נשים בשחור
 | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
9 בינואר 1988 – הווה (37 שנים) |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
נשים בשחור היא תנועת שמאל בינלאומית שמקורה בישראל, הפועלת להגדרתה כנגד אלימות באמצעים בלתי אלימים. על פי נתוני הארגון, רשומים בו כ-10,000 חברים וחברות, אשר טוענים כי בעיות האלימות נגד נשים והמלחמות קשורות זו לזו[1]. התנועה מורכבת בעיקר מנשים, ומשתפת פעולה גם עם גברים המזדהים עם עקרונותיה.
לתנועה אין מצע רשמי פרט להתנגדות לשליטה הישראלית בשטחים, כאשר כל קבוצה רשאית לבחור לעצמה אידאולוגיה נוספת בתחומים שונים; כך לדוגמה נחלקות ההתארגנויות השונות בשאלה האם לאפשר הצטרפות גברים לקבוצה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקבוצה הראשונה הוקמה בירושלים בשנת 1988 בעקבות פריצת האינתיפאדה הראשונה, וכמחאה על צעדים צבאיים שנעשו על ידי מדינת ישראל ביהודה ושומרון.
מקימות הארגון הכריזו על הקמת משמרת מחאה קבועה בימי שישי בכיכר צרפת שבירושלים, בה ילבשו בגדים שחורים לזכר האנשים שנהרגו במהלך המאבקים בין ישראל לפלסטינים משני צדי המתרס; הפגנה זו כוללת בעיקר שלטים שעליהם הכיתוב "די לכיבוש". בשנים הראשונות, צורת מחאה זו התפשטה לערים נוספות, ולקראת סוף האינתיפאדה הראשונה היו כשלושים משמרות מחאה במקומות שונים בארץ. עם חתימת הסכמי אוסלו תפוצת הארגון בארץ החלה במגמת ירידה. בהפגנה לציון 20 שנה להקמת הארגון השתתפו מאות ספורות של משתתפים.[2]
הארגון זכה לתמיכה גם בקרב נשים יהודיות בחוץ לארץ, שהחלו בתמיכה בפעילות בישראל, ובהמשך החלו לפעול גם בעניינים מקומיים. מלחמת עיראק הובילה לעלייה בהצטרפות נשים לקבוצות הארגון שבארצות הברית, כשפעילותן מתמקדת בהתנגדות למלחמה זו.
בעקבות מבצע עופרת יצוקה ארגן "נשים בשחור" הפגנות כנגד המבצע. פעילות הארגון כתבו מאמרים כנגד המבצע.
תנועת נשים-בשחור בישראל זכתה בפרס אאכן לשלום (1991), בפרס השלום של העיר סאן-ג'ובאהי ד'אסו באיטליה (1994) ובפרס Peacemaker מטעם אגודת השלום היהודית (2001). בשנת 2001 הוענק לתנועת-נשים בשחור העולמית פרס המיליניום לשלום על ידי קרן הפיתוח לנשים של ארגון האומות המאוחדות (UNIFEM).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שרה הלמן ותמר רפפורט, אלה נשים אשכנזיות, לבד, זונות של ערבים, לא מאמינות באלוהים, ולא אוהבות ארץ־ישראל": "נשים בשחור" ואתגור הסדר החברתי , תיאוריה וביקורת 10, קיץ 1997
- Safran, Hannah, Alliance and Denial: Lesbian Protest in Women in Black, in Frankfort-Nachmias, C. & Shadmi E. Sappho in the Holy Land, State Uni. of NY Press,Albany, 2005
- Schachter, Sue, Lesbians in the WOmen's Peace Movement, in Frankfort-Nachmias, C. & Shadmi E. Sappho in the Holy Land, State Uni. of NY, Press,Albany, 2005
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נשים בשחור- הטלוויזיה החברתית, יאיר גיל, מי מפחד מאישה בשחור?, 08.02.2011
- אוסף תמונות ממשמרות מחאה של נשים בשחור באתר של יאיר גיל
- תמרה טראובמן, אחרי 20 שנות מחאה, הכיבוש לא הסתיים, אבל המסר כבר לא מאיים, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2007
- נשים בשחור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Who are Women in Black?, באתר הארגון, באמצעות וייבאק מאשין, 20 במאי 2021 (באנגלית).
- ^ אליעזר יערי, על הקצה