מאלווה

מאלווה (אזור היסטורי)
माळवा

מאלווה מודגשת במפת הודו ממפה שנוצרה ב-1905
מדינה
בירת האזור היסטורי	אינדור
שפה רשמית	הינדי מאלווית
שטח	83,535 קמ"ר
גובה	500 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ באזור היסטורי	22,773,993 (2011)
‑ צפיפות	270 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	22°43′31″N 75°51′56″E
אזור זמן	UTC +5:30

מאלווה (במאלווית : माळवा) הוא אזור היסטורי במערב-מרכז הודו השוכן על רמה ממוצא געשי. מבחינה גאולוגית, רמת מאלווה מתייחסת בדרך כלל לרמה געשית מצפון לרכס וינדהיה . מבחינה פוליטית ומנהלית, זהו גם שם נרדף למדינה לשעבר של מאדהיה בהרט שמוזגה ב-1956 עם מאדהיה פרדש. כיום אזור מאלווה ההיסטורי כולל מחוזות של מערב מאדהיה פרדש וחלקים מדרום-מזרח ראג'סטאן. לפעמים ההגדרה של מאלווה מורחבת כך שתכלול את אזור נימאר מדרום לרכס וינדהיה.

אזור מאלווה היה יחידה פוליטית נפרדת מתקופת ממלכת מאלאווה העתיקה. היא נשלטה על ידי מספר ממלכות ושושלות, כולל ממלכת אוונטי , האימפריה המאורית, ממלכת גופטה, שושלת פראמארה , סולטנות דלהי, סולטנות מאלווה , האימפריה המוגולית והאימפריה המראטהית. מאלווה המשיכה להיות חטיבה אדמיניסטרטיבית עד 1947, כאשר סוכנות מאלווה של הודו הבריטית מוזגה למדינת הודו העצמאית מאדהיה בהרט (הידועה גם בשם איחוד מאלווה). מדי פעם נשמעות תביעות להעניק למאלווה מחדש מעמד של מדינה.

אף על פי שגבולותיו הפוליטיים השתנו לאורך ההיסטוריה, האזור פיתח תרבות ייחודית משלו, בהשפעת התרבויות הראג'סטאניות, המראטהיות והגוג'ראטיות. כמה אישים בולטים בהיסטוריה של הודו חיו במאלווה, כולל המשורר והמחזאי קאלידאסה, הסופר בהארטרהארי , המתמטיקאים והאסטרונומים וראהמיהירה ובראהמגופטה, והמלך ואיש האשכולות בהוג'ה . אוג'יין הייתה הבירה הפוליטית, הכלכלית והתרבותית של האזור בימי קדם, ואינדור היא כיום העיר והמרכז המסחרי הגדולים ביותר.

בסך הכל, חקלאות היא העיסוק העיקרי של תושבי מאלווה. האזור היה אחד מהיצרנים החשובים של אופיום בעולם. חיטה ופולי סויה הם גידולים מכניסים חשובים אחרים, וטקסטיל הוא תעשייה מרכזית.

מאלווי הוא שם ייחוס שניתן לאנשים מאזור מאלווה.

היסטוריה

גביע קרמיקה של תרבות מאלווה מנבדטולי, מאלווה, 1300 לפנה"ס.

מטבע המציג את קריטקיה ולקשמי (אוג'יין, בערך 150–75 לפני הספירה)

במזרח מאלווה נחפרו מספר בתי מגורים מהתקופה הפלאוליתית התחתונה. השם מאלווה נגזר משמו של השבט ההודי הקדום של המאלאווס . יש השערה שהשם מאלווה נגזר מהמונח בסנסקריט "מאלב", שפירושו "חלק ממעונה של לקשמי". מיקומה של המאלווה או מוהולו, שהוזכר על ידי הנוסע הסיני שוואנדזאנג מהמאה ה-7, מזוהה באופן סביר עם גוג'ראט של ימינו. האזור מכונה כ"מאליבה" ברשומות בערבית, כמו "קמילו-ט טוואריח" מאת אבן עסיר.

תרבות מאלווה הייתה תרבות ארכאולוגית מהתקופה הכלקוליתית, שהתקיימה באזור מאלווה, כמו גם בחלקים סמוכים של מהאראשטרה מדרום, במהלך האלף השני לפני הספירה.

אוג'יין, הידועה גם בתור "אוג'אייני" ו"אוונטי", הופיעה כמרכז הגדול הראשון באזור מאלווה במהלך הגל השני של העיור בהודו במאה ה-7 לפני הספירה ( הגל הראשון היה תרבות עמק האינדוס). בסביבות 600 לפני הספירה נבנתה סוללת עפר מסביב לאוג'יין, המקיפה עיר בגודל ניכר. אוג'יין הייתה עיר הבירה של אזור אוונטי , אחת מהמהאג'נאפאדה הבולטים של הודו העתיקה. לאחר תקופת המהאבהארטה – בסביבות שנת 500 לפני הספירה – ממלכת אוונטי הייתה ממלכה חשובה במערב הודו; היא נשלטה על ידי ממלכת האיהייה , עם שהיה אחראי להרס כוח נאגה במערב הודו.

האזור נכבש על ידי אימפריית ננדה באמצע המאה הרביעית לפני הספירה, ולאחר מכן הפך לחלק מהאימפריה המאורית. אשוקה, שהיה לימים קיסר מאוריה, היה מושל אוג'יין בצעירותו. לאחר מותו של אשוקה בשנת 232 לפני הספירה, אימפריית מאוריה החלה להתמוטט. אף על פי שהראיות דלות, מאלווה נשלטה כנראה על ידי אימפריית קושאן, ההודו-סקיתים ושושלת סאטווהאנה במהלך המאה ה-1 וה-2 לספירה. הבעלות על האזור הייתה נושא לעימות בין האחשדרפנים המערביים ושושלת סאטווהאנה בשלוש המאות הראשונות לספירה. אוג'יין הופיעה כמרכז מסחר מרכזי במהלך המאה ה-1 לספירה.

ביתן רני רופמטי במאנדו , שנבנה על ידי מיאן בייזיד באז בהאדור (1555–62)

אזור מאלווה הפך לחלק מממלכת גופטה בתקופת שלטונו של צ'אנדראגופטה השני (375–413), הידוע גם בשם "ויקראמדיטיה", שכבש את האזור וגירש את האחשדרפנים המערביים. תקופת גופטה נחשבת כתור הזהב בהיסטוריה של מאלווה, כאשר אוג'יין שימשה כבירת האימפריה המערבית. האסטרונום וראהמיהירה פעל באוג'יין, שצצה כמרכז השכלה מרכזי, במיוחד באסטרונומיה ובמתמטיקה. בסביבות שנת 500, צצה מאלווה מחדש כממלכה נפרדת כשנפרדה מממלכת גופטה המתפוררת. בשנת 528, הביס המלך ההודי יאשודהארמן ממאלווה את שבטי ההונה, שפלשו להודו מצפון-מערב.

במהלך המאה השביעית הפך האזור לחלק מהאימפריה של הקיסר הארשה, שנלחם על השליטה באזור עם המלך פלואקשין השני משושלת צ'לוקייה מבאדמי בדקאן. במהלך שלטונו, ביקר הנזיר הצליין הבודהיסטי הסיני שוואנדזאנג בהודו ומזכיר שראה מאה מנזרים בודהיסטים יחד עם מספר זהה של מקדשי דווה מסוגים שונים, כאשר רובם שייכים למאמיני השיוויזם מזרם הפשופאטה . הוא גם מציין שהיו שני מקומות בהודו שהיו ראויים לציון שבהם היו משכילים רבים, מאלווה ומגדהה. האנשים שם העריכו מידות טובות, היו בעלי מוח תבוני ושקדנים ביותר.

בשנת 756 לספירה התקדמה הממלכה של גורג'ארה-פרטיהארה לתוך מאלווה. בשנת 786 נכבש האזור על ידי קיסרי שושלת רשטראקוטה של הדקאן, והיה סלע מחלוקת בין שושלת רשטראקוטה לשושלת גורג'ארה-פרטיהארה של קנאוג' עד לחלקה המוקדמת של המאה העשירית. הקיסרים של שושלת רשטראקוטה מינו את שליטי שושלת פראמארה כמושלי מאלווה. מאמצע המאה העשירית, נשלטה מאלווה על ידי שושלת פראמארה, שהקימו בירה בדהאר . המלך בהוג'ה , ששלט בערך משנת 1010 עד 1060, היה ידוע בתור המלך-הפילוסוף ואיש האשכולות הגדול של הודו של ימי הביניים; כתביו הנרחבים מכסים פילוסופיה, שירה, רפואה, אדריכלות, בנייה, תכנון ערים, מדע וטרינריה, פונטיקה, יוגה וקשתות. מאלווה הפכה למרכז אינטלקטואלי של הודו, והפכה למשכן של מצפה כוכבים אסטרונומי גדול, שמשך אליו חוקרים מכל רחבי הודו כולל בהאסקארה השני . יורשיו שלטו עד 1305 לערך, אז נכבשה מאלווה על ידי סולטנות דלהי. אימפריית צ'לוקייה המערבית של דרום הודו פלשה מספר פעמים למאלווה.

מפה של החאלג'ים של סולטנות מאלווה בשיא כוחם

דילוואר חאן , בעבר מושל מאלווה תחת סולטנות דלהי, הכריז על עצמו כסולטאן מאלווה בשנת 1401 לאחר שטימור לנג כובש סולטנות דלהי תקף את דלהי, וגרם לפירוקה של הסולטנות למדינות קטנות יותר. חאן הקים את סולטנות מאלווה והקים את בירתו במאנדו , גבוה ברכס וינדהיה המשקיף על עמק הנהר נרמאדה . בנו ויורשו, הושאנג שאה (1405–1435), פיתח את מאנדו כעיר חשובה. בנו של הושאנג שאה, ע'זני חאן, שלט במשך שנה בלבד וירש אותו מחמוד חאלג'י (1436–1469), הראשון מבין הסולטאנים של מאלווה מבני משפחת חאלג'י, שהרחיב את המדינה כך שתכלול חלקים מגוג'ראט, ראג'סטאן והדקאן. הסולטאנים המוסלמים הזמינו את הראג'פוטים להתיישב במדינה. בתחילת המאה ה-16, הסולטאן ביקש את עזרתם של הסולטאנים של גוג'אראט כדי להתמודד עם הכוח הגובר של הראג'פוטים, בעוד שהראג'פוטים ביקשו את תמיכתם של מלכי מיוואר הראג'פוטים משושלת סיסודיה . במהלך אותה תקופה נכבש חלק ניכר ממאלווה על ידי המלך ראנה סנגה משושלת סיסודיה שמינה את אחד מבעלי בריתו הקרובים, מדיני ראי , כשליט מאלווה תחתיו. בירת ממלכתו הייתה צ'אנדרי . לאחר התבוסה של קונפדרציית הראג'פוטים בקרב חנווה ליד אגרה נגד באבור במסגרת המערכה על השליטה בצפון הודו בין הראג'פוטים לאימפריה המוגולית. לאחר מכן הטיל באבור מצור על צ'אנדרי מציע את שמסאבאד למדיני ראי במקומה של צ'אנדרי. מכיוון שזו הייתה בירת ממלכתו והייתה בעלת חשיבות רבה ראי סירב להצעת באבור ובחר למות. הוא הובס על ידי באבור בינואר 1528 בקרב צ'אנדרי ובאבור כבש את המבצר.

גוג'ראט הסתערה על מאנדו בשנת 1518. בשנת 1531, כבש הסולטאן בהאדור שאה מגוג'ראט את מאנדו, והוציא להורג את מחמוד השני (1511–1531), וזמן קצר לאחר מכן קרסה סולטנות מאלווה. הקיסר המוגולי אכבר כבש את מאלווה בשנת 1562 והפך אותה לסובה (מחוז) של האימפריה שלו. הסובה של מאלווה הייתה קיימת מ-1568 עד 1743. מאנדו ננטשה במאה ה-17. במהלך המאה ה-17 חלק גדול ממערב מאלווה הוחזק בידי מלכים מענף רטנאוואט של שושלת ראתור הראג'פוטית מענף רט. מלכים מענף זה פרצו מאוחר יותר לכמה מדינות שהפכו מאוחר יותר למדינת רטלאם , מדינת סיטמאו ומדינת סיילאנה . חלק מהמדינות הקטנות יותר היו מולתאן וקאצ'י-בארודה.

פסל של הולקר ממבצר אהילייה.

כשהמדינה המוגולית נחלשה לאחר 1700, האימפריה המראטהית כבשה את מאלווה בהנהגתם של המצביאים צ'ימנג'י אפה, נמאג'י שינדה וצ'ימנג'י דמודאר שחצו את גבול מהאראשטרה ופלשו למאלווה ב-1698. לאחר מכן, הפך מאלהר ראו הולקר (1694–1766) למנהיג צבאות המראטהים במאלווה בשנת 1724, ובשנת 1733 העניק לו הפשווה של האימפריה המראטהית את השליטה ברוב האזור, שהמוגולים ויתרו עליו, בשנת 1738. רנוג'י סינדיה , מצביא מראטהי ידוע, הקים את מפקדתו באוג'יין בשנת 1721. בירה זו הועברה מאוחר יותר למדינת גוואליור על ידי דאלוט ראו סינדיה . מצביא מראטהי אחר, אנאנד ראו פאוואר, ביסס את עצמו בתור הראג'ה של דהאר ב-1742, ושני האחים פאוואר הפכו לראג'ות של מדינת דוואס .

בסוף המאה ה-18 הפכה מאלווה למקום הלחימה בין מעצמות מראטהיות יריבות לבין המטה של הפינדארים , שהיו שודדים בלתי סדירים. הפינדארים הובסו במערכה של הגנרל הבריטי לורד הייסטינגס , וסדר נוסף התקבע תחת סר ג'ון מלקולם . שושלת הולקאר שלטה במאלווה מאינדור וממהשוואר על הנהר נרמאדה עד 1818, אז הובסה האימפריה המראטהית על ידי הבריטים במלחמה האנגלו-מראטהית השלישית , והשליטים מבית הולקר של אינדור הפכו למדינה נסיכותית של הראג' הבריטי.

לאחר 1818 ארגנו הבריטים את המדינות הנסיכותיות הרבות של מרכז הודו לסוכנות מרכז הודו ; סוכנות מאלווה הייתה חטיבה של מרכז הודו, עם שטח של 23,100 קמ"ר ואוכלוסייה של 1,054,753 תושבים בשנת 1901. היא כללה את שתי המדינות של מדינת דוואס , ג'אורה , מדינת רטלאם , מדינת סיטמאו ומדינת סיילאנה , יחד עם חלק גדול מגוואליור, חלקים מאינדור ומדינת טונק , וכ-35 אחוזות ואחזקות קטנות. מרכז הכוח פוליטי היה בעיר נימאץ' .

עם עצמאות הודו ב-1947, המלכים מבית הולקר ושליטים נסיכים אחרים הצטרפו להודו, ורוב מאלווה הפך לחלק מהמדינה החדשה של מאדהיה בהרט, שאוחדה לתוך מאדהיה פרדש ב-1956.

גאוגרפיה

מאלווה (מרכז הודו, בצהוב), כפי שמתואר ב"אטלס הכללי החדש של אוסטל", 1814

אזור מאלווה מתפרס על רמה במערב מאדהיה פרדש ובדרום-מזרח ראג'סטאן (בין 21°10′N 73°45′E ו-25°10′N 79°14′E), עם גוג'ראט במערב. האזור כולל את המחוזות הבאים של מאדהיה פרדש: אגאר , דוואס , דהאר , אינדור , ג'האבואה , מנדסאור , נימאץ' , ראג'גאר , רטלאם , אוג'יין וחלקים ממחוזות גונה וסהור , ואת מחוז ג'הלאוואר של ראג'סטאן וחלקים של מחוזות ראג'סטאן קוטה, באנסווארה ופראטפגאר .

מאלווה תחומה בצפון-מזרח באזור האדוטי , בצפון-מערב באזור מיוואר , במערב באזור וגאד ובגוג'ראט. מדרום וממזרח נמצא רכס וינדהיה ומצפון רמת הבנדלקהאנד .

הרמה היא הרחבה של מדרגות דקאן, שנוצרו בין 60 ל-68 לפני מיליון שנים בסוף תור הקרטיקון. באזור זה סוגי הקרקעות העיקריות של אדמה הם ורטיסול , אדמה חומה ואדמת "בהאטורי" (אבן). הקרקע הגעשית, דמוית החרסית של האזור, חייבת את צבעה השחור לתכולת הברזל הגבוהה של הבזלת שממנה היא נוצרה. האדמה דורשת פחות השקיה בגלל הקיבולת הגבוהה שלה לשמירת לחות. שני סוגי הקרקע האחרים קלים יותר ובעלי שיעור גבוה יותר של חול.

הגובה הממוצע של הרמה הוא 500 מטרים. חלק מהפסגות בגובה של למעלה מ-800 מטרים, בהן סיגאר (881 מטרים), ג'נאפב (854 מטרים) וגהאג'ארי (810 מטרים). הרמה בדרך כלל משתפלת לכיוון צפון. חלקו המערבי של האזור מנוקז על ידי הנהר המאהי , בעוד הנהר צ'מאל מנקז את החלק המרכזי, והנהר הבטווה ומקורות הנהרות דהאסאן וקן מנקזים את החלק המזרחי. הנהר שיפרה הוא בעל חשיבות היסטורית בגלל קומבה מלה, הנערכת כל 12 שנים באוג'יין. נהרות בולטים נוספים הם פרבאטי , גמבהיר וקאלי סינד .

בשל גובהו של כ-550 עד 600 מטרים מעל גובה פני הים, יש באזור ערבים קרירים יחסית לימים החמים בעונת הקיץ. גם אם טמפרטורת היום מגיעה ל-42 עד 43 מעלות צלזיוס, טמפרטורות הלילה הן תמיד בטווח של 20 עד 22 מעלות מה שהופך את האקלים לקריר בהרבה משאר האזורים בסביבתו. רוח הבוקר הקרירה, ה"קראמאן" ורוח הערב, ה"שאבּ-אי-מאלווה", הופכים את הקיץ לפחות קשה. את המונח "שאבּ-אי-מאלווה", שפירושו בין ערביים במאלווה (מ"שאבּ", אורדו ללילה), המציאו המוגולים.

רכס וינדהיה מסמן את הגבול הדרומי של הרמה, והוא מקורם של נהרות רבים באזור.

השנה מחולקת באופן עממי לשלוש עונות: קיץ, עונת הגשמים וחורף. הקיץ משתרע על פני חודשי צ'איטרה ועד ג'יאשטהה (אמצע מרץ עד אמצע מאי) בלוח השנה הלאומי של הודו. הטמפרטורה המקסימלית הממוצעת בחודשי הקיץ היא 37 מעלות צלזיוס, שבדרך כלל עולה ל-40 מעלות צלזיוס במשך כמה ימים. העונה הגשומה מתחילה עם הממטרים הראשונים של אשאדהה (אמצע יוני) ונמשכת עד אמצע אשווינה (ספטמבר). רוב הגשם יורד במהלך המונסון הדרום-מערבי, ונע בין כ-800 מילימטרים במערב לכ-10,500 מילימטרים במזרח. באינדור ובאזורים הסמוכים לה יורדים בממוצע כ-900 מילימטרים של גשם בשנה. עונת הגידולים נמשכת בין 90 ל-150 ימים, במהלכם הטמפרטורה היומית הממוצעת היא מתחת ל-30 מעלות צלזיוס, אך לעיתים רחוקות יורדת מתחת ל-20 מעלות צלזיוס. החורף הוא הארוך ביותר מבין שלוש העונות, ונמשך כחמישה חודשים (מאמצע אשווינה עד פלגונה , כלומר מאוקטובר עד אמצע מרץ). הטמפרטורה המינימלית היומית הממוצעת נעה בין 6 מעלות צלזיוס ל-9 מעלות צלזיוס, אם כי בלילות מסוימים היא יכולה לרדת עד 3 מעלות צלזיוס. חלק מהמגדלים מאמינים שגשמי חורף מדי פעם בחודשים פאושה ומאגהה (בין אמצע דצמבר לאמצע פברואר) מועילים לגידולי החיטה והנביטה של תחילת הקיץ.

אייל סמבר הוא אחד מחיות הבר הנפוצות ביותר שנמצאות באזור.

האזור הוא חלק מהאזורים האקולוגיים יערות נשירים יבשים קהאתיאר-גיר , יערות נשירים יבשים של עמק נרמאדה , ויערות נשירים לחים של הרמות המזרחיות .

צמחייה: הצמחייה הטבעית היא יער טרופי יבש , עם יערות פזורים של עצי טיק (Tectona grandis). העצים העיקריים הם מהסוגים: Butea , בומבק , טרמינליה , שיטה, Buchanania ולבונה. השיחים או העצים הנמוכים כוללים מינים של גרויה , שיזף הודי , Casearia , ינבוט , צלף, Woodfordia וקאריסה.

בעלי חיים: אייל סמבר, אנטילופה הודית וצבי הודי הם חלק מהפרסתנים הנפוצים. במהלך המאה ה-20, התרחש בירוא יערות בקצב מהיר, מה שהוביל לבעיות סביבתיות כמו מחסור חריף במים והסכנה שהאזור עובר מדבור.

דמוגרפיה

ילדה משבט הנוודים של גאדיה לוהר במרוואר, מבשלת בפאתי כפר במחוז רטלאם

אוכלוסיית אזור מאלווה הייתה 22,773,993 תושבים בשנת 2011, עם צפיפות אוכלוסין בינונית של 270/קמ"ר. שיעור הילודה השנתי באזור היה 31.6 לכל 1,000, ושיעור התמותה 10.3. שיעור תמותת התינוקות היה 93.8, מעט גבוה מהשיעור הכולל במדינת מאדיהה פרדש.

ישנם שבטים רבים באזור, כמו הבהילים - וקבוצות בעלות הברית שלהם, המאו , הבהילאלה , הבראלה, הפטליאה, והמינה , אשר כולם שונים במידה יוצאת דופן מהאוכלוסייה האזורית בניבים ובחיי החברה שלהם. הם מקיפים מגוון של שפות ותרבויות. כמה משבטי האזור, בעיקר הקנג'ארים , הוכרזו במאה ה-19 כשבטים העוסקים בפעילות פלילית, אך מאז בוטל ההכרזה. שבט נוודים מאזור מרוואר של ראג'סטאן, בני גאדיה לוהר - שעובדים כ"לוהארים"" (נפחים) - מבקרים באזור בתחילת העונה החקלאית כדי לתקן ולמכור מכשירים וכלים חקלאיים, ועוצרים זמנית בפאתי כפרים ועיירות ומתגוררים בעגלות המתכת המעוטרות שלהם. הקלבליה הוא שבט נוודים נוסף מראג'סטאן המבקר בקביעות באזור.

הפטידארים , שהיגרו מגוג'ראט, התיישבו במאלווה-נימאר. כל חגורת מאלווה-נימאר נשלטת על ידי פטידארים, שהם בעלי קרקעות גדולים. מספר לא מבוטל של מראטהים , בני ג'אט, ראג'פוטים ובני באניה מתגורר גם הוא באזור. סינדים , שהתיישבו באזור לאחר חלוקת הודו, הם חלק חשוב מהקהילה העסקית.

דת

דת במאלווה (2011)

  הינדואיזם (89.03%)

  אסלאם (9.17%)

  אחרים (1.80%)

בראש הקהילה המוסלמית של מאלווה עומד המופתי אה עזאם מאלווה או המופתי הגדול של מאלווה, חסיד של האימאם עאל הזראט אחמד רזא חאן (מנהיג חשוב של אהלה סונת וול ג'מעת). הוא נחשב לרשות העליונה להנפקת פתווה של האזור. את המופתי ריזוואנור-רחמן פארוצ'י ירש חתנו המופתי חביב יאר חאן. המכהן הנוכחי הוא המופתי נורול חאק.

במאלווה יש מספר לא מבוטל של דאבוודי בוהרה , זרם של מוסלמים שיעים מגוג'ראט, שהם בעיקר אנשי עסקים במקצועם. מלבד דיבור השפות המקומיות, לבני הבוהרה יש שפה משלהם, "ליסאן אל-דוואט".

כמו בדרום ראג'סטאן, באזור יש מספר לא מבוטל של ג'יינים, שהם בעיקר סוחרים ואנשי עסקים. האזור הוא ביתם של מספר קטן יותר של קתולים מגואה , אנגלו-הודים , פנג'אבים (מוסלמים) וזורואסטרים או פארסים. הפארסים קשורים קשר הדוק לצמיחה ולהתפתחות של העיירה מהאו , שיש בה מקדש אש פארסי ומגדל שתיקה.

שפות

השפה המדוברת ביותר באזור מאלווה היא מאלווית שהיא השפה של האזור, אף על פי שהינדי מדוברת בערים. שפה הודו-אירופית זו מסווגת כהודו-ארית. השפה מכונה לפעמים מלאווי או אוג'ייני. מלאווית היא חלק ממשפחת השפות הראג'סטניות ; סקר מ-2001 מצא שלשפה זו קיים חמישה ניבים.

כ-55% מאוכלוסיית מאלווה יכולה לשוחח בהינדי, וכ-40% מהאוכלוסייה יודעת קרוא וכתוב בהינדי, השפה הרשמית של מדינת מאדהיה פרדש. כמו כן, מראטהית מדוברת במידה ניכרת באזור אינדור, דהאר, דוואס ואוג'יין, ונימאדי מדוברת באזור נימאר של מאדהיה פרדש ובראג'סטאן.

כלכלה

ילדים בשדה אופיום במאלווה

אינדור היא הבירה המסחרית של אזור מאלווה ומאדהיה פרדש כמדינה. אזור מאלווה הוא אחד מיצרני האופיום הגדולים בעולם. יבול זה הביא לפיתוח קשרים הדוקים בין הכלכלות של מאלווה, הנמלים המערביים של הודו וסין, והביאו הון בין-לאומי לאזור במאות ה-18 וה-19. האופיום ממאלווה היווה אתגר למונופול של חברת חברת הודו המזרחית הבריטית, שסיפקה אופיום מבנגל לסין. הדבר הוביל את החברה הבריטית להטיל הגבלות רבות על הייצור והמסחר בסם; בסופו של דבר, המסחר באופיום הפך מחתרתי. כשההברחות הפכו לרווחות, הבריטים צמצמו את ההגבלות. כיום, האזור הוא אחד מהיצרנים הגדולים של אופיום חוקי בעולם. יש מפעל מרכזי לאופיום ואלקלואידים בבעלות ממשלתית בעיר ניימאץ'. עם זאת, עדיין ישנה כמות משמעותית של ייצור אופיום בלתי חוקי, שמועבר לשוק השחור. המטה של הלשכה המרכזית של הודו לסמים נמצא בגוואליור.

האזור הוא בעיקר חקלאי. האדמה החומה בחלקים מהאזור מתאימה במיוחד לגידול גידולי "אונאלו" (תחילת הקיץ) כמו חיטה, חמצה ושומשום. אדמה דלה יחסית משמשת לגידול של גידולי "סיאלו" (תחילת החורף) כמו סתוויון (סוג של דורה), תירס, מש, אפונה ובוטנים. בסך הכל, הגידולים העיקריים הם סתוויון, אורז, חיטה, דוחן גס, בוטנים וקטניות, פולי סויה, כותנה, זרעי פשתן, שומשום וקנה סוכר. מפעלים לזיקוק סוכר ממוקמים בעיירות קטנות רבות.

האדמה השחורה והגעשית אידיאלית לגידול כותנה, וייצור טקסטיל הוא ענף חשוב. מרכזי ייצור טקסטיל גדולים כוללים את אינדור, אוג'יין ונאגדה. מאהשוואר ידועה בסארי המהשווארי המשובחים שלה, ומנדסאור בזכות שמיכות הצמר הגסות שלה. מלאכת יד היא מקור הכנסה חשוב לאוכלוסיות השבטים. ידועים היטב כלי לכה צבעוניים של רטלאם, בובות סמרטוטים של אינדור ומוצרים מעיסת נייר מאינדור, אוג'יין ומספר מרכזים נוספים.

מחוז מנדסאור הוא היצרן הבלעדי בהודו של לווחה בצבע לבן ואדום, המשמש ב-110 מפעלי העפרונות של המחוז. בניימאץ' יש מפעל למלט. מלבד זאת, אין באזור משאבי מינרלים. תעשיות האזור מייצרות בעיקר מוצרי צריכה — אבל יש כיום מרכזים רבים של תעשיות בקנה מידה גדול ובינוני, כולל אינדור, נאגדה ואוג'יין. באינדור יש מפעל גדול המייצר מנועי דיזל. פיתאמפור , עיירה תעשייתית במרחק של 25 ק"מ מאינדור, ידועה כדטרויט של הודו בשל הריכוז הגדול שבה של תעשיית הרכב. אינדור מוכרת כבירת המסחר של מאדהיה פרדש, והיא המרכז העיקרי לסחר בטקסטיל ומוצרים מבוססי חקלאות. יש בה אחד מששת המכונים ההודיים לניהול ואחד מתוך שישה עשר המכונים הטכנולוגיים של הודו.

תרבות

פסל בסגנון מראטהי ממאהשוואר

התרבות של מאלווה הושפעה באופן משמעותי מתרבות גוג'ראט וראג'סטאן, בגלל קרבתם הגאוגרפית. ההשפעה המראטהית נראית לעין גם בגלל השלטון בעבר הקרוב של האימפריה המראטהית. לאוכל המסורתי של מאלווה יש אלמנטים מהמטבחים של ראג'סטאן, גוג'ראט ומהאראשטרה. באופן מסורתי, סתוויון היה הדגן העיקרי, אך לאחר המהפכה הירוקה בהודו, החיטה החליפה את הסתוויון כגידול המזון החשוב ביותר; רבים מהתושבים צמחונים. מכיוון שהאקלים יבש ברובו במהלך השנה, רוב האנשים מסתמכים על מזון מאוחסן כמו קטניות, וירקות ירוקים הם נדירים. חטיף אופייני למאלווה הוא ה"בהוטה רי קיס" (המיוצר מתירס מגורר שנצלה בגהי ולאחר מכן מבושל בחלב עם תבלינים). "צ'אקי רי שאק" עשוי מבצק חיטה, אשר נשטף תחת מים זורמים, מאודה ולאחר מכן משמש ברוטב של רפרפת. הלחם המסורתי של מאלווה נקרא באטי/באפלה, שהוא בעצם כדור קטן ועגול של קמח חיטה, צלוי על אש מזבל, בדרך המסורתית. לחם הבאטי נאכל בדרך כלל עם דאל (קטניות), בעוד שבפלות ספוגות בגהי ודאל. ה"אמלי רי קאדהי" הוא "קאדהי" עשוי עם תמרהינדי במקום יוגורט. עוגות מתוקות, העשויות ממגוון חיטה נקראות "טאפו", מוכנות במהלך חגיגות דתיות. דגנים מתוקים הנקראים "תולי" נאכלים בדרך כלל עם חלב או יוגורט. הקינוחים המסורתיים כוללים מאווה-באטי (קינוח מתוק על בסיס חלב הדומה לגולאב ג'אמון), "קהופראק" (קינוח מתוק על בסיס קוקוס), שריקהאנד (על בסיס יוגורט) ו"מלפואה".

לאוואני היא צורה נהוגה רחבה של מוזיקת עממית בדרום מאלווה, אשר הובאה לאזור על ידי האימפריה המראטהית. ה"נירגוני לאוואני" (פילוסופי) וה"שרינגארי לאוואני" (אירוטי) הם שניים מהז'אנרים העיקריים. לבהילים יש שירי עם משלהם, שתמיד מלווים בריקודים. המודוסים העממיים של מאלווה הם של ארבעה או חמישה תווים, ובמקרים נדירים שישה. המוזיקה המסורתית של כת "נירגוני" פופולרית בכל מאלווה. אגדות של "ראג'ה בהוג'" ו"ביג'ורי", נערת "קנג'אר", והסיפור על "בלאבאו" הם נושאים פופולריים לשירי עם. תוספות הידועות בשם "סטובהה" משמשות בדרך כלל במוזיקה של מאלווה; אלו יכולות להתרחש בארבע דרכים: "מטרה סטובהה" (הכנסת הברה), "ורנא סטובהה" (הכנסת אות), "שבדא סטובהה" (הכנסת מילה) ו"וקייה סטובהה" (הכנסת משפט).

אזור כפרי טיפוסי ליד מהאו בעונת המונסון

מאלווה היה מרכז הספרות בסנסקריט בתקופת ממלכת גופטה ולאחריה. המחזאי המפורסם ביותר באזור, קאלידאסה, נחשב לסופר ההודי הגדול ביותר אי פעם. המחזה הראשון שלו ששרד הוא "מאלוויקאגנימיטרה" ("מאלוויקה" ו"אגנימיטרה"). המחזה השני של קאלידאסה, יצירת המופת שלו, הוא "אבהיג'נאנאשקונטלאם " המספר את סיפורו של המלך דושיאנטה, שמתאהב בנערה ממעמד, שקונטלה המקסימה. האחרון מבין המחזות ששרדו של קלידסה הוא "ויקראמואורוואשאייה" ("אורוואשי נכבש בגבורה"). קאלידאסה כתב גם את השירים האפיים "ראגהובאמשה" ("שושלת ראגהו"), ו"קומראסאמבהאווה" ("הולדת אל המלחמה"), וכן את המילים ל"מגהדוטה" ("שליח הענן").

סוואנג היא צורת ריקוד פופולרית במאלווה; שורשיה חוזרים למקורות מסורת התיאטרון ההודי באלף הראשון לפני הספירה. מכיוון שנשים לא השתתפו בריקוד-דרמה, גברים שיחקו את תפקידן. סוואנג משלבת תיאטרליות ומימיקה מתאימה, בליווי שיר ודיאלוג לסירוגין. הז'אנר מכוון דיאלוג ולא תנועה.

"מנדאנה" (מילולית "ציור"), ציורי קירות ורצפה הם מסורות הציור המוכרות ביותר של מאלווה. רישומים לבנים בולטים בניגוד לחומר הבסיס המורכב מתערובת של חימר אדום וגללי פרות. טווסים, חתולים, אריות וצלבי קרס הם כמה מוטיבים של סגנון זה. "סאנג'היה" הוא ציור קיר פולחני שנעשה על ידי נערות צעירות במהלך התקופה השנתית שבה ההינדים זוכרים ומציעים מנחות פולחניות לאבותיהם. ציורים מיניאטוריים של מאלווה ידועים בעבודת המכחול המורכבת שלהם. במאה ה-17, שלוחה של אסכולת הציור המיניאטורית של ראג'סטאן, הידועה בשם ציור מאלווה, התרכזה בעיקר במאלווה ובבנדלקהאנד. האסכולה שמרה על הסגנון של הדוגמאות המוקדמות ביותר, כמו סדרת "רסיקפרייה" משנת 1636 (מכונה על שם שיר המנתח את רגש האהבה) ו"אמארו סטאקה" (שיר בסנסקריט מהמאה ה-17). הציורים מאסכולה זו הם קומפוזיציות שטוחות על רקע שחור וחום שוקולד, עם דמויות המוצגות על רקע כתם צבע אחיד, ואדריכלות צבועה בצבעים מרהיבים.

הפסטיבל הגדול ביותר של מאלווה הוא ה"סימהאסתה מלה" (חלק ממחזור הקומבה מלה), הנערך פעם ב-12 שנים, בו יותר מ-40 מיליון עולי רגל צוללים טבילה קדושה בנהר שיפרה . פסטיבל "גאנה-גואר" נחגג לכבוד שיווה ופרוואטי. ההיסטוריה של הפסטיבל מתחילה ב"ראנו באי", שבית הוריה היה במאלווה, אך היא נישאה בראג'סטאן. ראנו באי הייתה קשורה מאוד למאלווה, ולא רצתה להישאר בראג'סטאן. לאחר הנישואין, היא הורשה לבקר את מאלווה רק פעם בשנה; "גאנה-גואר" מסמל את הביקורים החוזרים השנתיים הללו. הפסטיבל מתקיים על ידי נשים באזור פעם בחודש צ'איטרה (אמצע מרץ) ובהאדרה (אמצע אוגוסט). את פסטיבל "גהדליה" (סיר חימר) חוגגות בנות האזור, שמתאספות לבקר בכל בית בכפר שלהן בערבים, נושאות סירי חימר עם חורים עבור אור מנורות הנפט בפנים. מול כל בית, הבנות מדקלמו שירים הקשורים ל"גהדליה" ומקבלות בתמורה אוכל או כסף. פסטיבל "גורדהאן" נחגג ביום ה-16 בחודש קרטיקה. הבהילים של האזור שרים "הידה", שירים אנקדוטליים לבקר, בעוד שהנשים שרות את שיר "צ'נדרוואלי", הקשור לרומנטיקה של קרישנה.

הירידים הפופולריים ביותר מתקיימים בחודשים פלגונה, צ'איטרה, בהדרה, אשווינה וקרטיקה. "יריד צ'איטרה", שנערך בביאורה, ו"הגל יטראס", שנערך ביותר משני תריסר כפרים במאלווה הם יוצאי דופן. ירידים רבים מתקיימים ביום העשירי של חודש בהדרה לציון הולדתו של טג'אג'י . ה"טריווני מלה" מתקיים ברטלאם, וירידים אחרים מתקיימים בקרטיקה באג'יין, מנדהאטה (נימאד), בין היתר.

תיירות

יעדי התיירות העיקריים במאלווה הם מקומות בעלי משמעות היסטורית או דתית. הנהר שיפרה והעיר אוג'יין נחשבו כקדושים במשך אלפי שנים. מקדש מהאקל של אוג'יין הוא אחד מ-12 הג'יוטירלינגות , שפירושו המילולי "עמודי אור". לאוג'יין יש למעלה מ-100 מקדשים עתיקים נוספים. ארמון קאלידה, בפאתי העיר, היא דוגמה מצוינת לארכיטקטורה הודית עתיקה. מערות בהארטרהארי קשורות לאגדות מעניינות מאז המאה הרביעית לפני הספירה, אוג'יין נהנית מהמוניטין של גריניץ' של הודו, בתור המרידיאן הראשי של הגאוגרפים ההודים. מצפה הכוכבים שנבנה על ידי ג'אי סינג השני הוא אחד מארבעת מצפי הכוכבים מסוג זה בהודו וכולל מכשירים אסטרונומיים עתיקים. ה"סימהאסתה מלה", הנחגג כל 12 שנים, מתחיל ביום הירח המלא בצ'איטרה (אפריל) וממשיך לתוך ויישקה (מאי) עד יום הירח המלא הבא.

מאנדו הייתה במקור בירת המבצר של שליטי שושלת פראמארה. לקראת סוף המאה ה-13, היא נשלטה על ידי הסולטאנים של מאלווה, שהראשונים שבהם קראו לה "שדיאבאד" (עיר השמחה). היא נשארה כבירה, ובה בנו הסולטאנים ארמונות מעודנים כמו ה"ג'האז מאהל" ו"הינדולה מאהל", תעלות נוי, מרחצאות וביתנים. הקבר האדיר של ג'אמי מסג'יד וקברו של הושאנג שאה סיפק השראה למעצבי הטאג' מאהל מאות שנים מאוחר יותר. מיאן בייזיד באז בהאדור בנה ארמון ענק במאנדו במאה ה-16. מונומנטים היסטוריים בולטים נוספים הם "רווה קונד", ביתן רופמטי, "נילקאנת מאהל", "האטי מאהל", קבר דריה חאן, "דאי קה מאהל", "מאליק מוגיט" הוא מסגד ו"גא'לי מאהל".

קרוב למאנדו נמצאת מהשוואר , עיירה על הגדה הצפונית של הנהר נרמאדה , ששימשה כבירת מדינת אינדור תחת השליטה אהיליבאי הולקר . האטרקציה העיקרית היא ראג'וואדה מבצר מראטהי. פסל בגודל טבעי של רני אהיליה יושבת על כס המלכות בתוך מתחם המצודה. דהאר הייתה בירת מאלווה לפני שמאנדו הפכה לבירה בשנת 1405. שם, המבצר חרב אך הוא מציע נוף פנורמי. מקדש בהוג'אשלה (נבנה בשנת 1400) עדיין משמש כמקום פולחן ביום שלישי. דהאר היא גם מקום הולדתו של ראג'ה בהוג'.

אינדור המודרנית תוכננה ונבנתה על ידי אהיליבאי הולקר. ארמון "לאל באג" המפואר הוא אחד המונומנטים הגדולים ביותר בה. במקדש "באדה גנפאטי" נמצא מה שהוא אולי פסל הגנש הגדול ביותר בעולם, גובהו 7.6 מטרים מהכתר ועד בהונות רגליו. ה"קאנצ' מנדיר" הוא מקדש ג'ייני המשובץ כולו בזכוכית. בית העירייה נבנה בשנת 1904 בסגנון הודו-גותי; שמו במקור אולם המלך אדוארד, ושונה לאולם מהאטמה גנדי בשנת 1948. ה"צ'אטרים" הם הקברים או האנדרטות שהוקמו לזכרם של השליטים המתים משושלת הולקר ובני משפחתם.

המקדש של "חוסיין טקרי", שנבנה על ידי הנוואב מג'אורה , "מוחמד איפטיכר עלי חאן בהדור", במאה ה-19, נמצא בפאתי ג'אורה במחוז רטלאם. מוחמד איפטיכר עלי חאן בהדור נקבר באותו בית קברות שבו נקבר חוסיין טקרי. במהלך חודש מוחרם, מבקרים אלפי אנשים מכל רחבי העולם שם במקדש חוסיין (בן עלי), שהוא העתק של המקור העיראקי. המקום מפורסם בטקסים הנקראים "האג'רי" לריפוי מחלות נפש.

• 
  עמק מאנדו
• 
  הכניסה לראג'וואדה
• 
  מבצר מהשוואר מבחוץ
• 
  מבצר מהשוואר מבפנים

ספורט

ה"ויג'אי באלה" ("מחבט הניצחון") עשוי מבטון עם שמות שחקני נבחרת הודו שניצחו בסדרת המשחקים נגד אנגליה (1971) ואיי הודו המערבית (1972)

קריקט הוא אחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר באזור. אינדור הוא גם ביתה של אגודת הקריקט מאדהיה פראדש. לעיר יש שני מגרשי קריקט בינלאומיים, בהם אצטדיון הולקר . משחק ה-ODI הראשון של קריקט במדינה נערך באינדור באצטדיון נהרו.

לקריאה נוספת

• Malcolm, Sir John, A Memoir of Central India including Malwa and Adjoining Provinces. Calcutta, Spink, 1880, 2 Volumes, 1129 p., ISBN 81-7305-199-2.
• Chakrabarti, Manika, Malwa in Post-Maurya period: a critical study with special emphasis on numismatic evidences. Calcutta. Punthi Pustak, 1981.
• Day, Upendra Nath, Medieval Malwa: a political and cultural history 1401–1562., New Delhi, Munshiram Manoharlal, 1965.
• Jain, Kailash Chand, Malwa through the ages from the earliest times to 1305 A.D., Delhi, Motilal Banarsidass, 1972.
• Khare, M.D. Splendour of Malwa paintings., New Delhi, Cosmo Publications, 1983., ASIN B0006EHSUU
• Joshi, Ramchandra Vinayak, Stone age cultures of Central India., Poona, Deccan College, 1978.
• Seth, K.N., The growth of the Paramara power in Malwa., Bhopal, Progress Publishers, 1978.
• Sharma, R.K., ed., Art of the Paramaras of Malwa., Delhi, Agam Kala Prakashan, 1979.
• Sircar, D.C. Ancient Malwa and the Vikramaditya tradition., New Delhi, Munshiram Manoharlal, 1969., ISBN 81-215-0348-5
• Singh, Raghubir, Malwa in transition, Laurier Books, 1993, ISBN 81-206-0750-3
• Srivastava, K, The revolt of 1857 in Central India-Malwa, Allied Publishers, ASIN B0007IURKI
• Ahmad, S. H., Anthropometric measurements and ethnic affinities of the Bhil and their allied groups of Malwa area., Anthropological Survey of India,1991, ISBN 81-85579-07-5
• Farooqui, Amar, Smuggling as subversion: colonialism, Indian merchants, and the politics of opium, 1790–1843, Lexington Books, 2005, ISBN 0-7391-0886-7
• Mathur, Kripa Shanker, Caste and ritual in a Malwa village, Asia Pub. House, 1964.
• Gopinath Sharma (1954). Mewar & the Mughal Emperors (1526–1707 A.D.) (באנגלית). S.L. Agarwala.
• Chaurasia, Radhey Shyam (2002). History of Medieval India: From 1000 A.D. to 1707 A.D. (באנגלית). Atlantic Publishers & Dist. ISBN 978-81-269-0123-4.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מאלווה בוויקישיתוף

• מאלווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל