לדלג לתוכן

פאלון גונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאלון גונג בישראל
מתרגלי פאלון גונג במנהטן

פָאלוּן גּוֹנְגְּ (בסינית: 法轮功; בפין-יין: fǎlún gōng) הידועה גם בשם פָאלוּן דָּאפָא (סינית: 法轮大法; פין-יין: fǎlún dàfǎ), היא שיטה רוחנית שמקורה בסין. שיטת הפאלון גונג הוצגה לציבור בשנת 1992 על ידי לי הונג-ג'י (אנ'). השיטה דוגלת בחיים על פי העקרונות "אמת, חמלה וסובלנות" כערכים מנחים.

תרגום המונח פאלון דאפא הוא "גלגל החוק של החוק הגדול".

תיאור הפאלון גונג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאלון גונג (או פאלון דאפא) היא אחת משיטות התרגול של צ'יגונג הכוללות הוראה של עקרונות מוסר ומעלות טובות. צ'יגונג הוא סוג של "טיפוח תרגול" (xiulian) - תהליך בו אדם מחפש שלמות רוחנית. על פי מתרגלי הפאלון גונג, היא חלק מאסכולת הבודהה אך היא שיטה כוללת המכילה בתוכה גם רעיונות מהדאואיזם. על פי פרופ' בנג'מין פני, המתמחה בתורות רוחניות ודתות בסין המודרנית, ניתן להבין את שיטות הצ'יגונג כחלק ממסורת רחבה יותר של ”טיפוח-תרגול".[1] פני כתב: "הדרך הטובה ביותר לתאר את פאלון גונג היא כמערכת טיפוח (Cultivation). מערכות טיפוח אפיינו את החיים בסין במשך 2,500 שנה לפחות".[2]

תרגול הפאלון גונג כולל ארבעה תרגילים בעמידה, ותרגיל אחד של מדיטציה בישיבה.[3] בנוסף לתרגילים, השיטה כוללת הוראה מוסרית, ומלמדת את המתרגל כיצד לשפר את עצמו, ולהתאים את עצמו לעקרונות: אמת, חמלה וסובלנות. לימוד השיטה מודרך על ידי ספר עיקרי והרצאות שכתב וערך לי הונג-ג'י. הספר העיקרי של השיטה נקרא "ג'וּאן פאלוּן" שפירושו: "לסובב את גלגל החוק".[4]

ההערכה היא שמיליוני בני אדם מתרגלים פאלון גונג בסין ובעוד יותר מ-100 מדינות.[5][6] בשנים הראשונות לאחר הצגתה לציבור ב-1992 הממשל הסיני קיבל בברכה את השיטה וגורמים רשמיים אף העניקו לה פרסים ואותות הוקרה.[7][8]

סמל הפאלון גונג

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמל הפאלון גונג

סמל הפאלון מורכב מסמל הסוואסטיקה הנמצא במרכז וסביבו ארבעה סמלי סוואסטיקה קטנים וארבעה סמלי יין-יאנג.

הסוואסטיקה מוכרת מזה אלפי שנים הן במזרח והן במערב, ומסמלת מזל טוב.[9][10]

סמל הטאי-צ'י הוא סמלה של אסכולת הטאו, והוא מסמל שני ניגודים המשלימים זה את זה, המכונים "יין ויאנג".

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהנהגת לי הונג-ג'י, הנחשבת על ידי חסידים כדמות דמוית אלוהים, מתרגלי השיטה מפעילים מגוון ארגונים בארצות הברית ובמקומות אחרים.[11] הן ידועות בהתנגדותן למפלגה הקומוניסטית של סין, לתורת האבולוציה, להומוסקסואליות ולפמיניזם, ודוחות את הרפואה המודרנית. דעות אלו מוגדרות כ"אולטרה-שמרניות".

מתרגלי השיטה מפעילים גם את קבוצת אפוק מדיה, הידועה בחברות הבנות שלה, הטלוויזיה של שושלת טאנג החדשה (אנ') והעיתון "אפוק טיימס". האחרון צוין באופן נרחב כישות תקשורת ימנית רדיקלית וזכתה לתשומת לב משמעותית בארצות הברית בשל היותה מקדמת תאוריות קשר, כגון QAnon, מידע כוזב על חיסונים נגד קורונה והפקת פרסומות לנשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ. הדבר משך תשומת לב גם באירופה לשם קידום פוליטיקאים מהימין הרדיקלי, בעיקר בצרפת ובגרמניה.[12]

הפאלון גונג וממשלת סין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנותיה הראשונות הופצה שיטת הפאלון גונג מפה לאוזן בקצב מהיר ברחבי סין. שיטת הפאלון גונג נהנתה מתמיכה עממית וזכתה גם לתמיכה רשמית מטעם גורמים במשטר, בשנים הראשונות לאחר הפצתה. השיטה קודמה על ידי ארגון הצ'יגונג הלאומי וסוכנויות ממשל נוספות בסין.[8]

ב-1995 השלטונות דרשו שכל קבוצות הצ'יגונג יקימו סניפים של המפלגה הקומוניסטית הסינית. המשטר דרש זאת גם ממתרגלי הפאלון גונג וציפה להדק את שליטתו על הפאלון גונג. מתרגלי הפאלון גונג סירבו לדרישה זאת וביטלו את חברותם בארגוני הצ'יגונג המנוהלים על ידי המשטר.[13] בעקבות כך, החלו משרד הביטחון ומשרד התעמולה לעקוב אחריהם. ספרי הפאלון גונג נאסרו לפרסום, וכלי התקשורת שבניהול המדינה התחילו לפרסם מאמרי ביקורת וגינוי על הפאלון גונג. מאמרים אלו טענו כי מדובר בכת מניפולטיבית המפיצה אמונות טפלות ומרמה את האנשים. הם הציגו את השיטה כ"אמונות טפלות פאודליות". כתבות אלה לא הרתיעו אנשים נוספים לתרגל את השיטה ולחיות על פי עקרונותיה.[8]

ב-1999 היו הערכות ש-70 מיליון בני אדם מתרגלים פאלון גונג בסין.[14] באפריל באותה שנה, פרסם פרופסור סיני מאמר בעיתון Tianjin Normal University's Young Reader Magazine בגנות השיטה, בו טען כי שיטות הצ'יקונג, ובייחוד הפאלון גונג, מעודדות אמונות בלתי רציונליות ועל-טבעיות בקרב הנוער, בדומה לתנועת הבוקסרים בסוף המאה ה-19, וכי יש בהן סכנה לציבור.[15] בתגובה, ב-23 ו-24 באפריל הגיעו אלפי מתרגלים לאוניברסיטה בטיינג'ין, למחות[16] בצורה שקטה, על דברי הפרופסור, על פרסום המאמר ולבקש מהאחראים שיבטלו את פרסומו. הפגנתם פוזרה בכוח רב על ידי המשטרה וכ-45 מתרגלים נעצרו. נאמר להם שעליהם לעתור לבייג'ינג.[17] ביום שלאחר מכן, ב-25 באפריל 1999, כעשרת אלפים מתרגלים של פאלון גונג התאספו מול משרד העתירות של בייג'ינג, בדיוק כפי שהנחו אותם קציני המשטרה בטיינג'ין[16]. המתרגלים נאספו ליד בנייני הממשלה ג'ונג-נאן-האי בבייג'ינג כדי לדרוש את שחרורם של העצורים מטיינג'ין ואת הפסקת ההטרדות נגדם.

זו הייתה ההפגנה ההמונית הראשונה בג'ונג-נאן-האי בהיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית הסינית וההפגנה הגדולה ביותר מאז 1989. נציגים של פאלון גונג נפגשו עם ראש הממשלה ג'ו רונג-ג'י (אנ') שהבטיח להם שהממשלה אינה מתנגדת לפאלון גונג ושהעצורים בטיינג'ין ישוחררו.[16] על פי דו"ח מפורט שפורסם בארגון Human Rights Watch, בחודשים שלאחר ההתאספות ב-25 באפריל התרחשה מחלוקת בתוך קבוצת בכירי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) באשר לשאלה איך לגשת לעניין הפאלון גונג. יו"ר המפלגה, ג'יאנג דזה-מין, קרא לממשלה "לרסק" את הפאלון גונג, ואילו חברים אחרים בפוליטבירו לא ראו לנכון להפעיל רדיפה אלימה כנגד המתרגלים.[18]

ב-10 ביוני 1999, ג'יאנג דזה-מין, מנהיג המפלגה הקומוניסטית של סין, ולואו גאן, חבר הפוליטביורו, הקימו את משרד 610. מטרת המשרד הייתה להשתמש בכל אמצעי שיידרש על מנת לדכא את מתרגלי הפאלון גונג.[19]

רדיפת מתרגלי השיטה בסין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רדיפת הפאלון גונג

ב-20 ביולי 1999 החל המשטר הקומוניסטי הסיני לרדוף בצורה נרחבת את מתרגלי הפאלון גונג בסין לפי הנחיה אישית של מנהיג המפלגה הקומוניסטית, ג'יאנג דזה-מין. מומחים לזכויות אדם ומשקיפים משפטיים הצהירו כי ההוראות הרשמיות והמסמכים המשפטיים שהונפקו לצורך הרדיפה אינם עומדים בתקני המשפט הבינלאומיים ומפרים את הוראות החוקה של סין עצמה.[20][21]

למרות זאת, הכריז הממשל הסיני על הפאלון גונג כבלתי חוקי, בטענה שמדובר בארגון פוליטי שמתנגד למפלגה הקומוניסטית של סין ומאיים על תושבי סין.

התקשורת הסינית, שבשליטת הממשלה, החלה להפיץ תעמולה חריפה כנגד הפאלון גונג, כנגד מייסדה וכנגד המתרגלים בה, ברחבי סין וגם מחוצה לה.

על-פי נתוני האו"ם,[22] נתוני הממשל האמריקני[23] ונתונים נוספים,[דרוש מקור] נעצרו מאז 1999 מאות אלפי עד מיליון בני אדם, ונשלחו למחנות עבודה בכפייה למטרת "חינוך מחדש", שנועדו לגרום למתרגלים להתנער מהפאלון גונג.[24][25] אלו שסירבו להתנער עברו עינויים, ועד שנת 2020 דווח על כ-4,363 מקרי מוות של מתרגלי פאלון גונג במחנות אלו.[26] קיימות הערכות שהמספרים גדולים בהרבה אבל קשה לאמת את המידע בגלל חוסר שקיפות.

בעקבות זאת החלו מתרגלים של השיטה לחשוף את הרדיפה ברחבי העולם. המתרגלים מפיצים מידע דרך האינטרנט, עורכים עצרות ופונים לגורמים שונים לצורך הגברת המודעות לרדיפה. פרלמנטים וארגוני זכויות אדם בינלאומיים גינו את הרדיפה וכלי תקשורת רבים דיווחו על הנושא.[27][28][29][30]

קצירת איברים ממתרגלי הפאלון גונג

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קצירת איברים ממתרגלי הפאלון גונג בסין

החל משנת 2006 טענו אנשי הפאלון גונג ומספר ארגונים נוספים כי במחנות העבודה בכפייה נרצחים מתרגלי השיטה לצורך סחר באיבריהם החיוניים. צוות חקירה קנדי בראשות דייוויד קילגור (אנ'), לשעבר תת-שר החוץ הקנדי לענייני אסיה-פסיפיק, ודייוויד מטאס (אנ'), עורך דין בין-לאומי לזכויות האדם, התמנה על ידי ארגון "הקואליציה לחקירת רדיפת הפאלון גונג" (אנ') לחקור את הנושא. בדו"ח שהוציא, קבע הצוות כי פעילות זו אכן מתרחשת בסין באופן נרחב.[31][32] הדו"ח שהוציא הצוות, "דו"ח קילגור-מטאס", התבסס על 33 ראיות, אשר הובילו אותם למסקנה שההאשמות נכונות. ממשלת סין טענה שהיא השיגה את האיברים מאסירים שהוצאו להורג, אולם קילגור ומטאס מצאו סתירה בין מספר ההוצאות להורג המדווחות בסין לבין מספר ההשתלות הרשמי בסין. בעקבות נתון זה ונתונים נוספים רבים, הם הגיעו למסקנה שמתרגלי הפאלון גונג הם המקור הסביר ביותר ל-41,500 ניתוחי השתלה שבוצעו בין השנים 2000 ל-2005 בסין.

כשפורסם מחקרם של קילגור ומטאס, החוקר והכותב העצמאי איתן גוטמן היה בעיצומו של מחקר עצמאי שכלל ראיונות עם מתרגלי פאלון גונג שנמלטו מסין. על אף ספקותיו ההתחלתיים, הגיע גוטמן באמצעות המחקר שלו למסקנה דומה לזו של קילגור ומטאס. גוטמן ראיין יותר מ-100 מתרגלי פאלון גונג, שתיארו את הבדיקות הרפואיות שמתרגלי הפאלון גונג נאלצו לעבור בבתי הכלא ובמחנות העבודה בכפייה, אשר כללו בדיקות דם ובדיקות של איבריהם הפנימיים. גוטמן מאמין כי בין השנים 2000–2008, המק"ס רצחה 65,000 מתרגלי פאלון גונג עבור איבריהם.[33]

ממשלת סין הכחישה את כל הטענות, וטוענת כי אלו מתבססות על שמועות והאשמות שווא בלתי מבוססות, אך לא נתנה הסבר למקור האיברים ולמספר ההשתלות שהתבצעו בתחומה.

תגובת הקהילה הבינלאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1999, ממשלות מערביות רבות[דרוש מקור] וארגוני זכויות אדם הביעו גינוי לדיכוי שמפעילה הממשלה הסינית על הפאלון גונג. חברי הקונגרס של ארצות הברית השמיעו הצהרות פומביות לגינוי הרדיפה המתקיימת בסין והצביעו בעד כמה החלטות לתמיכה בפאלון גונג.[34][35][36]

בשנת 2010, החלטה 605 של בית הנבחרים האמריקני קראה "לסיים באופן מיידי את המערכה לרדיפה, הפחדה, כלא ועינויי מתרגלי פאלון גונג", והביעה הזדהות עם מתרגלי פאלון גונג נרדפים ובני משפחותיהם.[37]

בדצמבר 2006 חשף משרד הבריאות האוסטרלי את המידע ששני בתי החולים העיקריים באוסטרליה אסרו על הכשרת מנתחים מסין, וזאת כתגובה על הדאגה לגבי קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג ואסירים אחרים.[38]

קומץ רופאים ישראלים ובהם פרופ' יעקב (ג'יי) לביא ופרופ' אריה אלדד (שהיה ח"כ באותה תקופה), חשפו את נושא קצירת האיברים בסין, במטרה להפסיק את המימון הציבורי לביצוע השתלות בסין. התהליך להפסקת המימון החל בעקבות התוודעותו של פרופ' לביא לשוק השתלות האיברים בסין. זה קרה ב-2005, לאחר שחולה של לביא, שחיכה שנה שלמה להשתלת לב בישראל, קיבל זימון להשתלה בסין בתאריך מדויק שנקבע שבועיים מראש. פרופסור לביא תהה כיצד יכול היה בית החולים לחזות מראש את מותו של תורם לב פוטנציאלי שנתוניו יתאימו לנתוני החולה.[39]

כשפרופ' אריה אלדד טס לסין לפגוש רופא המתמחה בהשתלת עור, הוא גילה להפתעתו שאותו בית חולים לא משתמש בשיטת ההקפאה המקובלת של פיסות העור, אלא משתמש בעור טרי. כששאל אלדד את הרופא איך זה ייתכן ענה לו הרופא שבכל רגע נתון יש כ-3,000 אנשים שמועמדים להוצאה להורג בעוון פשעים שונים, והם המקור לעור המושתל.[40]

מתרגלי פאלון גונג במחאה שקטה לציון 20 שנות רדיפה בסין

ב-2008 נחקק בישראל חוק השתלת איברים שסעיף 5 בו אוסר על קופות החולים וחברות הביטוח הישראליות לממן השתלות איברים שנעשית בניגוד לחוק במדינה שבה נעשית נטילת האיברים והשתלתם או תוך סחר באיברים. עם פרסום הדיווחים השונים, נפסק התקצוב בישראל למימון השתלות בסין, בהוראת משרד הבריאות. למרות זאת, ידוע שישנם חולים בישראל שמחליטים בכל זאת לעבור השתלה בסין ולממן את הניתוח בעצמם.

בשנת 2013 העביר הפרלמנט האירופי החלטה המביעה "דאגה עמוקה לגבי הדיווחים העקביים והאמינים על קצירת איברים שיטתית, בחסות המדינה, מאסירי מצפון שלא נתנו את הסכמתם, ברפובליקה העממית של סין. זה כולל קצירת איברים ממספר גדול של מתרגלי פאלון גונג הכלואים בשל אמונותיהם הרוחניות…" ההחלטה קראה לשחרור מיידי של כל אסירי המצפון בסין ודחקה ברשויות הסיניות להגיב לחקירות האו"ם לגבי מקור האיברים המשמשים להשתלות.[41]

ב-4 במרץ 2015 אישר הסנאט האיטלקי פה אחד הצעת חוק המענישה כל אדם שמוכר באופן בלתי חוקי איברים מאנשים חיים בסנקציות קשות ובעונשי מאסר קשים.[42] על פי הצעת החוק של הסנאט האיטלקי, כל אדם הסוחר, מוכר או עוסק במכירת איברי אדם מאנשים חיים, יקבל תקופת מאסר של 3 עד 12 שנים וישלם קנס כבד בין 50,000 ל-300,000 יורו. הצעת החוק מענישה את מי שמעודד או מפרסם מכירת איברים, או מציג פרסומות והודעות לעידוד תיירות השתלות לסין. רופאים המקדמים או מסייעים לחולים לנסוע להשגת איבר שלא כדין, יתמודדו עם שלילת רישיון לכל החיים בשל הפרת האתיקה הרפואית.

גופי תקשורת ישראלים ובינלאומיים רבים פרסמו תחקירים ודיווחים על קצירת האיברים ממתרגלי פאלון גונג וקבוצות נרדפות אחרות בסין.[39][43][44][45][46][47][48][49]

ב-1 במרץ 2020 פרסם הטריבונל הבינלאומי בלונדון את מסקנותיו הסופיות לגבי קצירת האיברים בסין. פסק הדין של הטריבונל והדו"ח שפורסם ב-17 ביוני 2019, הגיעו למסקנה חד משמעית בוויכוח המתקיים כבר 20 שנה לגבי השאלה האם אכן מתבצעת בסין קצירת איברים בכפייה מאסירי מצפון. הטריבונל קבע כי זהו פשע המתרחש בסין בהיקף רחב ועד עצם היום הזה.[50]

הטריבונל: בית דין אזרחי בלונדון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטריבונל הבינלאומי בלונדון הוא בית דין אזרחי עצמאי שהוקם בשנת 2018 במטרה לבחון את נושא קצירת איברים בכפייה מאסירי מצפון בסין. בנוסף לאב בית הדין, פרופסור סר ג'פרי נייס (Geoffrey Nice), המשמש גם כיועץ המלכה, חבר השופטים בטריבונל כלל גם שישה חברים ממדינות שונות.[51]

בית הדין שמע עדויות מ-50 עדים, קיבל שלל עדויות כתובות וסרטי וידאו עם ראיות שאותן בדק במהלך שנה שלמה. העדים שהעידו בפני בית הדין היו מומחים לזכויות אדם בינלאומיות, מומחים לרפואה ולהשתלות איברים, מומחים ליחסים בינלאומיים, להיסטוריה סינית וגם פליטים סינים שנמלטו מהרדיפה אחרי שהיו עצורים בסין. כתריסר מתרגלי פאלון גונג העידו בשימועים על פרטי פרטים של העינויים שסבלו בסין, ובכלל זה האכלה בכוח ובכפייה, הרעבה, חשמול ומכות.[52]במשך 12 חודשים עבד בית הדין כדי לזהות את מהות הפשעים, לבדוק האם אכן התרחשו, האם הם עונים להגדרה של פשע נגד האנושות או להגדרה של רצח עם, האם הם קיבלו תמיכה מהמשטר הסיני עצמו, או מגופים פרטיים בסין שנאלצו להשתתף בקצירת איברים בכפייה. הטריבונל עבר על כל העדויות וערך 2 שימועים, בדצמבר 2018 ובאפריל 2019.[53]

פסק הדין של הטריבונל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסק הדין של הטריבונל והדו"ח הסופי פורסמו ב-17 ביוני 2019. חבר השופטים קבע פה אחד שאכן מתבצעת בסין קצירת איברים בכפייה מאסירי מצפון. הטריבונל קבע כי זהו פשע נגד האנושות המתרחש עד עצם היום הזה.[54]

סר ג'פרי נייס, אב בית הדין אמר: "קצירת איברים בכפייה הוא פשע בלתי נתפס. הרוע, או הרשעות במקרי המוות של קצירת האיברים לא משתווה לשום רצח המוני אחר שבוצע במאה הזאת (אף על פי שאולי למשל בשואה נרצחו יותר אנשים, מבחינה מספרית...), הרוע בקצירת האיברים הוא חסר תקדים"... "אנחנו חברי הטריבונל כולנו, בטוחים פה אחד, מעבר לכל ספק סביר, שקצירת איברים בכפייה מתקיימת בסין מאסירי מצפון, במשך תקופת זמן משמעותית בה מעורב מספר ניכר של קורבנות... על ידי ארגונים או יחידים המאורגנים או מאושרים על ידי המדינה".

מסקנות המשפט הציבורי שבפניו העידו עשרות עדים היא שקצירת האיברים בסין נמשכת ביתר שאת עד היום.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאלון גונג בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Benjamin Penny, The Religion of Falun Gong, University of Chicago Press, 2012
  2. ^ Harold White Fellow, Benjamin Penny,, The Past, Present and Future of Falun Gong, A lecture at the National Library of Australia, Canberra
  3. ^ חומרי וידיאו ואודיו, תרגילים
  4. ^ לי הונג-ג'י, ג'וּאן פאלוּן - תרגומו של הספר לעברית, באתר פאלון דאפא בישראל
  5. ^ Oliver, Paul, New religious movements : A guide for the perplexed, Continuum, A&C Black, 2012
  6. ^ Malcolm Moore, Falun Gong 'growing' in China despite 10-year ban, TheTelegraph
  7. ^ Sarah Cook, Falun Gong: Religious Freedom in China, Freedom House
  8. ^ 1 2 3 David Ownby, Falun Gong and the Future of China, New York, NY: Oxford University Press, 2008
  9. ^ קהילה כותבת, צלב קרס במגדל דוד? ומה הקשר בין צלב הקרס לבית המקדש?, באתר מגדל דוד, המוזיאון לתולדות ירושלים, ‏2018
  10. ^ Kalpana Sunder, The ancient symbol that was hijacked by evil, BBC Culture, ‏2021
  11. ^ Elise Knutsen, Shen Yun Performance Brings Out Stars And Awareness, The Observer, ‏6 ביולי 2011
  12. ^ Alessio Perrone, Darren Loucaides, A key source for Covid-skeptic movements, the Epoch Times yearns for a global audience - Coda Story, Coda Story, ‏10 במרץ 2022
  13. ^ David Palmer, Qigong Fever: Body, Science and Utopia in China, NY: Columbia University Press, 2007
  14. ^ Seth Faison, In Beijing: A Roar of Silent Protestors, The New York Times, April 27, 1999
  15. ^ 我不赞成青少年炼气功 (מסינית: I do not agree with Youth Practicing Qigong, "אינני מסכים עם הצעירים שמתרגלים צ'י קונג"), באתר web.archive.org, ‏2007-07-14
  16. ^ 1 2 3 Ethan Gutmann, An Occurrence on Fuyou Street, National Review 13 July 2009
  17. ^ David Ownby, , Falun Gong and the future of China, Internet Archive
  18. ^ Human Rights Watch, Dangerous Meditation: China's Campaign Against Falungong, UNHCR, ‏2002
  19. ^ Ian Johnson New York, NY: Vintage. pp. 251–252, 283–287., Wild Grass: Three Portraits of Change in Modern China, NY: Vintage, 2005
  20. ^ ASA 17/011/2000, China: The crackdown on Falun Gong and other so-called “heretical organizations”, Amnesty International, ‏2000
  21. ^ Mickey Spiegel, Dangerous Meditation: China's Campaign Against Falungong, https://books.google.co.il/books/about/Dangerous_Meditation.html?id=CEmQswEACAAJ&redir_esc=y: Human Rights Watch, 2002
  22. ^ האומות המאוחדות,‏ Economic and Social Council - Commission on Human Rights (sixty-first session, Item 11(e) of the provisional agenda),‏ Civil and Political Rights, Including the Question of Religious Intolerance,‏ 15 במרץ 2005, באתר חדשות אפוק טיימס
  23. ^ Bureau of Democracy, Human Rights, and Labor, ‏ International Religious Freedom Report 2002, באתר U.S. Department of State,‏ 7 באוקטובר 2002
  24. ^ Eithan Gutman, The Slaughter, pp. 317-322
  25. ^ Sarah Cook, Confronting the Limitations of Chinese Communist Party Repression, The Politburo’s Predicament, Freedom House, ‏2013
  26. ^ Home Office Justice Dept, US, Country Policy and Information Note China: Falun Gong, אתר משרד המשפטים האמריקני, ‏נובמבר 2020
  27. ^ Congress.gov, H.Res.530, Congress.gov, ‏2003
  28. ^ Congress.gov, H.Con.Res.304, Congress.gov, ‏2003
  29. ^ Amnesty International, China: The crackdown on Falun Gong and other so-called “heretical organizations”, Amnesty International, ‏2000
  30. ^ Europian Parliament, European Parliament resolution of 12 December 2013 on organ harvesting in China, Europian Parliament, ‏December 13, 2013
  31. ^ David Matas, David Kilgour, BLOODY HARVEST - Revised Report into Allegations of Organ Harvesting of Falun Gong Practitioners in China, 2007
  32. ^ Ottawa, Falun Gong organ claim supported, The Age, July 8, 2006
  33. ^ Ethan Gutmann, The Slaughter: Mass Killings, Organ Harvesting, and China's Secret Solution to Its Dissident Problem, Prometheus Books, 2014
  34. ^ Congress.Gov, H.Res.281 - Expressing concern over persistent and credible reports of systematic, state-sanctioned organ harvesting from non-consenting prisoners of conscience, in the People's Republic of China, including from large numbers of Falun Gong practitioners imprisoned for their religious beliefs, and members of other religious and ethnic minority groups., Congress.Gov, ‏2014
  35. ^ Rep. McCotter, Thaddeus G., H.Res.608 - Condemning the escalating levels of religious persecution in the People's Republic of China., Congress.Gov, ‏2006
  36. ^ Rep. Smith, Christopher H., H.Res.794 - Recognizing the 17th anniversary of the massacre in Tiananmen Square, Beijing, in the People's Republic of China, and for other purposes., congress.Gov, ‏2006
  37. ^ House of Representatives, H. Res. 605 Statement
  38. ^ Hospitals ban Chinese surgeon training, The Sydney Morning Herald, ‏2006
  39. ^ 1 2 רות נווה, תיעוד מצמרר: כך מתבצע קציר וסחר האיברים בסין, באתר ynet, 26 בינואר 2016
  40. ^ פרוטוקול הכנסת, השתלות איברים מנידונים למוות בסין לחולים ישראלים במימון קופות-החולים, באתר נבו, ‏2006
  41. ^ Europian Parliament, European Parliament resolution of 12 December 2013 on organ harvesting in China, Europian Parliament, ‏2013
  42. ^ Senato della Repubblica – N. 922-A, Atti parlamentari
  43. ^ מת'יו רוברטסון, סופיה פאנג, איל לוינטר, בית חולים למטרות רצח - תחקיר אפוק טיימס חושף את אחד מסודות המדינה השמורים ביותר של סין – כיצד אלפי אנשים נרצחו כדי שבית חולים בעיר טיאן-ג׳ין יוכל להרוויח ממכירת איבריהם לתיירי השתלות, מגזין אפוק, 2016
  44. ^ אתר למנויים בלבד דיויד סטברו, תיקי XXX בסין: "אנשים פשוט נעלמים באמצע הלילה ואז קוצרים את איבריהם", באתר הארץ, 28 בנובמבר 2020
  45. ^ Zak Doffman, China Killing Prisoners To Harvest Organs For Transplant: BMC Report Accuses China Of ‘Falsifying’ Data, Forbes, 2019
  46. ^ Sonia Elks, China is harvesting organs from Falun Gong members, finds expert panel, Reuters, 2019
  47. ^ Al Kaplan et al, Time for a boycott of Chinese science and medicine pertaining to organ transplantation, The Lancet Journal, 2011
  48. ^ Owen Bowcott, China is harvesting organs from detainees, tribunal concludes, The Guardien, 2019
  49. ^ By Saphora Smith, עת=NBCNews, 2019 China forcefully harvests organs from detainees, tribunal concludes
  50. ^ The China Tribunal, China Tribunal releases full Judgment – 2020, The China Tribunal, ‏2020
  51. ^ China Tribunal, The Tribunal Panel, China Tribunal, ‏2019
  52. ^ Sir Geoffrey Nice QC+6, SUMMARY JUDGMENT, China Tribunal, ‏2019
  53. ^ China Tribunal, List of Pre-Reading Material Provided to the Tribunal Members, China Tribunal, ‏2018
  54. ^ China Tribunak, China Tribunak Statement, https://chinatribunal.com/, ‏2018

קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית קטגוריה:רפואה אלטרנטיבית קטגוריה:מדיטציה קטגוריה:הרפובליקה העממית של סין: היסטוריה קטגוריה:סין: פגיעה בזכויות האדם

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פאלון_גונג&oldid=39856429"