix Ravaisson-Mollien
לידה	23 באוקטובר 1813; נאמור, צרפת
פטירה	18 במאי 1900 (בגיל 86); פריז, צרפת
שם לידה	Jean Gaspard Félix Laché-Ravaisson
מקום קבורה	פר לשז
מקום לימודים	קולז' רולן
עיסוק	אנתרופולוג, היסטוריון אמנות, ספרן, ארכאולוג, פילוסוף
מדינה	צרפת
פרסים והוקרה	קצין גבוה בלגיון הכבוד
צאצאים	Charles Ravaisson-Mollien, Louis Ravaisson-Mollien

זַ'אן גַסְפַּר פֵלִיקְס רַבֵסוֹן-מוֹלְיַן (בצרפתית: Jean-Gaspard-Félix Laché Ravaisson-Mollien; 23 באוקטובר 1813 – 18 במאי 1900) היה פילוסוף צרפתי, "אולי הפילוסוף המשפיע ביותר של צרפת במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה".^[1] הוא היה במקור ונשאר ידוע יותר בשם פליקס רבסון.

העבודה המכוננת שלו הייתה De l'habitude ("על ההרגל"; 1838). הפילוסופיה של רבסון היא במסורת הרוחנית הצרפתית (אנ'), אותה יזם פייר מן דה בירן (אנ') (1766–1824) עם המסה "השפעת ההרגל על היכולת לחשיבה" (1802). עם זאת, רבסון פיתח את משנתו בתור מה שהוא כינה 'ריאליזם רוחני' ו'פוזיטיביזם רוחני', ולפי מארק סינקלייר שחקר את התאוריות של רבסון - אפשר לחשוב עליו כמייסד 'בית הספר למקרה אפשרי'.^[1] יורשו הידוע והמשפיע ביותר היה אנרי ברגסון, שאיתו ניתן לראות שהמסורת מסתיימת במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, אם כי ניתן לראות ש'שושלת' של "פילוסופיית החיים" הזו חוזרת בסוף המאה העשרים עם ז'יל דלז. רבסון מעולם לא עבד במערכת האוניברסיטה הממלכתית בצרפת, בסוף שנות ה-20 לחייו סירב לתפקיד באוניברסיטת רן (אנ'). בשנת 1838 הוא הועסק כמזכיר הפרטי העיקרי של שר ההוראה הציבורית, והמשיך להשיג תפקידים רמי דרג כמו המפקח הכללי של הספריות, ולאחר מכן אוצר העתיקות הקלאסיות במוזיאון הלובר. מאוחר יותר בחייו מונה לנשיא חבר המושבעים של אוסף הפילוסופיה בצרפת, "תפקיד בעל השפעה ניכרת". רבסון, היה לא רק פילוסוף, קלאסיקאי, ארכיונאי ומנהל חינוכי, אלא גם צייר שהציג תחת השם לאשה (Laché).^[1]

קורות חיים

רבסון נולד בנאמור. לאחר לימודים בהצטיינות בקולז' רולן (אנ'), הוא נסע למינכן בסתיו 1839, שם השתתף בהרצאות של שלינג, וקיבל את התואר שלו בפילוסופיה ב-1836. בשנה שלאחר מכן פרסם את הכרך הראשון של יצירתו המפורסמת Essai sur la métaphysique d'Aristote ("מסה על מטאפיסיקה של אריסטו"), שאליו הוסיף ב-1846 כרך משלים. עבודה זו לא רק מבקרת ומעירה על התאוריות של אריסטו והפריפטטים, אלא גם מפתחת מהן מערכת פילוסופית מודרנית.^[2]

ב-1838 קיבל את הדוקטורט שלו, עבודת הגמר שלו בשם "De l'habitude" ("על ההרגל"), שעתידה הייתה להפוך לטקסט קלאסי ('שיר' מטפיזי על הטבע באופן כללי שנתפס באמצעות ניתוח אינטואיטיבי של הרגל נרכש כאל ביטוי מסוים של הווייתו המהותית, נערץ מאוד על ידי ברגסון והיידגר), והפך לפרופסור לפילוסופיה ברן. משנת 1840 היה המפקח הכללי של הספריות הציבוריות, ובשנת 1860 הפך למפקח הכללי במחלקה להשכלה גבוהה. הוא גם היה חבר באקדמיה למדעי האתיקה והפוליטיקה (אנ'), ואוצר המחלקה לעתיקות במוזיאון הלובר (מ-1870). הוא מת בפריז בשנת 1900.^[2]

הפילוסופיה של רבסון

בפילוסופיה, הוא היה השתייך לאסכולה של ויקטור קוזן, שעמו הוא היה חלוק בנקודות חשובות רבות. פעולת התודעה, לדבריו, היא הבסיס לכל ידע. פעולות תודעה הן גילויי רצון, שהוא המניע והכוח היצירתי של החיים האינטלקטואליים. רעיון האל הוא אינטואיציה מצטברת שניתנת על ידי כל היכולות השונות של הדעת, בהתבוננותה בהרמוניה בטבע ובאדם. לתאוריה זו הייתה השפעה ניכרת על הפילוסופיה הספקולטיבית בצרפת במהלך השנים האחרונות של המאה ה-19.^[2]

כתביו

שלוש היצירות הפילוסופיות "השלמות" של רבסון הן: Essai sur la métaphysique d'Aristote [מסה על המטאפיזיקה של אריסטו", כרך 1 וכרך 2] (1837 ו-1846); De l'habitude ("על ההרגל"; 1838); ו-Rapport sur la philosophie en France au XIXeme siècle ("דיווח על פילוסופיה בצרפת במאה ה-19"; 1867) רבסון כתב גם מספר "חיבורים ראויים לציון" אחרים כמו "La Philosophie contemporaine" ("פילוסופיה עכשווית", 1840); "La Philosophie de Pascale" ("הפילוסופיה של פסקל", 1887), ו-"Métaphysique et Morale" ("מטאפיזיקה ומוסר", 1893). עם מותו הוא גם "הותיר קטעים בלתי גמורים של יצירה מרכזית, אשר פורסמו לאחר מותו", תחילה בתור "Testament philosophique" ב-Revue de métaphysique et de morale ("הברית הפילוסופית", 1901), ולאחר מכן בצורה מורחבת בתור "Testament philosophique" ("ברית פילוסופית", 1933).

לקריאה נוספת

Sinclair, Mark. Being Inclined: Félix Ravaisson’s Philosophy of Habit (Oxford: Oxford University Press, 2019)
Carlisle, Clare. "Between Freedom and Necessity: Félix Ravaisson on Habit and the Moral Life", in Inquiry (43/2: 2010), p. 123–45
Carlisle, Clare and Mark Sinclair. "Editors’ Introduction" and "Editors’ Commentary" in Félix Ravaisson Of Habit, translation, introduction, and commentary by Clare Carlisle and Mark Sinclair (London/New York: Continuum, 2008), p. 1-21; 78-114
Grosz, Elizabeth. "Habit Today: Ravaisson, Bergson, Deleuze and Us", in Body and Society (19/2–3: 2013), p. 217–39
Malabou, Catherine. "Addiction and Grace: Preface to Félix Ravaisson’s Of Habit" in Félix Ravaisson Of Habit, translation, introduction, and commentary by Clare Carlisle and Mark Sinclair (London/New York: Continuum, 2008), p. vii-xx
Sinclair, Mark. "Introduction" in Félix Ravaisson: Selected Essays, edited by Mark Sinclair; translated by Jeremy Dunham, Adi Efal, Mark Sinclair, Tullio Viola (London: Bloomsbury, 2016), p. 1-29

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פליקס רבסון בוויקישיתוף

פליקס רבסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פליקס רבסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ Sinclair, Mark. "Introduction" in Félix Ravaisson: Selected Essays, edited by Mark Sinclair; translated by Jeremy Dunham, Adi Efal, Mark Sinclair, Tullio Viola (London: Bloomsbury, 2016), p. 1-29
^ ¹ ² ³ Ravaisson-Mollien, Jean Gaspard Félix, 1911 Encyclopædia Britannica

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל

[Sin-1] ¹ ² ³ Sinclair, Mark. "Introduction" in Félix Ravaisson: Selected Essays, edited by Mark Sinclair; translated by Jeremy Dunham, Adi Efal, Mark Sinclair, Tullio Viola (London: Bloomsbury, 2016), p. 1-29

[בריט-2] ¹ ² ³ Ravaisson-Mollien, Jean Gaspard Félix, 1911 Encyclopædia Britannica

[1]

[2]