ניאוף

ציור יפני המתאר גבר ואישה שעוברים השפלה פומבית לאחר שהורשעו בניאוף

ניאוף הוא קיום יחסי מין בהסכמה בין בני אדם שאינם נשואים זה לזה ולפחות אחד מהם נשוי לאחר. מעשה זה נתפס כלא-מוסרי בתרבויות רבות עוד משחר ההיסטוריה, ובהן הוא מהווה עילה חוקית לדרוש את פירוק קשר הנישואים. בתרבויות מסוימות נתפס הניאוף כפשע המחייב ענישה, לעיתים חמורה עד כדי עונש מוות. בעברית מודרנית, הניאוף נקרא בגידה, בעיקר בהקשר החברתי-סוציולוגי ובשיח היומיומי.

בתרבויות קדומות

בחברות הקדומות נחשב הניאוף לעברה חמורה. מכיוון שהאישה נחשבה בדרך כלל לרכושו של הבעל, נחשב רק קיום יחסי מין עם אישה נשואה כניאוף, בעוד גבר נשוי שקיים יחסי מין עם אישה לא נשואה לא נענש. העונשים על ניאוף היו קשים, כגון כריתת איברים ואף מוות. עם זאת, הייתה לבעל זכות לחוס על אשתו ולוותר לה על העברה שעשתה כנגדו. במקרה שהאישה לא נדונה למוות, גם הנואף שהיה איתה היה משוחרר, מפני שדין אחד היה לשניהם^{[דרוש מקור][דרושה הבהרה]}.

חוקי חמורבי

על פי חוקי חמורבי דינם של אנשים שנאפו היה הטבעה בנהר.

"כי תימצא אשת איש שוכבת עם איש זר, ייעקדו שניהם ויושלכו למים. אם יבקש בעל האישה לחמול על אשתו, גם הנואף יוחן". (חוקי חמורבי, סעיף 129)

חוקי אשור

"כי ימצא איש עם אשתו איש זר, מות יומתו שניהם. אם יוציא האיש את אשתו לחופשי, גם הנואף יצא חופשי". (חוקי אשור, סעיף 51)

בדתות השונות

יהדות

ערך מורחב – לא תנאף

הניאוף נאסר במקרא בכמה מקומות. המקום המרכזי הוא בעשרת הדיברות שם האיסור ממוקם בין האיסור על רציחה לאיסור על גנבה (שמות כ' י"ג; דברים ה' י"ז). רש"י מפרש כי הביטוי "לא תנאף" מיוחד לקיום יחסי מין עם אשת איש, אך אבן עזרא וחזקוני חולקים עליו וסוברים כי זהו איסור כללי על יחסי מין בין מי שאינם נשואים זה לזה, שאחד מביטוייו הוא קיום יחסים עם אשת איש. גם ספורנו סובר כמותם, אם כי הוא סובר שעיקרו של הביטוי הוא באשת איש בשל שכיחותו אצל עוברי העברה.

ביהדות ניאוף הוא סוג של גילוי עריות, שנחשב ביהדות לאחת מהעברות החמורות ביותר, אחת משלוש שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור". בספר משלי (פרק ו', פסוקים כ"ז–כ"ט), למשל, מתואר הניאוף כך:

”הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה? אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה? כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ - לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ.”

על פי החוק המקראי אנשים שנתפסו בניאוף דינם מיתה. חז"ל דרשו עדויות מאוד ודאיות לחטא, כך שמימוש העונש היה כמעט בלתי אפשרי.

חל איסור חמור על אישה נשואה לשכב עם גבר אחר, ואם היא עושה כך הרי ש"אבדה כתובתה" והעונש הן לאשת האיש עצמה, והן לאדם שזנה עימה, הוא מיתה בחנק. חוזה הנישואין היהודי המעוגן בכתובה ובמעמד הקידושין מבטיח כי מיניותה של האישה תוקדש מעתה לבעלה בלבד, ובתמורה הוא יזון ויפרנס אותה ואת ילדיה. לאשה נשואה שזנתה אסור להמשיך לחיות עם בעלה ואסור לבעלה ולבועלה, ועליה להתגרש ממנו תוך ויתור על הכתובה. על האיש והאשה שחטאו נאסר להינשא, גם לאחר גירושי הנואפת.. אם ממעשה הניאוף נולד ילד, אותו ילד הוא 'ממזר'. על פי האריז"ל בספר הגלגולים, דינו של הבועל אשת איש להתגלגל בגלגול נשמות בריחיים: "והנה הבא על אשת איש, אשר מיתתו בחנק, מתגלגל בריחיים, שנותנים בהם החטים, וטוחנים על ידי המים המגלגלים הריחים, ושם נידונים האיש והאשה ההיא, בסוד הכתוב תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין".  

נצרות

הניאוף בנצרות מוגדר כקיום יחסי מין של אדם נשוי עם אדם אחר שאינו בן זוגו החוקי. בנצרות הוסרה ההבחנה בין גבר לאישה הקיימת ביהדות, וקיים דגש בסקרמנט הנוצרי של הנישואים, על נאמנות הדדית. האיסור על ניאוף בא לידי ביטוי בחקיקה של המדינות שמסורתן נוצרית, אולם במקרים רבים היה האיסור על נשים חמור יותר מאשר על גברים. כך לדוגמה בקוד הנפוליאוני נחשב ניאוף של אישה כעילה לגירושים, בעוד ניאוף של הבעל היה עילה לגירושים רק אם שיכן את פילגשו בדירת האישה.

אסלאם

באסלאם נחשב הניאוף לחטא חמור, והוא כולל יחסי מין מחוץ לנישואים, כמו גם קיום יחסי מין לפני הנישואים. העונש על ניאוף באסלאם הוא 100 (מאת) מלקות^{[דרוש מקור]}, ומדינות אסלאמיות רבות, כגון פקיסטן וערב הסעודית, מגדירות ניאוף כעבירה פלילית. ב-1979 לאחר המהפכה האיראנית חוקק באיראן חוק הקובע עונש של הצלפות או סקילה למוות במקרה של ניאוף.

בחברה המודרנית

באחדות ממדינות מזרח אסיה, ובהן הפיליפינים והודו, ניאוף הוא עבירה פלילית. גם במדינות מוסלמיות, כערב הסעודית ופקיסטן ניאוף הוא עבירה פלילית, שעונשה מגיע עד עונש מוות. באחדות ממדינות ארצות הברית ניאוף הוא עבירה המופיעה בספר החוקים אך אינה נאכפת.

במדינות רבות, ניאוף הוא מעשה המצדיק דרישה לגירושים.

בישראל ניאוף של האישה מובא בפני בית דין רבני, ומחייב את גירושיה של האישה ללא קבלת תשלום כתובה ומזונות.

היחס החברתי כיום לנואפים שנחשפו משתנה ממדינה למדינה ומחברה לחברה, ונע מחוסר עניין ציבורי ועד להתייחסות כאל מעשה בלתי מוסרי בעליל הראוי לגינוי ובחלק מהמקרים אף ענישה.

פרסומם של מעשי ניאוף

מעשי ניאוף נעשים ברשות היחיד, ובדרך כלל אינם זוכים לפרסום, גם כאשר הם נעשים על ידי דמות ציבורית. לעיתים זוכים מעשי ניאוף לפרסום רב.

בישראל נודעה בשנת 1993 פרשת הקלטת הלוהטת, שבה טען בנימין נתניהו, במהלך מסע בחירות לראשות הליכוד, שקיבל איומים לפיהם תיחשף פרשת ניאוף שבה היה מעורב.

בארצות הברית זכתה לפרסום רב פרשת מוניקה לווינסקי, שבה נודע שנשיא ארצות הברית, ביל קלינטון קיים קשר מיני עם מתמחה בבית הלבן בשם מוניקה לווינסקי. פרשה זו זיעזעה את הגורמים השמרנים בארצות הברית ונעשה ניסיון להדיח את קלינטון מתפקידו כנשיא, בטענה שהכחשתו את הפרשה היא עדות שקר.

ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, נודע בהוללות המינית שלו, גם בתקופה שבה היה נשוי.

ראו גם

• קאקולד
• בגידה (זוגיות)
• יחסי מין מחוץ לנישואים
• פרשת דוד ובת שבע

לקריאה נוספת

• דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת - משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, הוצאת דביר, 2000, הפרק "איסורי אשת איש", עמ' 282-273.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניאוף בוויקישיתוף

• ניאוף, באתר "דעת"
• יהודה אליצור, ‏חכמות נשים בנתה ביתה, באתר "דעת"
• בעקבות הלחץ הבינ"ל: האיראנית ה"נואפת" לא תוצא להורג בסקילה, באתר הארץ, 11 ביולי 2010
• ניאוף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ניאוף, דף שער בספרייה הלאומית