לדלג לתוכן

מארק רונסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מארק רונסון
Mark Ronson
מארק רונסון
מארק רונסון
לידה 4 בספטמבר 1975 (בן 49)
לונדון, בריטניה
שם לידה Mark Daniel Ronson עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1993
מקום לימודים מכללת ואסר, בית הספר לאמנויות ע"ש טיש, Collegiate School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוזיקאי, DJ, מפיק מוזיקלי
סוגה מוזיקת פופ, R&B עכשווי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה מערכת תופים, גיטרה, די ג'יי, עוגב, כלי הקשה, גיטרה בס, כלי מקלדת, פונוגרף עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Allido Records, Columbia Sony Music, Roc Nation
שיתופי פעולה בולטים איימי ויינהאוס, דניאל מריוות'ר, בוי ג'ורג', ברונו מארס, רוד סטיוארט
בן או בת זוג גרייס גאמר (4 בספטמבר 2021–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
ראשידה ג'ונס (2002–2004) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.markronson.co.uk
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מארק דניאל רונסון (באנגלית: Mark Daniel Ronson;‏ נולד ב-4 בספטמבר 1975) הוא מפיק מוזיקלי, גיטריסט ו-DJ בריטי-אמריקאי-יהודי, זוכה פרס גראמי ופרס האוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר.

לרונסון ארבעה אלבומים אישיים. בעוד אלבום הבכורה שלו "Here Comes the Fuzz" כשל במצעדים, אלבומו השני "Version" (שכולו גרסאות כיסוי לשירים מוכרים) הכניס שלושה להיטים לעשיריות הפותחות של מצעדים ברחבי העולם,[1] וזיכה את רונסון בפרס המוזיקה הבריטית עבור מוזיקאי השנה לשנת 2008. ב-2010 יצא אלבומו השלישי, "Record Collection", בו ביצע לראשונה בעצמו אחדים משיריו. בשנת 2015 יצא לאור אלבומו הרביעי, Uptown Special.

רונסון נודע בשיתופי פעולה עם אמנים מוכרים אחרים, והפיק בין היתר אלבומים לאמני פופ והיפ הופ שונים ככריסטינה אגילרה, איימי ויינהאוס (עליו זכה בגראמי), ליידי גאגא, לילי אלן, נאז, רובי ויליאמס, דניאל מריווד'ר, מיילי סיירוס, ברונו מארס, דוראן דוראן ואף הפיק כמה שירים לפול מקרטני מלהקת הביטלס.

בדצמבר 2008 ערך רונסון שלוש הופעות במועדון הזאפה בתל אביב כחלק מסיבוב הופעות עולמי,[2] ובאוגוסט 2011 שב להופעה בישראל, הפעם בפני כ-5,000 איש בגני התערוכה.[3]

נעוריו ומשפחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונסון נולד בצפון לונדון למשפחה אמידה ממוצא יהודי (במקור אהרונסון),[4] והתחנך על ברכי היהדות הקונסרבטיבית. לאחר פרידת הוריו, נישאה אמו לגיטריסט להקת פורינר מיק ג'ונס, עובדה שתרמה לסביבה המוזיקלית בה גדל.[5] לרונסון זוג אחיות תאומות, מעצבת האופנה שרלוט רונסון והזמרת וה-DJ סמנתה רונסון. בגיל 8 עבר עם אמו לניו יורק.

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1993–2002: ראשית הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בתקופת התיכון נהג רונסון לשהות בזירות היפ-הופ מוכרות בניו יורק, ועד שנת 1993 כבר בנה לעצמו שם כ-DJ בסצנת המועדונים של העיר. סגנונו המגוון של רונסון הושפע מסצנת ההיפ הופ הניו יורקית, מהפאנק ומהרוק הבריטי, ותרם למשיכתו של קהל מאזינים רחב לתקלוטיו. בחלוף זמן החל מתקלט גם באירועים סגורים לסלבריטאים בלבד.

הפקתו המוזיקלית הראשונה הייתה לשירה של ניקה קוסט "Everybody Got Their Something", וזמן קצר לאחר מכן חתם על חוזה בחברת התקליטים Elektra Records והחל מפיק קטעים בעבור פרסומות של טומי הילפיגר.

2003–2006: Here Comes the Fuzz

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומו הראשון יצא בשנת 2003 וזכה לביקורות חיוביות אך להצלחה מועטה במצעדים מוזיקליים. שירי האלבום נכתבו בידי רונסון שגם יצר עבורו את הביטים, ניגן בגיטרה ובבס. על השירה הופקדו אמנים שונים כמוס דף, שון פול, נייט דוג, ג'ק וייט ואחרים. השיר המפורסם באלבום הוא "Ooh wee" המסמפל את גרסתם של בוני אם לשיר Sunny, ושהיה מאוחר יותר חלק מפסקולי הסרטים שחקי אותה מותק והיצ'.

לאחר צאת האלבום החל רונסון מפיק שירים לאלבומים של אמנים שונים כמייסי גריי, כריסטינה אגילרה, איימי ויינהאוס, לילי אלן ורובי ויליאמס. כמו כן, החל מתקלט באופן קבוע במועדון הניו יורקי סוויד, שנהג לארח ידוענים רבים.[6]

בשנת 2004 הקים רונסון בשיתוף עם מנהלו משכבר, לייבל עצמאי בשם Allido Records בחברת התקליטים של תאגיד Sony BMG.

2007–2009: Version

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומו השני של רונסון יצא ב-14 באפריל 2007, כשהוא מופץ ראשית בחנות המקוונת iTunes, יומיים לפני צאתו לחנויות בבריטניה. האלבום המורכב מגרסאות כיסוי לשירים מוכרים ושלושה קטעים אינסטרומנטליים שיצר רונסון, נחשב למצליח מבין אלבומיו וזכה לביקורות אוהדות למדי.[7] הוא נכנס למצעד הבילבורד 200 האמריקאי,[8] שהה במשך 65 שבועות במצעד 75 הגדולים בבריטניה,[9] 10 שבועות מתוכם בעשיריה הפותחת, וזכה למעמד אלבום פלטינה כפול בבריטניה (למעלה מ-600,000 עותקים).[10]

השקתו של האלבום עלתה לא פחות מ-870,000 ₤,[11] ובמהלכה יצאו חמישה סינגלים, הראשון מביניהם היה גרסת כיסוי לשירם של הסמית'ס Stop Me If You Think You've Heard This One Before, לו נוסף מלל משירם של הסופרימס You Keep Me Hangin' On. הסינגל העפיל עד סגנות מצעד הלהיטים הבריטי והגיע לחמשת הגדולים במצעד הדאנס האמריקאי.

בפברואר 2008 זכה רונסון בפרס המוזיקה הבריטית למוזיקאי השנה לשנת 2008 והיה מועמד לזכייה בשתי קטגוריות נוספות. בטקס עצמו ביצע מחרוזת של שלושה משיריו.[12] באותה שנה זכה אף בשלושה פרסי גראמי, שניים מהם במשותף עם איימי ויינהאוס ואחד בקטגוריית מפיק השנה.[13]

במהלך שנת 2008 ערך רונסון סיבוב הופעות עולמי במהלכו הופיע גם בישראל.[14] במקור תוכננו שתי הופעות ל-3–4 בדצמבר במועדון הזאפה, אך לאור הביקוש החליט רונסון לקיים הופעה נוספת בערב ה-4 בדצמבר.[2]

2010–הווה: Record Collection

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומו השלישי של רונסון יצא תחת שם הבמה Mark Ronson & The Business Intl. ב-28 בספטמבר 2010 בארצות הברית ויום לאחר מכן גם בבריטניה. הסינגל הראשון מתוכו "Bang Bang Bang", שכלל שיתוף פעולה עם הראפר Q-Tip והזמרת MNDR, יצא ב-12 ביולי 2010 והגיע למקום השישי במצעד הסינגלים הבריטי. הסינגל השני מתוך האלבום "The Bike Song" יצא ב-19 בספטמבר 2010 וכלל שיתוף פעולה עם הזמר קייל פלקונר ועם הרכב ההיפ-הופ Spank Rock. הסינגל השלישי שיצא מהאלבום נקרא "Somebody to Love Me" והוא כולל שיתוף פעולה עם הזמר בוי ג'ורג'. האלבום הגיע למקום ה-2 במצעד האלבומים הבריטי ולמקום 81 בבילבורד 200 האמריקאי.

בעקבות האלבום יצא רונסון לסיבוב הופעות עולמי. במסגרת הסיבוב הופיע באוגוסט 2011 בגני התערוכה מול קהל של כ-5,000 איש.[3] בשנת 2018, השתתף בסרט "Amy Winehouse: Back to Black", שעוסק בעיקר באלבומה ה-2 של איימי ויינהאוס, Back to Black.[15]

חייו האישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית זמנו של רונסון מתחלק עוד מילדותו בין ניו יורק ללונדון, מה שהשפיע על המבטא האנגלי המעורב שלו. בשנת 2008 קיבל רונסון אזרחות אמריקאית.

בשנת 2003 התארס לראשידה ג'ונס, אולם הזוג נפרד לפני החתונה. בספטמבר 2011 נישא לדוגמנית הצרפתייה ג'וזפין דה לה באום.[16]

בשנת 2009 השתתף בקמפיין PETA למאבק בלבוש פרוות. אותה שנה גם זכה בתואר הגבר האופנתי בבריטניה מטעם מגזין GQ.

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2003: Here Comes the Fuzz
  • 2007: Version
  • 2010: Record Collection
  • 2015: Uptown Special
  • 2019: Late Night Feelings

שירים / אלבומים בהפקתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפתיחת הטבלה לחצו על "הצגה" משמאל

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה פרס קטגוריה עבודה מועמדת תוצאה מקור
2024 פרסי איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי הפסקול הטוב ביותר "ברבי" (עם אנדרו וויאט) מועמדות [17]
פרס סאטורן המוזיקה הטובה ביותר בסרט מועמדות [18]
פרס גראמי שיר השנה "Dance the Night" (בתור פזמונאי) מועמדות [19]
אלבום הפסקול הטוב ביותר עבור מדיה חזותית Barbie מועמדות
השיר הטוב ביותר שנכתב למדיה חזותית "Dance the Night" (בתור פזמונאי) מועמדות
"I'm Just Ken" (בתור פזמונאי) מועמדות

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מארק רונסון בוויקישיתוף

מידע וכתבות:

ביקורות:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ נתוני מצעדים של האלבום באתר aCharts.com
  2. ^ 1 2 אור ברנע, לו זה עולה יותר, באתר ynet, 3 בדצמבר 2008
  3. ^ 1 2 אילת יגיל, מסונתז ומרגש: מארק רונסון בהופעה, באתר ynet, 26 באוגוסט 2011.
  4. ^ Joseph, Claudia, The truth about the svengali seen paying a late-night visit to troubled Amy Winehouse's hotel. The Daily Mail (UK), 20 January 2008.
  5. ^ Alexis Petridis,Cover boy 6 October 2007. the Gurardian site.
  6. ^ Clarissa Cruz, Hot Spot, 14 March 2003. Entertainment Weekly 700: p.13.
  7. ^ ראו למשל ביקורת מגזין הרולינג סטון, גיליון 1028, ע' 101, 14 ביוני 2007;
    ביקורת מגזין בילבורד האמריקאי, גיליון 119, ע' 44, 21 ביולי 2007;
    ביקורת אתר החדשות ynet, 19.6.2007
  8. ^ היסטוריית המצעדים של האלבום באתר הבילבורד.
  9. ^ דירוג אלבומיו של רונסון באתר המצעד.
  10. ^ התקבל ב-21 בדצמבר 2007, על-פי שאילתה ל-Mark Ronson או ל-Version במאגר ה-BPI, בוצעה ב-8/3/14.
  11. ^ Liam Allen, What is a £1m record deal?, 21 July 2010. BBC News site.
  12. ^ סיכום הזכיות לשנת 2008 באתר פרסי המוזיקה הבריטית.
  13. ^ ראו גם חיפוש של "Mark Ronson" באתר פרסי גראמי.
  14. ^ אילת יגיל, מסיבת הפתעה, באתר ynet, 4 בדצמבר 2008
  15. ^ Reed, Ryan (2018-09-19). "Amy Winehouse: Previously Unseen Concert Highlights 'Back to Black' Doc DVD". Rolling Stone (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-10-22.
  16. ^ קרן בר לב, ‏פספסתן את ההזדמנות: מארק רונסון התחתן, באתר ‏מאקו‏, 4 בספטמבר 2011.
  17. ^ Critics Choice Awards 2024: All the Winners, TIME, ‏2024-01-15 (באנגלית)
  18. ^ Patrick Hipes, ‘Avatar: The Way Of Water’, ‘Oppenheimer’, ‘Star Trek: Picard’ Among Winners At Saturn Awards, Deadline, ‏2024-02-05 (באנגלית אמריקאית)
  19. ^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com
פרס המוזיקה הבריטית לזמר הטוב ביותר
קליף ריצ'רד (1977) • קליף ריצ'רד (1982) • פול מקרטני (1983) • דייוויד בואי (1984) • פול יאנג (1985) • פיל קולינס (1986) • פיטר גבריאל (1987) • ג'ורג' מייקל (1988) • פיל קולינס (1989) • פיל קולינס (1990) • אלטון ג'ון (1991) • סיל (1992) • מיק האקנל (1993) • סטינג (1994) • פול וולר (1995) • פול וולר (1996) • ג'ורג' מייקל (1997) • פינלי קוואייה (1998) • רובי ויליאמס (1999) • טום ג'ונס (2000) • רובי ויליאמס (2001) • רובי ויליאמס (2002) • רובי ויליאמס (2003) • דניאל בדינגפלד (2004) • דה סטריטס (2005) • ג'יימס בלאנט (2006) • ג'יימס מוריסון (2007) • מארק רונסון (2008) • פול וולר (2009) • דיזי רסקל (2010) • פלאן בי (2011) • אד שירן (2012) • בן הווארד (2013) • דייוויד בואי (2014) • אד שירן (2015) • ג'יימס ביי (2016) • דייוויד בואי (2017) • סטורמזי (2018) • ג'ורג' עזרא (2019) • סטורמזי (2020) • ג'יי האש (2021)
הקודם:
2007: ריק רובין 		פרס גראמי למפיק השנה, לא קלאסי
2008: מארק רונסון 		הבא:
2009: ריק רובין
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מארק_רונסון&oldid=38094573"