נחיתה על הירח
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| ||
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
נחיתת ירח או נחיתה על הירח היא נחיתה של חללית לפני הירח, כולל טיסות מאוישות ומופעלות מרחוק כאחד. החפץ הראשון מעשה ידי אדם שנגע בירח היה לונה 2 בשנת 1959.
בשנת 1969 אפולו 11 הייתה טיסת החלל הראשונה המאוישת שנחתה על הירח. בין 1969 ל-1972 היו שש טיסות חלל מאוישות, ונחיתות מאוישות מרחוק רבות. כל הטיסות המאוישות לירח הופעלו על ידי תוכנית אפולו, כשהאחרונה עזבה את הירח בדצמבר 1972. לאחר לונה 24 ב-1976 לא היו נחיתות רכות על הירח עד Chang'e 3 ב-2013. עד ינואר 2019 כל הנחיתות הרכות התרחשו בצד הקרוב של הירח, כאשר צ'אנג'ה 4 ביצע את הנחיתה הראשונה בצד הרחוק של הירח .
רקע מדעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]כדי להגיע לירח, חללית חייבת תחילה לעזוב את באר כוח הכבידה של כדור הארץ; נכון לעכשיו, האמצעי המעשי היחיד לעשות זאת הוא רקטה. בניגוד לכלי תעופה כמו בלונים וסילונים, רקטה יכולה להמשיך להאיץ בוואקום שמחוץ לאטמוספירה.
עם התקרבות לירח, חללית תתקרב אליו ותאיץ לכיוונו עקב כוח הכבידה. על מנת לנחות בשלום עליה להאט עד פחות מ-160 קמ"ש (100 מייל לשעה) ואו להיות בנויה כדי לעמוד בפגיעה שתגיע מ-"נחיתה קשה", או שהוא חייב להאט למהירות אפסית במגע ל"נחיתה רכה" (האפשרות היחידה עבור טיסות מאוישות). שלושת הניסיונות הראשונים של ארצות הברית לבצע "נחיתה קשה" על הירח עם בשנת 1962 כשלו.[1] הסובייטים הצליחו לנחות לראשונה על הירח ב"נחיתה קשה" עם מצלמה מוקשחת ב-1966, כמה חודשים לאחר מכן הצליחה ארצות הברית לבצע "נחיתה קשה" עם חללית לא מאוישת.
כדי לחזור לכדור הארץ, יש להתגבר על מהירות הבריחה של הירח כדי שהחללית תימלט מבאר הכבידה של הירח. לשם כך צריך להשתמש ברקטה כדי לעזוב את הירח ולחזור לחלל. בהגעה לכדור הארץ, נעשה באטמוספיריות כדי לספוג את האנרגיה הקינטית של חללית חוזרת ולהפחית את מהירותה לנחיתה בטוחה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "NASA – NSSDC – Spacecraft – Ranger 3 Details". נבדק ב-17 בפברואר 2011.
{{cite web}}
: (עזרה)