סוף שבוע

ערך זה עוסק בימים בשבוע המהווים ימי מנוחה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סוף שבוע (פירושונים).

סוֹף שָׁבוּעַ (נכתב גם סופשבוע, סופ"ש) הוא חלק בשבוע, אשר כמקובל בעולם – נמשך לפחות יום וכרגיל יומיים – מתוך ימי שישי שבת וראשון, ואשר בו מרבית האנשים אינם עובדים. ביום המנוחה השבועי – אשר לו גם משמעות דתית, מרבית האנשים אינם עובדים, ורבים אינם עובדים גם ביום שלפניו או ביום שאחריו – כך שמבחינתם – סוף השבוע נמשך יומיים (ושבוע העבודה נמשך חמישה ימים). בהתחשב בזמן הפנוי, עיתוני סוף השבוע גדולים במידה ניכרת מעיתוני ימות החול.

ימי סוף השבוע בעולם

ברוב המדינות החברות באו"ם (כולל אף בחלק ניכר ממדינות האסלאם), סוף השבוע הוא בימי שבת וראשון. בכמה ממדינות האסלאם, וכן בישראל, סוף השבוע הוא בימי שישי ושבת (למעשה ישראל היא החברה היחידה באו"ם אשר – אף כי רוב אזרחיה אינם מוסלמים – מכל מקום סוף השבוע שלה מכיל את יום שישי). ברוניי, היא החברה היחידה באו"ם שבה קיימים שני ימי מנוחה שבועיים בלתי רצופים: שישי וראשון. בשבע חברות בלבד של האו"ם, סוף השבוע הוא יום ראשון בלבד: אוגנדה, גינאה המשוונית, הודו, מקסיקו, קולומביה, קוסטה ריקה וקוריאה הצפונית. בשלוש חברות בלבד של האו"ם, סוף השבוע הוא יום שישי בלבד: איראן, ג'יבוטי וסומליה (למעשה כך היה גם באפגניסטן עד 2015). נפאל היא החברה היחידה באו"ם שבה סוף השבוע הוא יום שבת בלבד.

סוף שבוע בישראל

ערך מורחב – הסטטוס קוו בישראל בנושא השבת

הואיל וסוף השבוע מנוצל בדרך כלל למנוחה – לפנאי – לבילוי ולמטרות דתיות, הרי שבישראל – נוצר מכך לעיתים – עימות בין דתיים לחילוניים: לחילוניים נוח לקיים אירועי ספורט ופנאי – בשבת – שהוא יום פנוי מעבודה, אך קיומם בשבת – הכרוך בחילול שבת – מונע משומרי שבת להשתתף בהם^[1], וכאשר זהו ספורט מקצועני – אז קיומו בשבת מצריך היתר משר הכלכלה^[2].

בישראל, חוק שעות עבודה ומנוחה אוסר על העבדת עובד ביום המנוחה השבועי שלו (ליהודי: שבת, למי שאינו יהודי: שישי או שבת או ראשון – לפי בחירתו), למעט בהיתר של שר הכלכלה. יום המנוחה הנוסף נקבע בצו הרחבה, שחל רק על חלק מענפי המשק, ובהסכמים קיבוציים. האיסור על העבדת יהודים בשבת – וכן האיסור על פתיחת בתי עסק בשבת, יוצר אף הוא עימותים – בין דתיים התומכים באיסור זה – לבין חילוניים שמתנגדים לו. פתיחה של רשתות שיווק בשבת מובילה גם לעימות כלכלי, בין רשתות אלה, לבין בעלי עסקים – שסגורים בשבת – ושטוענים כי באכיפה הסלקטיבית נפגעת פרנסתם^[3].

היסטוריית סוף השבוע

השימוש הרשום הראשון במילה "סוף שבוע" התרחש בשנת 1879, במגזין אנגלי בשם "Notes and Queries" על ידי "Rybczynski". ההיסטוריה של עבודה הייתה במשך עידנים ללא שינוי, בסביבות 1800, שבוע העבודה היה בממוצע כמעט שבעים שעות, ועד 1900, שישים שעות היו הנורמה, אבל אז, בסביבות 1920, נוצרו 5 וחצי ימים העבודה ו-44 שעות העבודה בשבוע, נורמה אשר הפכה סטנדרטית, ומכאן זה רק התקצר. כמעט כל עבודה הייתה צמודה לחמישה ימים שמונה שעות כנורמה – אשר יצרה את המושג "חמשת ימי העבודה", שהוא ביטוי שימושי במקומות רבים בעולם.