לדלג לתוכן

לטריט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרקע לטריטית מהקרטיקון במכתש חתירה, בין שכבות אבן גיר מהיורה (למטה) ואבן חול מהקרטיקון
חציבת לבני לטריט בהודו

לטריט היא סוג קרקע הנוצרת מבליה, בעיקר באזורים בעלי אקלים טרופי חם וגשום.

בשיטת טקסונומית חדשה למיון קרקעות שפותחה על ידי מחלקת החקלאות של ארצות הברית, נכללים כמה מסוגי הלטריט בסוג חדש – אוקסיסול (Oxisol).‏[1]

תהליך היווצרותה נקרא "לטריטיזציה" (Lateritization), והוא מורכב מהמסה ופירוק של סלעים. המסה ופירוק אלה כוללים גם את המינרל קוורץ, העמיד בדרך כלל בפני בליה. המרכיבים הנותרים היוצרים את הקרקע הם קאוליניט, אלומיניום ותחמוצת ברזל – המעניקים לקרקע את גווניה האדומים.

לטריטיזציה מתרחשת בעיקר באזורים בעלי טמפרטורה כלל שנתית גבוהה ומשקעים רבים, דוגמת יערות הגשם של אפריקה ודרום אמריקה.

באזורים רבים בהם קיים שפע של קרקע לטריטית, החלו להשתמש בה עוד לפני מאות רבות של שנים ליצירת לבנים. הקרקע, בעת חשיפתה לאוויר, מאבדת נוזלים, ועקב כך מתקשות התחמוצות הרבות המצויות בה והופכות אותה לסלע קשה ומעט פריך. תושבי האזורים בהם קיים לטריט קרוב לפני השטח גילו זאת והחלו בחציבת לטריט, עיצובו בקלות יחסית לצורה הרצויה וייבושו. לאחר ייבושה של הלבנה היא הופכת קשה, ולאחר שטיפה (במי גשם או בנהר) נשטפות ממנה החרסיות שלא נקשרו בתהליך הכימי – מה שמותיר לבנה קשה, קלה ומבודדת. מכיוון שפני השטח של הלבנה אינם חלקים ואף מאוד מחוררים, השתמשו בה כיסודות וחומות ואף נעשה בה שימוש בטיח.

שימוש מפורסם בקרקע זו נעשה על ידי התרבות הקמרית בבניית מקדשיה בקמבודיה, בעיקר בתחילת עלייתה (יותר בקוה קר ופחות באנגקור, אם כי שם שימשה לחומות ולתעלות המים).

בישראל ניתן למצוא שכבת לטריט בין השאר בקרקעית המכתש הגדול, מכסה גבעות אחדות בשכבה שחורה. הלטריט במכתש הגדול מהווה שכבת אי התאמה שמעידה על בליה אינטנסיבית שהתרחשה בקרטיקון התחתון ומלמד שהאקלים באזור בתקופה זו היה טרופי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לטריט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא קצרמר בנושא גאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.