מנדוסה
 סמל מנדוסה | |
 | |
| מנדוסה בסתיו | |
| מדינה |
 ארגנטינה |
|---|---|
| פרובינציה |
 מנדוסה |
| חבל ארץ | קוז'ו |
| ראש העיר | רודולפו סוארס |
| תאריך ייסוד | 2 במרץ 1561 |
| שטח | 54 קמ"ר |
| גובה | 746 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 114,822 (2010) |
| ‑ במטרופולין | 846,904 (2001) |
| ‑ צפיפות | 2,055 נפש לקמ"ר (2001) |
| קואורדינטות | 32°53′00″S 68°49′00″W / 32.883333°S 68.816667°W |
| אזור זמן | UTC-3 |
| https://ciudaddemendoza.gob.ar/ | |
 | |
מנדוסה (בספרדית: Mendoza) היא עיר במערב ארגנטינה, למרגלות הרי האנדים, המשמשת גם כבירתה של פרובינציית מנדוסה. בשנת 2010 התגוררו בעיר כ-115,000 בני אדם, ובמטרופולין המקיף אותה חיים כמיליון בני אדם, מה שהופך אותה למרכז המטרופוליטני הרביעי בגודלו בארגנטינה.
העיר וסביבתה מהוות את מרכז הכרמים וייצור היין הגדול ביותר בארגנטינה ובאמריקה הלטינית כולה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד הגעתם של הספרדים גרו באזור הקוז'ו, בו שוכנת מנדוסה, בני הווארפֶּה. ב-1551 הגיע לאזור פרנסיסקו ויאגרה, שנשלח בידי פדרו דה ואלדיביה מקוסקו, והגיע דרך צ'ילה. הוא שהה במקום עם חייליו במחיצת בני הווארפה במהלך החורף, ושב לצ'ילה.
ב-1561 הגיע לאזור פדרו דל קסטיו, וכבש את השטח. ב-2 במרץ הוא ייסד את העיר, לה קרא סיודד דה מנדוסה דל נואבו ואיה דה לה ריוחה (Ciudad de Mendoza del Nuevo Valle de La Rioja), על שמו של מושל צ'ילה, גארסיה אורטאדו דה מנדוסה. העיר הוכפפה למושל צ'ילה, שהיה בעצמו כפוף למלכות המשנה של פרו. ב-28 במרץ 1562 הוסט מעט מיקומה של העיר, ממערב לתעלת קאסיקֶה גוּאָיְמָאזֶ'ן. חשיבותה הייתה בשל מיקומה בדרך מאזור ריו דה לה פלטה לסנטיאגו דה צ'ילה. בניגוד למושבות ספרדיות אחרות, חיו התושבים הספרדים בשלום עם שכניהם בני הווארפה, שנטמעו בהם בהדרגה.
עם הקמתה של מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה הועבר האזור שממזרח להרי האנדים, לרבות מנדוסה, לשליטתה. ב-1782 הוקמה האינטנדנסיה של קוז'ו, אך היא פורקה כבר ב-1783, ומנדוסה הייתה לחלק מהאינטנדנסיה של קורדובה וטוקומאן.
לאחר הכרזת העצמאות של ארגנטינה, החליט הטריומוויראט השני שעמד בראש המדינה לחלק מחדש את האינטנדנסיות במדינה ב-1813. האינטנדנסיה של קוז'ו הוקמה, וכללה גם את הערים סן חואן וסן לואיס. מנדוסה הייתה לבירת האינטנדנסיה. ב-1814 מונה חוסה דה סן מרטין למושל קוז'ו, וב-1817 השלים את כיבוש קוז'ו מידי הספרדים, בדרכו לשחרורן של צ'ילה ופרו. ב-1 במרץ 1820 פורקה האינטנדנסיה ל-3 פרובינציות נפרדות - סן חואן, סן לואיס ומנדוסה, שהעיר מנדוסה הייתה לבירתה.
ב-20 במרץ 1861 פקדה את מנדוסה רעידת אדמה חזקה. 5,000 בני אדם נהרגו, ומרבית המבנים בעיר נחרבו. היא הוקמה מחדש כקילומטר דרומית-מערבית למיקומה הקודם. העיר החדשה החלה לקלוט מהגרים רבים בסוף המאה ה-19, ובהם איטלקים, ספרדים, יהודים וערבים.
המתאר העירוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלאסה אינדפנדנסיה היא הכיכר המרכזית של העיר, וממנה יוצאות שדרות מיטרה (צפונה ודרומה) ושדרות סרמיינטו (מזרחה ומערבה). חלקן המזרחי של שדרות סרמיינטו, לאורך שלושה בלוקים, הוא מדרחוב. שטחה של פלאסה אינדפנדיינטה הוא כ-40 דונם, ובמרחק של שני בלוקים מכל אחד מקצותיה מצויות כיכרות נוספות - סן מרטין, אספניה, איטליה וצ'ילה, כל אחת מהן בשטח של 10 דונם. רחובותיה של העיר מאופיינים בעצים רבים, המושקים באמצעות תעלות שלאורך הרחובות.
הריאה הירוקה של העיר, פארק סן מרטין, משתרע על פני כ-4,200 דונם במערב העיר.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במפקד האוכלוסין שנערך ב-2001 נמצא כי מתגוררים בעיר כ-111 אלף תושבים. נתון זה מעיד על ירידה של כ-9% במספר התושבים לעומת המפקד שנערך ב-1991, ושלפיו התגוררו בעיר כ-122 אלף תושבים. ההגירה השלילית נובעת מכך שתחום שיפוטה של העיר מצומצם יחסית, ושטחי מסחר ועסקים החליפו בהדרגה את שטחי המגורים. תושבים רבים עברו לפרוורי העיר, ובמטרופולין שלה התגוררו כ-847 אלף תושבים ב-2001.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר מנדוסה נחשבת למרכז כרמים וייצור יין בעל מוניטין עולמי, בין היתר בזכות מיקומה למרגלות הרי האנדים והאקלים המתאים באופן אידיאלי לגידול גפנים. בנוסף, בבטן האדמה של חבל קוז'ו, שמנדוסה נחשבת בירתו, נאמד כי קיימים 56 אחוזים מסך הנחושת בארגנטינה, 53 אחוזים מן הזהב, 50 אחוזים ממרבצי המוליבדן (מינרל חשוב המשמש בתעשיות הפלדה, הפלסטיק והגומי העולמיות) ו-9 אחוזים ממרבצי הכסף במדינה[1].
עושר אוצרות הטבע במנדוסה ובסביבתה הביא תושבי חוץ רבים לרכוש קרקעות באזור[2], אולם חוקים מקומיים מטילים מגבלות ומכסים על הכרייה, עד למצב בו 92 אחוזים מן הכורים המתגוררים בעיר מחוסרי עבודה ו-30 אחוזים מן התושבים בעיר חיים מתחת לקו העוני.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נמל התעופה הבינלאומי גוברנדור פרנסיסקו גבריאז'י הוקם ב-1954 כ-8 ק"מ צפונית-מזרחית למנדוסה. מנמל התעופה יוצאות טיסות סדירות לבואנוס איירס, קורדובה, נאוקן וסנטיאגו.
שני כבישים ראשיים נפגשים במנדוסה. כביש 7 מחבר את מנדוסה עם בואנוס איירס וסן לואיס במזרח, ועם הגבול הצ'יליאני, במעבר אגווה נגרה שלמרגלות האקונקגווה, במערב, בואכה סנטיאגו ועיר הנמל ולפראיסו. כביש 40, הארוך בכבישי ארגנטינה, מחבר את מנדוסה עם סן חואן, סלטה וחוחוי בצפון, ועם בארילוצ'ה בדרום. סמיכותה של מנדוסה לדרכים אלה, הופכת אותה למרכז תעבורתי חשוב.
רכבות פעלו בעבר על מסילת הברזל הטרנס-אנדינית, שחיברה את מנדוסה עם סנטה רוסה דה לוס אנדס שבצ'ילה, ואולם שירות זה הופסק ב-1984.
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנדוסה היא עיר הבית של קבוצת הכדורגל אינדפנדיינטה ריבדביה המשחקת בליגת המשנה הארגנטינאית. בעיר גודוי קרוס, שנמצאת במטרופולין של מנדוסה, נמצאת קבוצת גודוי קרוס המשחקת בליגת העל הארגנטינאית.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מנדוסה- מנדוסה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| דירוג | שם | פרובינציה | אוכלוסייה | דירוג | שם | פרובינציה | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
.jpg) בואנוס איירס  קורדובה | |||||||||
| 1 | בואנוס איירס | בואנוס איירס | 15,172,700 | 11 | רסיסטנסיה | צ'אקו | 432,800 |  רוסאריו  מנדוסה | |
| 2 | קורדובה | קורדובה | 1,612,100 | 12 | סנטיאגו דל אסטרו | סנטיאגו דל אסטרו | 401,800 | ||
| 3 | רוסאריו | סנטה פה | 1,339,500 | 13 | נאוקן | נאוקן | 395,600 | ||
| 4 | מנדוסה | מנדוסה | 1,053,500 | 14 | קוריינטס | קוריינטס | 393,200 | ||
| 5 | טוקומאן | טוקומאן | 902,200 | 15 | פוסאדאס | מיסיונס | 361,400 | ||
| 6 | לה פלאטה | בואנוס איירס | 852,800 | 16 | סן סלבדור דה חוחוי | חוחוי | 353,200 | ||
| 7 | סלטה | סלטה | 644,400 | 17 | באיה בלנקה | בואנוס איירס | 299,000 | ||
| 8 | מאר דל פלאטה | בואנוס איירס | 626,300 | 18 | פרנה | אנטרה ריוס | 290,500 | ||
| 9 | סנטה פה | סנטה פה | 540,200 | 19 | פורמוסה | פורמוסה | 254,900 | ||
| 10 | סן חואן | סן חואן | 512,000 | 20 | קטמרקה | קטמרקה | 222,100 | ||
